אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
נגעים
פרק ראשון
מ"א מראות נגעים שנים שהן ארבעה, ע' תוס' שבת ד"ב ע"ב ד"ה מראות ובשבועות ד"ב סוף ע"א ושם ד"ו ע"א ד"ה אע"ג ובזבחים פ"ח ע"ב ד"ה שבעים ושנים ובש"ק לירושלמי ריש שבועות ד"ה מראות.
מ"ב ר"ע אומר אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהה ממנה, ע' בקונטרס מראה כהן אות ד'.
מ"ג ארבעה מראות האלו מצטרפין זה עם זה כו', ע' תוס' שבועות ד"ח ע"ב ד"ה שנים ובתוי"ט לעיל מ"א ד"ה בהרת ולקמן מ"ד ד"ה ר' חנינא ובתפא"י דפרקין סי' ח'.
שם להחליט את שנולד לו פשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור, ע' לקמן פ"ג מ"ג ובתוי"ט ומשנ"א רפ"ד.
שם להחליט את ההופך כולו לבן מתוך הפטור, ע' בפירוש הראב"ד לספרא פרשת נגעים פרק ד' מ"ו.
שם לפטור את ההופך כולו לבן מתוך החלט או מתוך הסגר, ע' בר"ב ותוי"ט ומשנ"א לקמן רפ"ח.
בר"ב ד"ה להחליט את שנולד. אבל פשיון לא מטמא בתחילה כו', ע' בתפא"י לקמן מ"ד סי' מ"ט.
מ"ד ר' חנינה סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר, ע' בתפא"י לעיל מ"ג סי' ט"ז וע"ע במל"מ פ"ז הט"ז מה' יו"ט בד"ה ודע דבפ"ק.
שם ר' דוסא בן הרכינס אומר מראות נגעים שלשים וששה, ע' בקונטרס בית צדיק להגאון רד"ל בפתיחתו לפדר"א בהגה"ה אות ד' ובמש"כ בחידושי לזבחים פ"ח ע"ב.
בר"ב ד"ה ששבוע שני, דכתיב והסגירו שבעת ימים שנית כו', ע' במשנ"א לקמן פ"ג מ"ג.
בר"ב ד"ה חל להיות. מפני שהוא נראה כדן את הדין בשבת ע' בתוי"ט לקמן בפרקין מ"ו ד"ה כיצד להחסיר.
בתוי"ט ד"ה ר' דוסא. שבנתקין כל המראות מטמאין אבל בכלל כל המראות יש אלו הח' מראות כו', ע' במשנ"א לקמן פ"י מ"א.
בתוי"ט ד"ה ר"ע אומר, כ' הר"ב ואין הלכה כר"ע ותמיהני דהא קיי"ל הלכה כר"ע מחבירו כו', ע' בת' חו"י ר"ס צ"ד ובתוס' אנשי שם לקמן פ"ב מ"א בד"ה וחכ"א.
מ"ה כיצד להקל היה בו שער לבן והלך לו שער לבן היו לבנות והשחירו אחת לבנה ואחת שחורה והשחירו שניהם ארוכות והקצירו כו', ע' במשנ"א כאן ול ולעיל סוף מ"ג.
שם מבוצרת ונעשית מן הצד כו', ע' בבועז לקמן פ"ו סי' ג'.
שם השחין או מחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק, ע' בתוי"ט לקמן פ"ו מ"ו ד"ה היה בהק.
שם היה בו פסיון והלך לו פסיון או שהלכה לה האום או שנתמעטה כו', ע' בתוי"ט לקמן פ"ד מ"ה ובמשנ"א שם סוף מ"ח.
בר"ב ד"ה היתה בו מחיה. א"נ היתה מבוצרת המחיה בשבת באמצע הבהרת כמין מבצר של עיר שיושב באמצע העיר כו'. ע' בתוי"ט לקמן פ"ד סמ"ב.
מ"ו כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן ונולד לו שער לבן היו שחורות והלבינו כו', ע' בתוי"ט כאן ולעיל ריש מ"ה ובבועז דפרקין סי' יו"ד ולקמן פ"ד סי' ז'.
פרק שני
מ"א בהרת עזה נראית כנרמני כהה ככושי עזה כז" בספרא פרשת נגעים פרק א' נשתנה קצת מגרסת משנתנו ובמשך חכמה ס"פ בהעלותך בפסוק והנה מרים מצורעת.
בר"ב ד"ה מראות נגעים להקל. וטעמא דר"י מפרש בתו"כ כתוב אחד אומר בעור בשרו וכתוב אחד אומר בעור הבשר כו', ע' בתוי"ט ובמשנ"א לקמן פ"ו סמ"ז.
בר"ב ד"ה זה וזה, והיינו כר"ע ע"כ, יל"ד מדוע ל"ק כר"י וכר"ע לפ"מ דאיהו גופיה כ' במשנתנו לעיל דתרווייהו קיימי בחדא שיטתא וע' בתוי"ט ד"ה וחכ"א ולעיל פ"א מ"ד ד"ה ר"ע אומר ובת' חו"י ר"ס צ"ד.
מ"ב אין רואים הנגעים בשחרית ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא כיום המעונן כו', ע' בקונטרס מראה כהן סי' ט"ו.
