אור ברסלב

אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן

פרה

נגעים

פרק ראשון

מ"א ר"א אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, ע' במדרש תנחומא פ' חקת טי' ח' ובמש"כ בזה הגאון מלבי"ם ז"ל שם בתורה אור ובהתוה"מ פ' ויקרא סי' ר"ח ובת' אבקת רוכל סי' יוד ובת' ח"צ סי' ע"ז. שם אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר שלא תפסל. ע' במשנ"א לקמן פ"ב ריש מ"ה.

בר"ש ד"ה תניא בתוספתא. ועגלה אין מומין פוסלין בה כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ב'.

בר"ב ד"ה וחכ"א. סברי רבנן שאני עגלה ערופה דכתיב בה עגלת בקר ולא כתיב עגלה סתם, ע' בבועז דפרקין לקמן מ"ג סי' ג'

מ"ב ריה"ג אומר פרים בני שתים שנאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת וחכ"א אף בני שלש רמ"א אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד, ע' מל"מ פ"ב ה"ו מאיסורי מזבח וברפ"א מפרה אדומה ובהתוה"מ פ' ויקרא סי' ר"ה ובמשנ"א לעיל ריש פרקין.

מ"ג כבשים בני שנה ואילים בני שתים וכולם מיום ליום הנה לאו דוקא מיום ליום כי גם שעות פוסלות בקדשים כדאמרינן בזבחים כ"ה ע"ב ועמש"כ בחידושי שם וע"ע במשנ"א נגעים פי"ד מ"ה ובת' פנים מאירות ח"ב סי' קע"ד.

שם הקריבו מביא עליו נסכי איל ולא עלה לו מזבחו. הארכתי בזה בחידושי לחולין כ"ג ע"א.

בר"ב ד"ה מיום ליום. דבתר שנתן אזלינן ולא בתר שנים של מנין העולם כו' ע' בתוס' ערכין י"ח ע"ב ד"ה שנתו ובמש"כ בחידושי שם ולנדה מ"ז ע"ב.

מ"ד חטאות הצבור ועולותיהן, וכ' הר"ב כגון שעירי ר"ח ושל מועדות ועולותיהן כולהו בני שנה נינהו, ע' במשנ"א דפרקין פ"א מ"ג ד"ה והרמב"ם ובבועז סי' ג'.

פרק שני

מ"א ר"א אומר פרת חטאת דמעוברת כשרה כו', ע' תוס' ב"מ ד"ל ע"א ד"ה אף עובד ובס' לפלגות ראובן על הרי"ף לחולין דף כ"ב ע"א ובבועז דמכילתין פ"א סי' א'.

מ"ב גלגל העין והשינים והלשון אינם פוסלין בפרה. בתפא"י מסיק בזה אם אין אחרת בנמצא ע"ש, ולא ידענא מנא ליה דילמא גם לכתחילה כשרה בזה משום דבהם לא נאמרה דין מומין במראיהן. וכן משמע לשון הרמב"ם במש"כ בה' פרה אין מראיהן פוסלין בפרה וצ"ע,

מ"ג יוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה ר"א מכשיר כו' ע' פ' חקת סי' ל"ד.

שם רכב עליה נשען עליה כו' פסולה אבל קשרה במוסרה עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פרס טליתו עליה מן הזבובים כשרה זה הכלל כל שהוא לצורכה כשרה לצורך אחר פסולה, והנה בפסחים ס"ו גבי ע"פ שחל להיות בשבת ושכחו להביא סכיניהם בעזרה מע"ש, דקאמר מי שפסחו טלה תוחב לו בצמרו גדי תוחב לו בין קרניו. פריך והא קעביד עבודה בקדשים ומשני כהלל דמביאה חולין בעזרה ומקדישה. אולם בירושלמי שם רפ"ו תירצו דכל עבודה שהיא צורך הקרבן אין בו מעילה ומייתי ראיה ממשנתינו דהכא דכל שהוא לצורכה כשרה ע"ש. ולפ"ז גם הא דפריך בבבלי בהר הכי והלא מחמר ג"כ ניחא, דלפ"מ שהוא צורך קרבן ליכא נמי משום מחמר, אכן בבבלי שם משני כלאחר יד ופירש"י שאין דרך טלה לשאת משוי ע"ש, וזה בלתי מובן לע"ד דהא איסורא דמחמר הוא מקרא דאתה ובהמתך, כדאמרינן בשבת קנ"ג ע"ב וע"ש בתוס' ר"פ במה בהמה. ובהמה דכתיב גבי שבת גם חיה ועוף כיוצא בהן כדתנן בב"ק ס"פ הפרה, ולפ"ז מי גרע טלה מעוף דודאי לאו בר משוי הוא ואפ"ה חייב. וא"כ מה מקום לאמר דמחמר דטלה גרע ממחמר דעוף וצ"ע.

שם זה הכלל כל שהוא לצורכה כשרה לצורך אחר פסולה, ע' בתפא"י ריש פרקין ובמשנ"א לקמן פ"ג ריש מ"ז וריש מ"ט.

בר"ב ד"ה לצורך אחר פסולה ואפילו לצרכו ולצרכה פסולה, ע' בבועז לקמן פ"ז סי' ו'.

מ"ד שכן עליה עיף כשרה עלה עליה זכר פסולה ר' יהודא אומר אם העלהו פסולה ואם מעצמו כשרה, ע' בר"ש ור"ב לעיל ריש פרקין ובח"ס חי"ד סי' ר"א וע"ע בא"ר מכשירין פ"ג מ"ה ובמשנ"א שם.

מ"ה היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך נימה אחת פסולה, וכ' הר"ב דכתיב אדומה תמימה כו' שתהא תמימה באדמימות. ע' בתוי"ט דפרקין לעיל מ"ב ד"ה והננסת ובמשנ"א שם.

פרק שלישי

מ"א שבעת ימים קודם לשרפת הפרה מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה ובית אבן היתה נקראת וכ' הר"ב לפי שכל מעשיה היו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה. ע' בתוס' יומא ד"ב ע"א ד"ה ומ"ש צפונה מזרחה ובמל"מ פ"ב מה' פרה.

שם ומזין עליו כל ז' הימים מכל חטאות שהיו שם, ע' נוב"י מ"ת חא"ח סי' קט"ז וחי"ד סי' ק"י.

בר"ב ד"ה ובית אבן. לפי שכל מעשיה היו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ובהם בלבד היה משתמש כל ז' ימי ההפרשה כו' ע"כ, פי, ולאפוקי בשאר הימים כדכתבו התוס' בחגיגה כ"ג ע"א ד"ה שפופרת וע' מש"כ שם עה"ג.

