אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת כתובות › פרק רביעי

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת כתובות · פרק רביעי

פרק שלישי

ה"א ר' אבהו בשם ר' יוחנן והתנחלתם אותם לבניכם לרשת אחוזה אותם לבניכם אין בנותיכם לבניכם בקנס הכתוב מדבר תני ר' חייה אין להן לא בקנס הבת לא בפיתוייה ולא בחבליה. הנה זו היא כקושיא דרבה בבבלי מ"ג ע"א ואימא בפיתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר וכן תנא ר' חנינא כו'. אבל רב כהנא שם מפרש דרשה זו על זכות דמעשה ידיה של בת, וכדהובא בקידושין ט"ז ע"ב דתניא והתנחלתם כו', ומקורו בספרא בהר פרשה ו'. וע' בשני המקומות בתוס' ובפני יהושע ובתורה תמימה שם בפסוק והתנחלתם אותם, ובמפרשי הירושלמי לקמן בפרקין ה"ב.

שם קנס אימתי הוא מתחייב רבי יונה אמר משעה ראשונה ר' יוסי אמר בסוף כו', ע' אור שמח פ"ב הט"ו מה' נערה.

ה"ב ר"ש עבד כמעשה ב"ד ורבנין עבדין לה כמלוה על דעתיה דר"ש גובה בעדית על דעתיה דרבנין גובה בבינונית כו'. וקשה אף אם נימא דהוה כמלוה עכ"פ יגבה מעידית כנזקין דאין לך מזיק גדול בגוף כזה, ואי משום דקרי ליה מלוה הרי מלוה הכתובה בתורה היא כנזקין וככתובה בשטר דמיא וע' קידושין י"ג ע"ב ובתוס' שם, ואי דוקא מלוה היא ליפרע מזיבורית דדבר תורה בע"ח בזיבורית והא דגובה בבינונית הוא רק מתקנת חכמים שלא תנעול דלת בפני לוין כדאמרינן בב"ק ד"ח ע"א. והכא לא שייך תקנה דנעילת דלת, והוה לן לאוקמי על דין תורה דבעל חוב. אבל עכ"פ בינונית מאי עבידתה הכא וצ"ע כעת.

ה"ג זינתה ועודה בבית אביה משבגרה הוציא עליה שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע אלא או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה, ע' אור שמח פ"ג ה"ט מאיסורי ביאה.

ה"ד לקחתי פרט לשומרת יבם לקחתי פרט לארוסה לקחתי פרט ליעודין. ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע"ט.

שם תני ראב"י אומר ייאמרו הדברים ככתבן כו', ע' דורות הראשונים מימי הצדוקים פט"ו.

ה"ו על דעתיה דר' חגיי בין לקבורה בין למזוני האב גובה האחר אינו גובה על דעתיה דר' יוסי לקבורה בין אב בין אחר גובה שלא עלת על דעת שתהא אשתו מושלכת לכלבים כו'. ע' בת' ריקאנטי סי', תקט"ז.

ה"ז לא סוף דבר לחופה אלא לבית שיש לו חופה כו'. ע' אור שמח פ"י ה"ב מה' אישות.

ה"ח ארשב"ל בשם ר' יהודא בן חנינא נימנו באושא כו', ע' פסיקתא רבתי פכ"ו.

שם עוקבא אתא לגבי ר' יוחנן א"ל עוקבא זון בניך א"ל מנן מרי א"ל עוקבא רשיעא זון בניך. הובא בכפתור ופרח פמ"ד.

שם אדם מביא ע"י אשתו כל קרבן שהיא חייבת אפילו אכלה חלב אפילו חללה שבת. ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע' ובס' משנה אחרונה לנגעים פי"ד מ"ב.

ה"ט מתניתא דר' מאיר דר"מ אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות, פי' דתנאי ב"ד זה האמור במשנתנו אלים כחו ג"כ לעשות בעילתו כזנות אם לא עשה כן, כן תנאי זה יפה כחו לגבות עד כ"ה שנה אפילו אם ניסת אח"כ לאחר כדכ' בראב"ן סי' ק"ז אות ג'.

ה"י תני יבמה שנשבית אין היורשים חייבין לפדותה כו' מתניתא מסייע לרב ואותיבינך לי לאינתו אין כאן אינתו, הנה זו היא כעין כל הדברים ששנינו בתוספתא דמכילתין פ"ד ובב"מ ק"ד דדרשינן לשון הדיוט, וע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קפ"ו.

שם כל מה שיש לה קיצה מתרפאת מכתובתה ושאין לה קיצה מתרפאת מן הנכסין, ע' בת' הגרע"א סי' ק"נ.

הי"א א"ר יוחנן לא אמר בן ברוקא אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות כו', ע' בת' הרא"ש כלל פ"ג סי' ה'.

הי"ב אתא לגבי אבוי א"ל קפחתה את נתן הבבלי כו', ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פכ"ג. הי"ג רבי זעירא שאל כו' לא היה שם בית א"ל היורשין שוכרין לה בית, עמש"כ הרב המגיד פי"ח ה"ג מה' אישות.

הי"ד אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן אנשי יהודא חסו על ממונן ולא חסו על כבודן כו' קיסרין כיהודא ושאר כל הארצות כירושלם, ע' בת' הריב"ש סי' ת"פ, וע"ע שם ס"ס ק"ז.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה