אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
אהלות
פרק ראשון
מ"א שנים טמאים במת אחד טמא טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב כו', ע' בר"ש שהאריך בדברי הירושלמי בנזיר פ"ז ה"ד וע"ע בש"ק ובמה"פ שם ובמל"מ רפ"ה מטומאת מת.
שם כיצד שנים אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב, ע' בבועז לקמן פ"ז סי' ט' ובתפא"י פט"ו סי' ע"ח ובתוי"ט זבים פ"ה מי"א.
מ"ב כיצד שלשה כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאין טומאת שבעה, ע' בר"ש לקמן פ"ז מ"ב ובמל"מ ספ"ה מטומאת מת ובהתוה"מ פ' חקת סי' מ"ח.
שם השלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב. ע' בר"ש לקמן פי"ב מ"ד ובר"ב ותוי"ט לקמן פט"ו מ"ב ובבועז שם סי' ב'.
בר"ב ד"ה כלים הנוגעים במת, בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים מיטמאין כמת עצמו דכתיב בחלל חרב או במת חרב הרי הוה כמת והוא הדין לשאר כל הכלים כו', ע' בתוי"ט ובתפא"י כלים פי"ח מ"ז ובמפרשי המשנה לקמן פט"ז מ"א ובמשנ"א זבים פ"ד מ"ו.
מ"ג כיצד ארבעה כלים נוגעין במת ואדם בכלים כו', ע' בר"ש ובנזיר נ"ד ע"ב תוד"ה ת"ש ובמל"מ פ"ה ה"ג מטומאת מת וע"ע באור זרוע ח"ב סי' תכ"ה ובמשנ"א לקמן פט"ז מ"א.
שם אר"ע יש לי חמישי השפוד התחוב באהל כו', ע' מה שהאריך בזה במל"מ פ"ה הי"ב מטומאת מת וע"ע לקמן פ"ג מ"ז ובתפא"י שם סי' ע"ג ובא"ר ספי"ב ובפט"ו מ"ב.
שם אמרו לו אין האהל מתחשב, ע' בתוי"ט לקמן פ"ז מ"ב בד"ה ומאחוריו.
בר"ב ד"ה כיצד ארבעה. דכתיב וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם הא למדת שכל אדם הטמא טומאת שבעה מטמא הכלים טומאת שבעה. ע' תוי"ט כלים פ"א מ"ד וע"ע בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' ק"ח.
מ"ד אדם וכלים מיטמאין במת חומר באדם מבכלים כו', וכ' הרמב"ם בפיה"מ וז"ל ומה שראוי שנעיר עליו בכאן שהאדם אשר יגע במת כאשר נגע בכלים הנה הוא יטמאהו טומאת שבעה כו', ע' תוי"ט לקמן פט"ו מ"י ובמשנ"א שם.
מ"ה אדם ובגדים מיטמאין בזב חומר באדם מבבגדים ובבגדים מבאדם שהאדם הנוגע בזב מטמא בגדים ואין בגדים הנוגעין בזב מטמאין בגדים כו', ע' במשנה אחרונה לכלים פי"ט מ"ד ושם רפכ"ד ושם במס' זבים ספ"ב ורפ"ג ופ"ד מ"א ומ"ד ובמלאכ"ש שם פ"ה מ"ב ד"ה והמדף ובמשנ"א שם רפ"ה.
מ"ו אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו ואפילו מגוייד ואפילו גוסס, הנה ביבמות ק"כ ע"ב דייק הש"ס ממשנתנו טמויי לא מטמא הא מיחיי לא חיי ע"ש, ועפ"ז יש מקום למה שנסתפקו בתוס' נזיר מ"ג סוף ע"א אי כהן מוזהר על גוסס ועמש"כ בחידושי שם וע"ע בת' דבר אברהם סי' ה',
שם זוקק ליבום ופוטר מן היבום כו', ע' בס' התרומה סי' ק"ל ובאור זרוע ח"א סי' תרי"ג.
שם וכן בהמה וחיה אינן מטמאין עד שתצא נפשם הותזו ראשיהם אע"פ שמפרכסים טמאים כו', ע' פר"ח ליו"ד סי' כ' סק"ה ובאור זרוע סוף ה' מליחה.
מ"ז האברין אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכזית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין טומאתן ע' נגעים פי"ג סוף מ"ג ובר"ש שם ובמש"כ בחידושי לנדה מ"ג ע"ב וע"ע במשנ"א לכלים פ"א מ"ה ובתוי"ט טהרות פ"א מ"א ד"ח והאוכל.
מ"ח מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם כו', ע' תוס' מנחות ל"ז ע"א ד"ה קיבורת ובמש"כ בחידושי שם וע"ע באור זרוע ח"א סי' תקע"ו.
שם ושמונה עשר חוליות בשדרה כו', ע' בנחל אשכול לס' האשכול ה"א סי' ט' אות י"ג וע"א באור זרוע ח"א סי' חי"א.
בתוי"ט ד"ה מטמא במגע, ויראה לי ששתק ממנה הכתוב כו' לפי שטמא בפירוש אפילו מטומאת אהלות כש"כ משאו ע"כ, ע' תוי"ט לקמן פי"א סוף מ"ה,
מ"א אלו מטמאין באהל המת כזית מן המת וכזית נצל כו' ע' בבועז מקואות פי"א סי' ב' ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח, והנה בר"ש הביא הא דתנן בנזיר מ"ט ע"ב על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת ופריך שם על כזית מן המת מגלח על כולו לא כש"כ לא נצרכה אלא למת שאין עליו כזית בשר כו' ותימה אמאי לא משני כגון מת שנשרף ושלדו קיימת דכזית ממנו לא מטמא דאפילו כולו אם אין שלדו קיימת טהור כו' עכ"ל, ולולא דבריו היה נלע"ד עפ"מ דאמרינן בירושלמי נדה פ"ג ח"ג דדבר תורה אפילו שלדו קיימת טהור ולמה אמרו טמא מפני כבודו, ופירשו בתוס' נדה כ"ז סוף ע"ב מפני כבודו של מת ע"ש, והשתא כיון דכל טומאתו של מת שנשרף ושלדו קיימת הוא מדרבנן. הרי על טומאה דרבנן אין הנזיר מגלח כדתנן בנזיר נ"ד ע"א. וע"ע במש"כ בחידושי לערכין ד"ד ע"א, אחרי ז"ר מצאתי שהאריך בזה במעין החכמה דף צ"ב ע"א.
