אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
נגעים · פרק שנים עשר
מ"א כל הבתים מיטמאין בנגעים חוץ משל עכו"ם, כה"ג לעיל רפ"ג ורפ"ז גבי נגעי אדם וברפי"א גבי נגעי בגדים. וע"ע במל"מ פי"ד הי"א מטו"צ ובמשנ"א לעיל רפי"א.
שם הלוקח בתים מן העכו"ם יראו בתחלה, ע' מל"מ פי"ד הי"ב מטו"צ ובבועז דפרקין לקמן סי' ה'.
בר"ב ד"ה טריגון. שיש לו שלשה זויות כו'. ע' תוי"ט מכשירין פ"ו סמ"ב.
בתוי"ט ד"ה חוץ משל עכו"ם אדם כי ימות באהל ולא עכו"ם כו'. ע' בחידושי מהרי"ח ל לעיל רפ"ג.
מ"ב בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר ונראה בו נגע ואח"כ הביאו בו אבנים ועצים ועפר טהור, ע' בברייתא דר' ישמעאל בדרשת דבר הלמד מסופו כיצד ובפירוש הראב"ד שם ובפירושו לספרא פ' מצורע פרק ה' מ"ג ובמשנ"א לקמן פי"ג ריש מ"ג ובת' חו"י מ"י קס"ז.
שם וכן בגד שלא ארג בו שלש על שלש ונראה בו נגע ואח"כ ארג בו שלש על שלש טהור, ע' בתוי"ט לעיל פי"א מ"ט ד"ה בנפש המסכת ובמשנ"א רפ"ז.
מ"ג ר"ע אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים לא על אבן אחת ראב"ש אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בזויות כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ו מ"ז ד"ה באדם ובבועז דפרקין סי' א' וסי' ג' ולקמן פי"ג סי' ג'.
מ"ד ירושלים וחוץ לארץ אינן מטמאין בנגעים. הנה התנא כללם יחד משום דבנגעי בתים כתיב אחוזתכם ושני אלו אינם אחוזתכם כדפירשו המפרשים ע"ש, אולם בעצם הדבר רחוקים שני אלו זמ"ז כרחוק מזרח ממערב, דהא דאינה בחו"ל הוא מצד הגריעותא ומה שאינה בירושלים הוא מצד חשיבותה, לפמש"כ הרמב"ם בסוף ה' טומאת צרעת במצוה זו וזיל אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע שהמספר בלה"ר משתנות קירות ביתו אם חזר בו יטהר הבית אם עמד ברשעו עד שתותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו כו', וכ"כ נמי בחינוך מצוה קע"ז שאיננו דבר טבעי אבל הוא ענין מופתי ויש ליחס דבריהם למש"א בהוריות ד"י ע"א אקרא דונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם בשורה היא להם שנגעים באים עליהם ע"ש, והוא ששום אומה ולשון לא זכו שיזדמן להם ענין חוץ מדרך הטבע כהקדמה להזהירם ולזרזם מעבירה חמורה, והנה נס חשוב כזה כמו שמצא מקומו רק בישראל כמ"כ הוא מוגבל דוקא בבית ארץ אחוזתכם היא ארץ ישראל האחוזה לנו מהבטחת השי"ת אל האבות לזרעם אחריהם לירושה, וירשה אין לה הפסק כמש"א בב"ב קכ"ט ע"ב קל"ג ע"א ובר"ה י"ב ע"ב.
ואף דקדושת ירושלים נמי אקרי נחלה ואין לה הפסק כדכתבו התוס' ביבמות פ"ב ע"ב ד"ה ירושה ע"ש, אולם בירושלים טעמא רבא אחרינא איכא בה דבמקום דלכל אחד מישראל יש בה קנין יש בו קנין החוזר מן הפרט אל הכלל, לפ"מ שכל אחד אגוד בו לקיום מצות התורה, כמו לעלות לרגל ואכילת קדשים קלים ומע"ש, ולפ"ז שפיר קרינן בירושלים ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצא אלו שאינן מיוחדין לו, ומה"ט גם בתי כנסיות ובתי מדרשות אינן מיטמאין בנגעים כדאמרינן ביומא י"ב ע"א וע"ש בתוד"ה הא דכרכים וד"ה במאי קמפלגי, ובב"ק פ"ב ע"ב ד"ה ואין מטמא שהביא התוי"ט כאן, וע"ע במה שהארכתי בחידושי למעילה י"ג ע"א וע"ע בירושלמי ערלה פ"א ה"ב ובת' שאילת דוד סי' ח' בהג"ה ובתוי"ט כלים פ"א מ"ז.
מ"ה כיצד ראיית הבית ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית כו', ע' דורות הראשונים ח"א המשנה ביסודה פ"ג.
שם ואפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים ד"ר יהודא רש"א עסק הוא לפנוי כו', ע' מה שהאריך בזה במל"מ רפי"ד מטו"צ וע"ע במשנ"א לעיל פ"ח ד"ה נתכסו טהור.
שם אר"מ וכי מה מטמא לו אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו מטבילן והן טהורים על מה חסה התורה כו', ע' רש"י חולין מ"ט ע"ב ד"ה התורה חסה ובמנחות ע"ו ע"ב ובמש"כ בחידושי שם וע"ע במשנ"א לקמן ספי"ג.
מ"ו ולא סיד מכל מקום וכ' הר"ב דכתיב ועפר אחר יקח וסיד לא הוי עפר כו', ע' בתוי"ט דפרקין לעיל מ"ב ד"ה ועפר ובתפא"י שם סי' ט"ז.
מ"ז הפסיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס והחוזר בבתים כשני גריסין, ע' בר"ב ובתוי"ט לעיל פ"ד מ"ה ובתוס' אנשי שם פ"א סוף מ"ה.