אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
טבול יום · פרק שני
מ"א משקה טבול יום כמשקין שהוא נוגע בהן, וכ' הר"ב כמשקים של תרומה שהוא נוגע בהן והתוי"ט כתב דהיינו אליבא דאבא שאול דלא כחכמים דמשנה ה' פי"א דפרה דפליגי והכי סתים לן תנא ברפ"ב דמעילה כו' ע"כ. ע' נדה ע"א ע"ב דקאמר מתניתין מני אבא שאול כו' ובתוס' חולין פ"ח ע"א ד"ה משקה טבו"י.
מ"ב קדרה שהיא מלאה משקים ונגע בה טבו"י אם היה משקה תרומה המשקין פסולין והקדרה טהורה, לכאורה הא דטבו"י פוסל בתרומה כבר ידעינן ממשנה הקודמת. והא דקדרה אינה נטמאת במגעו ג"כ ידעינן דאפילו אוכלים לא מטמאים וכש"כ כלי, אמנם הא קמ"ל כיון דמשקין דתרומה היו בתוך הכלי נמצא דהקדרה היתה שומרת את המשקין והוה אמינא שאין לחלק בפסלותן דלא דמי לסתם כלים שנגעו בהן טבו"י, וע' במשנ"א טהרות פ"ב מ"א ושם פ"ג סמ"ב.
שם ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא, ע' במשנ"א מכשירין פ"ה מי"א ד"ה הקדרה טמאה.
מ"ג המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבו"י במקצתו פסל את כולם כו', בסוגיא דפסחים מ"ד ונזיר ל"ו האריכו בביאור משנתנו, וע' בשעה"מ פ"א ה"ו מה' חמץ ובתפא"י עוקצין פ"ב סי' ב' ובמשנ"א לקמן פ"ג רמ"ב.
שם המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה שנגע ט"י במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו, ע' חזון נחום למס' מכשירין פ"ו מ"ב וע"ע בתוי"ט לקמן פ"ג סמ"ד ובמשנ"א שם.
שם ואם היה השום מרובה הולכין אחר הרוב. ע' במשנ"א אהלות פ"ו מ"ז.
שם א"ר יהודא אימתי בזמן שהן גוש בקערה אבל אם היה מפוזר במדוכה טהור כו', ע' טהרות פ"ט מ"ט.
בר"ש ד"ה המקפה. וא"ת ולאביי היכי לקי בכזית הא משרת בנזיר כתיב ואי בעית למילף שאר איסורין מנזיר בק"ו כו' הא אין מזהירין מן הדין כו', ע' מה שתירץ בזה בבאר יצחק הא"ח ס"ס ח' וע"ע בחמדת שלמה חי"ד סי' י"ד.
בא"ד וצ"ל דהאי ק"ו לא הוי אלא גלוי מילתא בעלמא כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' ג'.
מ"ד המקפה והחמיטה של חולין והשמן של תרומה צף על גביהן ונגע טבו"י בשמן לא פסל אלא השמן, ע' בר"ש ותוי"ט ומלאכ"ש דפרקין מ"ג ובמשנ"א לקמן פ"ג רמ"ב.
מ"ה בשר הקדש שקרם עליו הקיפה נגע טבו"י בקיפה חתיכות מותרות כו', ע' ירושלמי חלה רפ"ד ובמה שהאריך בזה בחזון נחום לעיל פ"א מ"א וע"ע טהרות פ"א מ"ד ובתפא"י שם סי' ל"ח ובמשנ"א לקמן פ"ג רמ"ב ורמ"ג.
שם מעשה קדרה בקטניות בזמן שהן פרודים אינן חבור בזמן שהן גוש חבור, ע' במשנ"א דפרקין לעיל מ"ג ד"ה בזמן שהן.
שם שמן שהוא צף ע"ג היין ונגע ט"י בשמן לא פסל אלא השמן ריב"נ אומר שניהם חבור זל"ז. ע' תוס' ע"ז ד"ס ע"א ד"ה מצידיה.