שם ומלא תרווד רקב, נ"ב שיעורו מבואר במשנה כלים פי"ז מי"ב.
שם השדרה והגלגולת כו', ע' לקמן פ"ג סוף מ"ו ובתפא"י שם סי' סמ"ך.
שם רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין. ע' טהרות פ"ה מ"א ובמלאכ"ש שם.
מ"ב כזית רמה בין חיה בין מתה ר"א מטמא כבשרו וחכמים מטהרים, ע' בתוס' תמורה ל"א ע"א ד"ה מלא תרווד.
שם אפר שרופים ר"א אומר שיעורו ברובע וחכמים מטהרים, עמש"כ בחידושי לפ' בהעלותך,
מ"ג אלו מטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל עצם כשעורה, הנה שיעור זה הוא הלמ"מ ואסמכינהו אקרא דארץ חטה ושעורה כדאמרינן בעירובין ד"ד ע"ש ולפ"מ דאכתי איכא למידק איך נשער על דבר שיש במינו גדולים וקטנים על זה באו חז"ל במשנה כלים פי"ז מ"ח וביארו דשיעור שעורה זו היא לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית זו מדברית, וע"ע לעיל ספ"א ובמפרשים שם. וע"ע לקמן בפרקין מ"ה בתוס' אנשי שם ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פט"ו.
שם וארץ העמים, ע' שבת ט"ו ע"ב ד"ה ואאוירא ובמל"מ רפי"א מטומאות מת ובמשנ"א לקמן ספי"ז.
בתוי"ט ד"ה עצם כשעורה. ומ"ש הר"ב שהרי במקום אחר הוא אומר בעצם אדם עמ"ש שם מ"ה עכ"ל, וע"ע שם במשנ"א מה שהעיר מהא דחולין.
מ"ד הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל כו', ע' אור זרוע ח"ב סי' תכ"ד ובמה שהארכתי הרבה בזה בחידושי לחולין ע"ב ע"א ברש"י ד"ה גולל. וע"ע בת' הרשב"א סי' תע"ה.
שם ואינן מטמאין במשא רא"א מטמאין במשא כו', ע' במשנה אחרונה לעיל פ"א סוף מ"ח ולקמן פי"ח סוף מ"ג ובמשך חכמה פ' מצורע בפסוק ואיש אשר יגע במשכבו.
בר"ב ד"ה אם יש תחתיהן עפר קברות. דמטמא במשא משום תפוסה של מת, ע' במשנ"א לקמן פט"ז מ"ג.
מ"ה אלו שאם חסרו טהורין כזית מן המת וכזית נצל ומלא תרווד רקב ורביעית דם ועצם כשעורה ואבר מן החי שחסר עצמו, ולכאורה כולה משנה יתירה היא, דהא שיעורן דכל הפרטים תנינהו לעיל במילואן וממילא אם חסרו טהורין, דהא כל מדות חכמים כן הוא כדאמרינן במנחות ק"ג ע"ב בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול כביצה מטמא טומאת אוכלין חסר שומשום אינו מטמא טו"א כו', ומה"ט כעס ר"ז על ר' ירמיה וא"ל לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא משום שהקשה על שיעורין כדאמרינן בר"ה י"ג ע"א ובסוטה ט"ז ע"ב, וכן אמר רב אשי לבנו לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן חולין צ"ח ע"א. וע' תוס' ב"ב כ"ג ע"ב דיה ועל דא ובמה שהארכתי בחידושי לזבחים כ"ו ע"א, ומכש"כ בשיעורין דהכא שהן מדאורייתא או מהלמ"מ כדכ' בר"ב ותוי"ט לעיל בפרקין מ"ב, זולת אם נימא משום דבאיסורין גם חצי שיעור אסור מדארייתא או מדרבנן להכי אשמעינן גבי טומאה דהכא טהורין לגמרי, וע' במשנ"א ובתוי"ט דפרקין לעיל מ"ג ובנדה פ"י מ"ה ובת' בית אפרים חי"ד סי' נון.
בר"ב ד"ה ורביעית דם הואיל ובתחילת ברייתו של קטן אין בו פחות מרביעית דם. ע' בתוי"ט דפרקין לעיל מ"ב.
מ"ו השדרה והגלגולת משני מתים ורביעית דם משני מתים כו' ר"ע מטמא וחכמים מטהרין, וכ' בתיו"ט שראיית ר"ע בדם מאמרו נפשות מת ולמד ממנו שאר השיעורין כו', פי' דדריש אם ל למקרא ורבנן ס"ל נפשת כתיב ודרשו אם למסרת כדאמרינן בסנהדרין ד"ד ע"א ובחולין ע"ב ע"א ובחידושי שם ובש"מ הארכתי בזה.
מ"ז עצם כשעורה שנחלק לשנים ר"ע מטמא ור' יוחנן בן נורי מטהר כו', וכ' התוי"ט לא תני להא בהדייהו דאינך דלעיל משום דהכא יחיד פליג עליה ובהנך דלעיל רבנן פליגי עליה ע"כ, וקשה איך יוכל לכלול דינא דמשנתנו עם הנהו דלעיל, הלא התם איירי בדברים הבאים משני מתים וטעמא דר"ע דמטמא משום דדריש אם למקרא נפשות קרינן. ורבנן ס"ל נפשת כתיב, משא"כ בעצם כשעורה שנחלק דבע"כ מתחילתו בא ממת אחד כמש"כ התוס' בנזיר נ"ב סע"א. וא"כ אין לו שום שייכות להני דלעיל. וחידושא דר"ע הכא הוא דאע"ג דנגע בשניהם כאחד או חברם ביחד אינו מועיל לטמא משום דחבורי אדם אינו חבור כדלקמן פ"ג מ"ד כמש"כ המפרשים ועמש"כ בחידושי שם, וגם פלוגתא דריב"נ על ר"ע אין לו שום שייכות לפלוגתא דרבנן דל דלעיל ולאו משום דיחיד הוא וצ"ע.
שם רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה ר"ש מטהר וחכמים מטמאין, ע' לקמן ספי"ג בא"ר ובבועז.
שם אבר מן החי שנחלק לשנים טהור ר' יוסי מטמא ומודים שאם ניטל חצאים שהוא טהור, ע' במשנה אחרונה לעיל מ"ו בד"ה ואבמה"ח ולקמן רפ"ג.
פרק שלישי
מ"א כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים ע' בא"ר ובבועז לקמן ספי"ג וע"ע בא"ר טהרות פ"ח מ"ה ובמשנ"א שם.
שם הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבילה או נושאן כו', ע' בתפא"י טהרות פ"ט סי' נ"ז.
שם מאהיל על כחצי זית וחצי זית מאהיל עליו ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין, ע' לקמן פט"ז מ"ב ובר"ש שם ובמשנ"א ותפא"י טהרות פ"ח מ"ח.
בר"ב ד"ה הנוגע בחצי זית שאין בין הטומאה ובין האהל פ"ט ומשו"ה חכמים מטמאין דכולה נגיעה היא, ע' במשנ"א לקמן פט"ו מ"א.
בתוי"ט ד"ה הנוגע, דהכי דרשינן במס' נזיר פ' כהן גדול דנ"ג על פני השדה זה המאהיל על פני המת כו', ע' בתוס' חולין קכ"ו ע"ב ד"ה גולל והובא לעיל בתוי"ט פ"ב מ"ד.
בתוי"ט ד"ה מאהיל. דכיון דגלי לן קרא דמאהיל על הטומאה מטמא ולא בעינן דוקא אהל שיאהיל על הטומאה ועליו א"כ ה"ה כשהטומאה מאהלת עליו דמאי שנא, ע' לקמן פי"א מ"ה ובתוי"ט ד"ה ב"ה.
מ"ב מלא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית הבית טמא ור"ש מטהר. הנה בזה אזיל ר"ש לטעמיה לעיל פ"ב מ"ב וע"ש בתוי"ט.
שם נבלעה בכסות אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם טמאה ואם לאו טהורה, ע' ב"ק ק"א ע"ב ובמש"כ בחידושי שם. שם שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור, ע' בפ"ט מ"ד דכלים ושם בתוס' אנשי שם ובמלאכ"ש שם.
מ"ג נשפך באויר אם היה מקומו קטפרס והאהיל על מקצתו טהור כו', ע' במשנה הקודמת ובבועז שם סי' ז' ובא"ר טהרות פ"ח מ"ט.
שם היה אשבורן או שקרש טמא, ע' במשנ"א טהרות ספ"ח.
שם כל שבמת טמא חוץ מין השינים והשער והצפורן ובשעת חיבורן הכל טמא, ע' רשב"ם ב"ב קט"ז ע"א ובתוס' נזיר נ"א ע"א ובת' פמ"א ח"ג סי' ל"ג.
בר"ב ד"ה חוץ מן השינים. דכתיב בעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו שינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שגזעו מחליף, ע' בתוי"ט לעיל פ"ב מ"ב.
מ"ד היו תחובים בידי אדם טהור שאין חבורי אדם חבור והנה בריש הביא נמי. דוגמאות כאלו מתוספתא והוא באהלות פ"ד, והתוס' בזבחים ק"ה ע"ב ובמנחות כ"ד ע"א הביאן לזה התוספתא דעוקצין פ"א, דהתם תניא אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם ה"ז אינו חבור שאין חבורי אדם חבור ע"ש, ולא ידענא מדוע לא הביאו טפי ממשנתנו דהכא, וכן אהא דבת' בית יעקב סי' קמ"ב התיר לברך על אתרוג שנפרץ עוקצו אם חברו במחט, ובשבות יעקב הא"ח סי' ל"ה דחה לדבריו ע"ש, ושניהם לא הביאו לא ממשנה דהכא ולא מתוספתות הנ"ל, דמבואר בהדיא שאין חבורי אדם חבור. וע' במפרשי שו"ע סי' תרמ"ח וביד המלך ס"ה לולב ובת' מהרש"ם ח"ב סי' ע"ר.
ובה"נ אשכחן בירושלמי פ"ב דחלה דאע"ג דלכתחילה גם מורסנן מצטרף לשיעור חלה מ"מ אם נוטל מורסנן וחזר לתוכן אין זה דרך עיסה ע"ש, ובע"כ משום דאין חבורי אדם חבור, וע' ברמב"ם פ"ד ה"ה מטומאת מת ובפ"ו הי"ב מטומאת אוכלין ובתוי"ט לעיל פ"ב מ"ב ובמשנ"א לקמן פי"ז מ"ה ד"ה וחכ"א ובבועז טהרות פ"ג סי' ד' ובתפא"י עוקצין פ"ב סי' נ"ו.
ר"ש קולית מת ש שעשאו יד לסכין והכניס הסכין לבית אינו חיבור להיות הבית טמא כאילו הכניס הקולית, ע' בבועז לעיל פ"א סי' ג'.
בר"ב ד"ה הבית טמא. שהרי מאהיל על השער המחובר למת ע' משנ"א עוקצין פ"א מ"א ד"ה ומצטרף.
מ"ה איזהו דם תבוסה המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותו דר"ע ר' ישמעאל אומר רביעית בחייו ורביעית במותו כו', הר"ש תמה על סוגיא דנדה ע"א ע"א דשבקו למשנתנו ומייתו ברייתא דמפרשי איזהו דם תבוסה ע"ש, וגם רש"י בב"ק ק"א ע"ב ובנדה ס"ב ע"ב נקט לפירושא דדם תבוסה מברייתא דנדה ע"א ועמש"כ בחידושי שם, וע"ע באור שמח פט"ו ה"י ממאכלות אסורות,
מ"ו כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בארבעה טפחים להציל הטומאה על הפתחים אבל להוציא הטומאה בפותח טפח כו', ע' במשנה כלים פי"ז סוף מ"ח ובתפא"י שם סי' ס"ד ולקמן פ"ד סי' י"ב וע"ע שם בתוי"ט מ"ב ובבועז שם סי' ג' ובמלאכ"ש ותפא"י לקמן רפי"א.