מ"ג כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים שנאמר לכל מראה עיני הכהן, ע' נובי"ת חאה"ע סי' קנ"א ובבועז דפרקין סי' ד' ובקונטרס מראה כהן סי' י"ד,
שם בית האפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו, ע' בתוי"ט דפרקין לעיל מ"ב ובמש"כ בחידושי לחולין ד"י ע"ב ובמשנ"א לקמן פי"א מי"א ד"ה נראין כדרכן.
מ"ד כיצד ראיית הנגע האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתי"ט ובאור זרוע ח"א סי' שס"ג אות ו' ובפירוש הראב"ד לספרא פרשת נגעים פרק ד' מ"ג ובס' התרומה ה' נדה סי' ק"ב ובמפרשי המשנה לקמן פ"ו מ"ח.
בר"ש ד"ה האיש נראה כעודר. בתו"כ דרשינן לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים, ע' בבועז לקמן פ"ז סי' ב'.
מ"ה כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו רמ"א אף לא נגעי קרוביו ע' תוס' זבחים ק"ב ע"א ד"ה אהרן ובמש"כ בחידושי שם וע"ע תוס' נדה ד"כ ע"ב ד"ה כל יומא ובת' מהר"ח או"ז סי' צ"ג ובמשנ"א לעיל פ"א מ"ג וע"ע במיוחסות סי' רנ"ח.
שם כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו' רי"א אף לא נדרי אשתו כו', ע' בת' הריב"ש סי' ת"ו וסי' תקי"א וע"ע בתוס' ורא"ש לנדרים ד"ח ע"ב.
פרק שלישי
מ"א הכל מיטמאין בנגעים חוץ מן העכו"ם וגר ותושב, ע' כ"מ ומל"מ רפ"ט מטומאת צרעת ולקמן במפרשי המשנה רפ"ז ורפי"א ובתוס' חדשים מכשירין פ"ב מ"ז.
שם הכל כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה ביד כהן אומרים לו אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור, ע' תוס' שבועות ד"ו ע"א ד"ה כל כהן ובערכין ד"ג ע"א ד"ה דמסברי ובתוי"ט לקמן פי"ב ריש מ"ה.
שם אין מסגירין את המוסגר ולא מחליטין את המוחלט. ע' בתפא"י לקמן פ"ד סי' ע"ב ובפ"ז סי' ל"ו וע"ע בתוי"ט שם מ"ד ד"ה לכשיולד ובבועז שם סי' ה' ושם פ"ח סי' ח'.
מ"ב חתן שנראה בו נגע נותנין לו שבעת ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל, ע' מה שהאריכו בזה במל"מ פ"ז ה"ז מה' יו"ט ובדורש לציון דרוש ז' ובמשנ"א לעיל פ"א מ"ד.
מ"ג עור הבשר מיטמא בשני שבועות בשלשה סימנין בשער לבן ובמחיה ובפסיון, ע' בתוי"ט ל לעיל פ"א מ"ג ד"ה ולפטור.
כר"ש תניא בתו"כ וכבס בגדיו וטהר יכול הרי הוא מסולק ת"ל אם פשה טמא אין לי אלא במראה כו', ע' בתוי"ט לקמן רפ"ד.
מ"ד השחין והמכוה מיטמאין בשבוע אחד ובשני סימנין בשער לבן ובפסיון ע' בתוי"ט ובתוס' אנשי שם לע"ל פ"א מ"ה בד"ה הקיף השחין ולקמן רפ"ט ובמשנ"א שם ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח.
מ"ה בשער צהוב דק בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור כו', ע' בתוי"ט לקמן רפ"י.
שם ומיטמאין בשני שבועות שהן שלשה עשר יום, צ"ע עפ"ז בלשון הרמב"ם פ"ח סוף ה"ב מטומאת צרעת, וע"ע במשנ"א לעיל פ"א מ"ג ד"ה בסוף שבוע.
בר"ש ד"ה תניא בתחילת תו"כ, דמה מראה עמוק בידי שמים אף נתק שניתק בידי שמים כו', ע' בתוי"ט לקמן רפ"י.
מ"ו בר"ב ד"ה במחיה ובפסיון אבל שער לבן אין מטמאין לפי שאין שער צומח בהן, ע' בקונטרס מראה כהן סי' ז'.
מ"ז הבגדים מיטמאים בשני שבועות ובשלשה סימנים בירקרק ובאדמדם כו', וכ' הר"ב וכן בבתים ג' שבועות כשחזר הנגע לכמות שהיה או מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק כתיב ונתץ את הבית כאילו פשה כו', ע' תוי"ט לקמן ספי"ב.
מ"ח הבתים מיטמאין בשלשה שבועות, וכ' התוי"ט השלשה שבועות הנה אין בו פסוק מבואר אבל הוה מן הפסוק והפירוש המקובל כו', ע' רש"י ערכין ד"ח ע"ב ד"ה נגעי בתים ובמש"כ בחידושי שם.
פרק רביעי
מ"א שהפשיון מטמא בכל שהוא, ע' בקונטרס מראה כהן סי' י"ט. שם ומטמא בכל הנגעים חוץ לנגע משא"כ בשער לבן. ע' בתוי"ט ובתוס' אנשי שם לקמן פ"ה סוף מ"ב.
בר"ב ד"ה מטמא בכל שהוא, אבל ש שער לבן אינו מטמא בפחות משתי שערות דמיעוט שער שנים, ע' במפרשי המשנה כאן ומש"כ בזה הראב"ד והר"ש משאנץ והקרבן אהרן לספרא פרשת נגעים פרק ב' מ"ב ובתוי"ט לקמן פי"ד מ"ד.
בר"ב ד"ה חוץ מן הנגע. אבל שער לבן בעינן שיהא בנגע כדכתיב ושער בנגע הפך לבן. ע' בר"ב לעיל פ"א מ"ו.
מ"ב בר"ש תניא בתו"כ ומחית בשר חי בשאת יכול כל שהוא ת"ל שער לבן ומחית בשר חי מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות יכול לא יהא טמא עד שיהא בה שער לבן ומחיה ת"ל צרעת נושנת היא היא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסייעה כו', הנה בספרא פרשת נגעים פרשה ג' הן שתי ברייתות נפרדות מ"ז ומ"ח ע"ש, ואיכא למידק הלא בקרא כתיב והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי. משמע דהוא וי"ו החיבור דהמחיה צריכה להיות ביחד עם השער לבן, והשתא לא די במה שהפריד בין הדבקים לאמר דכל אחד מטמא בפני עצמו אלא שעשאה למחיה היקש לשער לבן ללמוד דמה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות, ומשמע דלהתנא גופיה היה קשה כזאת, ולהכי הוסיף אח"כ בברייתא השניה להביא מקרא דצרעת נושנת היא דאין צריכה דבר אחר לסייעה ומשו"ה מטמא כל אחד בפני עצמו ע"ש. אכן עכ"פ קשה כיון דכל כמה דלא ידעינן דכ"א בפ"ע מטמא היה מקום לפרש וי"ו דומחית לוי"ו החבור וממילא בטל גם ההיקש כנ"ל, ולפ"ז הי"ל להתנא להביא מקודם דרשת הברייתא המאוחרת דהיא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסייעה ואח"כ ברייתא דלמחית בשר חי שבאה להקיש מחיה לשער לבן, ועפמש"כ גם דברי הקרבן אהרן שם במשנה ז' מוקשה שכ' דמשום שהוא וי"ו החבור מזה יליף ההיקש ע"ש. הלא חזינן שם גופיה ההיפך דהתנא הביא מיעוטא דהיא להפריד בין הדבקים, משמע דוי"ו החבור היה בזה לגריעותא, וע"ש בהתוה"מ פ' תזריע סי' ע"ג.
בר"ב ד"ה בכל מראה היינו כמראה הבשר בין כושי בין לבן בין אדום מטמא בכל שהוא אבל במחיה בעי כעדשה, ע' בתוי"ט לקמן פ"ו מ"ו ד"ה היה בהק.
מ"ג יש במחיה שהמחיה מטמא בקרחת ובנכחת הפוכה ושלא הפוכה כו', ע' בראב"ד וק"א לספרא פרשת נגעים פרק ג'.
בר"ב ד"ה מבוצר. שתי שערות באמצע הנגע, וכ"כ נמי לקמן מ"ה וע' בקונטרס מראה כהן סי' י"ג.
מ"ד שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא כו', מקור דרשתם בזה הוא מקרא דושער בנגע הפך לבן, וע' במפרשי התו"כ בפרשת נגעים פרק ב' מ"ג ובמשנה פרה ספ"ב.
שם כמה יהא בלבנונית רמ"א כל שהוא רש"א כדי לקרוץ בזוג, ע' כ"מ ומל"מ רפ"ב מטו"צ.
שם בהרת ובו שער לבן או שער שחור טמא אין חוששין שמא מיעט מקום שער שחור את הבהרת מפני שאין בו ממש, ע' ספרא פרשת נגעים סוף פרשה ב' ובמפרשים שם.
מ"ה בהרת כנרים וחוט יוצא ממנה אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקה לשער לבן ולפשיון אבל לא למחיה, ע' בפירוש הראב"ד לספרא פרשת נגעים פרק ב' מי"ד ובמשנ"א דפרקין לעיל מ"ג ובבועז שם סי' א'.
בר"ב ד"ה זוקקה. כפסיון רחוק מן הנגע הוא חשוב ובעי כגריס. ע' במשנ"א לעיל פ"ג סמ"א ופ"ד סמ"א ולקמן פ"ו מ"ה ומ"ז ופ"י מ"ט.
בתוי"ט ד"ה אם יש בו. ומעתה דלמדנו שיש פשיון לבהק דיוקא דהראב"ד ליתא כו', ע' במשנ"א לקמן פ"ו מ"ו בד"ה היה בו.
מ"ו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני המחיה ר"ש מטהר כו', בטעמא דר"ש ברישא וכן בסיפא, ע' הראב"ד לספרא פ' נגעים פרשה ב' מ"ז ובתוי"ט לקמן פ"ה מ"ב ופ"ו מ"ב ובתפא"י שם סי' ו'.
שם בהרת היא ומחיתה כגריס, ע' בבועז לקמן פ"ו סי' ב'.
בר"ב ד"ה בהרת כגריס. וכל היכא דתנינן בהרת ה"ה לשאר מראות חלקות ופתוכות, ע' בתוי"ט דפרקין לעיל מ"ד.
מ"ז בהרת ובה מחיה ופסיון הלכה המחיה טמאה מפני הפסיון הלך הפסיון טמאה מפני המחיה וכן בשער לבן ובפסיון הלכה וחזרה בסוף שבוע הרי היא כמות שהיתה כו', ע' במשנ"א פ"ג סמ"ג ובתפא"י לקמן פ"ה ס' י"ב וסי' י"ז ובבועז שם סי' ב' ובפ"ז סי' ב'.
