אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
יבמות · פרק שביעי
ה"א מניין לכהן שנשא אשה וקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו כו', ע' אור שמח פי"ז הי"ג מה' גזילה.
שם ר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגין ר' יוחנן אמר מכרן אינן מכורין א"ל ר' לעזר אוכלין בתרומה מכחו ואת אמרת אכין כו', ע' בת' שאילת דוד חא"ח סי' ד' בהגה"ה.
שם שלא עלה על דעתה שישתמשו אחרים בכליה, כ"ה גרסת האו"ז ח"א סי' תרנ"ה.
ה"ב בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו בתרומה כו', לשון התוספתא דמכילתין רפ"ט ע"פ נוסחאות כ"י עבדי מלוג אוכלין מכחה ועבדי צ"ב אוכלין מכחו, וע' בס' אבן האזל פ"ט ה"ז מה' עבדים וע"ש עוד באור שמח.
ה"ג כל הלכה שהיא רופפת בב"ד ואין את יודע מה טיבה צא וראה האיך הצבור נוהג ונהוג, ע' תרומת הדשן ס"ס ר"ט.
שם וקשיא כתובה מד"ת ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין ד"ת כמאן דמר מאליהן קיבלו אם המעשרות כו', ע' עמק יהושע סי' י"ג ובת' שאילת דוד קונטרס השביעית בהגה"ה.
ה"ד א"ר שמעון בזו מדת הדין לוקה שאם מעשה הוא לפסול יהא מעשה להאכיל ואם אין מעשה להאכיל לא יעשה לפסול כו', וקשה הלא עובר בע"כ ספק נפל הוא, ומשו"ה לפסול שפיר פסיל מספק דהוא לחומרא, משא"כ להאכיל דהוא לקולא בזה חיישינן בכל ימי עיבורה שמא תפיל, ואין לאמר דאזלינן בתר רובא דאינן מפילות הלא סתם משנה היא זו וסתם משנה ר"מ דחייש למיעוטא, ו וכדאוקמינן לקמן קי"ט ע"א לסתם משנה דהתם כר"מ מהאי טעמא ע"ש וצ"ע כעת, וע' נובי"ת חי"ד סי' ר"ז.
שם ארוסה ושומרת יבם ומעוברת משלמת את הקרן ואינן משלמות את החומש כו', ע' אור שמח תרומות פ"ח ה"ג.
שם לא כן תני ר"ח אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת ר' אבא מרי ור' מתניה ח"א בחרש פוסל וחורנה אמר בחרש ייבם, ע' אור שמח פי"א הט"ו מגירושין. ה"ה דתני ר' חייה אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ג.
שם לא כן צריכה בשהיתה אמה מישראל שלא תאמר כשם שנתחללה אמה כך נתחללה בתה כו', ע' נועם ירושלמי בכורים ספ"א.
ה"ו העבד מניין שביאתו פוסלת ר' יוחנן אמר משום ר' ישמעאל ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה שיש לה עליו אלמנות וגרושין חוזרת את שאין לה אלמנות וגירושין אינה חוזרת כו', הנה שאלת הירושלמי היא משום דהא דנבעלה לחייבי כריתות לא מיפסלא משום דכתיב כי תהיה, וחייבי כריתות לאו בני הוייה נינהו. ולפ"ז נופלת שאלתם על עבד הלא איהו נמי לאו בר הוייה הוא ומניין שביאתו פוסלת, ועלה משני מדר' יוחנן משום ר' ישמעאל כהא דבבלי ס"ח ע"ב, וע' ביראים סי' ר"ט ואבני מלואים סי' וי"ו סק"ג.
ה"ז לית הדא פליגא על רב דרב אמר גוי ועבד שבא על בת ישראל הוולד כשר, ע' בתוס' דמכילתין לעיל ט"ז ע"ב ובת' שיבת ציון סי' ס"ז.
שם פתר לה בגוי פסול ובעבד פסול, וכ' בפ"מ כגון מהנך פסולין דלעיל נתין ועמוני כו' ע"כ, לע"ד הנני רואה בזה עירוב פרשיות דעמוני איסורו איסור עולם מקרא דלא יבא עמוני ומואבי וגו', משא"כ נתין אינו אסור לבא בקהל מה"ת אלא מדרבנן, כדכ' הרמב"ם בה' איס"ב פי"ב הי"ח והכ"ב כ"ג וע"ע באור שמח פי"ב הי"ט מאסו"ב.
ה"ח תני בר קפרא בן יומו פוסל ומאכיל, וקשה מאי קמ"ל הלא משנה ערוכה היא בנדה מ"ג ע"ב דתינוק בן יום אחד מאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה, ובגמרא שם ילפינן מדכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו, וע' מל"מ פ"ו הי"ב מה' תרומות וצ"ע.