אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת בבא מציעא › פרק תשיעי

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בבא מציעא · פרק תשיעי

פרק שמיני

ה"א מקום שנהגו לקצור ותלש א"ל את בעיתה לתלוש וקצר אמרין ליה פוק דריתה, הנה בביאור זה אהא דמשנתנו משמע דמתניתין איירי כשבאו להסתלק המקבל מבעל הקרקע וכן מבואר בשו"ע סי' שכ"ז ע"ש, ולפ"ז יל"ד קצת על מסדר המשנה שהתחיל פרקין מן ההסתלקות זמ"ז ולא מראשית הקבלנות, כהא דתנן לקמן המקבל שדה מחבירו לזורעה שעורין לא יזרענה חטין וכה"ג, וצע"ק.

ה"ב א"ר יצחק בשנקצץ כל האילן אבל אם נשתייר בו ממטע עשרה לבית סאה יכיל מימר ליה כו', הנה מקור השיעור דעשרה לבית סאה הוא הלכה למשה מסיני כדאמרינן במו"ק ד"ג ע"ב וע"ש תוד"ה הלכה ובפיה"מ להרמב"ם ור"ש פ"א מ"ו דשביעית וברש"י סוכה ל"ד ע"א ד"ה עשר נטיעות ובב"ב כ"ו ע"ב ד"ה עשר נטיעות.

ה"ג א"ר יצחק הדא אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומות כו', ע' בת' חות יאיר סי' קנ"א ובמשכנות הרועים מערכת אות שין סי' קפ"א.

ה"ד כמה כדי להעמיד בה כרי ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל כדי שיעמיד הרחת כו', הנה בברייתא דבבלי ק"ה ע"א תניא המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה שכך כותב לו אנא אוקים ואגור ואזרע ואחצוד ואעמור ואדוש ואידרי ואוקים כריא קדמך כו', והשתא קשה הלא שם לעיל ק"ד ע"א אמרינן דר' יהודא דורש לשון הדיוט מדקאמר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו כו' שכך כותב לה אחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא כו' ע"ש, וה"נ הרי כתב לו אנא אוקים ואוקים כריא קדמך, וא"כ מאי הקשה לו ר' יהודא לת"ק במשנתנו מאי קצבא בכרי, הלא הקצבה היא משום שכך כתב לו ואיהו דורש לשון הדיוט וצע"ק.

ה"ה רב הונא אמר בשנשדפה כל אותה הרוח, פי' באופן זה נקראת מכת מדינה ומנכה לו מחכירו, וע' בת' הריב"ש סי' רמ"ג.

ה"ו תני המקבל שדה מישראל מעשר ונותן לו דר"מ וחכ"א בין מאותו המין בין מאותו השדה תורם ונותן לו כו', ע' ר"ש דמאי פ"ו מ"א ובספר חזון איש לשביעית סי' ד' ס"ק י"ג.

ה"ז במקום שאין שעורים כפליים בחיטין אבל במקום שמעלין שעורין כפליים בחיטין זורעה ש שעורים, נראה דהאי מקום הוא בשדות המודרמות בארץ ישראל שבהן חמה זורחת ומהן חמה שוקעת דמנחת העומר של שעורין בא מהן כדאמרינן במנחות פ"ה, וע' ירושלמי כתובות פ"ה ה"ט ובמש"כ בחידושי שם.

ה"ח המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן כו', הנה הרמב"ם פ"ח ה"ג משכירות פתח השוכר או המקבל שדה מחבירו כו' וע"ש במפרשים, ומהר"י אבוהב הגיה ברמב"ם חוכר במקום שוכר, והמגיה על הגליון דחה לדבריו בשתי ידים משום דאין בין שוכר לחוכר לענין דינא כלל אלא חילוק השם עכ"ל, ולפנינו חזינן דהחילוק ביניהם ד דשוכר הוא בדמים וחוכר הוא בפירות כדכ' הרמב"ם גופיה בריש הפרק. ומדוייק הוא שם בכל הפרק דפעמים פתח בל' שוכר ופעמים בלשון חוכר ובכ"א כוונה מיוחדת ע"ש, ובנוגע להאי דינא דמשנתנו משמע קצת בביאור הגר"א ז"ל בשו"ע ר"ס שכ"ה דגרסתו ברמב"ם חוכר במקום שוכר.

ה"ט המקבל שדה מחבירו שבע שנים בשבע מאות דינר כו', אין כן גרסת המשנה בבבלי ק"י ע"ב.

שם תני המקבל שדה מחבירו זורעה שנה אחת ולא צימחה כופין אותו לזורעה שנייה שנייה ולא צימחה אין כופין אותו לזורעה שלישית כו', הנה ברייתא זו כרבי דבתרי זימני הוי חזקה ולית מאן דפליג כמו בבבלי ק"ו ע"ב גבי אכלה חגב או נשדפה. דהתם תניא אידך שלישית זורעה רביעית אינו זורעה ועמש"כ בחידושי לבבלי במכילתין שם ולחולין מ"ז ע"ב.

ה"י שמואל אמר למחר עובר משום ביומו תתן שכרו, פי' דהוא לאפוקי מדרב בבבלי ק"י ע"א דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכשיעלה עמוד השחר עובר משום בל תלין, ועלה קאי שמואל ואמר לפי שהיום הולך אחר הלילה להכי אינו עובר עד למחר בערב ורק אז עובר משום ביומו תתן שכרי, אמנם נ"מ נמי לענין שבועה שתקנו חכמים שכיר בזמנו נשבע ונוטל, וע' אור זרוע למכילתין סי' שס"ה.

אכן יל"ד קצת מנ"ל לשמואל למיפלג עליה דרב מטעמא דהיום הולך אחר הלילה כדפירש"י, הלא באותו ואת בנו איצטריך להו גז"ש דיום אחד האמור באו"ב מיום אחד האמור במעשה בראשית כדתנן בחולין פ"ג ע"א. והטעם משום דבקדשים לילה הולך אחד היום כדאמר בברייתא שם, והכא החליט שמואל דהיום הולך אחר הלילה בנוגע לעבירה דחמש שמות ועשה אחת בלא שום איזה מקור וצע"ק.

הי"א כתיב לא תעשוק עני ואביון מאחיך אלו ישראל כו', ע' בת' חכם צבי סי' כ"ו ומה שהאריך בזה הגאון מהר"ח זצ"ל מוואלאזין בת' חוט המשולש מסי' י"ד בכמה תשובות.

הי"ב א"ר לא זימנין דתיפתר ההן קרא לא תבוא עליו השמש לא תדנח עלוי שמשא וזימנין דתיפתר לה לא תטמעי עלוי שמשא, ע' משך חכמה פ' תצא בפסוק ביומו תתן שכרו.

הי"ג ענייה אין ממשכנין אותה כל עיקר עשירה ממשכנין אותה ואינו מחזיר שמתוך שבא אצלה משיאה שם רע, ע' משך חכמה פ' תצא בפסוק ולא תחבל.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה