אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) בבא בתרא › פרק שמיני

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

בבא בתרא · פרק שמיני

פרק שביעי

ה"א וכל בת יורשת נחלה ממטות וגו' וכי האיך אפשר לבת לירש שני מטות אלא תיפתר אביה משבט זה ואמה משבט אחר, ע' שאילתות פ' פנחס סי' קל"ה ושם בספרי ובהתוה"מ סי' כ"א.

שם עד כדון בן את האב האב את הבן מה אם הבן שאינו בא אלא מכח האב הרי הוא יורשו האב שאין הבן בא אלא מכחו אינו דין שיורשו א"ק קרוב קרוב קודם, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים, סי' שכ"ג.

ה"ב ר' יוחנן מתיב והבאתי אתכם אל ארץ אבותיכם וגו' אם מתנה למה ירושה כו'. ע' כפתור ופרח פ"י דפוס ברלין דף ל"ז ע"ב.

שם כל מקום שנאמר מורשה לשון דיהא התיבון והכתיב מורשה קהלת יעקב אמר לית דיהא סוגין מיניה מן דו לעי משכח כולה. ע' משך חכמה פ' ברכה בפסוק תורה צוה קמא.

ה"ג כתיב בכל אשר ימצא לו מכאן דאין יורש בראוי כבמוחזק כצ"ל וכמו שהגיה בפ"מ, דגרסא זו מתאמת עם הא דתנן בבכורות נ"א ע"ב ובספרי פ' תצא פיסקא רי"ז ע"ש ואין להקשות הלא במשנה בכורות שם כייל שני דברים דאינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק ותרווייהו מחד טעמא נינהו דשניהם אינם מצוי לו רק ראוי לבא, וקרא כתיב בכל אשר ימצא לו, וא"כ רבי דהוא מסדר המשנה איך פליג במכילתין וסבר בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן, די"ל דהא דתנן אינו נוטל בשבח הבין רבי דהוא שבח שהשביחו יתומין לאחר מיתת אביהן. דהוא ראוי גמור ולהכי אהני בכל אשר ימצא לו, אבל ראוי כזה דשבח ששבחו נכסים מעצמן לאחר מיתת אביהן בזה נוטל. מהקישא דפי שנים חלק בכורה לחלק פשיטות וע"ש ברשב"ם קכ"ד ע"א ד"ה מה חלק.

ה"ד ר' לא השווה את הבכורה לאחין אמר לון ר' חגיי ולא קרייא היא לא יוכל לבכר א"ר לעזר העבודה שיכול אלא שאינו רשאי, ופי' בפ"מ אינו רשאי לכתחילה ובדיעבד דבריו קיימין, והנה בבבלי קאמר לימא מתניתין דלא כר' יהודא דאי ר"י האמר בדבר שבממון תנאו קיים ומשני אפילו תימא ר"י התם ידעה וקא מחלה הכא לא קא מחיל, וקשה כמאן סברה סוגיא דבבלי. אי כר' חגיי דהאי לא יוכל לבכר היא החלטה בדעת תורה דלא יוכל, א"כ מאי הקשו מעיקרא מר"י דסבר בדבר שבממון תנאו קיים דהא י"ל שאני הכא דגלי רחמנא לא יוכל ולא דמי לדבר שבממון דעלמא, ואי כר"א דהאי לא יוכל הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד דבריו קיימין, א"כ מאי משני הכא לא קא מחיל הרי לר"א אפילו ידע ולא מחיל נמי דבריו קיימין, דקרא דלא יוכל קאי רק אלכתחילה, ולפ"ד ר"א עדיפא הו"ל לשנויי בבבלי, התם תנאו קיים גם לכתחילה משא"כ הכא דרק בדיעבד דבריו קיימין. אבל לכתחילה אסור מקרא דלא יוכל לבכר ול"ד לדבר שבממון דעלמא וצ"ע כעת.

ה"ה א"ר יוחנן דברי חכמים אביה יורשה אחיה יורשים אותה התיב ר' בא בר ממל אם אומר את שאין יורשת אשה דבר תורה מעתה יירש את ארוסתו כו', ע' אור שמח ר"ה נחלות.

שם א"ר יצחק וילין דכתבין אין מיתת דלא בנין כל דלה יחזור לאביה תנאי ממון הוא ותנאו קיים, בירושלמי כתובות פ"ט סוף ה"א הוא בשם ר' יוסי, וע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שי"ט.

ה"ו א"ר בא בר ממל הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו עליו הוא אומר ותהי עוונותם על עצמותם כו', יל"ד דלפי לשון זה משמע כמי שאין לו כפרה וכדפי' בפ"מ שהעון קיים על עצמותיו בקבר לעולם ע"ש, ומה רחוקה דעה זו מעצם לשון משנתנו דמה שעשה עשוי רק אין רוח חכמים נוחה הימנו, וע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' נו"ן ובשעה"מ פ"ט ה"י מזכיה ומתנה ובאגודת אזוב מדברי חח"מ סי' ט"ו.

ה"ז היה עומד בצד המוכס ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן כו' כגון אילין נפתאי דמשעבדין בבניהון יתיר, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"ד ובת' הגרע"א ס"ס פ"ה ושם סי' ק"י ובש"ש שמעתא וי"ו פ"ט.

ה"ח ר"ש בן יקים אעיל עובדא קומי ר' יוחנן מהיום לאחר מיתתו מתנתו מתנה מהיום ולאחר מיתה אינו גט כו', וקשה הלא בב"מ ד"כ ע"ב פריך הש"ס בפשיטות היכי פשיט מר איסורא מממונא וע"ש בתוס' וברש"י ברכות י"ט ע"ב ד"ה ממונא קל מאיסורא. ולפ"ז שפיר ניחא מה דבאיסור אשת איש החמירו לאמר דאינו גט וצ"ע כעת.

שם א"ר ינאי מודה רבי שאינו נותנה במתנת שכ"מ ר' יוחנן אמר ולא במתנת בריא, ע' אור שמח פ"ט הי"ג מה' זכיה.

ה"ט הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים ולא הקטנים ניזונין על הגדולים. ע' תמים דעים להראב"ד סי' נ"ח.

שם נשאו גדולים ישאו קטנים אם אמרו קטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן כו', ע' בת' הריב"ש ס"ס קס"א.

שם נישאו גדולות ישאו קטנות כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תקס"ט.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה