אור ברסלב
אור הישר (טהרות) נגעים › פרק אחד עשר

אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן

נגעים · פרק אחד עשר

פרק עשירי

מ"א כל הבגדים מיטמאין בנגעים חוץ משל עכו"ם, ע' בתוי"ט לעיל רפ"ג ובמלאכת שלמה שילהי פרקין.

שם הלוקח בגדים מן העכו"ם יראו בתחלה, ע' מל"מ רפ"ט מטו"צ ובבועז לקמן פי"ב סי' ה'.

שם ועורות הים אינן מיטמאין בנגעים, ע' בתוי"ט דפרקין לקמן מ"ג ד"ה ר"י.

בר"ב ד"ה כל הבגדים ולאתויי בגדים של עבדים ונשים וקטנים ואפילו של גר תושב ע"כ, וכמ"כ צריך לפרש לישנא דכל הבתים מיטמאין בנגעים דתנן לקמן רפי"ב כדכ' שם בתוי"ט.

מ"ב צמר נמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז אם רוב מן הנמלים אין מיטמאין בנגעים כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ח' ובבאור הגר"א לאו"ח סי' תמ"ז סק"כ וסקכ"ב.

מ"ג העורות והבגדים הצבועים אין מיטמאין בנגעים, ע' ספרא פ' נגעים פרק י"ג מ"ג ופרק י"ד מ"א ובירושלמי כלאים פ"ט ה"א ובמפרשים שם ובתוי"ט דפרקין מי"ב.

שם רש"א הצבועים בידי שמים מיטמאין ובידי אדם אין מיטמאין, ע' בתוי"ט לעיל פ"י מ"י בד"ה איזו היא קרחת ובתפא"י לעיל פ"ג סי מ"א.

בר"ב ד"ה העורות כבתים, כתיב בבגד צמר או בבגד פשתים מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו כו', ע' במשנ"א דפרקין ריש מ"ח.

בתוי"ט ד"ה העורות. וידוע דהלכה כר"ע מחבירו ע"כ, לכאורה משמע מהכא וכן מכ"מ דלא ס"ל להתוי"ט כהמהרי"ק בסי' קס"ה דכללי הש"ס בדברים אלו נאמרו רק לדברים הנוהגים בזה"ז, וע' בת' חו"י סי' צ"ד ובמק"א הארכתי בזה.

מ"ד בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הנראה, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ח'.

שם הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים ובאדמדם שבאדומים כו', ע' במפרשי הספרא דפ' נגעים פרק י"ד מ"ב ובמשנ"א לעיל פ"א מ"ב ד"ה ר"ע ולקמן פי"ב מ"א ד"ה ודע דנגעי.

מ"ה העומד בראשון יכבס ויסגיר העומד בשני ישרף כו', ע' במשנ"א לעיל פ"ג מ"ז.

שם הכהה בשני קורעו ושורף מה שקרע וצריך מטלית ר' נחמיה אומר א"צ מטלית, ע' בראב"ד לתו"כ פ' נגעים פרק ט"ז מ"ד ה'.

מ"ו חזר נגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית שורף את הבגד, ע' בראב"ד לתו"כ פ' נגעים פרק ט"ז מ"ה ובהתוה"מ שם סי' קע"ו ובמל"מ פי"ב ה"ו מטו"צ ובתוי"ט לקמן פי"ג מ"ה.

שם הטולה מן המוסגר בטהור כו', ע' במשנ"א לקמן פי"ג ריש מ"ה.

מ"ז קייטא שיש בה פספסים צבועים ולבנים פושין מזה לזה שאלו את ר"א והרי הוא פספס יחיד אמר להן לא שמעתי כו', ע' קרבן אהרן לספרא פ' נגעים פרק ס"ז מ"ט ובתוי"ט לעיל פ"ט מ"ג ובבועז פ"ז סי' ד'.

שם הפשיון הסמוך כל שהוא הרחוק כגריס והחוזר כגריס, ע' בתוי"ט לעיל פ"ד מ"ה.

מ"ח השתי והערב מיטמאים בנגעים מיד ר' יהודא אומר השתי משישלק והערב מיד כו', בתו"כ פ' נגעים פרק י"ג מ"ז השמיט דעת ת"ק ולא הוזכר רק דעת ר' יהודא, וע"ע במשנה אהלות ספי"ג ובמפרשים שם.

שם היתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים ר' יהודא אומר אפילו פסיקה אחת וקשרה אינה מטמאה בנגעים, וכ' במשנה אחרונה דהמפרשים לא פירשו במאי פליגי, ולעד"נ דפליגי בסברא בעלמא, דר"י סבר דסתם חוטי שתי וערב הם שלמים. ובודאי כוונת הכתוב על חוטין כאלו. וממילא ממועטין חוטין קשורין, ורבנן סברי דגם הכתוב לא הקפיד אלא שיהיו ראוין למלאכת האריגה וכשהוא מופסק אינו ראוי למלאכתו, משא"כ כשהוא קשור הלא חיבורו מכשירו למלאכתו.