מ"ו חבית ששקעה לתוך בור של יין ונגע בו טבו"י מן השפה ולפנים חבור משפה ולחוץ אינו חבור, והנה הר"ש והר"ב מפרשים דהיין של חולין שבתוך הבור צפה למעלה מפי החבית הפתוחה שבתוכה היין של תרומה, וא"כ קשה מדוע אם לא הכניס ידו לתוך פי החבית אינו חבור הלא עכ"פ נגע ביין של בור שכנגד פי החבית, ומ"ש מהא דע"ז נ"ט ע"ב גבי חביתא דחמרא דאישתקל לברזא ונכרי אנח ידיה עילוה וא"ר פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסור כו' אלמא דכלל היין נחשב כמחובר, אע"ג דנגיעת הנכרי היתה רק בחלק קטן זה של הברזא, ומכש"כ הכא דכלל היין של החולין ותרומה והיד של הטבו"י כולם מחוברים ביחד, ושם ד"ס ע"א מדמה הש"ס נגיעת טבו"י בתרומה לנגיעת נכרי ביי"נ וע' בר"ש במשנה הסמוכה לקמן, ובבועז פרה סוף סי' ו'.
ואפשר דמה"ט נאיד הגר"א ז"ל מפירושם ומפרש דיין של בור היתה תרומה והחבית הריקנית שנפלה לבור נכנס לתוכה יין מן הבור ע"ש, אולם לפ"ז ג"כ קשה מה חידש התנא דמשנתנו דאם נגע הטבו"י בפנים החבית פסל מה שבחבית ושל הבור טהור, פשיטא הלא ודאי דהחבית מחבר כל מה שבתוכה להפסל. והיא גופה המחיצה להציל מטומאה מה שבבור דשם הרי לא נגע.
ובהאי ענינא נתקשיתי ג"כ בתמים דעים להראב"ד סי' ק"ז שהקשה אהא דר"פ גבי ברזא מ"ש ממקוה דאמרינן עירוב מקואות כשפופרת הנוד וגבי ברזא אסרינן רק מה שלמעלה מן הנקב ולא אמרינן דכולו חבור כמו במקוה, ותירץ דהתם לאו בחבור הוה אלא משום עירוב הוא כו', ולע"ד בלתי מובן מה שהפריד בין הדבקים הלא העירוב בא מטעם החבור והחבור הוא המערבם יחד, והדק"ל מ"ש דגבי מקוה די כשפופרת הנוד לחברם וגבי יין אמרינן דעד הברזא חמרא אסור ואידך שרי וצ"ע כעת.
מ"ז חבית שנקבה בין מפיה בין משוליה בין מצדיה ונגע בו ט"י טמאה רי"א מפיה ומשוליה טמאה מן הצדדין מכאן ומכאן טהורה, ע' ראב"ן סי' ש"ח.
שם המערה מכלי לכלי ונגע ט"י בקילוח אם יש בו יעלה באחד ומאה, ע' בא"ר טהרות פ"ח מ"ט.
בר"ב ד"ה מפיה. ומשוליה נמי הואיל וכל היין נמשך אחרי הנקב הוי חבור, ע' במשנ"א פרה פ"ה מ"ז ד"ה ופקקה.
מ"ח בעבוע שבחבית שניקב כו', הנה אחרי כל פירושי המפרשים איכא למידק על מסדר המשנה הלא עיקרה דמשנתנו לענין אב הטומאה וטומאת מת נשנית דחמירי, ומדוע סידר אותה במס' טבו"י דטומאתו קלישא, עד דמשו"ה פסול משוי טמא לא משוי כדאמרינן במעילה ר"פ חטאת העוף, וי"ל משום דבמשנה הקודמת תני בפיה שוליה וצדיה שהן מעלה מטה וצדדין. להכי סמיך לה הא דמשנתנו דאיירי נמי בטומאה דפנים וחוץ שהן צדדין ובין מלמעלן ובין מלמטן.