אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
כלים
פרק ראשון
מ"א אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת כו'. הא דלא תני הכא מנין כהא דתנן ארבעה אבות נזיקין או אבות מלאכות מ' חסר אחת, משום דהכא אין דינם שוה שאין ש"ז של שאר בני אדם כש"ז של זב וכן בטומאות האחרות כדביאר רב האי גאון בפתיחתו לפירושו דסדר טהרות ע"ש, וע"ע תוס'. ב"ב ד"ט ריש ע"ב.
שם ומי חטאת שאין בהם כדי הזאה הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע, ע' גבורת ארי ליומא י"ד ריש ע"א ובתוי"ט מקואות פ"י סוף מ"ו ובר"ש זבים פ"ה מ"א.
שם ואינם מטמאין במשא, ע' במשנ"א לאהלות פט"ו מ"ב ומ"י וע"ע בתוי"ט טהרות רפ"י.
מ"ב. למעלה מהם נבילה ומי חטאת שיש בהם כדי הזייה שהם מטמאין את האדם במשא לטמא בגדים במגע וחשובי בגדים במגע. ע' ר"ש זבים פ"ה מ"ג ושם מ"ז ומ"ח ובפרה פ"ח מ"ד ובהתוה"מ פ' חקת סי' ס"ח ובתוס' ר"ע פרה פ"ד מ"ד ובבועז שם ובמשנ"א זבים פ"ה מ"י.
בר"ב ד"ה מטמאים. ואין לך טמא טומאת משא אלא האדם בלבד ולא כלים ולא אוכלים ומשקים, ע' במשנ"א פרה פ"י מ"א ובטהרות פ"ה מ"ז ובזבים פ"ד מ"ו ובמשנ"א שם פ"ה סמ"א ושם מ"ב ומ"ה.
מ"ג למעלה מהן בועל נדה שהיא מטמא משכב תחתון כעליון כו'. וכ' באליהו רבא וז"ל אע"ג דבועל נדה אינו מטמא במשא כי הנך חמשה דברים דקתני ברישא כו', ע' תוס' נדה ע"א ע"ב ד"ה מערה ובת' בית אפרים חי"ד סי' נ"ב וע"ע בר"ש זבים פ"ה מי"א ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל בפ"ח ה"ד ממטמאי מו"מ.
שם למעלה מהן זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו, ע' במשנ"א זבים פ"ב מ"ב.
שם ודם הנדה שהן מטמאין במגע ובמשא, ע' מכשירין פ"ו מ"ו ושם במשנ"א סוף מ"ה.
שם למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא, ע' אור שמח פ"ו ה"ה מה' מטמאי מו"מ ובמפרשי המשנה לקמן פכ"ג מ"ג ובמשנ"א טהרות פ"ח מ"ב וע"ע תשב"ץ ח"א סי' ק"כ.
שם שהזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב, ע' משנ"א זבים ספ"ב.
בר"ש. ומיהו מגע בועל נדה תניא התם בהדיא כו', ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' נ"ב.
מ"ד למעלה מן הזב זבה שהיא מטמא את בועלה למעלה מן הזבה מצורע כו'. ע' בר"ש נגעים פי"ד מ"ב.
שם למעלה מן הזבה מצורע שהוא מטמא בביאה, ע' משנ"א לנגעים פי"ג מ"ז ופי"ד מ"ב.
שם חמור מכולם המת שהוא מטמא באהל מה שאין כולם מטמאין. הא דלא קאמר חמור מכולם שמטמא בהיסט ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' ק"ח ובאור זרוע ח"ב סי' תכ"ה ובתוי"ט טהרות רפ"ז.
בר"ש ד"ה תניא בתוספתא. חומר בנבלה שאין במי חטאת כו' שמי חטאת כו' ואין מטמאין בצרופן משא"כ בנבלה ע"כ. האי צרופן כוונתו שהגלידו שאז בטלה טומאתן וטהורין. וע' בתוי"ט זבים פ"ה מ"י ובמשנ"א טהרות רפ"נ.
ובמש"כ בתר הכי מי חטאת שיבשו הרי אלו טהורים נבלה שיבשה אם יכולה היא לשרות ולחזור לכמות שהיה הרי זו טמאה ע"כ, לכאורה אין בזה צד חומר וקלות, דמי חטאת שיבשו הרי בטלה מציאותן, משא"כ בנבלה שיבשה, לכן אנו מתחשבין עם אפשרות החזרה לכמות שהיה, ואולי כוונתו דגם בכלי שהיה המי חטאת אם נעמיד כלי זה במקום לח וקר באופן שעי"ז יהיה חוזר וניעור לחות בפנים הכלי. אפ"ה אם יגע בפנים טהור ולא תתעורר הטומאה מפני אפשרות התעוררות הלחלוחית כמו בנבלה ע"י השרייה.
מ"ה עשר טומאות פורשות מן האדם מחוסר כפורים אסור בקדש ומותר בתרומה ובמעשר חזר להיות טבו"י אסור בקדש ובתרומה ומותר במעשר חזר להיות בעל קרי אסור בשלשתן כו', ע' אור זרוע ח"א סי' קי"ח.
שם חזר להיות מצורע מוסגר מטמא בביאה ופטור מן הפריעה ומן הפרימה כו' ואם היה מוחלט חייב בכולן, ע' נגעים פ"ח מ"ח ובמפרשים שם.
מ"ו עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה
שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאין כן מכל הארצות, הנה הני דחשיב במשנתנו הן שנזכרו בתורה דקיום מצותן נקשרו דוקא באדמת ארץ ישראל, אבל סתם חשיבות א"י לגבי כל הארצות כבר הוזכרו במשנה וברייתא ובמימרות האמוראים כדתנן בכתובות ק"י ע"ב הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין, ותניא בב"ק ד"פ ע"ב הלוקח בית בא"י כותבין עליו אונו אפילו בשבת ע"י נכרי ואע"ג דבעלמא אמירה לנכרי שבות ורק משום ישוב א"י לא גזרו בה רבנן וכן בכמה וכמה דברים, ובהכרח דמטעם קדושתה עבוד לה רבנן כל המעלות. ובמשנתנו לא חשבו אלא הני דכתיבין בתורה כנ"ל, ומה מאד הפליגו חז"ל בשבח א"י עד שקבעו מתנת א"י לעם ישראל בין תורה ועוה"ב שנתנו ע"י יסורים כדאמרינן בברכות ד"ח ע"א. ואף ללימוד התורה מועלת זכותה יותר לכוון לאמיתה כדאמרינן בתמורה כ"ט ע"א ובכ"מ וע"ע בס' התרומה סי' רי"ג ובכפתור ופרח פ"י ושם פ"ו.
מ"ז עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחים מתוכן את המצורעין ומסבבין לתוכה מת עד שירצו יצא אין מחזירין אותו. ע' בס' יראים סי' שכ"ה ובתוס' כתובות מ"ה ע"ב ד"ה על פתח.
מ"ח לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני כו'. הנה מכאן מתחילין העשר קדושות שנשנו במ"ו, אבל קדושת א"י ועיירות המוקפות חומה אינן מן המנין, דאל"ה טפי מעשר נינהו כדכתב בכפתור ופרח פ"ו וע"ע בת' ברית יעקב סי' ט"ז.
שם הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם, ע' בסה"מ ל"ת ע"ח.
שם עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבו"י נכנס לשם ואין חייבים עליה כו', ע' בר"ב ותוי"ט פרה פי"א מ"ד.
בר"ש ד"ה לפנים מן החומה. ולענין שוחט על חמץ לר"י דאמר בפ' התודה ובפ' תמיד נשחט חוץ לחומת בית פאגי, ע' בת' הגרע"א סי' קע"ו.
מ"ט בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם. ע' סה"מ להרמב"ם ל"ת ס"ט ובמפרשים שם ושם ל"ת ע"ג וע"ע רש"י סוכה מ"ד ע"א ד"ה כהנים בעלי מומין ובאור זרוע ח"ב סי' שט"ו ובמעין החכמה דף ס"ב ע"ב ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"א הט"ו מביאת מקדש.
שם ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים. ע' הרחב דבר לפ' תשא בפסוק בבואם אל אה"מ.
פרק שני
מ"א כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהם טהורים ומקבליהן טמאים נשברו טהרו חזר ועשאן מהם כלים מקבלין טומאה מכן ולהבא. ע' מש"כ בחידושי לשבת ט"ז ע"א, וע"ע נובי"ק חי"ד סי' צ"ח ובתוס' אנשי שם לקמן רפכ"ז וע"ע רפט"ו ורפ"ל ובמפרשים שם.
שם כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה מיתטמאין ומטמאין באויר ומטמאין מאחוריהן ואינן מטמאין מגביהן ושבירתן היא טהרתן. ע' ראב"ן סי' נ"ו ובמל"מ פ"א הי"ג מה' כלים ובס' המכריע חי"ד סי' כ"ז דפוס לובלין ובת' עין יצחק אה"ע ח"א ס"ס ל"ד.
בר"ב ד"ה כלי עץ. ובפ' שמיני איתקוש כלי עור וכלי עץ לשק כו' הלכך פשוטיהן טהורים כו', וע"ל רפי"א ובמפרשים שם.
בר"ב ד"ח ואין מיטמאין מגביהן דכתיב וכלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו מתוכו הוא מיטמא ואינו מיטמא מגבו, ע' תורה תמימה פ' שמיני סי' י"א אות קכ"א.
מ"ב הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג מלוג ועד סאה ברביעית כו', ע' ספרא שמיני פרשה ז' ובתוס' שבת ט"ז ע"ב ד"ה אחד כלים ושם צ"ה ע"ב ד"ה ניקב ובר"ש מקואות פ"ד מ"ג ובמשנה אחרונה לקמן פי"ז מט"ו ובר"ב ותוי"ט לקמן ספכ"ח ובמקואות רפ"ד ובא"ר שם מ"ג ובמשנ"א ידים פ"א מ"ב ובת' חוט השני סי' צ"ז דף קי"א ע"א וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח. בר"ש והא דאמרינן בספ"ק דשבת דגזור טומאה אכלי זכוכית כו' ולא אמרינן כיון דנקבו טהרו כו', ע' בת' הגרע"א ס"ס ר"י.
מ"ג הטהורים שבכלי חרס טבלא אין לה לזביז ומחתה פרוצה כו', ע' בר"ש מקואות פ"ד מ"ב ובמפרשי המשנה לקמן פי"ב מ"ו ובבועז אהלות פי"ב סי' ב'.
שם ואבוב של קלאין, ע' באליהו רבא לאהלות רפ"ט ובתפא"י שם.
שם וסילונות אע"פ כפופין אע"פ מקבלין, ע' בס' תשובות לשואל סי' י"ב ובמשנ"א מקואות רפ"ד ושם סוף מ"ג.
שם וחבית של שייטין, ע' בבועז לקמן ר"פ כ"ג ובתוי"ט לאהלות פ"ט מט"ז ובתפא"י שם סי' י"ז וע"ע בתוי"ט ובתוס' אנשי שם לאהלות פט"ו מ"ג.
שם וחבית דפונה בשולי המחץ, ע' במפרשי המשנה ידים פ"א מ"ב.
שם והמטה והכסא והספסל והשלחן והספינה והמנורה של חרס הרי אלו טהורים כו', ע' ספרא שמיני פרשה ז' מ"ד ובראב"ן סי' נ"ו.
שם זה הכלל כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים, ע' בתוי"ט כאן ולקמן פט"ו מ"ד ה' ובמשנה אחרונה שם ובתוי"ט פכ"ז מ"א ובמשנה שם. וע"ש עוד מ"ג ובמס' פרה פ"ח מ"ו ופ"י מ"ג.
מ"ד מגופת היוצרין שהוא פותח בה טהורה כו', ע' לקמן פ"ג מ"ו ובמשנה אחרונה שם.
שם משפך של בע"ב טהור ושל רוכלין טמא מפני שהוא של מידה דברי ר"י בן בתירא רע"א מפני שהוא מטהו על צדו ומריח בו ללוקח, ע' דורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח.
מ"ה כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי חביות ניירות טהורין. ע' מה שהאריכו בזה בר"ב ותוי"ט ותוס' רע"ק וע"ע בת' שיבת ציון סי' ט"ל וע"ע בנובי"ת הי"ד סי' ק"ה ובמשנ"א אהלות פי"ב מ"ב בד"ה סרידה.
שם ואם התקינו לתשמיש טמאים ע' לקמן בתפא"י פט"ז סי' נ"ח ובמשנ"א מ"ז שם. בתוי"ט ד"ה כסוי כדי יין. לשון הר"ב וכל המשמש כסוי כו' ולעיל מ"ג נקט כפוי כו' ע"כ. ע' בבועז לאהלות רפ"ט.
מ"ו טיטרוס ר"א ב"ר צדוק מטהר ר' יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות, ע' לקמן ספכ"ב ובתפא"י שם סי' ע"ז ובמשנ"א מקואות פ"ו מ"י וע"ע בת' הרא"ש כלל מ"ח סי' וי"ו.
מ"ז הטמאין שבכלי חרס טבלה שיש לה לבזביז ומחתה שלמה וטבלה שהיא מלאה קערות נטמאת אחת מהן בשרץ לא נטמאו כולם כו', ע' במשנה אחרונה לקמן פ"ה מ"ג ובתפא"י פ"ז מ"א ופ"ח מ"ט וע"ע פי"ב מ"ו ושם במפרשים ובפכ"ו מ"ב ובמפרשי המשנה עוקצין ספ"ב.
שם ר' יוחנן בן נורי אומר חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא המשמש לטהור טהור, ע' בר"ש לקמן פכ"ה מ"ה ובמלאכת שלמה שם.
ר"ב ד"ה שנטמא. אבל בטומאת שרץ דאורייתא דכל היכא דנגע בכלי עץ בין מאחוריו בין מתוכו נטמא כולו אם נטמא אחד מהן נטמא חבירו כו', ע' בתפא"י אהלות פ"ד מ"א סי' ה' ושם מ"ב סי' כ'.
מ"ח הלפיד טמא, וכ' הר"ב סד"א שלא תטמא מדאינה יכולה לעמוד בפני עצמה קמ"ל דהואיל ומקום מושבה מתוקן ומיוחד להושיבה בראש הקונדס הרי זו מטמאה ע"כ, כה"ג לקמן פ"ד סוף מ"ג וע"ל פי"ח סוף מ"ב ובתפא"י שם ובפ"ל סי' כ"א וסי' כ"ב.
שם המסרק של צרצור כו', כה"ג במשנה מקואות פ"ג מ"ג וע"ש בתפא"י סי' כ"ב.
פרק שלישי
מ"א שיעור כלי חרס ליטהר העשוי לאוכלין שיעורן כזיתים העשוי למשקין שיעורו כמשקין העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בזיתים, ע' תוס' עירובין ד"ד ע"ב ד"ה כל כלי וע"ע במשנה אחרונה לקמן פ"ד מ"ב ופ"ח מ"ב בתוי"ט ובאליהו רבא פ"י מ"ח ובמלאכת שלמה רפי"ז ובשאר מפרשים שם.
מ"ב חבית שיעורה בגרוגרות דברי ר"ש ר"י אומר באגוזים ר"מ אומר בזיתים, וכ' הר"ב דהלכה כר' יהודא לגבי דר"מ ור"ש וע' מה שהאריך בזה בתוי"ט כאן ולקמן פ"ח מ"י, ומה שהביא בשם המהרי"ק דהני כללות דהלכה כמר לגבי מר לא אמרו על הדינים הבלתי נוהגים בדורנו וכ' דהוא בשרש קפ"ה, ט"ס הוא וצ"ל קס"ה ובמק"א הארכתי בזה, וע"ע לקמן פ"י מ"ד בתפא"י בועז סי' ג' ובתוס' אנשי שם לנגעים פ"א מ"ד ובת' חו"י ר"ס צ"ד.
שם הלפס והקדירה שיעורן בזיתים, ע' במשנה אחרונה פ"י מ"ח ובס' המכריע חי"ד סי' כ"ז דפוס לובלין.
שם נר שיעורו בשמן רא"א בפרוטה קטנה, ע' לקמן רפי"ד ובתוס' חדשים ובתפא"י שם סי' ט' ובמשנ"א שם.
שם ושל אדמה שהוסק פיו בפתילה טהור, ע' תוי"ט לקמן פ"י מ"א.
בתוי"ט ד"ה חבית, מצינו שהגרוגרות יתירה מכזית כו', וע"ע בתוי"ט לקמן פי"ז מי"א.
מ"ג חרס שניקב ועשאו בזפת אע"פ שמחזיק רביעית טהור מפני שבטל שם כלי מעליו, ע' במשנה אחרונה לקמן רפ"ד וע"ע בתוי"ט ספ"ט ובתפא"י פ"י סי' מ"ו ובבועז שם סי' ד'.
מ"ד חבית שנתרועעה, וכ' הר"ב כמו כותל רעוע שלא נפלו חרסיה אבל היא רעוע כל כך שאם יטלטלוה וחצי קב גרוגרות בתוכה תשבר לגמרי כו', ע' משנה אחרונה לקמן פי"ד מ"א וע"ע תשב"ץ ח"א סי' קכ"א.