מ"ב חצרות היו בירושלים בנויות ע"ג סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום, ע' בתוי"ט דפרקין לקמן מ"ו וע"ע ברש"י זבחים קי"ג ע"א ד"ה ממקום הבדוק ובמש"כ בחידושי שם וע"ע במעין החכמה דף צ"ב ע"א.

שם ומביאים שוורים ועל גביהן דלתות כו', ע' במפרשי המשנה ספ"ג דאהלות ובמשנ"א שם פ"ו סוף מ"א ובחדושי הגר"ח הלוי ז"ל פי"א ה"ה מטומאת מת.

שם הגיעו לשילוח ירדו ומלאום כו', ע' בר"ש לקמן פ"ח מ"י.

מ"ג ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת, ע' בבועז לקמן רפ"ה.

בר"ב ד"ה קלל כד קטן תרגום וכדה על שכמה וקולתה על כתפה, ע' תוי"ט טבול יום פ"א מ"א.

בתוי"ט ד"ה וזורקו. י"ל דכשיבא הגואל ואליהו ויראנו אפר פרה שהרי דרשו על ויקחו אליך שנרמז לו דשלך לעד עומדת כו', ע' במשנ"א דפרקין מ"ה ובבועז דשילהי פרקין.

מ"ד וצריכין היו התנוקות להזות דברי ריה"ג ר"ע אומר לא היו צריכין להזות, ע' כ"מ פ"ב ה"ז מה' פרה.

מ"ה לא מצאו משבע עושין משש כו' ע' בתוי"ט דפרקין לעיל מ"א ד"ה מכל חטאות ובבועז שם סי' א' וע"ע בגבורת ארי ליומא ד"ח ע"ב.

מ"ו וכבש היו עושים מהר הבית להר המשחה כיפין ע"ג כיפין כו', ע' בבועז דפרקין ריש סי' ב' ובכפתור ופרח פ"ו.

מ"ז לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עמה שחורה כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ב סוף מ"ג.

שם ר' יוסי אומר לא משום זה אלא משום שנאמר והוציא אותה לבדה, ע' תוס' סוטה ד"ח ע"א ד"ה איכא בינייהו ובמש"כ בחידושי לחולין ל"ב ע"א וע"ע בתוי"ט ותוס' חדשים ומשנ"א לקמן פ"ד מ"ד.

שם וזקני ישראל היו מקדימים ברגליהם להר המשחה ע' בתוי"ט דפרקין לקמן מ"י ד"ה שלש פעמים.

שם ומטמאים היו את הכהן השורף את הפרה כו', ע' תוס' חגיגה כ"א ע"א ובר"ב לעיל בפרקין מ"א.

מ"ח סמכו ידיהם עליו ואומרים לו אישי כהן גדול טבול אחת כו', ע' גבורת ארי ליומא ד"ב ע"א וע"ע בר"ש טהרות פ"א מ"ג ושם לקמן פי"א מ"ה.

שם ירד וטבל עלה ונסתפג. ע' זבים פ"א מ"ד ובמשנ"א שם.

שם ועצים היו מסודרים שם עצי ארזים וארנים וברושים כו', ע' במשנה לקמן פ"ד מ"ג ובמפרשים שם.

מ"ט כפתוה בחבל של מגג, ע' במשנ"א לעיל בפרקין ריש מ"ג.

שם טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קה"ק על כל הזיה טבילה. ע' נגעים פי"ד מ"א ובמשנ"א שם ד"ה טבל והזה ושם מ"י ד"ה כנגד בית ק"ק.

בר"ב ד"ה גמר מלהזות. ובין הזאה להזאה מקנח אצבעו בשפת המזרק ולא בגופה של פרה משום נימין כו', ע' בראב"ד וכ"מ פ"ג ה"ב מה' פרה ובזרע אברהם על הספרי פ' חקת פיסקא קכ"ד ובהתוה"מ שם סי' י"ח ובפ' ויקרא סי' רי"ז וסי' רי"ט וע"ע בחידושי הריטב"א רפ"ק דיומא.

מ"י נבקעה כו', הנה בתוספתא מבואר דבקיעה זו תוכל להיות בשלשה אופנים, מאליה, או מחמת האור, כן אם קרעה בסכין בידים, ועפ"ז ניחא מה דמסדר המשנה נקט בלשון נבקעה דתיבה זו סובלת כל האופנים ומשום דכולם כשרים בה ולאו דוקא מאליה או רק בידים, ונראה בטעם הדבר לפ"מ דמקורו הוא מקרא דוהשליך אל תוך שריפת הפרה, והבינו בספרי דהאי תוך הוא תוך בטן הפרה ותיבת שריפת הוא אחרי שתיצת האור ברובה ותיבת הפרה מלמד שתהיה קודם שנעשית אפר ודוקא אז צריך שתהיה השלכתן, וא"כ בהכרח שבקיעת הבטן כשרה בכל אופן שאם לא תתבקע מאליה או ע"י האור, אז נחוצה הבקיעא בידים. דאל"כ לא תתקיים קרא כדכתיב, ואין לאמור ג"כ דמצותה דוקא בידים, דלפ"מ שביארנו הויא הבקעה זו רק הכשר שתוכל להתקיים אל תוך שריפת הפרה וא"כ אין נ"מ באיזה אופן נבקעת וממילא שגם מאליה או ע"י האור כשרה.

שם נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת אמר להן עץ ארז זה עץ ארז זה אזוב זה אזוב זה כו', ע' בתוי"ט ובמשנ"א כאן וע"פ דבריהם אין מקום למש"כ בבועז לקמן פי"א סי' י"ט ע"ש.

מי"א כרכן בשירי הלשון וכ' הר"ב היה כורך שלשתן יחד כדי שיהא להן כובד כו', ע' במשנ"א נגעים פי"ד ריש מ"א ובבועז לקמן פי"א סי' כ"ד ושם בכלים פי"א סי' ט' ופי"ט סי' ה'.

שם נשרפה חובטין אותה במקלות כו', ע' בתוי"ט לקמן מ"א סד"ה ושלא רחוץ.

שם אחד ניתן בחיל. וכ' הר"ב למשמרת כדכתיב והיתה לעדת ב"י למשמרת, ע' בתוי"ט דפרקין לעיל ריש מ"ג ובתפא"י שם מ"א ובבועז לקמן פ"ו סי' א'.

פרק רביעי

מ"א פרת חטאת ששחטה שלא לשמה קבל והזה שלא לשמה כו', ע' בתוי"ט דפרקין מ"ג ד"ה ר"א אומר ובמש"כ בחידושי שם.

