אור ברסלב
אור הישר (טהרות) טבול יום › פרק שלישי

אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן

טבול יום · פרק שלישי

פרק שני

מ"א אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ"א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמהו רי"א אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמהו, ע' במשנ"א פרה פ"ה מ"ז ובטהרות פ"א מ"ז ובמכילתין לעיל פ"ב מ"ה ובחזון נחום פ"א מ"א ובמשנ"א כלים פכ"ח מ"ח ובעוקצין פ"ב רמ"ה ושם פ"ג מ"ג. שם ושאר כל האוכלים את שדרכו ליאחז בעלה אוחז אותו בעלה, ובקלח אוחזין אותו בקלח, ע' במשנ"א עוקצין פ"א מ"א ושם רפ"ב.

מ"ב ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבו"י בביצה לא פסל אלא הקלח שכנגדו ר' יוסי אומר כל הסדד העליון אם היה כמין כובע אינה חבור, והנה משנה דעדיות פ"ב מ"ד מתאמת רק עם סיפא דמשנתנו דאם היה כמין כובע, אבל לא הובא שם פלוגתא דת"ק ור' יוסי, והרמב"ם בפ"ח ה"ד מטו"א נמשך אחר לשון ודין משנתינו ע"ש. והשתא קשה הלא בברכות כ"ז ע"א א"ר כהנא הלכה כר' יהודא הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ופירש"י עדיות קרי בחירתא שהלכה כאותן עדיות ע"ש, ואילו הכא חזינן דהרמב"ם נאיד ממשנה דעדיות ונקיט הך דהכא. זולת אם נימא דבדוקא נקט רש"י בברכות שהלכה כאותן עדיות, היינו היכא דתנן בלשון העיד, ויש סמך לכוונה זו, ממה שפירש"י בחולין י"ח ע"ב, דז"ל שם והכי הלכתא דכל עדות הלכה היא ועמש"כ בחידושי לחולין שם, ועפ"ז ניחא דבעדיות שם לא נקיט במשנה זו לשון העיד כמו בשאר המשניות ואהא דברכות שם. ומשו"ה אינו משועבד הרמב"ם למשנה זו אע"ג דנשנית במס' עדיות, ודוחק וצ"ע, וע"ע במשנ"א מכשירין פ"ה מ"ב ושם במכילתין פ"א מ"א ובדורות הראשונים ח"א במאמר המשנה ביסודה פכ"ז.

מ"ג חוט של ביצה שקרם על דפנות של לפס ונגע בו טבו"י מן השפה ולפנים חבור מן השפה ולחוץ אינו חבור ר' יוסי אומר חוט וכל שנקלף עמו כו', והק' במשנ"א הלא מדברי ר' יוסי מוכח דס"ל לת"ק דאפילו אינו נקלף עמו ואמאי הא בעינן בריש פרקין דוקא עולה עמו ע"ש, ול"נ דל"ד כלל דהתם איירי באוכל שנפרס ומעורה מקצת והוא כמו ככר שפורסין ממנו להמוציא דמייתי מיניה הרא"ש בפ"ו דברכות סי' י"ט ע"ש, הרי דאם היה נפרס לגמרי והטבו"י היה נוגע בהפרוסה האם היתה שייכת הנגיעה אל הככר, רק משום שהיה מעורה במקצת משו"ה דיינינן על פרוסה כזו להיות כמוה, וס"ל לר"מ דנחשבת כמחובר אם אוחז בגדול וקטן עולה עמו ור"י סבר אם אוחז בקטן כו', משא"כ הכא דהחוט של ביצה עם התבשיל כשהוא נקרם הרי הם גוש אחד והאילפס מחברם יחד עם הקרימה, ומה שייך בזה לאמור דאוחז באחד והשני עולה עמו, ואין נ"מ רק אם החבור הוא מבפנים או מבחוץ לדעת ת"ק.

מ"ד עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבו"י ר' יוסי ור"ש פוסלין, ע' משנ"א לעיל פ"ב ריש מ"ג ושם סוף מ"ו ובמלאכ"ש שם.

שם עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בהן טבו"י ר"א בן יהודא איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה רע"א משמו לא פסל אלא מקום מגעו, ע' לעיל פ"ב סמ"ד ובא"ר שם ובתוי"ט ומשנ"א טהרות פ"ח מ"ח ובמשנ"א שם פ"ט סמ"ב ולעיל פ"ב מ"ג ד"ה ושאר ובפרקין ריש מ"ב ובאור שמח פ"ו הי"ב מה' בכורים ובשעה"מ פ"ו מה' ברכות.

בר"ב ד"ה לא פסל. והלכה כר"ע, ע' תוי"ט לקמן מ"ה.

מ"ה ירק של חולין שבשלו בשמן של תרומה ונגע בו טבו"י ר"א בן יהודא איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל כולה רע"א משמו לא פסל אלא מקום מנעו, ע' במלאכ"ש אהלות פ"ג מ"ה.

מ"ו טהור שנגס מן האוכל ונפל על בגדיו ועל ככר של תרומה טהור כו', ע' חזון נחום מכשירין רפ"ב.

שם היה אוכל זיתים פצועים ותמרים רטובות כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו ונפל על בגדיו ועל ככר של תרומה טמא כו', ע' במשנ"א מכשירין פ"ו מ"ה ושם במקואות פ"ח מ"ה ובאור שמח פ"ז ה"ב מה' שאר אה"ט.

שם רמ"א אלו ואלו טמאין בטבו"י שמשקין של טמא מכשירין לרצונו ושלא לרצונו וחכ"א אין טבו"י טמא, ע' תוי"ט ומשנ"א מכשירין פ"א מ"א ושם פ"ו מ"ו ובאור שמח פט"ו ה"א מטומאת אוכלין. מ"א

תוכן העניינים

אור הישר (טהרות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה