אור ברסלב
אור הישר (טהרות) פרה › פרק אחד עשר

אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן

פרה · פרק אחד עשר

פרק עשירי

מ"א צלוחית שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה פסולה כו', ע' בתוס' ושאר מפרשים במה שהאריכו בחולין ד"ט ע"ב וע"ע בתוי"ט טהרות פ"ג מ"ח. בר"ב

בר"ב ד"ה או נחש. אף הנחש פוסל מפני שהוא מקיא ע' בתוי"ט לעיל פ"ט סוף מ"ג.

מ"ב כל הספק טהור לתרומה טהור לחטאת כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ה מ"ג ופ"ט מ"א.

שם הרפפות טהורות לקדש ולתרומה ולחטאת ר"א אומר הרעדות טמאות לחטאת, ע' אור שמח פי"ד ח"ט מה' פרה.

מ"ג דבלה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת ונטלה ואכלה אם יש בה כביצה בין טמאה בין טהורה המים טמאין כו', ע' בתוי"ט דפרקין מ"ז ושם בבועז סי' כ"א.

בר"ב ד"ה והאוכלה חייב מיתה דנטמא במי חטאת בשעה שאוכלה כו', ע' בתוי"ט ותוס' חדשים לעיל פ"י מ"ז.

מ"ד לאחר ביאתו מטמא את הקדש ופוסל את התרומה דר"מ וחכ"א פוסל בקדש ובתרומה כו', ע' בר"ב ותוי"ט לעיל פ"ח מ"ז ובנגעים פי"ד מ"ג ובכלים פ"א מ"ה ובסוף מס' זבים ובמשנ"א טבו"י פ"ב מ"ה.

מ"ה כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דר"מ כו'. הנה משנה זו ס"ל דאין שני עושה שלישי בחולין, והרמב"ם דפסק הכי בפי"א ה"ב מאה"ט הוא משום סתמא דהש"ס בחולין ל"ג ע"א ובברכות נ"ב ע"ב ס"ל הכי. וכ"ה אוקימתא דרב מרי בריה דר"כ בסוטה ד"ל ע"ב, דאילו לרב שם ע"א, הא קאמר דר"מ דמשנתינו ור' יוסי ור' יהושע ור' אלעזר ור"א כולהו ס"ל דאין שני עושה שלישי בחולין, וכללא הוא אצל הראשונים ז"ל דכ"מ שאמרו בש"ס בלשון זה הו"ל שיטה ואין הלכה כשיטה, וע' ברי"ף ובעה"מ ומלחמות בפ"ק דסוכה ובתוס' ב"מ ס"ט ע"א ובתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד. והארכתי בפרט זה בחידושי למנחות נ"ז ע"ב ולחולין קכ"ד ע"ב וע"ע בתוס' חגיגה כ"א ע"א ובזבחים צ"ח ע"ב ד"ה טבו"י ובריש טהרות פ"א מ"ג ובמפרשי המשנה זבים ספ"ה ובמשנ"א כלים פכ"ה מ"ג ושם בטבו"י פ"ב סמ"ב.

שם לאחר ביאתו מותר בכולן, ע' בבועז לעיל פ"ה סי' ד' ובחזון נחום למס' טבו"י פ"ב סוף מ"א.

מ"ו כל הטעון ביאת מים בין מד"ת בין מד"ס מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא, עמש"כ הגר"א ז"ל בא"ר לעיל פ"י מ"ו ד"ה של חטאת ובמשנ"א שם מ"א ומ"ב וע"ע בת' הרשב"א ח"א סי' ל"ב וסי' תקפ"ג.

מ"ז כל אזוב שיש לו שם לווי פסול אזוב זה כשר כו', כה"ג במשנה נגעים פי"ד מ"ו, והנה בר"ש הקשה על לשון אזוב זה אטו קמן קאי כו' ע"ש, וע' מה שהארכתי בזה בחידושי לחולין ס"ב ע"ב וגם לזה כתבתי שם יישוב נכון בס"ד.

מ"ח לקטו לחטאת כמלקט לאוכלין דר"מ ר' יהודא ור' יוסי ור"ש אומרים כמלקט לעצים וכ' בתוספות ר"ע הרמ"ע מפאנו בשו"ת סי' פ"ה הביא שנשאל אמאי לא תנא בקיצור וחכ"א וכו' והשיב לו מיום שעמדתי על דעתי אני שונה בה דברי ר"מ ור' יהודא, ור' יוסי ור"ש כו' ובדוכתי טובא ה"ג ע"ש ותמוה לי איך אפשר להוציא כן מכח דקדוק זה הלא הברייתא דחולין דף י"ד הלוקח יין מבין הכותים דברי ר"מ ור' יהודא ור' יוסי ור"ש אוסרים והתם ליכא לפרושי דברי ר"מ ור' יהודא דהא הש"ס פריך שם דר"י אדר"י וכן כפל הגרע"א ז"ל תמיהתו זו בתשובה ס"ס קפ"א עכ"ד, ולע"ד בלתי מובן הלא לפי תירוצו דהגרע"א תתחזק יותר קושית השואל עכ"פ גבי הלוקח יין דמוכרחים אנו להעמיד דעת ר' יהודא עם דעתם דר' יוסי ור"ש אמאי לא תנא התם וחכמים אוסרין, ועוד אף אם נימא דבמשנה דלוקח יין ההכרח הוא להעמיד דעת ר' יהודא עם דעתם דר' יוסי ור"ש האם בשביל זה מוכרחים אנו גם גבי מחלקותן באוזב לאוקים דעת ר' יהודא עם דעת חבריו הנ"ל. הרי אפשר דמשנתנו דפרה מתאים יותר דעת ר' יהודא עם דעתיה דר"מ, והאחרון הכביד דגבי הלוקח יין גופיה אמרינן בעירובין ל"ז ע"א עולא זוזי זוזי קתני דברי ר"מ ור' יהודא ר' יוסי ור"ש אוסרין, והשתא אף אם יש התקשרות למחלקותם דהלוקח יין עם משנתנו דפרה, אבל עכ"פ לפי דעת עולא שפיר יש מקום לגרסת הרמ"ע במשנתנו דהכא ובכל אופן הי"ל להגרע"א ז"ל להזכיר ע"פ מה שדחה בשתי ידים גרסת הרמ"ע דעת עולא בעירובין. ואפשר דלזה כיוון הרמ"ע ז"ל במש"כ דאשכחן כה"ג דמחולקין זוגי זוגי דכוונתו להא דעירובין ולכתובות ע"א ע"א ע"ש, וע"ע בבועז דפרקין לעיל סי' ז' ובאור שמח פי"א ה"ז מה' פרה ושם פ"ח ה"ב מה' לולב.

מ"ט ר' יוסי אומר מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים ושיריו שנים וגרדומיו כל שהוא, ע' תוס' סוכה י"ג סוף ע"א ובמה שהארכתי בחידושי למנחות ל"ה ע"ב. וע"ע במשנ"א ובבועז לאהלות רפי"ג ולכלים פי"א סי' ט' ופי"ט סי' ה'.

מ"א האזוב הקצר מספקו בחוט ובכוש וטובל כו', וכ' הר"ש אע"ג דכתיב ולקח אזוב וטבל במים לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה כדאיתא פ' לולב הגזול דל"ז ע"כ, וכן נמשכו אחריו כל מפרשי המשנה. ולכאורה הרי שם דחי הש"ס שאני התם כיון דחבריה כגופיה דמי, ולפ"ז הרי אינו תלוי בכלל הדין דלקיחה ע"י ד"א, די"ל דה"נ הכוונה של הר"ש לקיחה ע"י ד"א כשהוא מחובר, אמנם גם שם בלתי מובן, מאי ראיה מייתי התם ממשנתנו, הא מחלקותו בצדו כדמסיק הכא במשנה גופה ר' יהודא ור"ש אומרים כשם שהזייה באזוב כך טבילה באזוב, הרי ס"ל לר"י ור"ש בהדיא דלקיחה ע"י ד"א ל"ש לקיחה ואע"ג דחבריה, ולפ"ז הי"ל לאמור בסוכה שם כתנאי או לימא כתנאי. זולת אם נימא דבזה גופה אשמעינן בש"ס דהלכה כת"ק נגד ר"י ור"ש וצע"ק. וע"ע ח"ס חי"ד סי' קי"ח.

מ"ב צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו ר' יהודא אומר הזייה ראשונה, ע' במשנ"א לעיל פ"ט מ"א סוף ד"ה שתי הזיות.

שם מזין על האדם ועל הכלים ואפילו הן מאה, ע' בהתוה"מ פ' ויקרא סי' רי"ז וע"ע בר"ש טהרות פ"ב מ"ה.

בר"ב ד"ה שלא יספג, דכתיב וטבל ולא מספג, ע' בהתוה"מ ויקרא סי' רט"ז.

מ"ג נתכוין להזות על דבר שהוא מקבל טומאה והזה על דבר שאינו מקבל טומאה אם יש באזוב לא ישנה כו', הנה הראב"ד בפ"י ה"ח מה' פרה השיג קשה על הרמב"ם, ובכ"מ שם כתב דאפשר הי"ל להרמב"ם נוסחא אחרת בתוספתא ע"ש, ובמלאכ"ש כ' דאיכא ג"כ נוסחאות שונות במשנה גופה ע"ש, ואנכי הרואה דבגמרא גופה ביומא י"ד ע"א שנו משנתנו שלא כסדרה שהיא לפנינו ע"ש, וממילא הרמב"ם והראב"ד כל אחד הבין בה לפי גרסתו ובזה ניחא נמי מה שהרמב"ם שינה שם צורת משנתנו ע"ש.