שם ר' יוסי אומר השדרה והגלגולת כמת. ע' במלאכת שלמה לקמן פ"ד מ"ב.
מ"ז טפח על טפח על רום טפח מרובע מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה כיצד ביב שהוא קמור תחת הבית כו', ע' בר"ש לקמן פי"ב מ"ז ובח"ס חי"ד סי' ש"מ וע"ע לקמן פט"ו מ"ח ובמפרשים שם ובת' הרשב"א סי' ת"י ובמפרשי המשנה לקמן רפ"ה ורפ"ז ובבועז פי"ג סי' ד' וע"ע בתורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים.
שם יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח הטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור כו', ע' ר"ש פרה פ"ה מ"ז ולקמן פ"ד בבועז סי' ד' ה' ובא"ר פ"ו מ"ז ובתוס' אנשי שם שם ובמשנ"א שם מ"ה ומ"ו וע"ע בתוי"ט פ"ט סוף מ"ג ובתפא"י שם מ"א ובמלאכת שלמה שם מ"ט.
שם אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פ"ט טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא, ע' בתפא"י לקמן פ"ד סי' י"ד ובבועז פ"ט סי' י"ט ובמשנ"א שם מ"ג ד"ה בבית וע"ע בבועז רפ"י.
בר"ב ד"ה מרובע. להכי קתני מרובע שצריך שיהא ברחבו טפח ובארכו טפח, ע' ח"ס חי"ד סי' ר"פ.
בר"ב ד"ה אין בו. ואמרו חכמים כל אשר באהל יטמא לרבות קרקעיתו של בית כמוהו עד התהום, ע' בתוס' אנשי שם לקמן פ"י מ"ו ובהתוה"מ פ' חקת סי' מ"ז.
בר"ב ד"ה כל שאינו דיליף אהל אהל ממשכן כו'. ע' במשנ"א לקמן רפ"ו ובפט"ו מ"ו.
בתוי"ט ד"ה טפח. וצריך שיהא החלל פנוי טפח שאל"כ והטומאה ממעטת את החלל טפח טומאה רצוצה היא ואינה מביאה ואינה חוצצת הראב"ד כו', ע' במשנ"א לקמן פי"ג מ"ה בד"ה אלו ממעטין ושם ריש מ"ו ובתוס' חדשים שם
פרק רביעי
מ"א מגדל שהוא עומד באויר כו', ופירשו הרמב"ם והר"ש שאינו עומד תחת אהל רק בחצר שהוא באויר העולם, וע' ברש"י סנהדרין ק"ו ע"ב וע"ע באוצר הגאונים לחגיגה דף ט"ו ע"ב בחלק התשובות שהביאו בשם רב שרירא גאון ז"ל.
שם טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורים ע' לקמן פי"ג מ"ד ובתפא"י שם סי' ל' ובבועז סי' ז'.
שם היה עומד בתוך הבית טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, ע' במשנ"א בסמוך ריש מ"ב שהקשה במשה"ק בא"ר שם וע"ע בתפא"י דפרקין סי' כ' מש"כ בשם הרא"ש ושם ספ"ו סי' ס"ד ובבועז לקמן פ"ז סי' ז' ובפי"א סי' א' ובפי"ב סי' א' ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"כ ה"א מטומאת מת.
שם כלים שבינו לבין הארץ שבינו לבין הכותל שבינו לבין הקורות אם יש שם פותה טפח טמאין ואם לאו טהורין טומאה שם הבית טמא, ע' בתפא"י לכלים פ"ט מ"א ובתוס' אנשי שם במכילתין לקמן פ"ה מ"ז. ובמשנ"א שם וע"ע בתוי"ט פ"ט מ"א ד"ה בבית ובתפא"י שם ובמשנ"א שם מ"ג בד"ה והענין ובבועז רפ"י ושם סי' ז' ובתפא"י לקמן רפי"א ושם במשנ"א מ"ב.
בר"ש ד"ה מגדל של עץ. דלא מסתבר כלל לסתום לגמרי שיחשב לא כלפנים ולא כלחוץ, ע' במשנ"א לקמן רפ"ז ושם למס' זבים פ"ד מ"ו.
מ"ב תיבת המגדל יש בה פותח טפח ואין מיציאתה פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, ע' ח"ס חי"ד סי' ש"מ מה שהאריך בפרט זה וע"ע במשנ"א לעיל פ"ג מ"ז.
שם ר' יוסי מטהר מפני שהוא יכול להוציאה לחצאים או לשרפה במקומה ע' במשנה אחרונה דפרקין לעיל מ"א ד"ה הבית טמא ובפ"י מ"ג ושם בבועז רפ"י ובא"ר כאן ולקמן פי"א מ"ז ובתפא"י ספט"ו.
מ"ג היה עומד בתוך הפתח ונפתח לחוץ טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טמא, הנה הר"ש הגיה טהור, וע' בפי' הרא"ש ובמפרשים האחרונים ובמשנ"א לעיל פ"ג מ"ז ובבועז לקמן פ"ט סי' ג' ושם בתוי"ט ובתוס' חדשים מ"ז.
שם היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו שלש אצבעות כו', ע' בר"ב ותוי"ט ותפא"י לכלים פי"ח סי' ט' ובאור שמח פי"ח ה"ד ה' טומאת מת.
פרק חמישי
מ"א תנור שהיא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת בש"א הכל טמא וב"ה אומרים התנור טמא והבית טהור ר"ע אומר אף התנור טהור הנה כמו הכא כן במשנה ב"מ מ"ג ע"א אשכחן דר"ע פליג על ב"ש וב"ה, ואע"פ שר"ע היה נחשב מב"ש כדפירש"י בב"מ ל"ז ע"ב. וע' בס' העתים ה' ערבי. שבתות סי' ז' ובמה שהאריך שם בזה בעתים לבינה וע"ע בדורות הראשונים בתקופת התנאים ב"ש וב"ה פ"ו.
בר"ש ד"ה תניא בתוספתא. ותימה דלקמן פי"א מ"ד תנן היה משקוף בצד החלון והאהיל על קוברי המת כו', עמש"כ בזה במשנ"א שם ובפי"ב מ"א ד"ה ומ"מ ובד"ה ומה שנלע"ד. בתוי"ט ד"ה בש"א הכל טמא. אבל הכא אם תכנס טומאה לתוכו יטמא כל אשר בבית להפסד מרובה חששו כו', ע' תוס' חדשים לכלים פ"י מ"א.
מ"ב ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה בש"א הכל טמא ובה"א הקדרה טמאה ועליה טהורה רע"א אף הקדרה טהורה, ע' ספ"ט דכלים ובר"ש ושאר מפרשים שם ובבועז לקמן שילהי פרקין ובמשנ"א לקמן פ"ו מ"ב ובפ"ז מ"ב ד"ה מקצתו וע"ע בבועז פ"ט סי' ו'
מ"ג היתה שלימה בה"א מצלת על הכל בש"א אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש. ע' כלים פ"ט מ"ב ובר"ש ושאר מפרשים שם, ובמלאכ"ש לקמן פ"ח מ"א ובמשנ"א פ"ט מי"ד ד"ה ונראה ובפ"י מ"ז וע"ע בדורות הראשונים תקופת התנאים ב"ש וב"ה פ"ח.
מ"ד האשה שהיא לשה בעריבה האשה והעריבה טמאים טומאת שבעה, והבצק טהור ואם פינהו לכלי אחר טמא חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש הנה חזרה דב"ה במשנה זו להורות כדברי ב"ש יש לה שייכות עם משנה הקודמת וע' בראב"ד לעדיות ספ"ק ובמפרשים שם.
מ"ה היו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כו', ע' במפרשי המשנה לכלים רפ"י.
שם היה כלי טהור לקודש ולחטאת הכל טהור שהכל נאמנין על החטאת, כה במשנה פרה פ"ה מ"א וע' בירושלמי שבת פ"ב ה"ז ובמפרשים שם.
שם ומצילין עם דפנות אהלים. ע' בר"ש לקמן פ"ט מ"א ובא"ר לכלים פ"י מ"א ובתוי"ט לקמן רפ"ח ובמשנ"א שם וע"ע בתוי"ט פ"ט מ"א בד"ה כל שהוא ובמט"ז שם בר"ב ד"ה אבל אם ובמשנ"א שם ריש מ"ט וע"ע בתוי"ט פ"י מ"ו ובתפא"י פט"ו סי' כ"ב.
מ"ו כיצד הבור והדות שבבית וכפישה נתונה עליו טהור אם היתה באר חלקה או כוורת פחותה כו', ע' בתוי"ט ומשנ"א כאן ולקמן פ"ט מי"ג ד"ה או מכוסה ובבועז שם סי' י"ב ובמפרשי המשנה פי"א מ"ח ופי"ח מ"א וע"ע במשנ"א פרה פי"א סוף מ"א ובר"ב ותוי"ט מקואות פ"ד מ"ה ושם בסבו"י פ"ד מ"ב.
שם אם היה נסר חלק או סרידה שאין לה גפיים טהור שאין הכלים מצילים עם דפנות אהלים עד שיהא להם דפנות כו'. ע' ר"ש פרה פ"ה מ"ז ובמשנ"א לכלים פ"י מ"א ולקמן פ"ו מ"א ובבועז לקמן פ"ט סי' ו' ובמשנ"א שם מ"א וע"ע בתוי"ט פ"י מ"ז ובשאר מפרשי המשנה שם ובתוי"ט פי"ב מ"ב.
שם וכמה תהא הדופן טפח, ע' בתוס' אנשי שם לקמן פ"ט מ"א בד"ה וכל שאינו
בר"ב ד"ה וכפישה סל גדול שכובשים בו הזיתים לכומרן והוא מחזיק מי סאה או יותר כו', ע' בבועז לקמן מ"ז סי' ח' ובמשנ"א פי"ב מ"א.
מ"ז כשם שמצילין מבפנים כך מצילין מבחוץ כו', ע' במשנה אחרונה דפרקין סוף מ"ה.
שם טומאה תחתיה כלים שבכפישה טהורים. ע' במשנ"א דפרקין מ"ג.
שם קורה שהיתה נתונה מכותל לכותל וקדרה תלויה בה טומאה תחתיה כלים שבקדרה ר"ע מטהר וחכמים מטמאין, ע' בתפא"י לקמן פ"ט סי' נ"ב.
בר"ב ד"ה על יתדות. אבל בכותל חצר וגינה שלא נעשה לאהל לא תחשב הכפישה אהל להפסיק, ע' בפרקין ריש מ"ו ובמשנ"א שם.
פרק ששי
מ"א אדם וכלים נעשין אהלין לטמא אבל לא לטהר, ע' תוי"ט לעיל פ"ד מ"א ומ"ג ובמשנה אחרונה פ"ה מ"ג ולקמן פ"ח מ"ג ובבועז שם סי' ב' ולקמן פ"ח סי' א' ובמשנ"א ומלאכ"ש שם ובמפרשי המשנה רפ"ט ובתפא"י פ"י סי' ט"ו ובפי"א מ"ג סי' י"ט ובתוי"ט שם מ"ה.
שם ארבעה נושאין את הנדבך טומאה תחתיו כלים שע"ג טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאים, ע' בתוי"ט לקמן פי"ב מ"ב ובמשנ"א שם מ"ג.
שם נתון על ארבעה כלים אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאים כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ה מ"ו ולקמן רפי"ב.
מ"ב קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה והניף אחד מהן את הדלת וסמכו במפתח אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו טהור ואם לאו טמא, ע' בתוי"ט לעיל ספ"ג ובת' פנים מאירות ח"ב סי' צ"ד ובפירוש הרא"ש לקמן פי"א מ"ח ובבועז פט"ו סוף סי' ט'.
שם בית שחצצו בקנקנים וטח בטיח אם יכול הטיח לעמוד בפ"ע טהור כו', ע' בתפא"י לקמן פי"ג סי' כ"ה ובבועז שם סי' א' ובפט"ו בתפא"י סי' ל"ג.