שם היתה עזה ונעשית כהה כהה ונעשית עזה הרי היא כמות שהיתה כו', ע' במפרשי התו"כ לפ' נגעים פרק ב' מ"ד ובתוי"ט לעיל פ"א מ"ג ד"ה ולפטור ושם פ"ג מ"ג ובמשנ"א לקמן פ"ה מ"א ושם סמ"ב ורמ"ג ובפ"ז רמ"ב.
שם ובלבד שלא תתמעט מד' מראות, ע' במשנ"א לקמן פי"א מ"ד.
שם כנסה ופשתה פשתה וכנסה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין, ע' במשנ"א לעיל פ"א סמ"ה ובאור שמח פ"ד ה"ה מטו"צ ובבועז לקמן פ"ח סי' י"ד ושם רפ"ט.
מ"ח בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס כו', הרמב"ם בפ"ד ה"ה מטו"צ גריס כאן כחצי גריס ועוד, כמו לקמן במ"ט, וע"ש בכ"מ ובתוי"ט דמשנה הקודמת ובתוס' אנשי שם לעיל פ"א מ"ה.
שם ר"ע אומר תראה בתחילה וחכמים מטהרין, ע' בבועז לקמן פ"ה סי' ג' וע"ע בתוי"ט פ"ז מ"ג.
מ"ט בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס ועוד והלך מן האום כחצי גרים ר"ע מטמא וחכמים מטהרין, וכ' הר"ב דבפשתה לאחר הפטור איירי, ע' בתויו"ט כאן ולעיל פ"א מ"ה ד"ה ואין בזה ובתפא"י שם סי' סמ"ך ובבועז לקמן פ"ח ס"ס ב'.
מ"י בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר. ע' קרבן אהרן לספרא פ' נגעים פרשה ג' מ"ה ובתפא"י דפרקין לעיל מ"ו סי' מ"ד.
מי"א אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדם לבהרת טהור ואם ספק טמא ור' יהושע קיהה, וכ' הרא"ש דהוא כמו מקהו קהייתא דיבמות ק"י ע"ב. ושם פירש"י מקהילים תלמידים כו' ע"ש, וע"פ גרסא זו ופי' זה מובן ביאור משנתנו, דלפ"מ דהלכה זו היתה עמומה ובלתי ברורה לחכמים, עד דאפילו במתיבתא דרקיע איפלגו. בזה קוב"ה עם כולהו מתיבתא דרקיע כדאמרינן בב"מ פ"ו ע"א, לכן ר' יהושע לטעמיה בב"מ נ"ט ע"ב דאמר לא בשמים היא ואין משגיחין בבת קול, ולדעתיה כל כי האי סומכין אקרא דכתיב אחרי רבים להטות ע"ש, לכן גם בספק זה דמשנתינו דחמירא, אסף אסיפה לעמוד על דעות רוב החכמים המכריעים, ומה מאד מדוייק לפ"ז ביאור הש"ס בכתובות ע"ה ע"ב, דקאמר אהא דר' יהושע קיהה. מאי קיהה, פי' מה היתה החלטתו מן האסיפה, אמר רבה קיהה וטיהר, וכ' שם התוס' דר"ת גריס שם רבה מההיא דב"מ פ"ו בעובדא דרבה בר נחמני ע"ש, וע"ע במפרשי התו"כ פרק ב' מ"ב ובתוי"ט דפרקין לעיל סוף מ"ו ובמפרשי הרמב"ם ספ"ב מטו"צ ובמשנ"א פ"א מ"ג.
ובזה מבואר פירש"י בב"מ שם שכ' וז"ל טהור לפי מה שכתוב בתורה ע"כ, ורבים מהמפרשים נלאו למצוא כוונתו, אולם לפמש"כ הוא פשוט, דקשיא ליה לרש"י מאין לקח רבה ההכרעה לאמר טהור, אחרי דכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, ובמשנתנו דנגעים על אתר ג"כ פלוגתא וסתמא דמתניתין ס"ל דטמא. אמנם לפ"מ דלרבה היתה הקבלה דמאסיפת ר' יהושע הוחלט עכ"פ ע"פ רוב דעות דטהור, והיינו דאמר רבה גופיה גם בהיותו בעלמא הדין, ר' יהושע קיהה וטיהר, והוא ע"פ הכלל שבתורה אחרי רבים להטות. ולהכי שפיר פירש"י שאמר טהור לפי מה שכתוב בתורה. וע"ע במלאכ"ש ומשנ"א לקמן רפ"ח ובת' באר יצחק חי"ד סי' ה'.
פרק חמישי
מ"א כל ספק נגעים טהור ע' לקמן בפרקין מ"ד ומ"ה ובמפרשים שם ובמל"מ רפ"ב מטו"צ ובמשנ"א לעיל פ"ב מ"א ובתפא"י שם סי' י"ב ובבועז ספ"א וע"ע במשנ"א פ"ו מ"ג ופי"א מי"א.
מ"ב החליטו בשער לבן הלך שער לבן וחזר שער לבן כו', ע' ספרא פרשת פרק ב' מי"ב ובמפרשים שם ובתוי"ט לעיל פ"ד מ"י ובמשנ"א ריש מ"ו וריש מ"ז שם ושם בתפא"י סי' ע"ב וסי' ע"ד.
שם החליטו בפשיון הלך הפשיון וחזר הפשיון כו', ע' בתוי"ט לקמן פ"י סמ"ה ובמשנ"א שם.
מ"ג שער פקודה עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין איזה הוא שער פקודה כו', ע' קרבן אהרן לספרא פרשת נגעים פרשה ג' מ"ד ובהתוה"מ שם סי' ע"ב ובדורש לציון דרוש ד' ובתפא"י לעיל פ"ד סי' מ"ב.
שם א"ר עקיבא מודה אני בזה שהוא טהור איזה הוא שער הפקודה כו', ע' במשנ"א פ"ד ריש מ"ח וע"ע דורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"ז.
מ"ד כל ספק נגעים בתחילה טהור עד שלא נזקק לטומאה כו', בזה סתים התנא כר' יהודא לעיל פ"ב מ"א וע"ש בר"ש ובר"ב ובמפרשי המשנה טהרות פ"ד מי"ב.
מ"ה משנזקק לטומאה ספיקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן כו', ע' תוס' כתובות ע"ה ע"ב ד"ה ספק ובנזיר ס"ה ע"ב ד"ה כל ספק.
פרק ששי
מ"א גופה של בהרת כנריס הקלקי מרובע מקום הגריס תשע עדשות מקום עדשה ארבעה שערות נמצאו שלשים ושש שערות, ע' בראב"ד לתו"כ פרשת נגעים פרשה ג' מ"ז ובקונטרס מראה כהן סי' י"ג ובמה"פ לירושלמי שבועות פ"ג ה"ח.
בר"ב ד"ה מרובע. אם יש בו כדי שיכנס בתוך הנגע כגריס כו', ע' בתוס' אנשי שם לעיל פ"ד סוף מ"ו ובמשנ"א שם מ"ה בד"ה מצרפן.
מ"ב בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה רבתה הבהרת טמאה נתמעטה טהורה רבתה המחיה טמאה נתמעטה טהורה, ע' בר"ב ותוי"ט ל לעיל פ"ה מ"ב ובבועז לקמן פ"ח סי' י"ז וע"ע בר"ש לקמן פ"י מ"ז.
מ"ג רבתה המחיה טמאה נתמעטה ר"מ מטמא וחכמים מטהרים שאין הנגע פושה לתוכה, ע' בתוי"ט לעיל פ"א סוף מ"ג ובפ"ד סמ"א ובפ"ה מ"ב ובחידושי מהרי"ח לעיל רפ"ד ופ"ה מ"ב ובמשנ"א פ"ד ריש מ"ו ושם סוף מ"א וע"ע בתוי"ט לקמן פ"ח מ"ט ובבועז שם סי' י"ז ובתפא"י לעיל פ"ד סי' ז' וע"ע במשנ"א פ"י מ"ז.
מ"ד בהרת יתירה מכגריס ובה מחיה יתירה מכעדשה רבו או שנתמעטו טמאין, הנה ברמב"ם פ"ג ה"ו מטו"צ הגרסא טמא, ונראה דגרסא דמשנתנו עיקרית דהא טומאה זו קאי כמו על רבייה כן על המיעוט.
מ"ה א"ר יוסי אין המחיה סימן טומאה לחיצונה שהבהרת לתוכה, ע' בקונטרס מראה כהן סי' ט"ז וע"ע בתוי"ט לקמן פ"י מ"ז ובמשנ"א שם.
שם רבן גמליאל אומר אם מבפנים היא כלה סימן פשיון לפנימית כו' ע' משנ"א לקמן פ"י מ"ו ובתוס' חדשים ומלאכ"ש שם.
מ"ו היה בהק פחות מכעדשה סימן פשיון לפנימית ואין סימן פשיון לחיצונה, וכ' הר"ב שאין הנגע פושה לתוכו, נ"ב כדלקמן מ"ח ולעיל סוף מ"ג ועמש"כ בחידושי שם.
מ"ז עשרים וארבעה ראשי אברים באדם שאינן מטמאין משום מחיה, וכ' הר"ב דבעינן שיראה את הנגע עם המחיה כולה כאחד כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ד מ"ה סד"ה אם יש ובד"ה מצרפן ושם ספ"ז ובבועז שם ובתפא"י ומשנ"א לקמן רפ"ח ופי"א מי"א.
שם ר' אליעזר אומר אף היבלות והדלדולין, בתוספתא פ"ב הגרסא המסמרת והיובלת והתלתלין, ובספרא פרשת נגעים פרק ב' מ"ט גריס ר' אלעזר אומר היובלות והדלדולים והמסמרות כו' וע"ש בהגהות מהרי"ד.
מ"ח אלו מקומות באדם שאינן מטמאין בבהרת תוך העין תוך האזן כו', ע' בבועז לקמן פיח סי' ה'.
שם השחין והמכוה והקדח המורדין אינן מיטמאין בנגעים ואינן מצטרפין בנגעים כו'. ע' לקמן פ"ט מ"ב ובספרא פרשת נגעים פ"ו מ"ה ושם במפרשים ובמלאכ"ש לעיל פ"ג מ"ד ובבועז לקמן פ"ח סי' יוד.
שם ואין הנגע פושה לתוכן, ע' בר"ש לעיל פ"ד מ"י.
שם השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת, ע' תוי"ט לעיל פ"א מ"ה ולקמן דפ"ט.