שם היה בה חרס מחזיק רביעית כולה מטמא במגע וכנגדו מטמא באויר, וכ'
הר"ש דאין אויר ליד כלי חרס, ואחריו נמשך הר"ב בפירושו הכא וכ"כ לקמן פ"ז מ"ג דיד יש לו מגע ואין לו אויר וע"ש במפרשים.
מ"ה הטופל כלי חרס הבריא ר"מ ור"ש מטמאים והכ"א הטופל את הבריא טהור ואת הרעוע טמא וכן בחידוק הקרויה. ע' בת' שאילת דוד חא"ח סוף סי' ב' בהנח"ה.
מ"ו יבלית שטופלין בה הפטסין הנוגע בה טמא מנופת חבית אינה חיבור הנוגע בטיפולו של תנור טמא. הנה בביאור משנתינו נחלקו הרמב"ם והראב"ד בפ"כ ה"ד וה"ז מה' כלים, ועמש"כ על דבריהם בכ"מ ובחזון איש לכלים סי' ו' סקי"ד.
מ"ז קומקום שניקב ועשאו בזפת ר' יוסי מטהר שאינו יכול לקבל את החמין כצונן. עמש"כ הגר"א ז"ל בא"ר לקמן פ"ל מ"ג.
שם וכן היה אומר בכלי זפת כלי נחושת שזפתן טהורין ואם ליין טמאין, ע' לקמן פ"י בועז סי' ד'.
בר"ב ד"ה קומקום יותר גדול ממיחם, ע' בר"ב ותוי"ט לקמן רפי"ד ד"ה מיחם וברש"י שבת מ"א סע"א ד"ה המיחם.
מ"ח ר' יוסי מטהר בשניהם, וכ' הגר"א ז"ל בא"ר וז"ל ר"י לטעמיה דאמר כל שאינו יכול לקבל חמין כצונן טהור ע"כ, פי' דר"י נמשך אחרי שיטתו במשנה הקודמת. וכ' בחזון איש לכלים סי' ו' סקי"ד דלפי הא"ר הא דאר"י לקמן פ"ל מ"ג בכוס שניקב ועשאו בזפת טהור היינו נמי טעמא שאין יכול לקבל חמין ע"כ. ובאמת הא"ר גופיה כתב הכי בשילהי מכילתין שם כדהזכרתיו לעיל במ"ז.
מ"ט חבית שנקבה ועשאה בזפת יתר מצרכה הנוגע בצרכה טמא יתר מצרכה טהור. ע' במשנה אחרונה ספכ"ט.
פרק רביעי
מ"א חבית שנפחתה והיא מקבלת על דפנותיה או שנחלקה כמין שתי עריבות ר' יהודא מטהר וחכמים מטמאין. ע' לקמן רפט"ז ובמפרשים שם ובמשנ"א רפכ"ב ובבועז שם סי' ז'.
מ"ב חבית שנתרועעה ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות טהורה גיסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין כו'. ע' לקמן פ"ט מ"ז במשנה אחרונה ד"ה נסדק.
בר"ב ד"ה גיסטרא כלי חרס שנחלק לשנים ונעשה גיסי תרי, ע' במפרשי המשנה מקואות פ"ו מ"ו.
מ"ג איזו היא גיסטרא כל שניטלו אזניה כו'. ע' לעיל פ"ב מ"ו ובמפרשים שם.
שם היו בה חדודים יוצאין כל המקבל עמה בזתים מטמא במגע וכנגדו מטמא באויר וכל שאינו מקבל עמה בזיתים מטמא במגע ואין כנגדו מטמא באויר ע' בבועז מקואות פ"ו סי' ז'.
שם היתה מוטה על צדה כמין קתדרה, ע' לקמן פכ"ב מ"ג ובמפרשים שם וכן בפכ"ד מ"ב ובמשנ"א מקואות פ"ד מ"ב.
שם שולי קורפיות ושולי קוסים הצידוניים אע"פ שאינם יכולים לישב שלא מסומכין טמאין שלכך נעשו מתחילתן, ע' במשנה אחרונה לעיל פ"ב מ"ב ובתפא"י לקמן פי"ח סי' כ"ג ובפ"ל סי' כ"א כ"ב וע"ע בת' הרא"ש כלל מ"ח סי' וי"ו.
מ"ד כלי חרס שיש לו שלש שפיות הפנימית עודפת הכל טהור החיצונה עודפת הכל טמא כו'. ע' בתוס' אנשי שם לקמן פ"ח מ"ד.
שם היו שוות ר' יהודא אומר חולקין האמצעית וחכ"א הכל טהור, ע' בר"ש ותוי"ט לקמן פ"י מ"ח.
שם כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה משיצרפו בכבשן והיא גמר מלאכתן. כה"נ לקמן ספ"כ, ובזה מובן הא דתנן רפ"ה דפרה המביא כלי חרס לחטאת טובל ולן על הכבשן וע"ש במפרשים.
פרק חמישי
מ"א תנור תחילתו ארבעה ושיריו ארבעה דר"מ וחכ"א בד"א בגדול אבל בקטן תחילתו כל שהוא ושיריו רובו משתגמור מלאכתו כו', ע' תוס' חולין קכ"ד ע"א ד"ה ה"נ וד"ה הא בתנורא ובנדה כ"ו ע"ב ד"ה אבל וד"ה תחילתו ובתפא"י לקמן פכ"ז סי' כ"ט ובמשנ"א מקואות פ"ו מ"ה.
שם איזהו גמר מלאכתו משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין כו', ע' במפרשי המשנה אהלות רפי"ב.
בר"ב ד"ה תנור. ואע"פ שמעצמו אין לו בית קבול אעפ"כ טמא דבתוכו תלה רחמנא והרי יש לו תוך, וכ"כ הר"ב לעיל רפ"ב וע"ש בתוס' רע"ק אות י"א ובמשנה אחרונה שם.
מ"ב איזהו נמר מלאכתה משיסיקנה בדי לבשל עליה ביצה קלה שבבצים, ע' תוי"ט לקמן פ"ו סוף מ"ג ולקמן פי"ז מ"ו ובמפרשים שם.
שם האבן היוצא מן התנור טפח מן הכירה שלש אצבעות חיבור. ע' תוס' נדה כ"ו סוף ע"א ובראבי"ה סי' קע"ז ובמל"מ ר"פ י"ז מה' כלים ובר"ב לקמן פ"ז מ"ה.
שם היו שני תנורין סמוכים זה לזה נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור, ע' במשנה אחרונה לקמן פי"ט מ"ב.
בר"ב ד"ה האבן היוצא. מפני שהוא יד לתנור וכתיב תנור וכירים יותץ וגו' טמאים יהיו לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות שהן צורך לכלי ע"כ, מקור לדבריו הוא בחולין קי"ח ע"א ועמש"כ בחידושי שם, וע"ע במשנה אחרונה לקמן רפכ"ט ובתוי"ט שם מ"ח.
בר"ב ד"ה לא אמרו. הלכך יותר מטפח עומדת לינטל היא, ע' אהלות פט"ו סוף מ"ח ובמפרשים שם ובמשנ"א מקואות פ"י מ"ה.
מ"ג עטרת כירה טהורה טירת התנור בזמן שהיא גבוהה ד' טפחים מטמאה במגע ובאויר כו', ע' לקמן במשנה אחרונה פ"ז מ"ג ד"ה ואינה ובתפא"י שם.
שם בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה מטמאין במגע ואינן מטמאין באויר דר"מ ר' ישמעאל מטהר. ע' חזקה רבה חי"ד סי' נון ובמשנה אחרונה פ"ז מ"ג ד"ה ראב"י ובפט"ו מ"ד.
בתוי"ט ד"ה ר' ישמעאל. נ"א ר"ש כו' ע"כ, קצת סמך לגרסת ר"ש מהא דעירובין י"ג וסוטה ד"כ דר"מ היה תלמידו דר' ישמעאל ואיך הוה פליג ומסדר המשנה ג"כ הקדימו.
מ"ד תנור שהוסק מאחוריו או שהוסק שלא לדעתו או שהוסק בבית האומן טמא מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סננה ובא מעשה ליבנה וטימאן ר"נ. הנה ברמב"ם פט"ו ה"ג מה' כלים כתב טמא, ובזה הכריע דלא כמו שיש גורסין במשנתנו טהור כדהביאו הר"ב והתוי"ט, ובמקום לשון המשנה ובא מעשה ליבנה וטימאן רבן גמליאל כ' הוא ובא מעשה לפני בית דין ואמרו מקבל טומאה, ובזה ג"כ הכריע בדבריו דלא נימא שהיתה בזה פלוגתא כדכ' בר"ש, ועפ"ז ניחא מה שהרמב"ם הביא בכלל המעשה הלא בתור פוסק לא הי"ל רק להביא דעתו דמקבל טומאה. אולם אם היה עוד מקום להסתפק אולי פליגי רבנן אר"ג תקשה האיך נטה דעתו לדעת היחיד נגד הרבים, לכן הביא דכלל הב"ד אמרו דמקבל טומאה. וע' במלאכת שלמה.
מ"ה מוסף התנור של בעלי בתים טהור ושל נחתומין טמא מפני שהוא סומך עליו את השפוד, וכ' הר"ב שרגילים לצלות בו בשר והוי דבר צורך לתנור ורחמנא אמר וטמאים יהיו לכם לכל שבצרכיכם, ע' מה שהארכתי בזה בחידושי לעדיות פ"ז מ"ח.
שם כיוצא בו מוסף היורה של שולקי זיתים טמא ושל צבעים טהור. ע' בר"ש פרה פי"ב מ"ב.
מ"ו תנור שנתן בו עפר עד חציו מעפר ולמטן מטמא במגע כו', ע' לקמן פ"ט מ"ג ובתפא"י שם סי' ל"ג.
שם נתנו ע"פ הבור או ע"פ הדות ונתן שם אבן ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן טמא וחכ"א הואיל והוסק מ"מ טמא, ע' דורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ט
מ"ז תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו חולקו לשלשה וגורר את הטפלה עד
שיהא בארץ רמ"א א"צ לגרור את הטפלה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים כו', ע' ראב"ד לתו"כ שמיני פרק יוד ובמלאכת שלמה לעיל בפרקין מ"א.
שם חלקו לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור כו', ע' במשנה אחרונה לקמן פ"ז מ"ג ובפי"ב מ"ו ובתפא"י שם.
מ"ח חתכו חוליות לרחבו פחות מארבעה טפחים טהור מרחו בטיט מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין כו', ע' תוס' ב"מ נ"ט סוף ע"א
בר"ש וזפת וגפרית שעוה ושמרים בצק וגללים וכל דבר שאין עושין בו תנורים טהור כללו של דבר דבר
שאין עושין. ממנו תנורים אינו מחבר את הסדקין כו', וע' בר"ש לעיל פ"ג מ"ד.
מ"ט תנור שבא מחותך מבית האומן ועשה בי למודין ונותנו עליו והוא טהור נטמא וסילק את למודיו טהור כו'. ע' קרבן אהרן לספרא שמיני פרק יוד משנה ד'.
מ"י חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין כו' וכ' הר"ש ומטהר ר"א משום דדמי ליה לההיא דלעיל שהרחיק את הטפילה ונתן חול בינתים כו' ע"כ. ויל"ד טובא ל"ל להר"ש לתלות משנה זו בהא דלעיל, אטו אין מקום לחלות מחלוקת דר"א וחכמים דמשנתנו אף אם משנה דהתם לא היתה נשנית כלל, ומכש"כ דבעצם ל"ד לדעיל דהתם היתה הטפילה מרוחקת מן התנור, ולהכי נחשב התנור כשהוא לעצמו כשבור, משא"כ הכא דהטפילה מחברת ממש את חוליות התנור, כדמחלק בתוס' שאנץ לעדיות פ"ז מ"ז ע"ש, הרי מחלקותן מבוררת גם בזולת המשנה דלעיל. דר"א ממהר מפני הבדל החול שבין החוליות, וחכמים מטמאין משום חיבור הטיט בכל החוליות מכלל התנור.
כן בלתי מובן לע"ד דברי רש"י בברכות י"ט ובב"מ נ"ט דשם משמע מדבריו, דאם רק היה נצרף תנור זה בכבשן אפילו כמו שהוא עם החול. ג"כ היה ר"א מטמא ושיטה כזו בלתי מבוררת לע"ד, אם יועיל צירוף הכבשן לעשות את התנור לכלי ע"י החוליות והטפילה אע"ג שהחול חוצץ בין החוליות. ובכ"ז צ"ע, וע' מש"כ בחידושי לעדיות פ"ז מ"ז.
בר"ב ד"ה וזהו תנורו. ולבסוף מפני שהיה ר"א יחיד כנגד רבים נפסקה ההלכה כרבים כו', ע' בתוס' אנשי שם לקמן פט"ו מ"ב.
מי"א תנור של אבן ושל מתכות טהור וטמא משום כלי מתכות ניקב נפגם נסדק כו', ע' בהתורה והמצוה פ' שמיני סי' קס"א.
פרק ששי
מ"א העושה שלשה פטפוטים בארץ וחברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה טמאה כו' העושה שתי אבנים כירה וחברם בטיט ממאה כו', ע' במשנה אחרונה לקמן פ"ז מ"ה ד"ה ולגרסת
מ"ב האבן שהיה שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה, וכ' הר"ב דכתיב יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה כו' וכן פי' נמי הר"ב לעיל פ"ה מי"א וע"ש בתוי"ט ובמשנה אחרונה.
מ"ג שלש אבנים שעשאן שתי כירים נטמאת אחת מן החיצונה האמצעית המשמשת את הטמאה טמאה המשמשת הטהורה טהורה ניטלה הטהורה הוחלטה האמצעית לטומאה ע' בתפארת ישראל שילהי פרקין ובבועז שם סי' ו'
מ"ד שתי אבנים שעשאם כירה ונטמאו סמך לזו אבן אחת מכאן ולזו אבן אחת מכאן כו', וכ' בתוי"ט ואלו האבנים כולן ממורחין בטיט כמו שקדם בראש הפרק כו' ע"כ, ואין להקשות הלא במשנה הקודמת קתני מירחה בטיט כו', ולא יספיק להו מה שהקדים בראש הפרק, די"ל דהתם קאי רק על הבבא הפרטית דהחזירה טהורה, דהיה מקום לאמר שם כיון דכולה פרקין איירי במירחה בטיט גם בבא זו איירי הכי, משו"ה היה מוכרח התנא בזה להורות דהאי החזירה הוא בלא טיט דוקא אבל אם מירחה בטיט מקבלת טומאה משיסיקנה כו', ולפ"ז אדרבה מהתם ראיה גמורה לדברי התוי"ט.
פרק שביעי
מ"א הקלתות של בעלי הבתים שנפחתה פחות משלשה טפחים טמאה שהוא מסיק מלמטן וקדירה בשלה מלמעלן כו'. ע' מה שהאריך בביאור מפרשי משנתנו בס' חזון איש לכלים ריש סי' ט' וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ט.
מ"ב דכון שיש בו בית קבול קדרות טהור משום כירה וטמא משום כלי קבול הצדדין שלו הנוגע בהם אינו טמא משים כירה הרחב שלו ר"מ מטהר ור"י מטמא. וכ' הר"ב הרחב שלו הוא כותל הכירה עצמה כו', וע' במשנה אחרונה לקמן פ"ח מ"ח.
מ"ג כירה שנחלקה לארכה טהורה ולרחבה טמאה כו'. ע' תוי"ט לקמן פי"ב מ"ו. שם חצר הכירה בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות מטמאה במגע ובאויר פחותה מכאן מטמאה במגע ואינה מטמאה באויר כו', ע' תוי"ט לעיל פ"ה מ"ג ובאור שמח פט"ז הי"ב מה' כלים.
מ"ד היתה מופרשת מן הכירה בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות מטמא במגע ובאויר כו'. ע' במשנה אחרונה לעיל פ"ה מ"ג.
מ"ה עשה שנים זה כנגד זה מטמאין במגע ובאויר דברי ר"מ, ע' במשנה אחרונה לעיל פ"ו מ"א.
מ"ו כיצד משערין אותן רשב"ג אומר נותן את הכנה ביניהן כו'. ע' במפרשי המשנה לקמן פי"ב מ"ח.
פרק שמיני
מ"א אמרו לו אם הצילה במת החמור שכן חולקין אהלים תציל בכלי חרס הקל שאין חולקים כלי חרס, ע' תוס' זבחים ד"ג ע"ב ד"ה שכן ובמשנה אחרונה ל לעיל פ"ב מ"ז ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"ט.
בר"ב ד"ה ופקוקה בקש. לרבותא נקטה דאע"ג דפתיחתה פקוקה בקש לא הויא כלי ואין מצלת על אוכלים שבתוכה, ע' אהלות פ"ט מ"ג ובמשנ"א שם בד"ה ופקוקה בקש.