בר"ב ד"ה אם יכולים. וכן התבן מוסרח ואינו ראוי לאכילת בהמה ומבטל להו ואין דעתו לפנותן ומשו"ה חייצי, ע' במשנ"א לקמן פי"ג מ"ה בד"ה ונבילת עוף ובתוי"ט שם מ"ו.
מ"ג כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה כו', ע' במפרשי המשנה לעיל רפ"ד ובמשנ"א לקמן בפרקין מ"ו ובמשנה ז' דשילהי פרקין בתפא"י סי' ס"ו ובבועז למס' כלים פ"ט סי' ז' וע"ע במשנ"א פ"ז מ"א בד"ה ולע"ד ובפי"ג מ"ו ובתפא"י פט"ו סי' ל"ז וסי' מ"ז ובבועז שם סי' ז'.
שם מחציו ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלן טהור, ע' בבועז לקמן פ"י סי' ב' ובפי"א סי' ה' ובתפא"י שם סי' ז'.
שם מחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלן ר"מ מטמא וחכמים מטהרין ר' יהודא אומר כל הכותל לבית, ע' במפרשים לקמן בסמוך מ"ד ובמשנ"א פ"י מ"ג ד"ה ובהכי ניחא ובפי"א מ"ז ד"ה ר' יוסי ובפי"ב סוף מ"ד ובתפא"י שם מ"ח סי' נ"ד.
מ"ד כותל שבין שני בתים והטומאה בתוכו בית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור מחצה למחצה שניהם טמאים, ע' לעיל רפ"ד ובמפרשים שם ובתפא"י דפרקין מ"ג סי' ל' ובבועז ספי"א ובתפא"י פט"ו סי' ל"ו.
שם טומאה באחד מהם וכלים בכותל מחציו כלפי טומאה טמאין כו', ע' בתפא"י לעיל פ"ד סי' י"ד ובבועז לקמן פי"ב סי' א'.
שם מעזיבה שבין הבית לעליה טומאה בתוכה מחציה ולמטן הבית טמא ועליה טהורה כו', ע' בתפא"י דפרקין לעיל מ"ג סי' כ"ז וע"ע בת' פנים מאירות ח"ב סי' צ"ד ובתוי"ט לקמן מ"ט מט"ו ובפי"ב מ"ד ובבועז פי"ד סי' ה' ובתפא"י פט"ו סי' מ"ב.
מ"ה טומאה בין הקורות ותחתיה כקליפת השום אם יש שם פותח טפח הכל טמא אם אין שם פ"ט רואין את הטומאה כאילו היא אוטם כו', ע' בתוי"ט לקמן בפרקין מ"ז ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פכ"ד ה"ח מטומאת מת.
שם היתה נראית בתוך הבית בין כך ובין כך הבית טמא, ע' בתא"י למס' כלים פ"ט סי' ה' ובבועז לקמן פי"א סי' ד'.
בר"ב ד"ה אם יש במקום הטומאה פותח טפח היינו שיש חלל טפח במקום הטומאה, ע' בתוי"ט לעיל פ"ג מ"ז.
בתוי"ט ד"ה טומאה בין הקורות. ולא נאמר במעזיבה שהטומאה שבתוכה היא רצוצה ובוקעת ועולה בוקעת ויורדת מפני שהמעזיבה עשויה ליסתר, ע' בבועז לקמן פט"ו סי' ו'.
מ"ו בית המשמש את הכותל ידון כקליפת השום כיצד כותל שבין שני כוכין או בין שתי מערות כו', ע' במשנ"א דפרקין לעיל מ"ג.
בתוי"ט ד"ה טומאה תחת העמוד פי' הר"ב והיא רוצצת שאין בה טפח על טפח ואם יש במקום הטומאה טע"ט על רום טפח הרי היא כקבר סתום ומטמא כל סביביו כו', ע' בבועז לעיל ספ"ג.
מ"ז כלים שתחת הפרח טהורים כו', ע' משנ"א לעיל פ"ד מ"ג ולקמן בתוי"ט פ"ז מ"א בד"ה סמך.
ר"ש תניא בתוספתא תיבה שעשאה פרדסקין אע"פ שמשתמש בה טהורה היתה טמאה ועשאה פרדסקין טמאה עד שיקבענה במסמר ע' בס' חזון איש למס' כלים סי' י"ט סק"ו.
פרק שביעי
מ"א הטומאה בכותל ומקומה טפח על טפח על רום טפח כל העליות שעל גבה אפילו הן עשר טמאות, ע' בתוס' אנשי שם לעיל ספ"ו ולקמן פי"א מ"ג ובמפרשי המשנה פי"ז מ"ח.
שם נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדין טהור מפני שטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ע' בר"ש ותוי"ט לעיל פ"ו מ"ה.
שם אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע בה מ"ט טמא מפני שהוא כקבר סתום, ע' בתורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים.
שם סמך לה סוכות טמאות ר' יהודא מטהר, ע' במשנ"א לעיל פ"ד סוף מ"א.
בר"ב ד"ה טמאות. ודוקא כשמקום הטומאה טפח על טפח דנחשב כל הכותל כקבר סתום ומביא את הטומאה לכל העליות כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ו מ"ה בד"ה והראב"ד וע"ש עוד פ"ב מ"ד וע"ע בתוס' נזיר נ"ג סע"ב ובתפא"י לקמן פ"ט סי' נון וסי' ע"ג וע"ע בר"ב פט"ו סוף מ"ז.
מ"ב כל שיפוע אהלין כאהלין אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע טומאה באהל כלים שתחת השיפוע טמאים טומאת תחת השיפוע כלים שבאהל טמאין כו', ע' בתפא"י לעיל פ"ו מ"ז ובבועז לעיל פ"ד סי' ב' ובתפא"י לקמן פ"ט סי' ט' וסי' ע"ז ובפי"א סי' ז' וע"ע בר"ב ותוי"ט לקמן פי"ב מ"ז ושם במשנ"א מ"ו ובבועז שם סי' ז ובפי"ד סי' ז' ב' ובמשנ"א פט"ו מ"א ובבועז שם סי' י"א.
שם כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו טמא טומאת ערב, ע' בתוי"ט ובמשנ"א לקמן פט"ז מ"ב.
