אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בבא קמא · פרק רביעי
ה"א א"ר לעזר ואפילו דבר שדרכו לחלק דיכיל מימר ליה את פרגמטיא דידך סגין כו', ע' בת' ושב הכהן סי' ס"ה.
שם תני שלשה שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין והתני באלו אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"ב וע"ע בת' הר"ן סי' יו"ד.
ה"ב מכיון שהרג אדם אחד אינו מועד, פי' ואיך יצוייר הא דתנן מועד לאדם אינו מועד לבהמה כיון דאפילו העדאה דאדם גופיה לא משכח דהא נהרג כשהוא תם, ובבבלי מ"א ע"א הקשו קושיא זו אמשנה דשור שנגח את האדם ומת כו', ולפי המבואר הכא קשה אמאי נטרו עד התם ולא הקשו כן בדף ל"ז ע"א אדתנן מועד לאדם אינו מועד לבהמה כדהקשו כאן, וי"ל דבע"כ היינו הך דהא קושיתם בבבלי שם הוא אדתנן דתם שהרג את האדם חייב מיתה כמו מועד, ועלה הקשו וכי מאחר דמתם קטלינן ליה מועד היכי משכחת לה, וה"נ אין מקום לקושית הירושלמי בזולת משנה דהתם דשור נהרג על הריגת אדם אחד דלפ"ז איך משכחת להאי דינא דמועד לאדם אינו מועד לבהמה, וא"כ קושיתם ותירוצם מצאו מסילות בשני המקומות ע"פ הכלל דלא משכחת מציאות העדאה בשור שנגח את האדם.
שם רב אמר בשהרג שלשה עכו"ם, ע' בבלי מ"א ע"א ובדף ב' ע"ב ושם ברש"י ד"ה אדם דאית ליה מזלא ובמש"כ בחידושי שם.
שם יצא ביום הראשון ונגח כו' דאיתפלגון נדה שבדקה עצמה ביום ראשון כו', עמש"כ בחידושי לעיל פ"ב ה"ו.
ה"ג חזקיה אמר הופיע מהר פארן והופיע פנים כנגד הכנענים כו', ע' ביפה מראה.
שם באותו שעה גזר ר"ג על גזילת כנענים שיהא אסור מפני חילול השם, ע' בת' מהרש"ם ח"א סי' י"ב ובכפתור ופרח פ"ד.
ה"ד א"ר יוחנן בתחילה אין ממנין אפוטרופין על מנת לחוב להן אלא לזכות להן ואם חבו חבו כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קמ"ז.
ה"ה תני ובעל השור נקי נקי מחצי כופר דברי ר"א א"ל ר"ע כו', ע' מכילתא משפטים ובהתוה"מ שם סי' ק"ב.
שם ומניין לנזקי העבד ת"ל או בן יגח או בת יגח ואם עבד וגו' רבי חייה בר ווא ורבי שמואל בר רב יצחק ח"א לא תהא תוספת יתירה על העיקר וחרנא אמר משלם לו כל נזקו, ע' עמק יהושע סי' וי"ו.
ה"ו ואיש כי יכה כל נפש אדם להביא את המכה ויש בו כדי להמית כו', לכאורה איכא למידק מאיזו תיבה יליף לה, הלא תיבת כל איצטריך בסנהדרין ע"ח ע"א להכוהו עשרה ב"א בעשר מקלות, דרבנן דרשי עד דאיכא כל נפש וריב"ב סבר כל דהו נפש, ותיבת נפש מבע"ל בנדה מ"ב ע"ב להורג תינוק בן יום אחד דחייב, ואפשר דהאי תנא דירושלמי סבר דדרשה דהכא ילפינן מתיבת נפש דהאי קרא דפ' אמור, והורג בן יום אחד נפק"ל מקרא דפ' מסעי כל מכה נפש וע' בתוס' נדה שם,
שם אית תניי תני אין בו כדי להמית א"ר לא ואפילו יש בו כדי להמית ובא אחר והמית הממית חייב, וקשה מה חידש ר' לא הלא בברייתא דספרא ס"פ אמור מבואר כן בהדיא וצ"ע.
שם המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר מקח טעות הוא ושמואל אמר יכיל הוא מימר ליה לשחיטה מכרתיו לך, עמש"כ בחידושי לבבלי ב"ק כ"ז ע"ב ושם מ"ו ע"ב ובב"ב צ"ב ע"ב.
ה"ז מ"ט דר' יודן והועד בבעליו ולא ישמרנו אין בעלים לאלו לענין נזקין תני ר' הושעיה לענין נזקין ר"מ מחייב ור' יודן פוטר כו', ע' ברא"ש לעיל פ"ק סי' ט"ז ובתוס' רע"ק דפרקין אות מ"ה ובתשובותיו סי' קצ"ו.
ה"ח תני שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה ר"ל אמר יאוש טעות הוא, ע' בשו"ע של הגאון בעל התניא בתשובותיו חח"מ סי' י"ד ובקצוה"ח סי' ת"ו ובמה שהארכתי בדבריהם בחידושי לכריתות כ"ד ע"א ולזבחים ע"א ע"א וע"ע בעונג י"ט סי' צ"א ובת' ברית יעקב סי' ק"ח ובאור שמח ספ"ב מה' זכיה.
שם וכן עבד היוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אמר זכה עצמו ר"ל אמר ייאוש טעות הוא, הארכתי בזה בחידושי לב"ק ע"ה ע"א ולבכורות כ"ח ע"ב.
ה"ט א"ר לעזר דברי ר"מ שמירת נזקין כשמירת ש"ח דברי ר' יודן שמירת נזקין כשומר שכר, ע' אור שמח פ"ד ה"ד מנ"מ.
שם א"ר לעזר כל שמירה שאמרה תורה אפילו הקיפו חומת ברזל אין משערין אותו אלא בגופו כו', וכ' בפ"מ וז"ל וכלומר דמפרש ולא ישמרנו דקרא שאינו מועיל לו שמירה כו' ע"כ, וקשה הלא פירוש זה נדחה בבבלי שילהי פרקין מפני קושית אביי אלא מעתה דכתיב ולא יכסנו נמי שוב אין כיסוי לזה והתנן כיסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור, כן במש"כ התוס' שם וז"ל וי"ל דבור אית ליה תקנתא טפי כשמכסהו כראוי משור נגחן ע"ש, וקשה לפ"ז איך הקשה אביי לכתחילה מקרא דולא יכסנו כיון דיש לחלק בין כיסוי דבור לשור נגחן וצ"ע כעת.