פרק שביעי
מ"א אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם למתן תורה בעכו"ם ונתגייר בקטן ונולד כו'. הנה בספרא ריש פרשת נגעים פתח בבבא דעכו"ם ונתגייר כו'. ולזה שהיו בו קודם למתן תורה נשנה במדור בפ"ע בתר הכי בדרשה מן הכתוב כי יהיה מן הדבור ואילך ע"ש, ומשמע דתנא דמשנתנו כייל גם כל הני דחשיב הכא בגדר דרשתם מהא דכתיב כי יהיה. היינו להבא ולאפוקי מן הקודמין.
שם עכו"ם ונתגייר כו', ע' במל"מ רפ"ט מטו"צ ובתוס' אנשי שם לעיל רפ"ג ובתוי"ט ומלאכ"ש לקמן רפי"א ובמשנ"א פי"ב מ"ב.
שם בקמט ונגלה, ע' בר"ב ובתוי"ט לעיל פ"ו מ"ח ד"ה הרי הרי אלו ובמשנ"א פ"ב סוף מ"ג.
שם הראש והזקן עד שלא העלו שער העלו שער ונקרחו כו', ע' במשנ"א פ"י ריש מ"י.
בר"ב ד"ה וכן שחין. דבעינן שיקדים השחין והמכוה לשאת כו', ע' במשנ"א כאן ולקמן פ"ט סוף מ"ב.
מ"ב היתה כשלג ונעשה כסיד ההיכל כו', ע' לעיל בריש מכילתין ובא"ר שם.
מ"ג עודהו מחליטו והלכו להן סימני טומאה בתחלה בסוף שבוע ראשון יסגיר בסוף שבוע שני לאחר הפטור יפטור, מהכא מוכח דאף שראה הכהן הסימני טומאה אינו מוחלט מעצמו עד שיטמאנו הכהן בפירוש, וע' לקמן מ"ד בבועז סי' ד' ובמשנ"א לעיל פ"ד מ"ז ד"ה ונ"ל הא ושם פי"א ריש מ"ה.
מ"ד התולש סימני טומאה והכווה את המחיה עובר בל"ת, ע' מה שהאריך בזה במל"מ רפ"י מטו"צ וע"ע במשנ"א לעיל פ"ד מ"י.
שם אר"ע שאלתי את ר"ג ואת ר' יהושע הולכין לגדווד כו', ע' בתפא"י מש"כ בזה וע"ע בתו"כ פרשת נגעים פרק ב' מ"י ובמפרשים שם.
שם מאימתי היא טהרתו ר"א אומר לכשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו וחכ"א עד שתפרח בכולו או עד שתתמעט בהרתו מכגריס, ע' בתפא"י לעיל ספ"ד.
מ"ה מי שהיתה לו בהרת ונקצצה טהורה קצצה מתכוין ר"א אומר לכשיולד לו נגע אחד ויטהר ממנו וחכ"א עד שתפרח בכולו, וכ' הר"ב הכא לא גרסינן במילתייהו דחכמים או עד שתתמעט בהרת מכגריס כו' ע"כ, ע' בתוס' בכורות ל"ד ע"ב ד"ה עד שתפרח ובמש"כ בחידושי שם.
פרק שמיני
מ"אהפורח מן הטמא טהור חזרו בו ראשי אברים טמא, ע' בספרא ומפרשים פרשת נגעים סוף פרק ד' וריש פרק ה' וע"ע לקמן מ"ג ובמשנ"א שם.
שם עד שתתמעט בהרתו מכגריס, ע' בבועז דפרקין סי' ב' וע"ע בר"ש לעיל פ"ד מ"י.
שם מן הטהור טמא חזרו בו ראשי אברים טמא עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה, ע' בתוי"ט דפרקין לקמן סוף מ"ז ולעיל פ"א מ"ג ד"ה להחליט ובמלאכ"ש פ"ז מ"ד מש"כ בשם הרא"ש ז"ל.
בר"ב דיה עד שתחזור. ומשמע וכש"כ אם אינו במקומו שהוא טהור התם מיירי שלא פטרו הכהן עדיין כו', ע' בתוי"ט ובחידושי מהרי"ח ובתוס' אנשי שם לקמן בסמוך ריש מ"ב.
בתוי"ט ד"ה חזרו בו. ומש"כ הר"ב והוא שיראו כעדשה כמו שאמרו נאמר כאן בשר חי ונאמר להלן בשר חי כו'. ע' בתוס' אנשי שם בפרקין מ"ג.
מ"ב בהרת כגרים ובה מחיה כעדשה פרחה בכולו ואח"כ הלכה לה המחיה או שהלכה לה המחיה ואח"כ פרחה בכולו טהור ע' במשנ"א דפרקין לקמן מ"ג ד"ה פרחה במקצתו.
שם נולד לו שער לבן ר' יהושע מטמא וחכמים מטהרין, ע' בקונטרס מראה כהן סי' כ"ב.
מ"ג בהרת ובה שער לבן פרחה בכולו אע"פ ששער לבן במקומו טהור כו', ע' בתפא"י לעיל פ"ז סי' נ"ג ובבועז דפרקין סי' י"ג ובקונטרס מראה כהן סי' כ"ב.
שם וכולן שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו טמאין פרחה במקצתו טמא פרחה בכולו טהור. ע' במשנ"א דפרקין סוף מ"ט ובבועז שם סי' י"ז.
מ"ד כל פריחת ראשי אברים שבפריחתן טהרו טמא כשיחזרו טמאים כו', עמש"כ הגר"א ז"ל בא"ר לעיל פ"א מ"ד וע"ע בבועז דשילהי פרקין.