שם ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולה ר"א מכשיר ע' בהתוה"מ פ' חקת סי' ל"ד

שם ושלא בכהן גדול פסולה ור' יהודא מכשיר, ע' במפרשי המשנה לעיל פ"ג מ"ח.

שם ובכלי לבן היתה נעשית. ע' מל"מ פ"א הי"ב מה' פרה.

בר"ב ד"ה ור"א מכשיר הואיל והיא נשחטת בחוץ. וכ"כ הר"ב לקמן סוף מ"ג, וע' במשנ"א לעיל פ"ב מ"ג.

מ"ב שרפה חוץ מגתה, ע' תוס' זבחים קי"ב סוף ע"א ובמש"כ בחידושי שם.

בתוי"ט ד"ה חוץ מגתה. שנאמר ושחט והזה מה הזאה כנגד הפתח דמפרש בה אל נוכח וגו' אף שחיטה כנגד הפתח, ע' בתוי"ט לעיל פ"ג מ"ט ובמשנ"א דפרקין לעיל מ"א ד"ה ששחטה.

מ"ג שחטה ע"מ לאכול מבשרה ולשתות מדמה כשרה ר"א אומר אין מחשבה פוסלת בפרה, וקשה הלא ת"ק ור"א תרווייהו לטעמייהו אזלי לעיל בפרקין מ"א דסתמא דמשנתנו ס"ל דמחשבה פוסלת בפרה ור"א סבר דאינה פוסלת כדכ' הר"ב ע"ש, וא"כ מדוע לא קבען מסדר המשנה ביחד עם הא דשחיטה קבלה והזאה דריש פרקין והפריד בין הדבקים עם הרבה דינים אחרים הבלתי שייכים למחשבה דקדשים וצע"ק.

ודע דהא דאר"א אין מחשבה פוסלת בפרה הוא רק במחשבה דפוסלת בקרבן אבל מחשבה דמלאכה פסול כדכ' הגר"א ז"ל בא"ר לקמן פ"ט מ"ד, ועפ"ז אין מקום למה שהקשה שם בבועז סי' ז' ע"ש.

מ"ד כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים, ע' מד"ר ותנחומא ר"פ חקת ובפסיקתא רבתי פי"ד ובמשנ"א לעיל פ"ג מ"ז ופ"ח מ"ג.

שם ופוסלים אותה במלאכה, ע' ספרי פ' חקת ובהתוה"מ שם סי' י"ז ובתוי"ט דפרקין סוף מ"ב ובמפרשי המשנה לקמן רפ"ו ובבועז פ"ז סי' ו'.

שם כל העוסק בה לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים. ע' במשנ"א לקמן פי"ב מ"ד בד"ה שעשו מצותן.

שם המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר. ע' במשנ"א דריש פרקין ד"ה ששחטה ובזרע אברהם על הספרי פיסקא קכ"ד וע"ע בתוס' ב"ק נ"ו ע"א ד"ה העושה.

שם והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר, ע' תוס' פסחים י"ח ע"א ד"ה בטלו ובהתוה"מ פ' חקת סי' ל"ב ובמשנ"א לקמן רפ"ח וע"ע בתוס' ב"ק צ"ח ע"א ד"ה הא קמ"ל ובר"ש לקמן פ"ו מ"א.

בר"ב ד"ה לעולם מועלין בה. חטאת מלמד שמועלין בה היא בה מועלין באפרה אין מועלין. הארכתי בזה בחידושי למנחות נ"ב ע"א.

בתוי"ט ד"ה לעולם. וכ' התוס' חטאת מלמד שמועלין בה תימה תיפ"ל דקדשי בדה"ב היא כו', הארכתי בזה בחידושי למנחות נ"א ע"ב.

פרק חמישי

מ"א הכל נאמנים על החטאת כו', כה"ג במשנה אהלות פ"ה מ"ה וע' ירושלמי שבת פ"ב ה"ז ובטורי אבן חגיגה כ"ב ע"א ד"ה ושורף פרה ובמשנ"א לקמן פ"ז מ"י ד"ה לטמא.

שם רש"א מן הסדר השני ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי, ע' משנ"א טהרות רפ"ז.

מ"ב המטביל כלי לחטאת במים שאינם ראוים לקדש צריך לנגב כו', ויל"ד אמאי לא הקדים התנא לזה עצם דין טבילה לחטאת ונקט בה רק דין דיעבד בנוגע לניגוב, ולפ"ד המשנ"א אינו מעכב בדיעבד ע"ש. הלא לפ"מ דהכא הוא עסוק בעצם דינא דפרה הי"ל להקדים קודם הא דמשנתנו חיובא דטבילה המעכבת דהא אפילו טבל לקדש והוחזק לקדש אסור לחטאת כדתנן בחגיגה י"ח ע"ב, ודוחק לאמר דסמיך אדהתם דהא שם נשנית רק אגב אורחא בין כל דיני נטילה וטבילה גם לחולין וצע"ק.

מ"ג קרויה שהטבילוה במים שאין ראוין לקדש מקדשין בה עד שתטמא כו'. ע' משנ"א דפרקין בסמוך מ"ד ובתפא"י כלים פי"ז סי' קמ"ז.

שם נטמאת אין מקדשין בה, ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' כ"ד.

שם לא יוסיף לתוכה מים מקודשים, גרסת הרמב"ם בפיה"מ אין אוספים לתוכה כו' וע' בתוי"ט ל לעיל בסמוך מ"ב ד"ה אם להוסיף.

מ"ד שפופרת שחתכה לחטאת רא"א יטביל מיד ר' יהושע אומר יטמא ויטביל, ע' תוי"ט ל לעיל פ"ג מ"ז.

שם הכל כשרים לקדש כו', וכ' הר"ש כל הטהורים כשרים להשליך האפר ע"ג המים כו' ע"כ, והנה לשון להשליך ודאי משמע תחילת נתינת האפר על המים אמנם רש"י ביבמות ע"ב ע"ב פי' שקידש שעירב אפר במים. וכן בערכין ד"ג ע"א כ' וז"ל לקדש לערב מים חיים באפר חטאת ע"ש, ובודאי כתב הכי משום סוגיא דסוטה ט"ז ע"ב ודתמורה י"ב ע"ב דרמז קראי אהדדי כתיב ונתן עליו אלמא אפר ברישא והדר כתיב מים חיים אל כלי אלמא מים ברישא ומסקינן אליבא דרבנן אל כלי דוקא עליו לערבן ע"ש וכן מורה פשטות המשנה בתמורה י"ב ע"א אין מי חטאת עושין מי חטאת אלא עם מתן אפר ופירש"י בשעה שנותן את האפר נעשין מי חטאת הלכיך בעינן שיהו מים תחילה בכלי ואח"כ אפר אבל נתן אפר תחילה ואח"כ מים פסול כו' ע"ש והשתא מפירש"י בתמורה עם פירושו ביבמות ובערכין ברור דעתו דצריך שיתן האפר על המים ואם היפך פסול ועיקר הקידוש הוא תערובות האפר שעם המים אח"כ, וע' תוי"ט לעיל פ"ג מ"ב ולפ"ז סרה קושית התוס' ביומא מ"ג ע"א בד"ה הכל כשרין לקדש שכ' וז"ל פירש"י המים על האפר ובמס' פרה בכמה דוכתי משמע שהיו נותנין האפר על המים כו' ע"ש, דלפמש"כ בע"כ אין כוונת רש"י על המים בראשונה, שזהו ודאי שצריכה להיות בתוך הכלי ואח"כ האפר ואם היפך פסול כדפירש"י במשנה דתמורה שם, רק כוונתו על תערובות המים אחרי נתינת האפר כנ"ל.

שם חוץ מחש"ו ר' יהודא מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדרוגינוס, ע' אור זרוע ח"ב סי' צ"ט ובבועז לעיל פ"ג סי' ו' ובמש"כ בחידושי ל לערכין ד"ג ע"א וע"ע בת' מבית מאיר ח"ב סי' א' ובתוי"ט לקמן פי"ב מ"י.

בתוי"ט ד"ה לחטאת. וא"צ לאפר חטאת שיהיו כלי אבנים אחר שעבר עשייתה כו', ע' במשנ"א לקמן רפ"י.

מ"ה בכל הכלים מקדשין כו', ע' תוי"ט אהלות פ"ה מ"ה ד"ה וכלי חרס ובמפרשי המשנה ריש פרקין וע"ע בתוי"ט לעיל פ"ג מ"א ד"ה ובית אבן.

שם אפילו בכלי גללים בכלי אבנים ובכלי אדמה, ע' בת' באר יצחק חח"מ סי' ה' ובמלאכת שלמה לקמן רפ"ו וע"ע במפרשי המשנה עוקצין ספ"ב.

שם ובספינה מקדשין בה, ע' בחידושי מהרי"ח ידים פ"א מ"ב.

שם אין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים, ע' בבועז כלים פ"י סי' ד'.

בר"ב ד"ה מחץ. כלי גדול של חרס ובקצה האחד ממנו עשוי כדמות בית יד והוא שולי המחץ, ע' בר"ב ידים פ"א מ"ב ובתפא"י שם סי' ט'.

מ"ו ביצת היוצרים כשרה ר' יוסי פוסל, ע' תשב"ץ ח"א סי' קכ"א.

מ"ז השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה כו', כה"ג במשנה מקואות פ"ד מ"ה וע' בתוי"ט אהלות פ"ה ריש מ"ו ובמשנ"א שם פי"ב מ"א בד"ה ומה שנלע"ד ובח"ס חי"ד סי' קצ"ח ושם סי' ר"ה וע"ע במפרשי המשנה מקואות פ"ד מ"ה ובידים פ"א מ"ב.

שם היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה ומקדשין בה כו', ע' ירושלמי ע"ז פ"ג ה"ו.

שם ניקבה מלמטן ופקקה בסמרטוט המים שבתוכה פוסלין כוי, ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' קמ"ב.

מ"ח שתי שקתות שבאבן אחת קדש אחת מהם המים שבשניה אינן מקודשין היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד כו', ע' חגיגה כ"א ע"ב תוד"ה כעוביה ובת' אבקת רוכל סוף סי' נו"ן ובר"ב ותוי"ט לקמן פ"ו ריש מ"ג.

שם היו נקובות זו לזו כשפוה"נ או שהיו המים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום וקדש את אחת מהן המים שבשניה מקודשין. ע' במשנ"א מקואות פ"ו מ"ב ובתפא"י שם סי' ע"ה וע"ע בר"ש טהרות ספ"ח.

מ"ט שתי אבנים שהקיפן ועשאן שוקת וכן שתי עריבות וכן השוקת שנחלקה המים שביניהם אינן מקודשין, והק' בבועז מדוע לא תני פסולין ע"ש, אולם לפמש"כ הגר"א ז"ל בא"ר לק"מ דאי הוה תני פסולין הוה משמע פסולין להזאה. ובאמת להזאה בלא"ה פסולין משום דמתערבין עם המים שביניהן וכל ענין קדושה המוזכר במשנה הוא שתהיה עליהן דין חטאת פסולין ולטמא כמו חטאת ע"ש.

פרק שישי

מ"א המקדש ונפל הקדוש על ידו או על הצד ואח"כ נפל על השוקת פסול כו', ע' רש"י סנהדרין ע"ז ע"ב ד"ה ואח"כ נפל לשוקת ובהגהות הרש"ש שם.

בר"ב ד"ה או על הצד. דכתיב ולקחו ונתן כו', ע' משנה אחרונה ובתוס' סוכה ל"ז ע"ב ד"ה אמאי.

בר"ב ד"ה לפי שאי אפשר. פסול האפר דכתיב למשמרת כו'. ע' במשנ"א לקמן פ"ז ריש מ"י.

מ"ב היה קדוש צף על פני המים ר"מ ור"ש אומרים נוטל ומקדש וחכ"א כל שנגע במים אין מקדשין בו, ע' אור שמח פ"ט ה"ג מה' פרה ובמשנ"א לעיל פ"ה סוף מ"ב ולקמן פ"ז מ"ח ד"ה למלאות.

מ"ג המקדש בשוקת והטפי בתוכה, ע' במשנה נגעים פי"ב מ"ה ובתפא"י שם סי' מ"ג ובבועז מקואות פ"ו סי' ב'.

שם אע"פ שפיו צר כל שהוא המים שבתוכה מקודשין, וכ' הר"ב אע"פ שלא נכנס שם מאפר הפרה כלל דהוי כאילו מחוברים למים שבשוקת, ע' במשנ"א לעיל פ"ה מ"ט ד"ה שתי אבנים ושם במקואות פ"ו מ"ב ובכלים פ"ח מ"ב,

מ"ד נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולים וכ' הר"ב מדכתיב מקוה מים יהיה טהור הוייתן ע"י טהרה תהא כו', הארכתי בזה, בחידושי לזבחים כ"ה ע"ב, וע"ע בח"ס חי"ד סי' קצ"ט ובאור שמח פ"ו ה"ח מה' פרה ובבועז שילהי פרקין ובת' מהר"מ פדוואה סי' ל"א וע"ע בת' הרא"ש כלל ל"א סי' ז' ובתפא"י מקואות פ"ו סי' ס"ב.

