אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בבא קמא · פרק חמישי
ה"א וכי כל הפרות מפילות נהלך בהן אחר הרוב ואימור מחמת נגיחה הפילה זאת אומרת שלא הילכו במידת הדין אחר הרוב אלא אחר המיעוט, הנה מלשון זה משמע דהניחו לנו ממשנתנו כלל מונח על כל המקומות דלא אזלינן בתר רובא, ומשו"ה מסיק עלה ר' יוסה במקום אחר הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב כהדא דגמל האוחר בין הגמלים כו', אמנם אין כן שיטת הבבלי, דהא בב"ב צ"ג ע"א הקשו ממשנתנו דהכא על רב דס"ל דאזלינן בממונא בתר רובא לימא הלך אחר רוב פרות דמתעברות עברות ויולדות והא ודאי מחמת נגיחה הפילה ומשני דמספקא במתניתין דאיכא למימר מקמה אתא ומביעתותא הפילה ואיכא למימר מאחורה אתא ומינגח נגחה והפילה הוי ממון המוטל בספק וכל ממון המוטל בספק חולקין. ומשו"ה מוכרחין אנו לאוקים משנתנו כסומכוס דס"ל הכי, אבל לרבנן הממע"ה ובעלמא איכא למימר כרב דבממון אזלינן בתר רובא כדביאר שם ברשב"ם ע"ש, כן אהא דמייתי הכא מדתני ר' אחא גמל האוחר בין הגמלים ונמצא שם אחד מת בידוע שזה הרגו הרי דהילכו במדת הדין בממון אחר הרוב, גם זה נדחה ע"פ סוגיא דהתם, דאמרו דלאו מטעם רובא מחייבינן אלא דאזלינן בתר חזקה דהוא גופיא מוחזק להכות בשעת רביעה אבל בעלמא לא אזלינן בתר רובא ע"ש וצ"ע.
ה"ב הכניס קדירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ושברן פטור הוזק בהן פטור הדא אמרה הקרן פטורה בחצר שאינה של שניהן. לכאורה ברייתא דארבעה כללות שהיה ר"ש בן אלעזר אומר בנזקין המובא בבבלי י"ד ע"א לא ס"ל הכי. דהתם תניא דאם היה חצר שאינה של שניהם חייב על הקרן ותולדותיו לתם ח"ג ולמועד ג"ש וכ"פ הרמב"ם בפ"א ה"ח מנ"מ, זולת אם נשבש בגרסתם ולאמר דבמקום קרן האמור כאן צ"ל שן ורגל וצ"ע כעת.
ה"ג הכניס פירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ואכלן פטור חוזק בהן פטור הדא אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה של שניהן. הנה לשון הרמב"ם בפ"א ה"ח מנ"מ הוא, הזיקה ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם כו' אם בשן ורגל הזיקה כדרכה ה"ז פטור מפני שיש לה רשות להלך כאן וכאן ודרך הבהמה להלך ולאכול כדרכה ולשבר בדרך הילוכה ע"ש, ולפ"ז לאו דוקא על שן אלא גם על רגל שהזיקה בדרך הילוכה פטור, ומ"ש דנקט הכא רק שן וצ"ע כעת.
ה"ד הכל מודין בבית שהוא אומר לו הכנס ואני משמרו הכל מודין בשדה שאומר לו הכניסהו ושמרהו מה פליגין בחצר כו', ע' מחנה אפרים ה' שומרים סי' ד'.
ה"ה ר' עוקבא שאל בא על אמו בא על אחותו אף הוא בעל הריון הוא ת"ל בעל את שראוי לקרות בעל יצאו אלו שאינן ראויין להיות בעל, ע' בבלי מ"ג ע"א ובתוד"ה אפילו בא ובת' משיב דבר ח"ג סי' ט"ז ובהתוה"מ משפטים סי' פ"ו.
שם עוברין אין יוצאין בשן ועין ניחא בשן ועין. באור שמח פ"ה הי"ב מה' עבדים גריס. ניחא עין ושן למה ע"ש.
ה"ו א"ר יצחק אחד בור של מיתה ואחד בור לנזקין שניהן ממקרא אחד נתרבו וכשהוא בא לבור של מיתה את מר פטור על הכלים וכשהוא בא לבור של נזקין את מר חייב על הכלים, ע' בחידושי הרשב"א למכילתין לעיל ד"ג ע"א ובהתוה"מ פ' משפטים סי' קט"ז.
ה"ז היך אפשר לבור של שני שותפין א"ר ינאי תיפתר שנתנו שניהן אבן האחרונה כו', ע' במש"כ כאן בחידושי לבבלי.
שם ונפל שמה שור או חמור שור ולא שור בכיליו חמור ולא חמור בכיליו כו', וכן הוא נדרש במכילתא, וע' מה שהארכתי בזה בחידושי עה"ת פ' משפטים בפסוק וכי יפתח.
ה"ח לנפילת הבור ונפל שמה שור או חמור, ויל"ד הלא מהאי קרא ידעינן רק הני תרתי ובמשנה תני אחד השור ואחד כל הבהמה, ואכתי שאר בהמות מנא ידעינן, ובודאי נאיד מה"ט בבבלי ויליף מדכתיב כסף ישיב לבעליו כל דאית ליה בעלים, וכן קשה אהא דתשלומי כפל דהכא דרשו משור עד חמור ובבבלי יליף מעל כל דבר פשע כלל כל דבר פשיעה. וכן בשאר הדברים בלתי מתאימים הילפותות מקראי דבבלי לירושלמי, ובודאי איכא בהו טעמא רבה וצ"ע כעת.