אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
כלים · פרק ששי
מ"א העושה שלשה פטפוטים בארץ וחברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה טמאה כו' העושה שתי אבנים כירה וחברם בטיט ממאה כו', ע' במשנה אחרונה לקמן פ"ז מ"ה ד"ה ולגרסת
מ"ב האבן שהיה שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה, וכ' הר"ב דכתיב יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה כו' וכן פי' נמי הר"ב לעיל פ"ה מי"א וע"ש בתוי"ט ובמשנה אחרונה.
מ"ג שלש אבנים שעשאן שתי כירים נטמאת אחת מן החיצונה האמצעית המשמשת את הטמאה טמאה המשמשת הטהורה טהורה ניטלה הטהורה הוחלטה האמצעית לטומאה ע' בתפארת ישראל שילהי פרקין ובבועז שם סי' ו'
מ"ד שתי אבנים שעשאם כירה ונטמאו סמך לזו אבן אחת מכאן ולזו אבן אחת מכאן כו', וכ' בתוי"ט ואלו האבנים כולן ממורחין בטיט כמו שקדם בראש הפרק כו' ע"כ, ואין להקשות הלא במשנה הקודמת קתני מירחה בטיט כו', ולא יספיק להו מה שהקדים בראש הפרק, די"ל דהתם קאי רק על הבבא הפרטית דהחזירה טהורה, דהיה מקום לאמר שם כיון דכולה פרקין איירי במירחה בטיט גם בבא זו איירי הכי, משו"ה היה מוכרח התנא בזה להורות דהאי החזירה הוא בלא טיט דוקא אבל אם מירחה בטיט מקבלת טומאה משיסיקנה כו', ולפ"ז אדרבה מהתם ראיה גמורה לדברי התוי"ט.