אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
כלים · פרק חמישי
מ"א תנור תחילתו ארבעה ושיריו ארבעה דר"מ וחכ"א בד"א בגדול אבל בקטן תחילתו כל שהוא ושיריו רובו משתגמור מלאכתו כו', ע' תוס' חולין קכ"ד ע"א ד"ה ה"נ וד"ה הא בתנורא ובנדה כ"ו ע"ב ד"ה אבל וד"ה תחילתו ובתפא"י לקמן פכ"ז סי' כ"ט ובמשנ"א מקואות פ"ו מ"ה.
שם איזהו גמר מלאכתו משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין כו', ע' במפרשי המשנה אהלות רפי"ב.
בר"ב ד"ה תנור. ואע"פ שמעצמו אין לו בית קבול אעפ"כ טמא דבתוכו תלה רחמנא והרי יש לו תוך, וכ"כ הר"ב לעיל רפ"ב וע"ש בתוס' רע"ק אות י"א ובמשנה אחרונה שם.
מ"ב איזהו נמר מלאכתה משיסיקנה בדי לבשל עליה ביצה קלה שבבצים, ע' תוי"ט לקמן פ"ו סוף מ"ג ולקמן פי"ז מ"ו ובמפרשים שם.
שם האבן היוצא מן התנור טפח מן הכירה שלש אצבעות חיבור. ע' תוס' נדה כ"ו סוף ע"א ובראבי"ה סי' קע"ז ובמל"מ ר"פ י"ז מה' כלים ובר"ב לקמן פ"ז מ"ה.
שם היו שני תנורין סמוכים זה לזה נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור, ע' במשנה אחרונה לקמן פי"ט מ"ב.
בר"ב ד"ה האבן היוצא. מפני שהוא יד לתנור וכתיב תנור וכירים יותץ וגו' טמאים יהיו לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות שהן צורך לכלי ע"כ, מקור לדבריו הוא בחולין קי"ח ע"א ועמש"כ בחידושי שם, וע"ע במשנה אחרונה לקמן רפכ"ט ובתוי"ט שם מ"ח.
בר"ב ד"ה לא אמרו. הלכך יותר מטפח עומדת לינטל היא, ע' אהלות פט"ו סוף מ"ח ובמפרשים שם ובמשנ"א מקואות פ"י מ"ה.
מ"ג עטרת כירה טהורה טירת התנור בזמן שהיא גבוהה ד' טפחים מטמאה במגע ובאויר כו', ע' לקמן במשנה אחרונה פ"ז מ"ג ד"ה ואינה ובתפא"י שם.
שם בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה מטמאין במגע ואינן מטמאין באויר דר"מ ר' ישמעאל מטהר. ע' חזקה רבה חי"ד סי' נון ובמשנה אחרונה פ"ז מ"ג ד"ה ראב"י ובפט"ו מ"ד.
בתוי"ט ד"ה ר' ישמעאל. נ"א ר"ש כו' ע"כ, קצת סמך לגרסת ר"ש מהא דעירובין י"ג וסוטה ד"כ דר"מ היה תלמידו דר' ישמעאל ואיך הוה פליג ומסדר המשנה ג"כ הקדימו.
מ"ד תנור שהוסק מאחוריו או שהוסק שלא לדעתו או שהוסק בבית האומן טמא מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סננה ובא מעשה ליבנה וטימאן ר"נ. הנה ברמב"ם פט"ו ה"ג מה' כלים כתב טמא, ובזה הכריע דלא כמו שיש גורסין במשנתנו טהור כדהביאו הר"ב והתוי"ט, ובמקום לשון המשנה ובא מעשה ליבנה וטימאן רבן גמליאל כ' הוא ובא מעשה לפני בית דין ואמרו מקבל טומאה, ובזה ג"כ הכריע בדבריו דלא נימא שהיתה בזה פלוגתא כדכ' בר"ש, ועפ"ז ניחא מה שהרמב"ם הביא בכלל המעשה הלא בתור פוסק לא הי"ל רק להביא דעתו דמקבל טומאה. אולם אם היה עוד מקום להסתפק אולי פליגי רבנן אר"ג תקשה האיך נטה דעתו לדעת היחיד נגד הרבים, לכן הביא דכלל הב"ד אמרו דמקבל טומאה. וע' במלאכת שלמה.