שם מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעליה ר' יוסי אומר מציל רש"א אינו מציל עד שיהא נטוי כנטיית האהל, ע' במשנ"א לעיל פ"ו מ"ב בד"ה וראיתי להט"ז ובתוס' אנשי שם ותפא"י לקמן פ"ה מ"ג ובמשנ"א פי"ב מ"ז ובבועז ספי"ד.
בר"ב ד"ה אבל הנוגע. וטעמא דצד פנימי וצד חיצון נחשבים כשני כלים. ע' בהתוה"מ פ' חקת סי' מ"ח וסי' סמ"ך.
בסה"ד וכולה מתניתין מיירי לאחר שיצא המת מן האהל, ע' בבועז לעיל פ"א סי' ב' וסי' ו' וע"ע בתוי"ט פט"ו סמ"ב.
תוי"ט ד"ה ומאחוריו. כדתנן במשנה ג' דפ"ב אין האהל מתחשב ע"כ, ט"ס הוא וצ"ל במ"ג דפ"א.
מ"ג המת בבית ובו פתחין הרבה כלן טמאין כו', ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' צ"ו ובת' שבות יעקב ח"א סי' פ"ה ובח"ס חי"ד סי' ש"מ ובתוי"ט לעיל פ"ד מ"ב ובפ"ג מ"ו ובתפא"י ובבועז שם ובפי"ג סי' ט"ז ובמשנ"א שם סמ"א ומ"ו וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פט"ו.
שם היה סתום ונמלך לפתחו בש"א כשיפתח ארבעה טפחים ובה"א כשיתחיל, ע' בבועז לקמן רפי"ג.
שם ומודים בפותח בתחילה שיפתח ארבעה טפחים. ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ד' מה שהביא בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם.
בר"ב ד"ה ובה"א אף משמת. דמחשבה מפקעת תורת טומאה מן הפתחים מכאן ולהבא אבל כלים שהיו בפתחים קודם מחשבה מודו ב"ה שהם טמאים ע"כ, פי' מטעם ברירה וע' שעה"מ ה' עירובין פ"ה סוף ה"ז ובבועז לקמן פי"א סי' א'.
בתוי"ט ד"ה ובה"א. ומ"מ קרי להו גזרת חכמים הואיל ואינו מפורש בכתוב כו' שכן הרמב"ם רגיל לקרות דברי סופרים מה שהוא הלמ"מ כו', וע' בתוי"ט טהרות פ"ד מ"ח.
מ"ד א"ר יהודא אימתי בזמן שהיא ניטלת בגפים כו', וכ' בתוי"ט הלכה כר"י שכ"מ שאר"י אימתי לא בא אלא לפרש כו' ע"כ. הנה מקור הדבר אמר ריב"ל בסנהדרין כ"ד ע"ב בלשון כל מקום שאמר ר' יהודא אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים, ועל תיבת אימתי הסכים גם ר' יוחנן עמו שהוא לפרש ע"ש, ועכ"פ משמע דהאי כללא הוא רק על ר' יהודה דקאמר אימתי וע' בתוס' חולין פ"ג סע"א ובמש"כ בחידושי בשני המקומות שם, ועפ"ז בלתי מובן מש"כ בתוס' אנשי שם לכלים פי"ט מ"ט, אהא דר' יוסי קאמר התם אימתי דהוא לפרש וסמיך ע"ד התוי"ט דהכא ע"ש, הלא מנא ליה לחדש האי כללא גם על תנא אחר בזולת ר' יהודא.
שם אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה, ע' תוי"ט דבסמוך מ"ה בד"ה הראשון.
מ"ה יצא הראשון מת והשני חי טהור, וכ' הר"ב דטהרה בלועה אינה מטמאה, ע' מנ"א סי' שמ"ג ובח"ס חי"ד סי' ש"מ וע"ע בת' הרדב"ז ח"א סי' ר' ובאבני מלואים סי' פ"ב סק"א ובת' עונג יו"ט סוף חי"ד ובמפרשי המשנה שילהי מקואות.
מ"ו יצא רובו אין נוגעין בו כו', בתוספתא יבמות ספ"ט ובסנהדרין ע"ב ע"ב הגרסא יצא ראשו וכה"ג בתוס' שם נ"ט סע"א, אמנם אין זה חילופי גרסאות רק הכא איירי שיצא דרך מרגלותיו ובזה בעינן רובו של ולד, ובתוספתא שם איירי כשיצא כדרכו אז נחשבת יציאת הראש כילוד כדכ' בחסדי דוד על התוספתא שם, ודלא כדמשמע עה"נ בסנהדרין שם דחילופי גרסאות נינהו ע"ש, וע"ע בת' פמ"א ח"ג סי' ח' ובנובי"ת חח"מ סי' נ"ט ובת' חו"י סי' ל"א ובר"ן יומא פ"ח.
פרק שמיני
מ"א יש מביאין את הטומאה וחוצצין מביאין את הטומאה ולא חוצצין כו' אלו מביאין וחוצצין כו'. הנה בריש נדרים ובריש נזיר אהא דפריך דליפרוש כינויין ברישא ומשני ההוא דסליק מיניה ההוא מפרש ברישא ופריך וכל היכא דפתח לא מפרש ברישא והתנן יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין ואלו נוחלין ומנחילין כו', ומייתי התם דוגמאות מובא מכמה משניות ולא מייתי מהך דהכא דמפרש הא דפתח ברישא ואפ"ל מפני שהן מוקדמות בסדרי המשניות. או משום דרגילי יותר בגרסתן כדפירש"י בב"מ קי"ח ע"ב אהא דבארבעה לא מצינא בשיתא מצינא ע"ש.
שם אלו מביאים וחוצצים השידה והתיבה והמגדל, ע' תוי"ט לעיל פ"ו מ"א ובמשנ"א שם ובפי"ח לכלים מ"ב.
שם כוורת הקש כוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שולים והן מחזיקים מ"ס בלח שהם כורים ביבש, ע' במפרשי המשנה לכלים רפט"ו ובבועז לעיל פ"ה סי' ח' ובתוי"ט לקמן פ"ט מי"ד ובמלאכת שלמה שם מ"ב ובתפא"י פ"י סי' ל"א ל"ב וע"ע תוי"ט נגעים פי"ב מ"ה.
