אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
נגעים · פרק עשירי
מ"א הנתקים מיטמאין בשני שבועות ובשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון כו', ע' לעיל פ"ג מ"ה ובמפרשים שם.
שם בשער צהוב דק לקוי קצר דר"ע ר' יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך אריב"נ מה הלשון אומרים דק מקל זה כו' א"ל ר"ע עד שאנו למדים מן הקנה נלמד מן השער כו', והנה בספרא פ' נגעים פרק ט' מ"ג קאמר ר' יוחנן בן נורי אינו אומר לא היה בו שיער צהוב דק אלא לא היה בו שיער צהוב ואפילו ארוך ע"ש, וגם הראב"ד גופיה בספרא שם פרשה ב' מ"ו. דשם הוא המקור לפלוגתא דר"ע וריב"נ כמו במשנתנו הביא דרשת ריב"נ מדיוקא דקרא ע"ש, ולפ"ז קשה מה מקום לסברא מלשון ב"א הלא הוא כיהודא ועוד לקרא דקידושין ד"ו ע"א, וכן להיפך אם יש בזה סברא ל"ל קרא כדדייקינן בכתובות כ"ב ע"א ובב"ק מ"ו ע"ב.
וי"ל דל"ד דהתם שפיר שמעינן מקרא דהיא שפחה נחרפת לאיש דלשון חרופתי נופל על קידושין. ושפיר הקשו מדוע צריכים להוסיף ועוד ביהודא קורין לארוסא חרופה, משא"כ הכא דלא מצא ריב"נ דרשתו מדבר מפורש בקרא. רק מן ההעדר דלא כתיב דק גבי שער צהוב. ודרשה כזו לא נראה לו לר"ע לקבל, ולכן הורה לו ריב"נ מלשון ב"א. וגם על זה השיב לו ר"ע מלשון בני אדם, ועפ"ז ג"כ אין להקשות על ריב"נ ל"ל קרא סברא הוא כנ"ל.
בר"ב ד"ה הנתקים. והנתקים אין מטמאין בד' מראות כנגע שבמקום בשר אלא מטמאין בכל מראות. ע' בתוי"ט לעיל פ"א מ"ד ד"ה ר' דוסא ובמשנ"א שם סוף מ"ג ובפ"ו מ"ג ובפ"ח מ"ב ובתפא"י פ"א סי' כ"ח.
בתוי"ט ד"ה בשער צהוב, וק"ק לי דמשנה למה חזרה ושנאה בשער צהוב כו' ע' מה שתירץ בזה בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח.
מ"ב אר"ש ודין הוא מה אם שער לכן שאין שער אחר מציל מידו כו', ע' קרבן אהרן לפ' נגעים פרק ח' מ"ב.
שם ר' יהודא אומר כל מקום שצריך לאמר הפוך אמר הפוך כו', ע' בתוס' אנשי שם לקמן פי"ב מ"ב.
בתוי"ט ד"ה ר' יהודא. א"כ למה נאמר נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה נגע כגריס אף נתק כגריס, ע' במשנ"א לעיל פ"ו מ"ג ד"ה שאין הנגע,
מ"ג הצומח מציל מיד השער צהוב ומיד הפשיון כו', ע' בפי' הראב"ד לפ' נגעים פרט ח' מ"ה.
מ"ד רש"א כל שאינו סימן טומאה בנתק הרי הוא סימן טהרה בנתק, ע' במשנ"א דפרקין לעיל ריש מ"ב ולקמן סוף מ"ה ובבועז שם סי' ה'.
בתוי"ט ד"ה ר' יהודא. וטעמא דלעיל ר"ש ור"י הלכה כר' יהודא וקשה כו', לכאורה לפי שיטת המהרי"ק סי' קס"ה דכל הני כללי דעירובין מ"ו ע"ב הן רק להלכות דנהיגין בזה"ז ולאפוקי הני דקדושים וטהרות, ולפ"ז אין מקום להאי כללא הכא, וע' בת' הו"י סי' צ"ד ובמק"א הארכתי בזה.
מ"ה כיצד מגלחין את הנתק מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהא ניכר אם פשה, ע' בתוס' חדשים דריש פרקין ובמשנ"א לעיל פ"ד מ"א ובמל"מ פ"ח ה"א מטו"צ.
בר"ב ד"ה היה מגלח. דכתיב ואת הנתק לא יגלח וכי מה יש בו והלא כבר נתק השער ונפל אלא סמוך לנתק לא יגלח כו', ע' בתוי"ט לעיל פ"ו מ"ג
מ"ו שני נתקים זה בצד זה ושטה של שער מפסקת ביניהם נפרץ ממקום אחד טמא משני מקומות טהור. ע' ברמב"ם ומפרשים פ"ח ה"י מטו"צ ובמראה כהן סי' י"ט.
בר"ב ד"ה שני נתקים. דכתיב נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה הנגע בכגריס אף נתק בכגריס, ע' במשנ"א דפרקין רמ"ט.
מ"ז שני נתקין זה לפנים מזה ושטה של שער מפסקת ביניהן נפרץ ממקום אחד טמא משני מקומות טהור כמה תהא הפרצה מקום שתי שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טהור, ע' מה שהאריך הראב"ד בפירושו לפרשת נגעים פרק ח' מ"ח וע"ש עוד בתו"כ ריש פרשה ה'
בתוי"ט ד"ה נפרץ, ממקום אחד טמא. ותמיה לי טובא דא"כ יש בנתק פשיון לתוכו כו', ע' מה שתירץ במשנ"א לעיל פ"ו סוף מ"ה.
מ"ח מי שהיה בו נתק ובו שער צהוב טמא נולד לו שער שחור טהור אע"פ שהלך לו שער שחור טהור, ע' במשנ"א לעיל פ"ג סוף מ"ד.
שם רש"א כל שער צהוב שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. בתוספתא פ"ד קאמר הכי יהודה בן נקוסא משום ר"ש ובהרחב הדבור, ועמש"כ בזה הראב"ד בפירושו לפרשת נגעים פ"ט מט"ו.
מ"ט מי שהיה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור כו', ע' במפרשי הספרא פ' נגעים פרק יוד מ"ב ובמל"מ פי"ב ה"ח מטו"צ ובקונטרס מראה כהן סי' ח'.
בתוי"ט ד"ה הראש והזקן אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה שנאמר צרעת הראש או הזקן מלמד שהן חשובין שנים הרמב"ם ספ"ח מה' טו"צ עכ"ל, הנה מלשון זה משמע דהאי קרא קאי אהצטרפות ופשיון ביחד, ולפ"ז יל"ד אי סגי לזה חד קרא אמאי איצטריך להו בספרא פ' נגעים פרשה ה' מ"א תרי קראי, דהצטרפות יליף התם מקרא אחרינא דכתיב או כי יהיה בו נגע בראש או בזקן וצ"ע כעת, וע"ע במשנ"א פ"ו מ"ח ובתפא"י ריש פרקין.
מ"י הקרחת והגבחת מטמאות בשני שבועות כו', ע' במפרשי המשנה לעיל פ"ג מ"ו.
שם במחיה ובפשיון, ע' בתוס' אנשי שם לעיל ספ"ו ובקונטרס מראה כהן סי' ז.
בתוי"ט ד"ה הקרחת והגבחת. ומיהו בזקן ג"כ אם נקרח כולו יש לו דין קרחה, ע' במשנ"א כאן ולעיל פ"ו מ"ח ד"ה חזר הראש ושם פ"ח מ"ה.