אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
טבול יום · פרק ראשון
מ"א המכנס חלות על מנת להפריש, ע' במשנ"א דפרקין ריש מ"ב.
שם מקרצות נושכות זו בזו, ע' במפרשי המשנה טהרות פ"א מ"ז.
שם וקולית של מים המחולחלת, ע' במשנ"א מכשירין פ"ה סוף מ"ב ושם לקמן פ"ג רמ"ב.
שם ומודים בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות, ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ד' מש"כ בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם.
בר"ב ד"ה בין קלות בין חמורות קלות ראשון לטומאה חמורות אב הטומאה, ע' לקמן רפ"ב ובתוי"ט שם ד"ה בין קלין.
מ"ב המכנס חלות על מנת שלא להפריש כו', ע' בא"ר ובחזון נחום לעיל מ"א וע"ע בר"ש לקמן פ"ב מ"ג.
מ"ג מסמר שאחר הככר וגרגר מלח קטן וחרחור פחות מכאצבע נראה דאע"ג דתני מסמר שאחר הככר, אפ"ה צריך למיתני נמי גרגר מלח קטן דזהו ודאי לא הניח בידים אף אם הוא קטן. כיון דחלק זה לאו בר אכילה הוא ומ"מ צריך למיתני נמי חרחור פחות מכאצבע, דאף דמפני קטנות שיעורו אפשר לאכלו ואינו דומה לגרגר מלח, אפ"ה כיון דלא דמי נמי למסמר שאחר הככר דהא נעשה ממילא, והוה אמינא דלא הוה חבור משו"ה אשמעינן דגם זה חבור לגבי טבו"י, ומשנתנו בזו ואצ"ל זו קתני וצריכי כולהו. ועפמש"כ נסתלקו הרבה דקדוקי האחרונים בלשון משנתנו ע"ש, וע"ע בת' חכם צבי סי' ס"ב.
מ"ד הצרור שבככר, במשנ"א דייק דגבי מסמר לעיל תני שאחר הככר, וזהו שהכריחו לחלק ומפרש דבמסמר איירי שעשאו לסימן בכוונה ומשנתנו דצרור איירי בתערובות שלא בכוונה ע"ש, ומלבד שהוא כמו סכינא חריפא דמפסיק רישא מסיפא. הרי נטה בזה ג"כ מדעת כל הראשונים דברמב"ם פ"ח ה"ב מטו"א משמע שהבין דשניהם היו שלא בכוונה, ובר"ב שנטה לפירוש הר"ש הלא מפרש בהדיא בשניהם שעשה בכוונה לסימן ע"ש.
ולכן נראה לדעתי שאין להפריד בין הדבקים, רק כיון דשניהם יצאו לחוץ כמו המסמר כן הצרור, אמנם החילוק שביניהם הוא דמסמר להיותו מן הבצק גופה עליו נופל לאמר שאחר הככר, היינו הבצק שיצא מגוף הככר לאחוריו וכמו דדייק שם הרמב"ם ע"ש, משא"כ גבי צרור דאתא מעלמא גביה שייך לאמר הצרור שבככר, היינו שנמצא בככר, וזהו לפי הבנת הרמב"ם ששניהם היו שם שלא בכוונה, ולהר"ב דמפרש ששניהם היו בכוונה בודאי ניחא, דגבי מסמר נקט שאחר הככר, היינו שסימן זה מן הבצק עשה אחר הככר, משא"כ גבי צרור עליו נופל הלשון בככר. היינו שתחב אותו בככר לסימן, וכ"ז הוא פשוט.
מ"ה השעורה והכוסמת בזמן שאינן קלופין כו', והנה חטה לא נזכר כאן כלום רק בסיפא קתני החטה בין שהיא קלופה בין שאינה קלופה, ומזה מוכה דברייתא דמנחות ד"ע ע"א דכוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין, לא לכל הדברים הוקש שם דמיונם, ועמש"כ בזה ברי"ט אלגזי לה' חלה סי' ט'.
שם והחטה בין שהיא קלופה בין שאינה קלופה, ע' בתפא"י אהלות פ"ח סי' כ"א.