אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בבא קמא · פרק שלישי
ה"א שור שעלה בחבירו ובא בעל השור ושמטו מתחתיו אם עד שלא עלה שמטו ונפל ומת פטור ואם דחהו ונפל ומת חייב, וכו' בפ"מ דעד שלא עלה לא נקרא מציל את שלו בשל חבירו דשמא לא יעלה עליו עוד ולאחר שעלה עליו נקרא מציל את שלו בשל חבירו ע"ש, ולעד"נ בד"ז לחלק דאם שמט את שלו מתחתיו, הוא רק מציל בזה ממונו ועביד אינש דינא לנפשיה. משא"כ אם דחה להעליון הרי הוא מזיק. וכ"מ בבבלי כ"ח ע"א דקאמר אמאי חייב שהיה לו לשמטו ולא שמטו ע"ש, הרי דחיובו ופטורו תלוי בין שמטו לדחהו והסברא היא כנ"ל, ומזה הוכיחו נמי בירושלמי בתר הכי דאם ראה אמת המים שוטפת ובאה לתוך שדהו עד שלא נכנסו המים לתוך שדהו רשאי לפנותו למקום אחר ומשנכסו אין רשאי לפנותן למקום אחר ע"ש. והוא ג"כ בד"ז דעד שנכנסו לתוך שלו ומפנן למקום אחר נחשב רק כמציל שדהו אבל משנכנסו הרי הוא פונה המים מרשותו ויבאו על ידו לרשות אחרת הרי הוא מזיק, אמנם בבבלי ליתנייהו בההיא ברייתא תיבות אם עד שלא עלה, ושם הגרסא שור שעלה ע"ג חבירו להורגו, משמע שהיה ניכר שעלה עליו כמזיק, ולזאת מסתפקנא אם לא היתה בגרסת הבבלי תיבת להורגו, וגם היה בגרסתם כמו בירושלמי עד שלא עלה, אם היו יכולים לאמר בזה כמו שהוכיחו שם עביד אינש דינא לנפשיה כל זמן שלא עלה וצ"ע.
ה"ב ר"ז ור' לא תריהון אמרין מודה ר' יודה לחכמים במפקיר שור שנגח ברה"ר שחייב לא דומה נזק עומד לנזק מהלך, וכ' במה"פ והא דאמר בבבלי בפ"ק ובפ"ד יתר על כן א"ר יהודא אפילו נגח ואח"כ הפקיר פטור כו' ע"ש, לדעתי בלחי מובנת ההרכבה הלא התם איירי בחיוב ההיזק מטעם הנגיחה ולזה אית לן גזה"כ והועד בבעליו והמית איש עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין בבעל אחד כמבואר שם י"ג ע"ב וס"ד ע"ב, משא"כ הכא החיוב הוא על שהפקיר נזק מהלך ברה"ר כדאמר הכא וחיוביה מטעם בור, וגרוע נמי מבור ברה"ר שאי אפשר כל כך להשתמר מהזיקו, ולהכי מצאו מקומו דהאי דינא לקבוע כאן ולא גבי דיני נגיחה משום דדמיא לבור ברה"ר וכנ"ל, ועמש"כ בחידושי לבבלי שם ובכ"מ.
ה"ג וגדר שנפל לרה"ר ר' אבהו בשם ר"ל דר"מ היא דר"מ אמר כל המזיק שלא ע"י מעשה חייב והדא אמר דא נתנו לו זמן לקוץ את האילן כו', לכאורה הו"מ למימר דהיינו ר"מ דמחיצת הכרם שנפרצה כו' דמייתי בבבלי ד"ק ע"א ואמרו דר"מ היא וס"ל דמשום דלא גדרה נתחייב באחריותה, הרי דס"ל דמזיק שלא ע"י מעשה חייב. ואפשר דהתם לאו משנה היא כדהאריכו התוס' בזה שם ובריש ב"ב, להכי בחרו בירושלמי ההיא דנתנו לו זמן לקוץ כו' דהיא משנה וסתם משנה ר"מ.
ה"ד המטלטלין מהו שיקנה בגרירה, פי' במשיכה וע' בירושלמי קידושין פ"א ה"ה.
שם בן סו"מ מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה או מאחר שהוא חייב בהתריות מיתה יהא פטור כו', ע' בת' אחיעזר ח"א סי' כ"א ובאור שמח פ"ז ה"ז מה' ממרים.
שם מתיבי הא מתניתא זמנין דמותבין לה ומסייעין לר' יוחנן זמנין דמותבין לה ומסייעין לר"ל כו', ע' עמק יהושע סי' יו"ד ובת' ברית יעקב סי' כ"ה ובאור שמח פי"ח ה"ב מה' סנהדרין.
ה"ה שתי ספינות אחת טעונה ואחת ריקנית מעבירין פרוקה מפני הטעונה שתיהן פרוקות או טעונות יעשו פשרה ביניהן, פי' דע"ז נאמר צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה כדאמרינן בכבלי סנהדרין ל"ב ע"ב, וע' משך חכמה ר"פ שפטים.
ה"ו לא כן אמר רב בממלא כל רה"ר אמרי כיון שעמד נעשה כקרן זוית, ולכאורה תירוץ זה יתכן רק לשמואל שם בריש פרקין דקאמר בממלא את כל רה"ר או עד שתהא נתונה על קרן זוית, בזה נופל לאמר אם אין טעם הראשון נשאר טעם השני, אבל לרב דאוקים רק טעמא דממלא, עליו הדרא הכא קושית הש"ס לדוכתא הרי כאן אין ממלא כל רה"ר, ובע"כ דרב יודה לשמואל הא דקרן זוית, והשתא כיון דשניהם יודו זל"ז אמאי קא פלגינהו מסדר הש"ס שם, היל"ל התם רב ושמואל דאמרי תרווייהו בממלא או בקרן זוית, כהא דקאמרי התם אליבא דשמואל, ובבבלי דריש פרקין קאמר ר' יוחנן בקרן זוית ושמואל אמר באפילה שנו וצע"ק.
ה"ז יוסי הבבלי אומר היה רץ ברה"ר והזיק חייב ששונה המנהג היה ע"ש ביה"ש פטור, ע' בת' הרא"ש כלל ק"א סי' ה' ובעונג יו"ט סי' ט' ובמש"כ בחידושי לסוכה מ"ה ע"א בתוד"ה מיד התינוקות.
שם הוא יוסי הבבלי הוא יוסי בן יהודה הוא יוסי קטונתא ולמה נקרא שמו קטונתא שהיה קטן חסידים. בבבלי כל המאמר הוא בשם איסי בן יהודה וע' במה"פ וע"ע בבבלי שילהי סוטה ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים.
ה"ח השותפין קונין זה מזה וחייבין זה בנזקי זה וזה בנזקי זה. פי' דוקא אם הזיקו זה את זה אבל הוזקו זב"ז פטורין כמבואר בבבלי מ"ח ריש ע"ב, וע' בחו"מ ס' שע"ח ס"ז ובביאור הגר"א שם ובסי' תכ"א ס"ח.
ה"ט שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים כו' אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו כו'. ע' אור שמח פ"ז הי"ב מנ"מ. שם מ"ט דר"מ א"ק ומכרו את השור החי וחצו את כספו ומה מקיים ר' יהודא וגם את המת יחצון מיכן שזה מפסיד ח"ג וזה מפסיד ח"נ, ע' בשו"ע סי ת"ג ת"ד ובט"ז שם ובמשך חכמה לפ' משפטים בפסוק וכי יפתח איש בור.
ה"י בן פדייא אמר כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר והעושה חבורה א"ר יוחנן במבעיר אינו חייב עד שיהא צריך לאפר והעושה חבורה אינו חייב עד שיהא צריך לדם כו', בירושלמי פסחים פ"ו ה"א פליג בר קפרא וס"ל אפילו א"צ לדם אפילו א"צ לאפר, וע' בת' הרמב"ם דפוס בלפסיא סי' קע"ז ובראבי"ה סי' קצ"ד ובת' הגרע"א סי' קס"ה ובעונג יו"ט סי' מ"ד ובמש"כ בחידושי לכריתות ד"כ ע"א.
הי"א היה אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר הגדול הזיק והמזיק אומר לא כי אלא הקטן הזיק אחד תם ואחד מועד כו', ע' ש"ך סי' פ"ח סקט"ז ושם בתומים ונתיבות ושער משפט סי' ת' סק"א ובביאור הגר"א סק"ח.