מ"ב היתה שלימה וכן הקופה וכן החמת השרץ בתוכה התנור טהור השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין, ע' תוי"ט לקמן ספ"ט.
שם נקבו העשוי לאוכלין שיעורן בזיתים. וכ' הר"ב נקבו נקב המטהר אותן מידי טומאתן שוב אין תורת כלי עליהן ואינן חוצצים כו', ע' בתוס' רע"ק לעיל פ"ג אות כ"ב.
שם העשוי למשקין שיעורן כמשקים העשוי לכך ולכך מטילים אותו לחומרו בכונס משקה, ע' לעיל ריש פ"ג ובמפרשים שם ובאליהו רבא לקמן ספ"ט ובפ"י מ"ח ובתוי"ט שם.
מ"ג סרידה שהיא נתונה על פי התנור ושוקעת לתוכו ואין לה גפיים כו'. וכ' הרב גפיים אוננים ואזנים ע"כ. כה"ג לקמן במשנה פי"ז מ"ג ובתוספתא המובא בר"ש לקמן פכ"ה מ"ג וע"ע במשנה לקמן פ"ט מ"ז ובמפרשים שם ולקמן פט"ו מ"ב ובאהלות פ"ה מ"ו ופ"ח מ"ג.
שם השרץ בתנור אוכלים שבתוכה טמאין. ע"ל פ"י סוף מ"ג ובתפא"י שם.
שם שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים, כה"ג במס' פרה פ"ה מ"ה וע"ש במפרשים.
מ"ד קדירה שהיא נתונה בתנור השרץ בתנור הקדירה טהורה שאין כלי חרם מטמא כלים. ע' במשנה פרה פ"ה מ"ו ובמפרשים שם.
שם היה בה משקה טופח נטמא וטמאה הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני, ע' לקמן פ"ט מ"ב ובתפא"י בועז שם ובפי"ח סי' ט' ובבועז אהלות פי"ח סי' א' ובמשנ"א טהרות ספ"א ובבועז שם פ"ב סי' י"א.
בתוי"ט ואמר בתו"כ יכול אף כלים מיטמאים באויר כלי חרס ת"ל אוכל יטמא אוכלים מיטמאים באויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים מאויר כ"ח, ע' תפא"י לקמן פ"י סי' ס"ו.
מ"ה תרנגול שבלע את השרץ ונפל לאויר התנור טהור ואם מת טמא כו' ע' במשנה אחרונה לקמן פ"ט מ"ד ומ"ה ובפ"י מ"ה.
בר"ש. החמת והכפישה שנפחתו כמוציא רימון אע"פ שבטלו מתורת כלים מצילין באהל השרץ כו' ע"כ, וכן הביא הר"ש תוספתא זו לקמן ספ"ט וע' במשנ"א לקמן פי"ז מ"א.
שם טפח על טפח ברום טפח בתוך הבית וכזית מן המת בתוכו כיון דליכא פ"ט טומאה בוקעת ועולה מידי דהוה אבית סתום. ע' במשנ"א אהלות פ"ג מ"ז.
בר"ב ד"ה הפת שבתוכו שניה. שהשרץ הוא אב הטומאה נפל אל תוכו ועשאו ראשון וחזר התנור שהוא ראשון וטימא את הפת ונעשית שניה. ע' במשנ"א אהלות פ"ט מט"ז ד"ה אבל אם.
מ"ו בית שאור מוקף צ"פ ונתון לתוך התנור השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתים התנור טמא והשאור טהור, ע' משנ"א טהרות פ"ב מ"א.
שם אם יש שם פותח טפח הכל טמא, הנה בתוי"ט הביא קושית הר"י מסימפונט מאי איריא פותח טפח אפילו כל שהוא נמי דתו לא הו"ל מוקף צמיד פתיל ותירץ אם לא שייר בטיחוי התנור סגי בכל שהוא דלא תיהוי מוקף צמיד פתיל להציל אבל אם נפרץ מעצמו שיעורו בפותח טפח, וע' במשנה אחרונה כאן ובתפא"י לקמן פ"ט סי' ס"ב וסי' פ"א ובבועז לאהלות פ"ד סי' א' ובתפא"י שם פ"ה סי' ג' ובבועז שם סי' ב' ושם רפ"ט.
בר"ש ד"ה התנור והבית. בספרי זוטא היא טח בתנור ושייר הרי זה כל שהוא ובזמן שפרע מעצמו שיעורו בפותח טפח, ע' במשנה אחרונה לקמן פ"י מ"ו.
בר"ב ד"ה התנור טמא מחמת השרץ שבתוך הצמיד פתיל שצמיד פתיל מציל על הטהרות שבתוכו מלקבל טומאה ואינו מציל על הטומאה שבתוכו שלא לטמא את אחרים, ע' בר"ב לקמן פ"ט סוף מ"ו ובתוי"ט שילהי מקואות.
מ"ז השרץ שנמצא בעין של תנור בעין של כירה בעין של כופח מן השפה הפנימית ולחוץ טהור ואם היה באויר אפילו כזית מן המת טהור ואם יש שם פותח טפח הכל טמא. עמש"כ בזה התוי"ט באהלות פ"ה מ"א ובמשנה אחרונה במכילתין לקמן פ"ט מ"ח ובמפרשי המשנה דאהלות רפ"ה וספ"ח ושם בבועז ספי"א.
מ"ח נמצא מקום הנחת העצים ר' יהודא אומר מן השפה החיצונה ולפנים טמא וחכ"א משפה הפנימית ולחוץ טהור ר' יוסי אומר מכנגד שפיתת הקדירה ולפנים טמא מכנגד שפיתת הקדירה ולחוץ טהור וכ' הרמב"ם והר"ב בפיה"מ והלכה כחכמים ע"כ, והנה באור זרוע ח"א סי' ש"צ מספקא ליה אם ר' יוסי משום דנימוקו עמו מכריע גם דעת חכמים אע"ג דיחידאה הוא ע"ש, ומהכא חזינן דמאי דמספקא ליה להאו"ז פשיטא ליה להרמב"ם דכ' דהלכה כחכמים נגד דעת ר' יוסי.