שם נתכסו טהור נתגלו טמא אפילו מאה פעמים, ע' במפרשי התו"כ פרשת נגעים ריש פרק ו' ובמשנ"א לעיל פ"ד סוף מ"ז.
מ"ה כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת מעכב את הפריחה כל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת אינו מעכב את הפריחה כו', ע' בפי' הראב"ד וקרבן אהרן בפרשת נגעים פ"ד מ"ב ובמשנ"א לעיל ספ"ו וע"ע בר"ב לקמן פ"י מ"ט בד"ה שיש.
בר"ב ד"ה וכל שאינו ראוי. וראשי אברים לא קחשיב דהנהו מעכבין את הפריחה דראויין לטמא בנגע הבהרת נינהו שהרי הנגע פושה בהן, ע' בבועז לעיל פ"ו סי' ו' ושם ספ"ז.
מ"ו חזרו בראשי אברים כמין בוהק טהור, ע' בהתוה"מ לפ' תזריע סי' צ'.
שם חזרו בו ראשי אברים פחות מכעדשה ר"מ מטמא וחכ"א בוהק פחות מכעדשה סימן טומאה בתחילה ואין סימן טומאה בסוף, ע' בתוי"ט דפרקין לעיל מ"ג ובתוס' אנשי שם שם ובתוי"ט פ"ו סוף מ"ו ובמשנ"א דפרקין לעיל מ"ד ובפ"ו מ"ו ד"ה היה בו.
בר"ב ד"א אבל לא בבהק. מראה לבנונית למטה מארבע מראות ומעכב את הפריחה, ע' בתוי"ט לעיל פ"ו מ"ו ד"ה היה בהק.
מ"ז הבא כולו לבן יסגיר, ע' בפי' הראב"ד לתו"כ פרשת נגעים פרשה ג' מ"ב ובתוס' אנשי שם לעיל בריש פרקין ובתפא"י שם סי' ט'.
שם נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן או חלקן כו'. ע' במשנ"א לעיל פ"א ריש מ"ה.
בר"ב ד"ה פרחה בכולו אחר שפרחה במקצתו, ע' במשנ"א דפרקין לקמן בסמוך ריש מ"ח.
מ"ח אם בכולו פרחה כאחת מתוך הטהרה טמא כו', ע' בבועז לעיל פ"ז סי' ו' ובקונטרס מראה כהן סי' כ"ב.
שם זה וזה מטמאים בביאה, ע' בתוי"ט לעיל פ"א מ"ו.
מ"ט הבא כולן לבן ובו מחיה כעדשה פרחה בכולו ואח"כ חזרו בו ראשי אברים ר' ישמעאל אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה ראב"ע אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת קטנה, ע' מאי דדייק בביאור פלוגתתם הראב"ד בפירושו לתו"כ פרשת נגעים סוף פרק ה'.
מ"י יש מראה נגעו לכהן ונשכר ויש מראה ומפסיד כו', ע' בבועז לעיל פ"ז סי' וי"ו.
פרק תשיעי
מ"א השחין והמכוה כו', ע' בקרבן אהרן לתו"כ פרשת נגעים פ"ו מ"ו. שם איזהו השחין לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא כל שאינו מחמת האש זהו שחין, ע' בתוי"ט ובתוס' חדשים לעיל פ"ו מ"ח.
מ"ב השחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה, בספרא פרשת נגעים פרק ז' מ"א ובחולין ד"ח ע"א יליף לה מקרא, וע' בר"ש לעיל פ"א סוף מ"א ושם ספ"ו.
שם היו מורדין טהורין, ע' במלאכ"ש לעיל פ"ג מ"ד.
שם עשו קרום כקליפת השום זו היא צרבת השחין האמורה בתורה חזרו וחיו אע"פ שמקומן צלקת נדונין כעור הבשר. ע' בתוי"ט לעיל פ"א מ"ה בד"ה הקיף ובד"ה ומחית השני ובמשנ"א ותוס' אנשי שם פ"ז מ"א.
מ"ג אמרו לו למה לגדל שער אינה ראויה כו', ע' ספרא פרשת נגעים פרק א' מ"ד ובמשנ"א לעיל פ"א מ"ג ופ"ד מי"א ופ"ה מ"ד.
שם אמר להן שמא תכנוס ותפשה, ע' בתוי"ט לעיל פ"ח סוף מ"ז ובא"ר ריש פ"ה ובמשנ"א פ"ד מ"ז ובאור שמח פ"ד ה"ט מטומאת צרעת ושם פ"ה ה"ה ופ"ו ה"ג ובחידושי מהרי"ח לקמן פי"א מ"ז.
שם אמר להן לא שמעתי א"ל ר' יהודא בן בתירא אלמוד בו כו', כה"ג לקמן פי"א מ"ז וע"ע בדורות הראשונים ה"א כרך ג' פכ"ז.
פרק עשירי
מ"א הנתקים מיטמאין בשני שבועות ובשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון כו', ע' לעיל פ"ג מ"ה ובמפרשים שם.
שם בשער צהוב דק לקוי קצר דר"ע ר' יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך אריב"נ מה הלשון אומרים דק מקל זה כו' א"ל ר"ע עד שאנו למדים מן הקנה נלמד מן השער כו', והנה בספרא פ' נגעים פרק ט' מ"ג קאמר ר' יוחנן בן נורי אינו אומר לא היה בו שיער צהוב דק אלא לא היה בו שיער צהוב ואפילו ארוך ע"ש, וגם הראב"ד גופיה בספרא שם פרשה ב' מ"ו. דשם הוא המקור לפלוגתא דר"ע וריב"נ כמו במשנתנו הביא דרשת ריב"נ מדיוקא דקרא ע"ש, ולפ"ז קשה מה מקום לסברא מלשון ב"א הלא הוא כיהודא ועוד לקרא דקידושין ד"ו ע"א, וכן להיפך אם יש בזה סברא ל"ל קרא כדדייקינן בכתובות כ"ב ע"א ובב"ק מ"ו ע"ב.
וי"ל דל"ד דהתם שפיר שמעינן מקרא דהיא שפחה נחרפת לאיש דלשון חרופתי נופל על קידושין. ושפיר הקשו מדוע צריכים להוסיף ועוד ביהודא קורין לארוסא חרופה, משא"כ הכא דלא מצא ריב"נ דרשתו מדבר מפורש בקרא. רק מן ההעדר דלא כתיב דק גבי שער צהוב. ודרשה כזו לא נראה לו לר"ע לקבל, ולכן הורה לו ריב"נ מלשון ב"א. וגם על זה השיב לו ר"ע מלשון בני אדם, ועפ"ז ג"כ אין להקשות על ריב"נ ל"ל קרא סברא הוא כנ"ל.
בר"ב ד"ה הנתקים. והנתקים אין מטמאין בד' מראות כנגע שבמקום בשר אלא מטמאין בכל מראות. ע' בתוי"ט לעיל פ"א מ"ד ד"ה ר' דוסא ובמשנ"א שם סוף מ"ג ובפ"ו מ"ג ובפ"ח מ"ב ובתפא"י פ"א סי' כ"ח.
בתוי"ט ד"ה בשער צהוב, וק"ק לי דמשנה למה חזרה ושנאה בשער צהוב כו' ע' מה שתירץ בזה בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח.
מ"ב אר"ש ודין הוא מה אם שער לכן שאין שער אחר מציל מידו כו', ע' קרבן אהרן לפ' נגעים פרק ח' מ"ב.
שם ר' יהודא אומר כל מקום שצריך לאמר הפוך אמר הפוך כו', ע' בתוס' אנשי שם לקמן פי"ב מ"ב.
בתוי"ט ד"ה ר' יהודא. א"כ למה נאמר נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה נגע כגריס אף נתק כגריס, ע' במשנ"א לעיל פ"ו מ"ג ד"ה שאין הנגע,
מ"ג הצומח מציל מיד השער צהוב ומיד הפשיון כו', ע' בפי' הראב"ד לפ' נגעים פרט ח' מ"ה.
מ"ד רש"א כל שאינו סימן טומאה בנתק הרי הוא סימן טהרה בנתק, ע' במשנ"א דפרקין לעיל ריש מ"ב ולקמן סוף מ"ה ובבועז שם סי' ה'.
בתוי"ט ד"ה ר' יהודא. וטעמא דלעיל ר"ש ור"י הלכה כר' יהודא וקשה כו', לכאורה לפי שיטת המהרי"ק סי' קס"ה דכל הני כללי דעירובין מ"ו ע"ב הן רק להלכות דנהיגין בזה"ז ולאפוקי הני דקדושים וטהרות, ולפ"ז אין מקום להאי כללא הכא, וע' בת' הו"י סי' צ"ד ובמק"א הארכתי בזה.
מ"ה כיצד מגלחין את הנתק מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהא ניכר אם פשה, ע' בתוס' חדשים דריש פרקין ובמשנ"א לעיל פ"ד מ"א ובמל"מ פ"ח ה"א מטו"צ.
בר"ב ד"ה היה מגלח. דכתיב ואת הנתק לא יגלח וכי מה יש בו והלא כבר נתק השער ונפל אלא סמוך לנתק לא יגלח כו', ע' בתוי"ט לעיל פ"ו מ"ג
מ"ו שני נתקים זה בצד זה ושטה של שער מפסקת ביניהם נפרץ ממקום אחד טמא משני מקומות טהור. ע' ברמב"ם ומפרשים פ"ח ה"י מטו"צ ובמראה כהן סי' י"ט.
בר"ב ד"ה שני נתקים. דכתיב נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה הנגע בכגריס אף נתק בכגריס, ע' במשנ"א דפרקין רמ"ט.
מ"ז שני נתקין זה לפנים מזה ושטה של שער מפסקת ביניהן נפרץ ממקום אחד טמא משני מקומות טהור כמה תהא הפרצה מקום שתי שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טהור, ע' מה שהאריך הראב"ד בפירושו לפרשת נגעים פרק ח' מ"ח וע"ש עוד בתו"כ ריש פרשה ה'
בתוי"ט ד"ה נפרץ, ממקום אחד טמא. ותמיה לי טובא דא"כ יש בנתק פשיון לתוכו כו', ע' מה שתירץ במשנ"א לעיל פ"ו סוף מ"ה.
מ"ח מי שהיה בו נתק ובו שער צהוב טמא נולד לו שער שחור טהור אע"פ שהלך לו שער שחור טהור, ע' במשנ"א לעיל פ"ג סוף מ"ד.
שם רש"א כל שער צהוב שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. בתוספתא פ"ד קאמר הכי יהודה בן נקוסא משום ר"ש ובהרחב הדבור, ועמש"כ בזה הראב"ד בפירושו לפרשת נגעים פ"ט מט"ו.