מ"ה מוסף התנור של בעלי בתים טהור ושל נחתומין טמא מפני שהוא סומך עליו את השפוד, וכ' הר"ב שרגילים לצלות בו בשר והוי דבר צורך לתנור ורחמנא אמר וטמאים יהיו לכם לכל שבצרכיכם, ע' מה שהארכתי בזה בחידושי לעדיות פ"ז מ"ח.
שם כיוצא בו מוסף היורה של שולקי זיתים טמא ושל צבעים טהור. ע' בר"ש פרה פי"ב מ"ב.
מ"ו תנור שנתן בו עפר עד חציו מעפר ולמטן מטמא במגע כו', ע' לקמן פ"ט מ"ג ובתפא"י שם סי' ל"ג.
שם נתנו ע"פ הבור או ע"פ הדות ונתן שם אבן ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן טמא וחכ"א הואיל והוסק מ"מ טמא, ע' דורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ט
מ"ז תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו חולקו לשלשה וגורר את הטפלה עד
שיהא בארץ רמ"א א"צ לגרור את הטפלה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים כו', ע' ראב"ד לתו"כ שמיני פרק יוד ובמלאכת שלמה לעיל בפרקין מ"א.
שם חלקו לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור כו', ע' במשנה אחרונה לקמן פ"ז מ"ג ובפי"ב מ"ו ובתפא"י שם.
מ"ח חתכו חוליות לרחבו פחות מארבעה טפחים טהור מרחו בטיט מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין כו', ע' תוס' ב"מ נ"ט סוף ע"א
בר"ש וזפת וגפרית שעוה ושמרים בצק וגללים וכל דבר שאין עושין בו תנורים טהור כללו של דבר דבר
שאין עושין. ממנו תנורים אינו מחבר את הסדקין כו', וע' בר"ש לעיל פ"ג מ"ד.
מ"ט תנור שבא מחותך מבית האומן ועשה בי למודין ונותנו עליו והוא טהור נטמא וסילק את למודיו טהור כו'. ע' קרבן אהרן לספרא שמיני פרק יוד משנה ד'.
מ"י חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין כו' וכ' הר"ש ומטהר ר"א משום דדמי ליה לההיא דלעיל שהרחיק את הטפילה ונתן חול בינתים כו' ע"כ. ויל"ד טובא ל"ל להר"ש לתלות משנה זו בהא דלעיל, אטו אין מקום לחלות מחלוקת דר"א וחכמים דמשנתנו אף אם משנה דהתם לא היתה נשנית כלל, ומכש"כ דבעצם ל"ד לדעיל דהתם היתה הטפילה מרוחקת מן התנור, ולהכי נחשב התנור כשהוא לעצמו כשבור, משא"כ הכא דהטפילה מחברת ממש את חוליות התנור, כדמחלק בתוס' שאנץ לעדיות פ"ז מ"ז ע"ש, הרי מחלקותן מבוררת גם בזולת המשנה דלעיל. דר"א ממהר מפני הבדל החול שבין החוליות, וחכמים מטמאין משום חיבור הטיט בכל החוליות מכלל התנור.
כן בלתי מובן לע"ד דברי רש"י בברכות י"ט ובב"מ נ"ט דשם משמע מדבריו, דאם רק היה נצרף תנור זה בכבשן אפילו כמו שהוא עם החול. ג"כ היה ר"א מטמא ושיטה כזו בלתי מבוררת לע"ד, אם יועיל צירוף הכבשן לעשות את התנור לכלי ע"י החוליות והטפילה אע"ג שהחול חוצץ בין החוליות. ובכ"ז צ"ע, וע' מש"כ בחידושי לעדיות פ"ז מ"ז.
בר"ב ד"ה וזהו תנורו. ולבסוף מפני שהיה ר"א יחיד כנגד רבים נפסקה ההלכה כרבים כו', ע' בתוס' אנשי שם לקמן פט"ו מ"ב.
מי"א תנור של אבן ושל מתכות טהור וטמא משום כלי מתכות ניקב נפגם נסדק כו', ע' בהתורה והמצוה פ' שמיני סי' קס"א.