אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן
אהלות · פרק שלישי
מ"א כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים ע' בא"ר ובבועז לקמן ספי"ג וע"ע בא"ר טהרות פ"ח מ"ה ובמשנ"א שם.
שם הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבילה או נושאן כו', ע' בתפא"י טהרות פ"ט סי' נ"ז.
שם מאהיל על כחצי זית וחצי זית מאהיל עליו ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין, ע' לקמן פט"ז מ"ב ובר"ש שם ובמשנ"א ותפא"י טהרות פ"ח מ"ח.
בר"ב ד"ה הנוגע בחצי זית שאין בין הטומאה ובין האהל פ"ט ומשו"ה חכמים מטמאין דכולה נגיעה היא, ע' במשנ"א לקמן פט"ו מ"א.
בתוי"ט ד"ה הנוגע, דהכי דרשינן במס' נזיר פ' כהן גדול דנ"ג על פני השדה זה המאהיל על פני המת כו', ע' בתוס' חולין קכ"ו ע"ב ד"ה גולל והובא לעיל בתוי"ט פ"ב מ"ד.
בתוי"ט ד"ה מאהיל. דכיון דגלי לן קרא דמאהיל על הטומאה מטמא ולא בעינן דוקא אהל שיאהיל על הטומאה ועליו א"כ ה"ה כשהטומאה מאהלת עליו דמאי שנא, ע' לקמן פי"א מ"ה ובתוי"ט ד"ה ב"ה.
מ"ב מלא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית הבית טמא ור"ש מטהר. הנה בזה אזיל ר"ש לטעמיה לעיל פ"ב מ"ב וע"ש בתוי"ט.
שם נבלעה בכסות אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם טמאה ואם לאו טהורה, ע' ב"ק ק"א ע"ב ובמש"כ בחידושי שם. שם שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור, ע' בפ"ט מ"ד דכלים ושם בתוס' אנשי שם ובמלאכ"ש שם.
מ"ג נשפך באויר אם היה מקומו קטפרס והאהיל על מקצתו טהור כו', ע' במשנה הקודמת ובבועז שם סי' ז' ובא"ר טהרות פ"ח מ"ט.
שם היה אשבורן או שקרש טמא, ע' במשנ"א טהרות ספ"ח.
שם כל שבמת טמא חוץ מין השינים והשער והצפורן ובשעת חיבורן הכל טמא, ע' רשב"ם ב"ב קט"ז ע"א ובתוס' נזיר נ"א ע"א ובת' פמ"א ח"ג סי' ל"ג.
בר"ב ד"ה חוץ מן השינים. דכתיב בעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו שינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שגזעו מחליף, ע' בתוי"ט לעיל פ"ב מ"ב.
מ"ד היו תחובים בידי אדם טהור שאין חבורי אדם חבור והנה בריש הביא נמי. דוגמאות כאלו מתוספתא והוא באהלות פ"ד, והתוס' בזבחים ק"ה ע"ב ובמנחות כ"ד ע"א הביאן לזה התוספתא דעוקצין פ"א, דהתם תניא אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם ה"ז אינו חבור שאין חבורי אדם חבור ע"ש, ולא ידענא מדוע לא הביאו טפי ממשנתנו דהכא, וכן אהא דבת' בית יעקב סי' קמ"ב התיר לברך על אתרוג שנפרץ עוקצו אם חברו במחט, ובשבות יעקב הא"ח סי' ל"ה דחה לדבריו ע"ש, ושניהם לא הביאו לא ממשנה דהכא ולא מתוספתות הנ"ל, דמבואר בהדיא שאין חבורי אדם חבור. וע' במפרשי שו"ע סי' תרמ"ח וביד המלך ס"ה לולב ובת' מהרש"ם ח"ב סי' ע"ר.
ובה"נ אשכחן בירושלמי פ"ב דחלה דאע"ג דלכתחילה גם מורסנן מצטרף לשיעור חלה מ"מ אם נוטל מורסנן וחזר לתוכן אין זה דרך עיסה ע"ש, ובע"כ משום דאין חבורי אדם חבור, וע' ברמב"ם פ"ד ה"ה מטומאת מת ובפ"ו הי"ב מטומאת אוכלין ובתוי"ט לעיל פ"ב מ"ב ובמשנ"א לקמן פי"ז מ"ה ד"ה וחכ"א ובבועז טהרות פ"ג סי' ד' ובתפא"י עוקצין פ"ב סי' נ"ו.
ר"ש קולית מת ש שעשאו יד לסכין והכניס הסכין לבית אינו חיבור להיות הבית טמא כאילו הכניס הקולית, ע' בבועז לעיל פ"א סי' ג'.
בר"ב ד"ה הבית טמא. שהרי מאהיל על השער המחובר למת ע' משנ"א עוקצין פ"א מ"א ד"ה ומצטרף.
מ"ה איזהו דם תבוסה המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותו דר"ע ר' ישמעאל אומר רביעית בחייו ורביעית במותו כו', הר"ש תמה על סוגיא דנדה ע"א ע"א דשבקו למשנתנו ומייתו ברייתא דמפרשי איזהו דם תבוסה ע"ש, וגם רש"י בב"ק ק"א ע"ב ובנדה ס"ב ע"ב נקט לפירושא דדם תבוסה מברייתא דנדה ע"א ועמש"כ בחידושי שם, וע"ע באור שמח פט"ו ה"י ממאכלות אסורות,
מ"ו כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בארבעה טפחים להציל הטומאה על הפתחים אבל להוציא הטומאה בפותח טפח כו', ע' במשנה כלים פי"ז סוף מ"ח ובתפא"י שם סי' ס"ד ולקמן פ"ד סי' י"ב וע"ע שם בתוי"ט מ"ב ובבועז שם סי' ג' ובמלאכ"ש ותפא"י לקמן רפי"א.
שם ר' יוסי אומר השדרה והגלגולת כמת. ע' במלאכת שלמה לקמן פ"ד מ"ב.
מ"ז טפח על טפח על רום טפח מרובע מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה כיצד ביב שהוא קמור תחת הבית כו', ע' בר"ש לקמן פי"ב מ"ז ובח"ס חי"ד סי' ש"מ וע"ע לקמן פט"ו מ"ח ובמפרשים שם ובת' הרשב"א סי' ת"י ובמפרשי המשנה לקמן רפ"ה ורפ"ז ובבועז פי"ג סי' ד' וע"ע בתורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים.
שם יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח הטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור כו', ע' ר"ש פרה פ"ה מ"ז ולקמן פ"ד בבועז סי' ד' ה' ובא"ר פ"ו מ"ז ובתוס' אנשי שם שם ובמשנ"א שם מ"ה ומ"ו וע"ע בתוי"ט פ"ט סוף מ"ג ובתפא"י שם מ"א ובמלאכת שלמה שם מ"ט.
שם אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פ"ט טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא, ע' בתפא"י לקמן פ"ד סי' י"ד ובבועז פ"ט סי' י"ט ובמשנ"א שם מ"ג ד"ה בבית וע"ע בבועז רפ"י.
בר"ב ד"ה מרובע. להכי קתני מרובע שצריך שיהא ברחבו טפח ובארכו טפח, ע' ח"ס חי"ד סי' ר"פ.
בר"ב ד"ה אין בו. ואמרו חכמים כל אשר באהל יטמא לרבות קרקעיתו של בית כמוהו עד התהום, ע' בתוס' אנשי שם לקמן פ"י מ"ו ובהתוה"מ פ' חקת סי' מ"ז.
בר"ב ד"ה כל שאינו דיליף אהל אהל ממשכן כו'. ע' במשנ"א לקמן רפ"ו ובפט"ו מ"ו.
בתוי"ט ד"ה טפח. וצריך שיהא החלל פנוי טפח שאל"כ והטומאה ממעטת את החלל טפח טומאה רצוצה היא ואינה מביאה ואינה חוצצת הראב"ד כו', ע' במשנ"א לקמן פי"ג מ"ה בד"ה אלו ממעטין ושם ריש מ"ו ובתוס' חדשים שם