מ"ד המזה מחלון של רבים ונכנס למקדש ונמצאו המים פסולין פטור, וכ' הר"ב דהוי כספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור ופי' הרמב"ם הטעם דטמא זה אנוס הוא כו', ע' תוי"ט ובאור שמח פט"ו ה"ח מה' פרה ובמה שהאריך בזה הגאון בעל ושב הכהן בהקדמתו לספרו שאלת הכהנים תורה.

שם מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותן אין מטמאין, ע' בתפא"י לעיל פ"ו סי' י"ח ובבועז מקואות פ"א סי' א'.

מ"ה כמה יהא במים ויהיה בהם כדי הזייה כדי שיטביל ראשי גבעולין ויזה, ע' בתוי"ט כאן ובמשנ"א לעיל פ"ט מ"א ובמש"כ בחידושי לזבחים ד"מ ע"ב וע"ע בר"ש כלים פ"א מ"א.

שם ר' יהודא אומר רואים אותם כאילו הן על אזוב של נחושת, ע' בת' מקום שמואל ס"ס ל"ט.

מ"ו המזה באזוב טמא אם יש בו כביצה המים פסולים והזייתו פסולה אין בו כביצה המים כשרים והזייתו פסולה, ע' תוי"ט לעיל פי"א מ"ח ובמשנ"א שם מ"ז ובתפא"י שם מ"ג וע"ע בשעה"מ פ"ו מה' ברכות.

שם ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפילו הן מאה, ע' בר"ש לעיל פ"ח מ"ב.

בר"ב ד"ה אם יש בו כביצה. דזהו שיעור אוכל בין לקבל טומאה בין לטמא אחרים. ע' בועז טהרות פ"ג סי' ה'.

מ"ז הטהור לחטאת שנטמאו ידיו נטמא גופו ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפילו הן מאה, ע' בר"ב ותוי"ט לעיל פ"מ מ"ח ובפ"י מ"ב ובמלאכ"ש ספ"ט.

מ"ח לגין של חטאת שנטמאו אחוריו נטמא תוכן ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפילו הן מאה ע' בבועז לעיל פ"י סוף סי' י"ב וע"ע מה שהאריך במשנתנו באור שמח פי"ג ה"ו מה' פרה.

שם הזוג והענבל חבור, ע' תוס' שבת נ"ח ע"ב ד"ה מתיב רבא.

שם המלבן אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה, ע' תוי"ט אהלות פי"ב מ"ד,

שם כל ידות הכלים הקדוחות חבור ר' יוחנן בן נורי אומר אף החרוקות, ע' במשנ"א כאן ולקמן ריש מ"י מה שהאריך בזה ושם בכלים פ"כ מ"ג ופכ"ט מ"ה ובמקואות רפ"י,

מ"ט הסלים שבקנתל והמטה של טרבל כו' חבור לטומאה ואינו חבור להזייה ע' בתפא"י אהלות פ"ד סי' כ'.

שם והבגד שהוא תפור בכלאים חבור לטומאה כו', וכ' הר"ש דבריש במה טומנין מ"ח ע"ב מייתי ברייתא דקתני בה חבור עד שיתחיל להתיר והוה מצי לאתויי התם ממתניתין אלא ברייתא ניחא ליה לאתויי משום דקתני עד שיתחיל להתיר, וכ"כ התוס' בשבת שם, וע' עוקצין פ"ב מ"ו ובמש"כ בחידושי שם וע"ע במשנ"א טהרות פ"א סמ"ח ובכלים פ"ד מי"ז ופכ"ח מ"ז ופכ"ט מ"ב ובת' חות יאיר סי' קמ"ג.

מ"י הכל כשרים להזות חוץ מטומטום ואנדרוגינוס והאשה, ע' לעיל פ"ה מ"ד ובמפרשים שם ובתוי"ט פ"ג סוף מ"ז ובבועז שם סי' ו'.

והנה אע"ג דבערכין ד"ג ע"א אמרינן דהכל דמשנתנו אתא לרבויי ערל שמתו אחיו מחמת מילה דהזאתו כשרה מ"מ לא תני ליה התנא בהדיא משום דלא דמי לאינך דהני דחשיב במשנה כשרים לכתחילה והזאת ערל כשרה רק בדיעבד כדא"ר אלעזר ערל שהזה, וכה"ג לשון הברייתא ביבמות ע"ב ע"ב.

מי"א טבל את האזוב ביום והזה ביום כשר ביום והזה בלילה בלילה והזה ביום פסול, ע' בת' מקום שמואל ס"ס ל"ט.

שם אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום, ע' במפרשים ובגבורת ארי ליומא י"ד ע"א ד"ה למזה ומזין.

תוכן העניינים

אור הישר (טהרות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה