אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
כלים · פרק שמונה עשר
מ"א השידה בש"א נמדדת מבפנים ובה"א נמדדת מבחוץ כו', ע' רש"י שבת מ"ד ע"ב ובתוס' שם ד"ה מוכני וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פט"ו.
שם מודים אלו ואלו שאין עובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד כו', ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ד' מה שהביא בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם.
שם ר"ש שזורי אומר אם היו הרגלים גבוהות טפח אין ביניהם נמדד ואם לאו ביניהן נמדד, ע' בתפא"י לקמן בסמוך מ"ב סי' ט"ז.
מ"ב מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת כו'. ע' לעיל פ"י מ"ג ובמשנה אחרונה שם ובפ"כ מ"ג.
שם ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות, ע' בת' מהר"מ ב"ר ברוך סי' מ"ה.
שם ואם אינה נשמטת חבור לה כו', ע' אהלות ספ"ד ובמפרשים שם.
שם הקמרון שלה בזמן שהוא קבוע חבור לה ונמדד עמה כו', ע' לעיל פט"ז מ"ז ובמפרשים שם.
מ"ג ונקליטי המטה וחמור וחפוי טהורים, ע' תוס' ב"ב ד"כ ע"ב ד"ה ושל חמור ובאור זרוע שם וע"ע לעיל פי"ב מ"ב וכמשנה אחרונה שם ובבועז פי"ד סי' ב' וע"ע בת' הרא"ש כלל מאה סי' ד'.
שם אין טמא אלא מטה ומלבן, ע' תוי"ט אהלות פי"ב מ"ד ובבועז שם סי' ו' ובמס' פרה שם פי"ב מ"ח ד"ה המלבן.
מ"ד מלבן שנתנו על לשונות ר"מ ור' יהודא מטמאין ר' יוסי ור"ש מטהרין כו', ע' בס' חזן איש לכלים סוף סי' כ"ד,
מ"ה מטה שהיתה טמאה מדרס, נטלה קצרה ושתי כרעים טמאה ארוכה ושתי כרעים טהורה כו', ע' לקמן פ"כ מ"ה ובר"ש שם ובבועז פכ"ב סי' א'.
בר"ב ד"ה ר' נחמיה מטמא ואין הלכה כר' נחמיה, ע' בבועז לקמן רפי"ט.
מ"ו מטה שהיתה טמאה מדרס נשברה ארוכה ותקנה טמאה מדרס נשברה שניה ותיקנה טהורה מן המדרס אבל טמא מגע מדרס כו', ע' תוס' שבת קי"ב סוף ע"ב ובת' פמ"א ח"ב סי' קפ"ה ובתפא"י לעיל פי"ז סי' ל"ו ובתוי"ט פכ"ז מ"י.
מ"ז כרע שהיתה טמאה מדרס וחברה למטה כולה טמאה מדרס כי', ע' תפא"י לעיל פ"ו מ"ג ובבועז פי"א סי' ט' ולקמן פי"ט סי' א' ופכ"ח סי' ב' ובמשנ"א שם מ"ה ובפכ"ד מי"ז ובפכ"ח מ"ו ולטהרות פ"א מ"ח ושם בתפא"י ובעוקצין פ"ב סי' נ"ו וסי' פ"ז.
בר"ב ד"ה כרע של מטה שהיתה טמאה מדרס שדרס הזב על הכרע כשהיה בפ"ע שלא היה מחובר למטה, ע' בבועז פכ"ח סי' ב' ובתפא"י לאהלות פ"ז סי' כ"ד.
מ"ח תפלה ארבעה כלים התיר קציצה הראשונה ותקנה טמאה טמא מת כו'. ע' בר"ש לקמן פכ"ו מ"ב ובבועז פכ"ד סי' ב' ובתפא"י פכ"ז סי' נ"ז
מ"ט מטה שנגנבה חציה או אבדה חציה או חלקוה אחין או שותפין טהורה החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא מטה מטמאת חבילה ומטהרת חבילה דברי ר"א וחכ"א מטמאה אברים ומטהרת אברים והנה בסוכה ט"ז ע"א אוקמינן הא דמטמאה אברים בארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים למאי חזיא למסמכינהו אגודא ולמיתב עלייהו ומשדי אשלי, ועפ"ז הקשו התוס' בברכות ד"ג ע"ב הלא בסיפא תנן דמטה מטמאה אברים ואיך תני ברישא דאם נגנבה חציה כו' טהורה וע"ש מה שתירצו.
ולע"ד בלתי מובן קושיתם, הרי למטרה זו חלק ברישא את המטה לחצאין באופן שבעל המטה אינו יכול לחבר חצי החסר עם החצי הנשאר תחת ידו, ואם באמת החזירו את החסר הרי מסיק דמקבלת טומאה. ובע"כ דברישא דרישא דקתני טהורה, הרי היא בהחלט חסרה ואין בידו להחזירה, ומה זה ענין להא דסיפא דמטמאה אברים, הלא התם איירי דכל אברי המטה הם תחת ידו בעין ויכול להחזירם, ומשו"ה נחשבת אצלו ככלי וטמאה וצ"ע, ועמש"כ בחידושי לעיל פט"ו, וע"ע בראבי"ה לברכות סי' קנ"א דפוס ברלין עמוד קנ"א ובתפא"י לעיל בפרקין סוף מ"ב סי' כ"ג וסי' מ"ט ובמשנ"א שם ולקמן רפי"ט ובמפרשים שם ובבועז לקמן ספכ"ב סי' יוד ופכ"ג סי' ב' ופכ"ח סי' ב'.