אמנם לע"ד איכא למידק הלא כל טומאת שתי וערב הוא משום שעומדת לאריגה כדמוכח במשנתנו. ולפ"ז מה מקום לאמר דקשירת נימא מופסקת לא חשיבא עוד. הלא כל דין קושר דחשיב באבות מלאכות דשבת, אמרינן שם ע"ד ע"ב דאביי ורבא דאמרי תרווייהו. דהוא משום דאורגי יריעות המשכן שנפסקה להן נימא קושרין אותה. וכן התופר שתי תפירות פריך שם והא לא קיימא ואוקמינן והוא שקשרן ע"ש ומדוע יתבטל החוט ע"י הקשירה מחשיבת נימא לאריגה דוקא גבי נגעי בגדים וצ"ע, וע' במג"א ר"ס ט"ו ובבועז כלים פי"א סי' ט'.

בר"ב ד"ה השתי משישלק. דכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים או בשתי או בערב מה בגד שנגמרה מלאכתו אף שו"ע משתגמר מלאכתן ות"ק סבר או בשתי הפסיק הענין. ע' במשנ"א דפרקין לעיל מ"ג ד"ה העורות כבתים.

מ"ט וכן שני דפי חלוק שנראה אה נגע באחד מהן הרי השני טהור בנפש המסכת ובשתי העומד הרי אלו מיטמאין בנגעים מיד רש"א השתי אם היה רצוף מטמא, הנה המפרשים האריכו בפירוש משנתנו ובמלאכ"ש הוסיף לדייק על לשון מיד ע"ש, ולע"ד המעיין בלשון הרמב"ם בפיה"מ ובפי"ג ה"ט מטו"צ ובתוספתא פ"ה מ"י עם ביאור הגר"א שם, ימצא דמשנתנו תתפרש כמין חומר, היינו אם השני דפי חלוק מעורות בחוט אחד ונראה הנגע באחד מהן אז השני טהור דהוויין כמפורדין, ודינן כמפקעת לחברתה או מסליל לחבירו כו' שהקדים במשנה, משא"כ אם הנגע נראה בנפש המסכת ובשתי העומד ביחד, אז נחשבין חבור וטמא מיד, אפילו בלא אריגה מחוברת יותר. ועלה הוסיף ר"ש וקאמר דאפילו אם השתי היה רק רצוף ומתוקן לאריגה גם אז נטמא אם נראה הנגע בנפש המסכת, והוא ע"פ דרכו ושיטתו דס"ל בכ"מ כל העומד ליזרק כזרוק דמי ומפרשינן בכריתות כ"ד ע"ב דהוא במידי דעומד ליזרק וכ"כ התוס' בב"ק ע"ו ע"ב ובחולין ד"פ ע"ב דהוא דוקא כשנתקבל הדם בכוס ע"ש.

שם בנפש המסכת כו', ע' במפרשי המשנה כלים פכ"א מ"א.

מ"י נראה בסדין שורף את הנימין נראה בנימין הסדין טהור ע' בראב"ד לתו"כ פרק ט"ו מ"ט ובמשנ"א בפרקין לעיל סוף מ"ב ובריש מ"ז.

שם חלוק שנראה בו נגע מציל את האומריות שבו אפילו הן ארגמן. ע' בתפא"י דפרקין לעיל מ"ז סי' נ"א.

מי"א כל הראוי ליטמא טמא מת אע"פ שאינו ראוי ליטמא מדרס מטמא בנגעים כו', ע' ר"ש כלים פכ"ד מי"ב.

שם ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס הרי אלו מטמאין. ע' משנ"א מקואות פ"י מ"ג ובמשנ"א כלים פכ"ז מ"א ובתפא"י שם פכ"ו סי' צ"ז ובמל"מ פכ"ז הי"א מה' כלים.

שם סגוס שנראה בו נגע ראב"י אומר עד שיראה באריג ובמוכין, הנה בספרא פ' נגעים פרק ט"ו מ"ט סמיך לה אקרא וע"ש במפרשים.

שם החמת והתורמל נראין כדרכן ופושה מתוכן ל לאחוריו ומאחוריו לתוכו, ע' בבועז לעיל פ"ח סי' יוד ובמשנ"א פ"ו מ"ז ד"ה באדם.

מי"ב בגד המוסגר שנתערב באחרים כולן טהורים כו' והמוחלט שנתערב באחרים כולן טמאין כו', בתו"כ פ' נגעים סוף פרק י"ד דריש לה מקרא וע"ש במפרשים ובמל"מ רפי"ב מטו"צ ובמש"כ בחידושי לערכין ד"כ סוף ע"ב ולשילהי תמורה.

שם קצצו ועשאו מוכין טהור ומותר בהנייתו, ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' נ"ח.

שם והמוחלט שנתערב באחרים כולם טמאין קצצו ועשאו מוכין טמא כו', ע' במשנ"א לקמן פי"ג מ"ה ד"ה וראיתי ובתפא"י שם סי' ל"א ובמשנ"א כלים סכ"ז מ"ח.

תוכן העניינים

אור הישר (טהרות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה