אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
כלים · פרק שבעה עשר
מ"א כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים כו'. ע' תוס' עירובין ד"ד ע"ב ד"ה כל כלי ובת' פמ"א ח"ג ס"ס מ"א ולקמן ספי"ט ובמשנ"א פ"כ מ"ב וברפכ"ה.
מ"ב החמת שיעורה בפקיעיות של שתי כו', ע' במשנה אחרונה לקמן בפרקין מי"ב ובתפא"י שם סי' צ"ה.
מ"ג הסלין של פת שיעורן בככרות של פת כו', ע' בתפא"י בפרקין סי' י"ב ולקמן ספכ"ב.
שם אפיפיירות שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק טהורה עשה לה גפיים כל שהן טמאה. ע' בתפא"י פרה פי"א סי' י"ד.
שם עשה לה גפיים. וכ' הר"ב שגפפו סביב תרגום ויחבק וגפוף פי' אחר גפיים שעשה להן אזנים ע"כ, ע' בר"ש כאן ולעיל פ"ח מ"ג ולקמן פכ"ה מ"ג.
מ"ד הרמונים שאמרו שלשה אחוזין זה בזה כו', ע' תוס' עירובין ד"ד ע"ב ד"ה שיעורן ובשבת קי"ב ע"ב ד"ה עד שהשלימו ובתפא"י ריש פרקין.
שם נגממו שעורן במה שהן, ע' לקמן פ"כ סוף מ"ב ובמפרשים שם ובתפא"י פ"ל סי' כ"ה.
מ"ה הרמון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני ולמה הוזכרו רמוני בדאן שיהו מקדשין כל שהן דר"מ כו', ע' תוס' זבחים ע"ב ע"ב ד"ה נתערבו.
שם ר' יוחנן בן נורי אומר לשער בהן את הכלים רע"א לכך ולכך כו', ע' דורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"ז.
מ"ו כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית ר' יהודא אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים וחולק את המים כו', ע' בס' חזון איש לכלים סי' כ"ג סק"ה.
מ"ז כגרוגרות שאמרו כו', וכ' הר"ב להוצאת שבת כו' ע"כ. פירוש לפירושו לחיוב חטאת דהוצאת שבת, דאיסור איכא אפילו בפחות מכגרוגרות מטעם חצי שיעור אסור מה"ת כדפירש"י בשבת ע"ד ע"א, וע' במל"מ רפי"ח מה' שבת.
מ"ח כזית שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני כו' ע' נובי"ק חא"ח סי' ל"ז,
שם כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע לא גדול ולא קטן אלא בינוני איזה היא בינוני כל שהקיפו טפח. ע' במפרשים כאן וברפט"ז דאהלות ולעיל פ"ט מ"ז ובתוי"ט דאהלות פ"ב מ"ג.
מ"ט האמה שאמרו באמה הבינונית, ע' במשנה אחרונה לקמן פכ"ט מ"ג ובת' חכם צבי סי' ס"ז,
מ"י ר"מ אומר כל האמות היו בינוניות כו' ר"י אומר אמת הבנין ו' טפחים ושל כלים חמשה, והנה בירושלמי שקלים פ"ו ה"א פסק ר' יוחנן כר"מ, ולכאורה הוא נגד מאי דאיהו גופיה אמר בעירובין מ"ו ע"ב ר"מ ור"י הלכה כר"י ע"ש, וצ"ל דהאי כללא דעירובין הוא רק היכא דלא מצינו הכרעה ממק"א, משא"כ בפלוגתא דהכא הרי מצינו אבא שאול דדעתו הוא כדעת ר"מ במשנה דמנחות צ"ו ע"א. וכמש"כ הכ"מ בפ"ג הי"ב מבית הבחירה ובפ"ה ה"ט מתמידין דלהכי פסק הרמב"ם בזה כר"מ לגבי ר' יהודא, ועמש"כ בחידושי למנחות שם ולערכין ד"ה ע"ב.
מי"א והשותה כמלא לוגמיו ביוה"כ, ע' בתוס' רע"ק וע"ע בס' העתים ה' קידוש סי' קמ"א ובעתים לבינה שם.
שם וכמזון שתי סעודות לעירוב, וכ' בתוי"ט שנויה כבר בעירובין פ"ח מ"ב כו' והנני יוסיף בכאן שנתעוררתי עפ"מ שכ' לעיל פ"ג מ"ב שהגרוגרות יתירה מזית שיש מקום תימה כו', ע"ע בתוי"ט לעיל פ"ד מ"ב.
שם רש"א משתי ידות לככר משלש לקב ר' יוחנן בן ברוקא אומר מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע, ע' נובי"ק חא"ח סי' ל"ח.
מי"ב ויש שאמרו מדה נסה מלא תרווד רקב כו'. הנה במשנה זו המדובר גם בשיעורין דהלכה למשה מסיני הניח הרמב"ם כלל שכל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים ואע"פ שהדברים הן הלמ"מ כו', וע' בסה"מ שרש שני וברמב"ן שם וברמב"ם ר"ה אישות ובפ"ה ה"ג מה' שחיטה ובמפרשים
שם ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"י ע"ב וע"ע בתוי"ט אהלות פ"ז מ"ג ובירושלמי חגיגה פ"א ה"ב.
שם וגריס נגעים כגריס הקלקי, ע' במפרשי המשנה לנגעים רפ"ו.
שם שיעורן כפיקה גדולה שלהן, ע' במפרשי המשנה לאהלות ספי"ג.
שם ומאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף גדול כו', ע' במלאכת שלמה לאהלות ספ"ג וגם בשאר מפרשי המשנה רפי"ג.
שם ושנעשה בידי אדם שיעורו כמלא מקדח גדול של לשכה שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע הנירונית וכמלא נקב שבעול, ע' אהלות ר"פ י"ג ובמפרשים שם ושם פ"ב מ"ג.
מי"ג כל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה דברי ר"ע, ע' בתוי"ט לעיל פי"א מ"א ובתפא"י פי"ג סי' נ"ג וע"ע לקמן פכ"ד מי"א ומי"ז ומפרשים שם ובר"ב ספכ"ד ובמש"כ הגר"א ז"ל שילהי מכילתין ובבועז שם.
שם אפילו חוט אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה טמא, ע' לקמן ספכ"א.
בר"ב ד"ה אפילו חוט. שאם היו שניהם מן הגדל בארץ מחוברים בחבור כזה הי' טמא האחד כשנטמא חבירו, ע' בתוי"ט ובחידושי מהרי"ח לנגעים פי"א מ"א.
מי"ד ובחמישי אין בהם טומאה חוץ מכנף העזניה, ע' תוי"ט לעיל פ"י מ"א ובמל"מ פ"א ה"נ ה"ד מה' כלים וע"ע בתוס' חדשים לעיל רפ"י.
שם וביצה נעמית המצופה, ע' תוי"ט פרה פ"ה מ"ו.
מט"ו העושה כלי קבול מכל מקום טמא, ע' במשנה אחרונה לעיל ריש פ"ב וע"ע במל"מ רפ"ב מה' כלים ובבועז לעיל ס"פ ט"ו ובפי"ח סי' ד' ובפ"כ סי' ז' ופכ"ד סי' ב' ובתפא"י פכ"ח סי' ל"א ובפ"ל סי' כ"ב וע"ע במשנ"א מקואות פ"ד מ"ג.
שם העושה כיס מעור המצה מן הנייר טמא, ע' בר"ב ותוי"ט ותוס' דע"ק וע"ע בת' שיבת ציון סי' ט"ל ובמשנה אחרונה לעיל פט"ז מ"ד ובתפא"י לקמן פכ"ז סי' כ"ג.
מט"ז קנה מאזנים והמחוק שיש בה בית קבול מתכות כו', ע' דורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח.
שם והאסל שיש בו בית קבול מעות. ע' במפרשי המשנה לאהלות פט"ז מ"ב.
שם ומקל שיש בו בית קבול מזוזה, הנה המפרשים נדחקו בפיה"מ, וע' בתוי"ט ובתוס' אנשי שם ובמה שהארכתי הרבה בחידושי למנחות ל"ב ע"ב ולמסכת מזוזה פרק ב' וע"ע בתוי"ט טהרות פ"ח מ"ט ובבועז מקואות פ"ה סי' ט'.
מי"ז תחתית הצורפין טמאה ושל נפחין טהורה, ע' בת' הרשב"א סי' קצ"ה.
שם משחזת שיש בה בית קבול שמן טמאה ושאין בה טהורה, ע' בתוי"ט רפכ"ז.
שם מחצלת הקש ושפופרת הקש ר"ע מטמא ור' יוחנן בן נורי מטהר, ע' לקמן ספ"כ ובתפא"י סי' פ"ו.
שם שפופרות הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא את כל הככיי. ע' במלאכ"ש אהלות ספי"ג ובתפא"י שם סי' מ"א וע"ע תוי"ט נגעים פי"ב מ"ה ובמס' פרה פ"ה ריש מ"ד.