אמנם האו"ז סתר א"ע דשם סי' תצ"ז כ' בהדיא דהלכה כר' יוסי אפילו במקום רבים דנימוקו עמו אי לאו דפסק תלמודא דאין הלכה כמותו, ושם בסי' תק"כ כתב דאין הלכה כד' יוסי מחביריו כדאמרינן בבכורות ס"פ כל פסולי המוקדשין ועמש"כ בחידושי לקמן פכ"ט מ"ב.
מ"ט פורנה אם יש לה ליזבז טמאה, וכ' הר"ב תנור גדול של חרס ופתחו בצדו כעין שלנו וטהור משום דמשמש עם הקרקע כדקתני בתוספתא, ע' בת' פנים מאירות ח"ג סי' מ"א ובח"ס חי"ד סי' קצ"ח וסי' ר"ה ושם סי' רי"ח וע"ע בר"ב ותוי"ט לקמן פ"כ מ"ד ובמקואות פ"ו מ"י.
מ"י מנע טמא מת שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו הכניס ראשו לאויר התנור טהור טמאוהו, ע' לעיל במשנה אחרונה דפרקין מ"ה ובפרה פ"ה מ"ז.
שם היה אוכל דבילה בידים מסואבות הכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור ר"מ מטמא ר' יהודא מטהר ר' יוסי אומר אם הפך טמא אם לא הפך טהור, וכ' הר"ב והלכה כר' יוסי ועמש"כ בזה בתוי"ט וע"ע בר"ש טבו"י פ"ג מ"ו ובמקואות פ"ח מ"ה ובמשנ"א מכשירין פ"ו מ"ה ד"ה מן הפה וע"ע בתוי"ט טבו"י פ"ג מ"ו.
מי"א האשה שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר התנור טמא כו', וכ' בתפא"י דאמשנה הקודמת קאי דמיירי באדם טמא וה"נ מיירי באשה שנגעה באב הטומאה שהיא ראשון והחלב שנגע בה כשיצא מהדד נעשה תחלה מד"ס כו', וכש"כ כשהאשה נדה שאז החלב היוצא ממנה הוא ראשון דאורייתא ע"כ, וקשה מי סאני ליה לפרש כדפירש"י בכריתות י"ג סוף ע"א דמשנתינו איירי באשה נדה ע"ש, ודברי הר"ב והתוי"ט שכ' שהיתה טמאה הוה מצינו לפרש דלא נאדו מפירש"י וכוונתם ג"כ לטומאת נדה.
פרק תשיעי
מ"א מחט או טבעת שנמצאו בנחושתו של תנור נראין אבל לא יוצאים אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן טמא. וכ' הר"ב ואם לאו טהור דתוכו כתב רחמנא והאי לאו תוכו הוא כו', ע' בתפא"י אהלות פ"ו סי' מ"ח ופי"א סי' ג'
שם נמצאו בטפילת התנור מוקף צ"פ אם בטמא טמאין ואם בטהור טהורים, ע' במשנ"א אהלות פי"ב מ"ב בד"ה סרידה.
שם שוקעים בתוכה ותחתיהם כקליפת השום טהורין. ע' לקמן פ"י סמ"ג בתפא"י בועז סי' ב'.
מ"ב חבית שהיא מלאה משקין טהורין ומניקת בתוכה מוקפת צמיד פתיל ונתונה באהל המת בש"א החבית והמשקין טהורין ומניקת טמאה כו'. וכ' הר"ב שאין מציל בצמיד פתיל אלא כלי חרס הטהור בלבד כו' ע' תוי"ט כאן ובמש"כ הוא לקמן מ"ו בד"ה נכנסו לאהל המת ובבועז שם.
בר"ב ד"ה החבית. שאין מציל בצמיד פתיל אלא כלי חרס הטהור בלבד כו' ע' תוי"ט לקמן פי"ח מ"ב.
בתוי"ט ד"ה החבית. דאיכא למיחש שמא ישאל החבר כו' עשו דין שוה לכל כו', ע' בתוי"ט לקמן פ"י סוף מ"א.
מ"ג השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור טהור שאני אימר חי נפל ועכשיו מת. ע' לעיל ריש פרקין ובמשנה אחרונה שם. שם מחט או טבעת שנמצאו למטה מנחושתו של תנור טהור שאני אומר שם היו עד שלא בא התנור, ע' בר"ב ובתוס' אנשי שם לעיל בריש פרקין.
מ"ד ספוג שבלע משקין טמאין ונגוב מבחוץ ונפל לאויר התנור טמא שסוף משקה לצאת וכן חתיכה של לפת ושל גמי כו'. ע' לעיל במשנה אחרונה פ"ח מ"ה ובתפא"י פרה פ"ה סי' י"ט.
מ"ה חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין ונפלו לאויר התנור הוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת וכן בנפת חדשה אבל בישנה טהור כו'. ע' בת' חכם צבי סי' ע"ה וע"ע בר"ש טהרות פ"ד מ"ו ובמכשירין פ"ד מ"י ובת' משיב דבר ח"א סי' ל"א.
מ"ו כוש שבלע את הצנורא. ע' במשנה אהלות פט"ז מי"ב ובר"ש שם ולעיל בפרקין מ"ה במשנה אחרונה.
מ"ז סרידה שהיא נתונה ע"פ התנור מוקף צמיד פתיל נסדק מן התנור לסרידה שיעורו מלא פי מרדע שלא נכנס כו'. ע' במשנה אחרונה לעיל פ"ח סוף מ"ו ולקמן פי"ז מ"ח ובמפרשים שם.