שם עלי קנים ועלי אגוז כשרים. ע' בבועז לעיל ספ"ה וע"ע במיוחסות להרשב"א סי' רכ"ז ובאור זרוע ח"א סי' שס"ג ובמלאכ"ש מקואות פ"ב מ"ג.

בר"ב ד"ה פסולים המים. מדכתיב מקוה מים יהיה טהור הוייתן ע"י טהרה תהא כו', ע' בתוי"ט מקואות פ"ב מ"ג וע"ע במש"כ במשנ"א כאן ובמקואות פ"ד מ"ב ובר"ב ותוי"ט ומלאכ"ש שם פ"ה מ"ה ושם בידים פ"ד מ"ז וע"ע באור זרוע ח"א סי' של"ד.

מ"ה המפנה את המעין לתוך הגת או לתוך הגבים פסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת מפני שלא נתמלאו בכלי, וכ' הרמב"ם בפיה"מ שנאמר במי חטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי ויצטרך שילקחו ממקורם בכלי כו' ע"כ, הנה מלשון זה משמע דהאי אל כלי אתא למעט ההמשכה מן המעין, אולם בספרי דריש האי אל כלי לרבות כל הכלים ולא כמו בסוטה שהוא דוקא בכלי חרס ע"ש, ואפשר דתרווייהו שמעינן מהאי קרא.

פרק שביעי

מ"א יחיד שמלא חמש חביות לקדשן חמשה קידושין ונמלך לקדשן קדוש אחד אין כשר אלא אחרון כו', ע' במשנ"א דפרקין סוף מ"ב וריש מ"ג ובבועז לעיל פ"ו סי' א' ובפרקין סי' ג'.

מ"ב הממלא לו ולאחר או שמלא לשנים כאחת שניהן פסולין שהמלאכה פוסלת במלוי בין לו בין לאחר ע' מלאכת שלמה בפרקין לקמן מ"ד.

מ"ג המקדש באחת ידו ועושה מלאכה באחת ידו אם לו פסול, וכ' הר"ב דשמא המלאכה קדמה לקדוש ונפסלו המים ע"כ, והנה לשיטות הראשונים שנחלקו בספיקא דאורייתא לחומרא אם החומרא הוא מה"ת או מדרבנן, גם פסול זה דמשנתנו הוא בפלוגתא, כיון דכל פסולו הוא מטעם ספק שמא המלאכה קדמה, וא"כ להרמב"ם והראב"ד פסולו הוא רק מדרבנן, ולהרמב"ן והרשב"א הוא מדאורייתא. וע' מה שהאריכו בפרט זה בפר"ח ליו"ד סי' ק"י ובש"ש שמעתא א'.

ואכתי איכא למידק בשלמא לשיטת הרמב"ם בפ"ז ה"ב מה' פרה דעצם המלאכה היא הגורמת את הפסול ניחא מה דספק זה גרם לפסול משא"כ לשיטת הראב"ד שם ובכ"מ דכל ענין המלאכה הוא מצד היסח הדעת והכא בע"כ לא אסח דעתיה לגמרי מן הקדוש דהא עסוק הוא בו בידו האחת, ולפי שיטתו צריך להוסיף ולאמר דס"ל דגם דעת משותף פוסלת בקדוש מי חטאת וצ"ע.

מ"ד קדש לי ואקדש לך הראשון כשר מלא לי ואמלא לך האחרון כשר כו', ע' מה שהאריך בביאור משנתנו בכ"מ פ"ח ה"ו מה' פרה, וכל דבריו בנוים ע"פ האוקימתא בבכורות כ"ט ע"א וס"פ האיש מקדש וע"ש בחידושי הרשב"א ובמקנה ובת' משיב דבר ח"ב סי' ק"ח.

שם מלא לי ואקדש לך שניהם פסולים, ע' בבועז דפרקין לקמן סי' ה'.

מ"ה הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה וקושרו באסל ואח"כ ממלא את של חטאת כו', ע' בבועז דפרקין לקמן סי' ה'.

שם ואם מלא את של חטאת תחילה ואח"כ ממלא את שלו פסול, ע' בר"ש לקמן פ"ט מ"ג.

שם היו שניהם של חטאת נותן אחד לפניו ואחד לאחריו כשר כו', ע' בתפא"י במשנה הקודמת סי' כ"ד ולקמן מ"ט סי' ס"א וע"ע בת' משיב דבר ח"א סי' ל'.

בר"ב ד"ה באסל במוט ודרך שואבי מים כו', ע' במפרשי המשנה כלים פי"ז מט"ז ולקמן פ"י מ"ד.

מ"ו המוליך את החבל בידו כו', הנה לשון הרמב"ם בפ"ז ה"ח מה"פ ונטל החבל בידיו ומימיו על כתפו ע"ש, לא ידענא מדוע צריך לשבש המשנה ולהוסיף שהמים נשא על כתפו ומפני שבשתי ידיו אחז את החבל, הלא אפשר להניח את המשנה כדגרסינן בידו, והיינו שבידו אחת אחז את החבל ובידו השניה נשא את הדלי עם המים, ובפיה"מ להרמב"ם משמע שהיתה בגרסתו בידו כמו שהוא לפנינו וצע"ק.

שם זה הלך ליבנה שלשה מועדות ובמועד שלישי הכשירו לו הוראת שעה, ע' משך חכמה פ' שפטים בפסוק וקמת ועלית.

מ"ז המכנן את החבל על יד על יד כשר ואם כננו באחרונה פסול א"ר יוסי לזה הכשירו הוראת שעה, הנה גם במשנה זו איכא למידק בלשון הרמב"ם שם ה"ט דמשתנה לו צורת המשנה, דז"ל מי שהיה ממלא ומשליך החבל שמילאו בו על הארץ ואחר שמילא חזר וקבץ על ידו פסלן ואם היה דולה ומקבץ לתוך ידו המים כשרים ע"כ, ולכאורה מה המריצו לכך לפתוח בחלק הפסלות ולסיים בחלק הכשרות היפוך מלשון התנא כמו שהוא לפנינו.

ונלע"ד ע"פ המבואר בתוספתא ומובא בר"ש דהא דר' יוסי פליג במשנתנו וקאמר לזה הכשירו הוראת שעה ולא למה ששנינו במשנה הקודמת. דרק בזה הורו לו דכשר לשעבר ופסול לעתיד לבא, ולפ"ז בע"כ דדברי ר' יוסי נאמרו במשנה שלא כסדרן, אלא דצריך למיתנינהו בסוף משנה הקודמת בהדי הפסול שהכשירו חכמי יבנה ולא במוליך החבל שלא כדרכו כדכ' הר"ב ע"ש, וכיון דר' יוסי קאי על חלק הפסול בתר משנה הקודמת בהכרח דזה צריך למיתני קודם, וממילא איתהפכא ליה להרמב"ם רישא לסיפא דאם מכנן את החבל על יד על יד כשר, כנלע"ד בכוונת הרמב"ם, וע"ע במפרשי המשנה מכשירין רפ"ד ובתפא"י כלים פכ"ט סי' כ"ח.

מ"ח המצניע את החבית שלא תשבר או שכפאה על פיה ע"מ לנגבה למלאות בה כשר, ע' בתפא"י במשנה הקודמת סי מ"ד.

שם להוליך בה את הקדוש פסול, ע' בתוי"ט דפרקין לקמן מי"ב ד"ה הפורץ.

בר"ב ד"ה בשעה שהוא זולף שהוא מזה כו' ע' בתוי"ט לעיל פ"ו מ"ג ד"ה יזלף.

מ"ט מי שהיו מימיו על כתפו והורה הוראה והראה לאחרים את הדרך כו', ע' במראה הפנים לירושלמי ברכות פ"ב ה"ה.

שם א"ר יהודא זה הכלל כל דבר שהוא משום מלאכה בין עמד בין לא עמד פסול דבר שאינו משום מלאכה עמד פסול ואם לא עמד כשר, ע' במשנ"א דפרקין לעיל מ"ו ד"ה ושלא לדרכו.

מ"י המוסר מימיו לטמא פסולין ולטהור כשרין ר"א אומר אף לטמא כשרין אם לא עשו הבעלים מלאכה, ע' פ"ט הי"ז מה' פרה ובמשנ"א דפרקין לעיל סוף מ"א ובבועז פ"ו סי' א'.

מי"א ר' יוסי אומר אף בשני קדושין כשר אם התנו ביניהן, ע' במלאכ"ש ובמשנ"א שילהי פרקין.

בר"ב ד"ה בב' קדושין פסול שפסל כל אחד מימיו במה שסייע לחבירו ע"כ. ואין זה ענין להא דאמרינן בשבת צ"א לענין כמה דברים דמסייע אין בו ממש, דהתם הכוונה אף דהמסייע עשה בזה מלאכה אכן אנן מתחשבין רק עם הפועל העיקרי ולא עם המסייע, משא"כ הכא דכל עיקר הפסול היא המלאכה והמסייע בע"כ דעביד מלאכה, ומכש"כ לפ"ד הראב"ד דהוא משום היסח הדעת ובשעת סיועו בהכרח שהסיח אז דעתו מן המילוי.

מי"ב האוכל על מנת לקצות כשר, וכ' הר"ש דע"י האכילה מתחזק לפעולת המילוי כו' ע"כ, כה"ג לעיל מ"ט וע"ש בתוי"ט ומלאכ"ש. וה"נ אמרינן בתענית י"א ע"ב אין ת"ח רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים וע' תוס' ב"ק ע"ב ריש ע"א.

פרק שמיני

מ"א שנים שהיו שומרים את השוקת נטמא אחד מהם כשרין מפני שהן ברשותו של שני כו', עשה אחד מהן מלאכה כשרים מפני שהן ברשותו של שני כו', הנה הרמב"ם הפריד בין הדבקים דסיפא דמשנתנו הא דמלאכה קבע בפ"ח ה"ב מה"פ. ורישא בדין טומאה קבע שם ספ"ט גבי מוסר מימיו לטמא שנישנית לעיל פ"ז מ"י. ושם פסק כחכמים וה"ג סתם מתניתין דהכא בע"כ דלא כר"א דהתם כמובן.

והנה גבי דין מלאכה כ' הרמב"ם וז"ל חזר הראשון לשמור ועמד השני ועשה מלאכה המים כשרים עד שיעשו כל השומרון מלאכה כאחת עכ"ל, ולכאורה כל השומרין מאי בצו הכא. הלא הוא פתח בשנים שומרין וכמו במשנתנו, ובע"כ דהוא חדית בזה דאע"ג דענין השמירה כאן נוגע להיסח הדעת והיה ראוי שלא למסור לשנים כאחד, משום דקדירה דבי שותפא לא חמימא ולא קרירא ופירש"י בב"ב כ"ד ע"ב דכ"א סומך על חבירו, ומשו"ה אשמעינן במשנה דגם שנים כשרים לשמירה זו, ועל זה הוסיף הרמב"ם ע"פ שיטתו בפיה"מ דלאו דוקא שנים אלא אפילו כמה שומרין כשרין אם רק לא עשו כולם כאחת מלאכה. וע' עירובין ד"ג סוף ע"א.

מ"ב המקדש מי חטאת לא ינעול את הסנדל שאם נפלו משקין על הסנדל נטמא וטמאוהו הרי הוא אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני, כה"ג במשנה כלים פ"ח מ"ד. וע' בועז אהלות פי"ח סי' א' ולקמן פ"י סי' ח' וע"ע בר"ש כלים פ"ה מ"י ובמקואות ספ"ג ובבועז כלים פי"ח סי' ט'.

בר"ב ד"ה נטמא. שאין מונין ראשון ושני בחטאת כו'. ע' בתפא"י לעיל פ"ג סי' ס"א.

מ"ג השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר עיר מטמא בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אין מטמאין בגדים כו', ע' לעיל פ"ד מ"ד ובמפרשים שם ובמה שהארכתי בחידושי לזבחים ק"ה ע"א ולב"ק ע"ז ע"א וע"ע בתוי"ט זבים פ"ה סמ"י.

מ"ד האוכל מנבלת העוף הטהור כו', משנה זו נשנית הכא בשביל סיפא דמסיק הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני כו' שנשנו דוגמתן במשניות הסמוכות, אבל עיקר דינו עם כל הפרטים הן בריש טהרות ובספרא פ' אחרי פרק י"ב ובמק"א הארכתי בזה.

מ"ה כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים אלא משקה נטמא משקין טימאן כו', ע' בר"ב ותוי"ט בפרקין לעיל מ"ב ובתפא"י לקמן מ"ו סי' ל"ג ובבועז שם סי' ג' וע"ע בתוי"ט ידים פ"ג מ"א.