שם ויריעה כו' שהן עשויין אהלים, ע' בתפא"י פ"ז סי' ל"ג ובמשנ"א לקמן פי"ד מ"ז ובבועז ספי"ד ובמשנ"א פט"ו ריש מ"ד.
שם וסקורטיא וקטבליא, ע' במפרשי המשנה לכלים פט"ז מ"ד ובמשנ"א לעיל פ"ז מ"ב, ולכלים פ"י מ"א.
שם וסדין כו' שהן עשויין אהלים, ע' תוס' שבת כ"ז סוף ע"ב ובמל"מ פ"ה הי"ב מטומאת מת ובת' פמ"א ח"ב סי' צ"ד.
שם ומפץ ומחצלת, ע' במשנ"א לכלים ספ"כ.
שם ואוכלים טהורים ר' יוחנן בן נורי לא היה מודה באוכלים טהורין כו', ע' בתוי"ט ומשנ"א לעיל פ"ו מ"ב ופט"ו מ"ו וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח.
בתוי"ט ד"ה והן מחזיקים ארבעים סאה היינו עם דפנות אהלים כדאמרינן לעיל פ"ה מ"ה שהכלים הטהורים אינם מצילין אלא עם דפנות אהלים, ע' בבועז לעיל פי"ד סי' ב' ובתפ"י לקמן רפ"ט.
מ"ב והסככות והפרעות שהן יכולים לקבל מעזיבה רכה דר"מ וחכ"א מעזיבה בינונית, הנה לפ"ד הרמב"ם בפי"ג ה"ב מטומאת מת דמחלוקת ר"מ וחכמים נ"מ בין טומאה דאורייתא לטומאה דרבנן, דאם ראויין לקבל מביאין וחוצצין מן התורה, ואם אינן ראויין לקבל מביאין הטומאה רק מדרבנן וע"ש בראב"ד וכ"מ, א"כ קשה הלא נזיר מגלח רק על טומאה דאורייתא כדתנן בנזיר מ"ט ע"ב אבל לא על טומאה דרבנן, ולפ"ז בנזיר נ"ד ע"א דחשיב במשנה סככות ופרעות מדוע לא נחלקו גם שם ר"מ וחכמים בדין דראויין לקבל, דהלא אז היא טומאה דאורייתא והנזיר מגלח, וגם הרמב"ם בפ"ז ה"ו מנזירות אינו מחלק בהכי וצ"ע כעת, וע' בתוס' אנשי שם לקמן פ"י סוף מ"ו ובמשנ"א שם ד"ה תחתיה ובתוי"ט רפי"א ושם במשנ"א.
מ"ג ובהמה וחיה שמתו. ע' בתפא"י לקמן פי"א סי' ל"ב וסי' ל"ה.
שם ואוכלים טמאים וכ' בתוי"ט שכבר נטמאו קודם אבל אם היו מוכשרים הנה הם מביאים ואינם חוצצין כו', ע' בתוס' אנשי שם לעיל בפרקין מ"א ולקמן בבועז פט"ו סי' ח'.
מ"ד אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבילי המטה, ע' בתוי"ט דפרקין לעיל מ"ב ובמשנ"א לעיל ספ"ג ובמלאכ"ש נגעים פי"א מ"ט. שם והסריגות שבחלונות. ע' לקמן בבועז פי"ג סי' ג'.
מ"ה אלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים והירקות המחוברים לקרקע חוץ מ הירקות שמנו, ע' תוס' ב"ב ד"כ ע"א ד"ה בחבית ובתפא"י לקמן פי"ג סי' ט'
שם וכיפת הברד והשלג והכפור והגליד כו', ע' בת' כנסת יחזקאל דף ו' ע"א דפוס סדילקאב ובתוי"ט לקמן רפט"ז.
שם והעוף הפורח וטלית המנפנפת כו', ע' נוב"י מ"ת הא"ח סי' ל'
ר"ש ד"ה מביאה טומאה. ובמס' שבת פ' הזורק ק"א ע"ב אמר שמואל והוא שקשרה בשלשלת של ברזל כו', ע' בתוס' שם ובמל"מ פ"ה ה"ג מטו"מ בד"ה עוד כתב.
מ"ו שתי חביות ובהן כשני חצאי זיתים מוקפת צמיד פתיל ומונחות בתוך חבית הן טהורות והבית טמא, ע' בתפא"י פ"ד סי' ח'.
שם וכן שני חדרים שהן פתוחין לבית, וכ' הר"ב הבית טמא דסוף טומאה לצאת וחדרים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס, ע' לעיל פ"ג מ"ז ובמפרשים שם ובמשנ"א לקמן פט"ו מ"ד.
פרק תשיעי
מ"א כוורת שהיא בתוך הפתח ופיה לחוץ כזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ כל שהיא כנגד הזית תחתיה וגבה טמא וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור, ע' מה שהאריכו בזה לעיל פ"ד סוף מ"א בתוי"ט וא"ר וע"ע במשנ"א לעיל רפ"ה ובבועז פ"ה סי' א' ובתוס' אנשי שם לכלים פכ"ב מ"י.
שם בבית אין טמא אלא הבית בתוכה הכל טמא, ע' בתוי"ט לקמן בפרקין מ"ד ד"ה על גבה.
בר"ב ד"ה בתוכה הכל טמא. אלא שהנקבים פקוקים בקש ואין הסתימה מהודקת כו', ע' בתוי"ט לקמן בפרקין ריש מ"ג.
תוי"ט ד"ה כל שהוא. אע"פ שהם טהורים אינם חשובים אהל אלא כשבאים במדה כו', ע' תוי"ט בפרקין לקמן מט"ז.
מ"ב היתה גבוה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית או על גבה הכל טמא, וכ' הר"ב ואם טומאה על גבה כיון דאין מצלת על מה שתחתיה רואים תחתיה כמאן דמלי טומאה הלכך מה שבבית ומה שתחתיה ומה שעל גבה הכל טמא, כמ"כ כ' הר"ב בפרקן לקמן מט"ז וע' בבועז ספי"ד.