אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בבא קמא · פרק ששי
ה"א תני ר' יהושע אומר ארבעה אין חייבין לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין להן עד שישלמו היודע עדות לחבירו ואין מעיד כו', ע' בת' חו"י סי' מ"ה ובת' שבות יעקב ח"א סי' קמ"ו ובתומים סי' כ"ח סק"ב.
ה"ב תני רועה שמסר צאנו לרועה הראשון חייב והשני פטור רב ור"ל תריהון אמרין מכיון שמסרם לבן דעת פטור, לכאורה משמע דברייתא אתא לפרושי למתניתין דקתני מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו. דהיינו תחתיו דבעה"ב להתחייב בהזיקו, ולהירושלמי לא קשה קושית הבבלי נ"ו ע"ב הא תנינן חדא זימנא מסרו לש"ח ולשואל לנושא שכר ולשוכר כולן נכנסו תחת הבעלים, די"ל כמש"כ התוס' ריש ברכות ד"ה והא קמ"ל דרגילות של משניות לאשמעינן בקוצר אף למה שמפורש כבר ועמש"כ בחידושי למנחות צ"ג ע"א בתוד"ה הכל.
אמנם על רב ור"ל קשה דאמרי מכיון שמסרה לבן דעת פטור איך יפלגו על משנתנו עם ביאור הברייתא ועל סתמא דמשנתנו לעיל מ"ד ע"ב דמסרו לש"ח כו' דכולן נכנסו תחת הבעלים לתשלומין, והאם התם איירי דלא מסרו לבן דעת, וע' בסוגיא דב"מ ל"ו ע"ב ובתוד"ה את מהימנת ובמפרשים שם.
כן יש לדייק בלשון הברייתא דקתני והשני פטור משמע דפטור לגמרי אמאי ניהי דלבעלים יוכל לאמר לאו בע"ד דידי את אבל לשומר קמא מדוע לא ישלם, וכן מצאתי בשטמ"ק בסוגיין ד"ה לברזיליה וז"ל מסרה לרועה אחר לשמרה והזיקה שומר הראשון חייב בנזקיה והוא גובה משומר שני כו' ע"ש, ולא הביא נמי לדברי הירושלמי דהכא וצ"ע כעת.
ה"ג א"ר יצחק גדישין ככלים בבית א"ר יוסי בי ר' בון תיפתר בההיא דאית ליה מסגר, הנה בבבלי נ"ט ע"ב פריך אהא דמשנתנו דאם הוזק בהן בעל הגדיש חייב ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב לימא תנן דלא כרבי דאי כרבי האמר עד שיקבל עליו בעה"ב לשמור, ומשמע דקושית הש"ס היא דשדה אינה דומה לבית וחצר דמשכחת בהו קבלת השמירה דבעה"ב, משא"כ שדה דפתוחה היא ואיך יקבל בעל השדה שמירה, ומדקתני במגדיש בשדה חבירו דין ברשות עס חיוב שמירה, בע"כ דמשנתנו סתים הכא דלא כרבי דבעי קבלת שמירה, רק אם הכניס ברשות חייב אפילו לא קבל עליו לשמור, ומשני ר"פ בנטר בי דרי עסקינן ובאופן זה גם בגדיש בשדה שייך שמירה. והנה בתוס' וברשב"א ד"ה המגדיש הקשו ל"ל כלל למתנייה הכא כיון דכבר תנינן בפ' הפרה החילוק בין הכניס ברשות לשלא ברשות ותירצו דאיצטריך או למסתמה דלא כרבי או לאשמעינן דאפילו רבי מודה בנטר בי דרי ע"ש.
ועפ"ז נראה דהירושלמי הרגיש בכל מה שהרגישו הבבלי והראשונים ז"ל, ולכן א"ר יצחק בקצרה, גדישין בשדה ככלים בבית, פי' ולהכי כמו דרבי פליג התם כמ"כ פליג נמי הכא דאינו חייב בעל השדה עד שיקבל עליו לשמור, אכן כדי דלא תקשי הלא שדה פתוחה היא ואיך שייך גבה קבלת שמירה כמו לכלים בבית, להכי אתא ר' יוסי בי ר' בון וקאמר תיפתר בההיא דאית ליה מסגר, שהגדיש היה עם מסגר ונופל עליו שם שמירה כנלע"ד.
ה"ד חזקיה אמר כשמסר לו גחלת אבל מסר לו שלהבת חייב א"ר יוחנן היא גחלת היא שלהבת. הנה בבבלי וברמב"ם פי"ד ה"ה מנ"מ הוסיפו ע"ד חזקיה כשמסר לו גחלת והחש"ו ליבוה, ובירושלמי ליתא הוספה זו, ולכאורה מאי נ"מ אם הם ליבוה או הניחו הגחלת כמו שהיא לענין פטור המשלח, ואפשר משום דאי לא ליבוה היתה הגחלת מצד עצמה ניכבת כמש"כ הרמב"ם שם. ואשמעינן דעצם ההיזק באה ע"י סיבת החש"ו.
אכן יל"ד דבברייתא דביצה ל"ט ע"א חשיב החמשה דברים שנאמרו בגחלת שאין בשלהבת ע"ש, ולדברי חזקיה אמאי לא חשיב נמי הא דנזקין, דבגחלת פטור המשלח ע"י חש"ו ובשלהבת חייב, ואפ"ל דהתם לא חשיב רק הנך חומרי דגחלת לגבי שלהבת, משא"כ הכא הגחלת היא לקולא לפטור המשלח, והשלהבת היא לחומרא לחייבו על ידה ודוחק.
ה"ה אי מה גדיש מיוחד שתלוש מן הקרקע אף אין לי אלא שתלוש מן הקרקע ת"ל קמה, ע' בהתוה"מ פ' משפטים סי' קמ"ב.
ה"ו אימתי בזמן שקפץ אבל אם היו עצים מצויין לפניו או שהיה מספסף והולך אפילו עד מיל חייב, ע' ברש"י ס"א ע"א ד"ה אבל נכפפת בלישנא אחרינא ובחידושי הרשב"א שם ד"ה בד"א בקולחת.
ה"ז חד בר נש אפקד גבי חבריה חד שק צרור ואירעו אונס אהן אמר סיגין הוה מלא ואהן הוה אמר מטקסין הוה מלא ה"ז נשבע ונוטל, ע' בת' הריב"ש סי' שפ"א.
שם דאריסיה דבר זיזא אפקיד גבי חד בר נש ליטרא דהב כו', ע' בת' הריב"ש סי' שס"ט ובהגהות מיימונית פי"ד מנ"מ.
שם יכלין מימר לון מציאה מצאנו, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקכ"א.
ה"ח תני ר' יודן בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות וחכ"א בין כך ובין כך חייב כגון אלו שהן עושין סוכות בפתחי חנויותיהם בחג מפני שהוא רשות ובא אחר והוזק חייב, לכאורה משמע דהאי כגון אלו כו' קאי על רשות דוחכ"א בין כך ובין כך חייב, ותמיהני על שהרשב"א ז"ל בחידושיו סיבב דברים אלו ע"ד ר' יהודא ומובא ג"כ בשטמ"ק ע"ש וצע"ק.