מ"ו אין כלי חרש מטמא חבירו אלא משקה, ומפרש הר"ב אבל מטמא הוא משקין כו', ויל"ד קצת מדוע לא פירש הר"ב הכי במשנה הקודמת דתנן נמי אלא משקה כדהכא, והיה מספיק הביאור לשתי המשניות ביחד, וע"ע במשנ"א כלים פ"ח מ"ד.

מ"ז כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחילה לטמא אחד ולפסול אחד חוץ מטבו"י, ע' תוס' זבחים צ"ט ריש ע"ב ובאו"ז ח"א סי' ע"ג ובתפא"י טהרות פ"י סי' י"ב ובבועז שם סי' ח', והנה בר"ש הביא לשון התוספתא קדירה שהיא מלאה משקין טהורין ותורמסין טמאים פחות מכביצה נתונין לתוכה נתפחו ונעשו כביצה הרי זה אומר טמאני וטמאתיו והוכיח במל"מ רפ"ד מטו"א דתוספתא זו ס"ל כדעת התוס' בפסחים ל"ג ע"ב דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה דאילו לדעת הרמב"ם ורש"י שם דמקבל טומאה בכל שהו לא שייך לאמר טמאני וטמאתיו דהא קודם התפוח היה טמא אלא שלא היה מטמא ע"ש, אמנם לפ"מ שהביא המגיה במל"מ שם דלכו"ע פחות מכביצה מקבל טומאה מדרבנן י"ל דהתוספתא איירי גם בטומאות דרבנן ובפסחים שם מחלוקת רש"י ותוס' הוא בטומאה דאורייתא.

והנה המגיה במל"מ שם כ' דנראה מדברי הרשב"א בחידושיו לחולין קי"ח דס"ל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה אפילו מדרבנן והיא סברא מחודשת עכ"ל, ואנן קא חזינן דסברא זו אינה מחודשת כלל ולאו מכללא איתמר אלא בפירוש כתבו הרמב"ן והרשב"א בחידושיהם לשבת צ"א דפחות מכביצה אוכלין אינן מקבלין טומאה לא מד"ת ולא מד"ס, וע' שעה"מ פ"ו ה"א מה' ברכות ובנועם ירושלמי תרומות פ"ב וע"ע בתוי"ט חגיגה פ"ב מ"ו ובתפא"י טהרות רפ"ג ובמלאכ"ש טבו"י פ"ב מ"ה.

בר"ב ד"ה כל הפוסל את התרומה כגון ידים שניות עושות משקים תחילה לטמא חולין כו', ע' תוי"ט ידים פ"ב מ"ב ובמשנ"א שם רפ"א ושם מ"ב ד"ה ולא יתן ובתפא"י שם פ"ג סי' ו'.

מ"ח כל הימים כמקוה שנאמר ולמקוה המים קרא ימים דר"מ ר"י אומר הים הגדול כמקוה כו', ע' במפרשי המשנה מקואות פ"ה מ"ד וע"ע בראב"ן סי' כ"ח ובתוס' אנשי שם ריש מקואות ובתפא"י כלים פי"ז סי' ק"ג.

שם ר' יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין, ע' בבועז דפרקין לקמן סי' ו'. שם ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת ע' במשנ"א לעיל פ"ה מ"ה ד"ה אפילו.

מ"ט המים המוכים פסולים אלו הן המוכים המלוחים והפושרים המים המכזבין פסולין כו', ע' בספרא מצורע פרק א' ובספרי פ' חקת פיסקא קכ"ח בפסוק ונתן עליו מים חיים ובמפרשים שם.

מ"י מי קרמיון ומי פינה פסולים מפני שהם מי ביצים מי הירדן ומי ירמוך פסולים מפני שהם מי תערובת כו', ע' תוס' ב"ב ע"ד ע"ב ובסנהדרין ד"ה ע"ב ד"ה פסולין ובבכורות נ"ו ע"א ד"ה שמא ירבו ובתוי"ט לעיל ספ"ו ובת' עין יצחק חי"ד סי' כ' ובמלאכ"ש פי"א מ"ב ובתפא"י ידים פ"א סי' כ"ב.

מי"א באר אחאב ומערת פמייס כשרה, ע' בבועז דפרקין לעיל סי' ה'.

שם אמת המים הבאה מרחוק כשרה ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם, ע' במשנ"א מקואות פ"ו מ"ח.

שם באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה ימתין לה עד שתצל דברי ר' ישמעאל רע"א א"צ להמתין, ע' בת' מהרי"ק סי' נ"ו ובבועז לקמן פ"ט סי' ח'.

פרק תשיעי

מ"א צלוחית שנפל לתוכה מים כל שהן ר"א אומר יזה שתי הזיות וחכמים פוסלין, ע' בר"ב ומשנ"א לעיל פ"ה מ"ב ובר"ב ומלאכ"ש לקמן בפרקין מ"ז ובבועז דפרקין סי' ו' וסי' יו"ד ובמה שהארכתי בחידושי לזבחים ד"פ ע"א וע"ע בבועז פי"א ס"ס ג' ור"ס ד' ובמשנ"א מקואות פ"י מ"ו.

שם נפל לתוכה משקין ומי פירות יערה וצריך לנגב כו', ע' לעיל פ"ה מ"ב ובמפרשים שם

בר"ב ד"ה צלוחית. כלי שנותנים בו המים המקודשים לאחר שהשליך האפר לתוכן קרוי צלוחית והכלי שנותנין בו המים כדי לקדשן קודם שיתנו בו האפר קרוי שוקת, ע' בחידושי מהרי"ח לעיל פ"ה מ"ג.

בתוי"ט ד"ה יזה שתי הזיות. וקסבר אין בילה כו', ע' במשנ"א נגעים פי"א מ"ב ד"ה מחצה למחצה ובת' באר יצחק חא"ח סי' י"ב.

מ"ב ר"ש וראב"י אומרים הדירה והכנה שבתבואה כשרים כו', וכ' הרמב"ם בפיה"מ וז"ל ואין הלכה כר"ש ולא כראב"י עכ"ל, ויל"ד הלא שניהם דבר אחד אמרו ולמה חלקם ולא אמר דאין הלכה כמותם ונראה בכוונתו דאע"ג דמשנת ראב"י קב ונקי ואיהו קאי בשיטת ר"ש אפ"ה אין הלכה כן, אולם במשנ"א הק' הא קיי"ל משנת ראב"י קו"נ ומדוע אין הלכה כן ונשאר בצ"ע, ולדידי ספי איכא למידק בזה ע"ד הכ"מ בפ"ה ה"ט ממחו"כ שכ' דלהכי לא חש הרמב"ם לדברי ראב"י משום שלא נשנה במשנה ע"ש. והכא חזינן דאע"ג שנשנה במשנה לא חש להאי כללא וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ למדות ספ"א דאין הלכה כראב"י ע"ש.

ולעד"נ כסמך לדעת הרמב"ם דהאי כללא לאו אליבא דכו"ע הוא מהא דעירובין סיב ע"ב דא"ל אביי לרב יוסף קיי"ל משנת ראב"י קו"נ וא"ר יהודא א"ש הלכה כראב"י מהו לאורויי במקום רבו כו', והשתא קשה מיניה וביה אם האי כללא הוא אליבא דכו"ע מדוע צריך שמואל לאמר הלכה כראב"י ורב הונא אמר התם מנהג כראב"י ור' יוחנן אמר נהגו העם כראב"י ע"ש, ועמש"כ בחידושי לעירובין שם ולחולין י"ח ע"א ול בכורות כ"ג ע"א.

מ"ג שתת מהן בהמה או חיה פסולין ע' תרומת הדשן סי' ר"ס.

שם כל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת, ע' פסחים י"ח ע"א בתוד"ה בטלו ובנובי"ת חי"ד סי' קמ"ג ובמפרשי המשנה לקמן פי"ט מ"א.

שם כל השרצים אינם פוסלין חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקת כו'. ע' רש"י חולין ד"ט ע"ב ד"ה אם יכולה ובביאור הגר"א לאו"ח סי' ק"ס סק"ט.

שם ר"א אומר אף העכבר, ע' ברכי יוסף חא"ח סי' תס"ו סק"א

מ"ד החושב על מי חטאת לשתות ר"א אומר פסול ר' יהושע אומר כשיטה וכ' בתפא"י דס"ל דכל עוד שלא עשה מעשה לא הסיח דעתו דחושב שמא מימלך ע"כ, ולעד"נ בטעמא דר' יהושע עפ"מ ששנינו בכלים ספכ"ה שהמעשה מבטל מיד המעשה ומיד מחשבה ומחשבה אינה מבטלת לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה ע"ש, והנה שמירת מי חטאת הוא ענין מחשבה ושלא יסיח דעתו ממחשבה זו. ובשלמא אם הטה את החבית אז פועלת מעשה זו להוציא ממחשבת השמירה, אבל אם רק חשב לשתות הלא מחשבה אינה מוציאה מיד מחשבה.

אמנם עפ"ז איכא למידק בטעמא דר"א הרי ע"פ כלל זה מדוע פוסל ר"א רק ע"י מחשבתו לשתות וצ"ע כעת, וע' בבועז לקמן פי"ב סי' ה' וע"ע שם בר"ש מ"ח ובמלאכ"ש מקואות פ"י מ"ו.

שם א"ר יוסי בד"א במים שאינם מקודשים כו' ע' במשנ"א כלים פי"ט מ"ט.

מ"ה פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת ר' יהודא אומר בטלו במעיה, וכ' הרמב"ם בפיה"מ וכן העתיק הברטנורא דלית הלכתא כר' יהודא ע"ש, ותמיהני על שהרמב"ם סתר א"ע דבפט"ו ה"ז מפרה אדומה פסק דטהור והוא כר' יהודא דהכא, ואע"ג דנאיד מאוקימתא דרב אשי בפסחים י"ח ע"א דיהיב טעמא בדר' יהודה מצד הסברא, משום דהו"ל משקה סרוח, ונקט טעם המבואר בספרי חקת ובתוספתא שילהי מקואות דדרשו מקרא דלמשמרת למי נדה יצאו אלו שלא נשמרו ע"ש, אבל עכ"פ הרי נאיד רק מן טעם הטהרה אכן לא מן הדין דטהור, ובזה אינו נופל לאמר דאין הלכה כר' יהודא.

כן הנני נבוך בכלל פלוגתתם, הלא קידה זו לא על חדת היא. רק כבר נשאלה שאלה זו בכרם ביבנה ור"ע ור"ש בן ננס טמאוה וריה"ג ור"ט טהרו ונמנו על זה ל"ב או ל"ח זקנים וטהרוה כמבואר בספרי ובתוספתא שם. ואחרי דשאלה זו יצתה אז בטהרה מה מקום לדור המאוחר לחלוק בזה ומכש"כ לפסוק דלא כר' יהודא כדכ' הרמב"ם בפיה"מ, הלא דעתו היא כהחלטת הזקנים הנ"ל. והתמיה היותר גדולה אהא דהביא בתוי"ט דנמצא כתוב בתשובת הגאונים בשם רב צמח בר פלטוי דסתם מתניתין ר"מ, ור"מ ור"י הלכה כר"י ע"ש, ובזה ודאי קשה טובא הלא תרווייהו תלמידי דר"ע היו כמבואר ביבמות ס"ב, ואחרי דר"ע רבם הסכום לריה"ג כדמוכח בספרי ותוספתא שם, א"כ מה מקום נשאר עוד לפני תלמידיו לחלוק בזה וצ"ע כעת, וע' בהתוה"מ פ' חקת סי' ל"ג וע"ע אהלות פי"א מ"ז ובמפרשים שם ובמשנ"א מכשירין פ"ו מ"ה.

מ"ו מי חטאת ואפר חטאת לא יעבירם בנהר ובספינה כו', ע' בתוי"ט ובבועז לעיל פ"ה מ"ה.

מ"ז אפר כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב ליטמא ואין מקדשין בו ר"א אומר מקדשין בכולן, ע' במשנ"א אהלות פי"ז מ"א ושם פי"ח ריש מ"ג ובפרקין לעיל מ"א ומ"ב ובת' עונג יו"ט סי' ד' ושם סי' צ"ה ובבועז לקמן פי"א סי' ב'.

מ"ח מי חטאת שנפסלו מטמאין את הטהור לתרומה בידיו ובגופו ואת הטהור לחטאת לא בידיו ולא בגופו נטמאו מטמאים את הטהור לתרומה בידיו ובגופו ואת הטהור לחטאת בידיו אבל לא בגופו, ע' תוס' חולין ד"ט סוף ע"ב ובתוי"ט ומשנ"א דפרקין לעיל מ"ה ובתוי"ט פ"ח מ"ב סד"ה לא ינעול ובבועז לקמן פי"א סי' א' ובמשנ"א שם ריש מ"ג וע"ע בתוי"ט לקמן פי"ב מ"ד ד"ה לפני חלון ובמשנ"א שם סוף מ"ג.

תוכן העניינים

אור הישר (טהרות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה