אור ברסלב
אור הישר (טהרות) טבול יום › פרק רביעי

אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן

טבול יום · פרק רביעי

פרק שלישי

מ"א אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבו"י או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי טהור לחולין, ע' במשנ"א טהרות פ"ב ריש מ"ח ושם פ"י מ"ד ובמכילתין לעיל פ"א מ"א וע"ע בדורות הראשונים מאמר המשנה ביסודה פי"ט.

מ"ב האשה שהיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה לה חלה כו' וכי הרמב'"ם בפיה"מ לפי דטבו"י במדרגת שני והשלישי בחולין טהור ע"כ, ואע"ג דדין זה דאין שני עושה שלישי בחולין חשיב רב בסוטה ד"ל ע"א בין כולהו דס"ל הכי, וכלל בידינו מכל הראשונים דכל היכא דאמרו בש"ס כולהו ס"ל לית הלכתא הכי דהו"ל שיטה, כמש"כ ברי"ף ובעה"מ ומלחמות פ"ק דסוכה. והארכתי בזה בחידושי למנחות נ"ז ע"ב ולחולין קכ"ד ע"ב, מ"מ בנידון זה נקט הרמב"ם כן הכא ובפי"א ה"ב מאה"ט, ע"פ אוקימתא דרב מרי בריה דר"כ בסוטה שם דכו"ע ס"ל הכי, וכ"ה סתימת הש"ס בברכות נ"ב ע"ב ובנדה ד"ז ע"א, וע' טו"א לחגיגה י"ח ע"ב.

שם ומקפת וקורא לה שם, ע' בחידושי מהרי"ח לקמן בסמוך מ"ג.

שם והשלישי טהור לחולין. ע' אור שמח פ"ח הי"ז מטו"א.

מ"ג עריבה שהיא טבולת יום לשין בה את העיסה וקוצין ממנה חלה ומקפת וקורין לה שם כו', וכ' בתוי"ט אהא דמקפת דלפי לשון המשנה הול"ל הכא נמי ומקיפין. ובמלאכ"ש כ' די"ס דגרסי בהו ומקפת וקוראה לה שם וכ"כ נמי בחזון נחום. ומסיק דהא דמסיים בלשון יחיד אין קפידא בזה ע"ש, ולא יהיב טעמא מדוע אין קפידא, וע' במשנ"א מה שהאריך בזה.

ולעד"נ דאין בזה שום קושי או שינוי לשון ומשנה זו עם הקודמת שתיהן עולות בקנה אחד וכדכייל להו הרמב"ם בפ"ח הי"ז מטו"א, דאחרי שהביא משנתנו הקודמת כמו שהיא מסיק נמי בתר הכי וכך היא עושה אם לשה בעריבה שהיא טבולת יום ע"ש. הרי במש"כ כך היא עושה, א"כ שפיר מדוייק לשון ומקפת ולא כמש"כ בתוי"ט דצ"ל ומקיפין כנ"ל. אמנם במשנה הקודמת דנושא הענין היא האשה שם שפיר שייך לשון התנא לשה את העיסה וקוצה לה חלה, משא"כ הכא דנושא הענין היא העריבה נקט לשין בה וקוצין ממנה, אבל מי עושה זאת הלא האשה, כדכ' הרמב"ם וכך היא עושה, ומשו"ה תני במשנה ומקפת. ומשום דלפ"ז לא יתכן אח"כ הלשון וקורין לה שם, משו"ה גרסי בסדר המשנה וקוראה לה שם כדהובא במלאכ"ש וחז"נ שם.

מ"ד לגין שהוא טבול יום ומלאוהו מן החבית מעשר טבל אם אמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך ה"ז תרומת מעשר, והנה בעמק יהושע סי' ט' חקר אהא דתנן בביצה ל"ו ע"ב לא מקדשין ולא מקדישין ביו"ט כו', אם עשה כן מעיו"ט ע"מ שיחול ביו"ט אם יש בה משום שבות או לא ע"ש, וכבר הקדימו בכעין זה בת' הגרע"א סי' קנ"ט ע"ש, אולם בעמ"י שם פשיט מהא דמשנתנו דקאמר דאם אמר ה"ז תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קיימין וז"ל אלמא אע"ג דאסור להפריש תרומות ומעשרות ביו"ט או בשבת אפ"ה מותר להתנות שתהא חלה ההפרשה בשבת ע"כ. ולע"ד אינני רואה שום ראיה דאפ"ל דהכא בחול איירי, ואי משום דמסיק במשנה אם אמר ה"ז עירוב לא אמר כלום, ומזה הבין דבערב שבת או יו"ט איירי, הרי כ' הרמב"ם בפיה"מ וז"ל ואם יזדמן שיהיה המעשה ההיא יום ששי אומר כי הלגין הזה כשחוזר תרומה משתחשך הוא עירוב כו' ע"ש, הלא בהדיא דהרמב"ם הבין דרישא איירי בחול.

ולע"ד טפי הי"ל להביא ראייתו דוקא מסיפא דמשנתנו דאם אמר ה"ז עירוב לא אמר כלום. וקאמר עלה רבא בעירובין ל"ו זאת אומרת סוף היום קונה עירוב דאס"ד תחילת היום קונה עירוב אמאי לא אמר כלום ע"ש, והשתא לפי חקירת הגאון בעל עמ"י י"ל דמשו"ה לא אמר כלום משום דאסור להתנות מע"ש לשבת ואפשר דאפילו התנה אינו מועיל גם בדיעבד כדחקר הגרע"א ז"ל, כן מתירוצו דר"פ דקאמר בעירובין שם טעמא משום דבעינן סעודה הראויה מבעו"י וליכא ע"ש, ולפ"ד הגאונים הנ"ל דאפשר דאיכא בזה משום שבות או דגם עצם הקנין אינו מועיל מע"ש לשבת, א"כ תיפ"ל דעצם ההפרשה לא תפשה, ובע"כ דכמו רבא כן ר"פ תרווייהו ס"ל דמועיל קניינו מע"ש לשבת ואין בזה גם איסור לכתחילה, רק או משום דסוף היום קונה עירוב או משום דבעינן סעודה הראויה מבעו"י וליכא, וע"ע בחזון נחום למכשירין פ"ב מ"י.

מ"ה בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו נט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לאמר אף המפרש והיוצא בשיירא, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רמ"ו.

שם ר"ש שזורי אומר אף המסוכן, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ר"נ.

בר"ב ד"ה המסוכן חולה הנוטה למות ע"כ, והוא מפי' הר"ש, וכן בכתובות נ"ה ע"א פירש"י גוסס, והרשב"ם בב"ב קמ"ו ע"ב פי' קרוב למיתה, אבל בגיטין ס"ה סוף ע"ב פירש"י חולה, ויל"ד דנ"מ הוא בין חולה לגוסס, דרוב חולים לחיים ורוב גוססים למיתה כדאמרינן בגיטין כ"ח ע"א, וע' ברש"י חולין ע"ה ע"ב.

מ"ו הכרומן האשקלונים שנשברו ואנקלי שלהם קיימת הרי אלו טמאין כו' ועל כולן א"ר יהושע דבר חדש חדשו הסופרים ואין לי מה להשיב. וכ' הר"ב בתוספתא מוכח דאכל הנך מילי דמתניתין קאי ר' יהושע כו' דבר חדש חדשו הסופרים שאין הדעת נותנת שיהיה הדבר כן ואין לי מה להשיב מפני מה אמרו כן עכ"ל, ובפיה"מ להרמב"ם במס' כלים פי"ג סמ"ז הלשון שלא אוכל להשיב על זה המאמר ולא לקבלו כפשוטו אבל הוא מסופק עכ"ל, וקשה אמאי אין הדעת נותנת שיהיה הדבר כן, הלא הרמב"ם בפי"א ה"ה מה' כלים מפרש דלהכי טמאין שהרי אפשר להוציא בהן הדלי מן הבאר כשהיו מקודם ע"ש. א"כ הרי מילתא בטעמא הוא ומדוע לא היה לר' יהושע מה להשיב, וכן להיפוך אם אין זה טעם מספיק לדעת ר' יהושע מדוע קבע אותו הרמב"ם בפשיטות כזו כטעם מספיק וצ"ע.

מ"ז התורם את הבור ואמר ה"ז תרומה על מנת שתעלה שלום, שלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה, וכ' במשנ"א ומיירי שהתנה שלום סתם אבל אם אומר שדעתו היה גם על הטומאה פשיטא שהולכין אחר תנאו כו' ע"כ, וכבר הקדימו בזה הרדב"ז על הרמב"ם פ"ד הי"ח מה' תרומות ע"ש, וקשה כיון דרק מטעם אומדן הדעת אתינן עלה מדוע ישללו החכמים ממנו ג"כ חשש דטומאה, הרי בשעת ההרמה ודאי יחפוץ שלא יטמאו תרומותיו וכמו דאמדינן דעת האדם לעיל במ"ה דכתבו ותנו היתה דעתו, וכן בכל אומדנות שבש"ס, וע' בת' הרא"ש כלל ל"ד סי' א' שהאריך בדיני אומדנא שסמכו חכמים על אומדנא דמוכח לדון ע"פ אומד הדעת כאילו עדים מעידים על זה וה"נ אנן סהדי שבשעת ההרמה היה אדיר חפצו שהתרומה תשאר בטהרתה וצע"ק.

תוכן העניינים

אור הישר (טהרות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה