אור ברסלב
אור הישר (טהרות) אהלות › פרק ראשון

אור הישר (טהרות)· הרב שמואל יצחק הילמן

אהלות · פרק ראשון

אהלות

מ"א שנים טמאים במת אחד טמא טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב כו', ע' בר"ש שהאריך בדברי הירושלמי בנזיר פ"ז ה"ד וע"ע בש"ק ובמה"פ שם ובמל"מ רפ"ה מטומאת מת.

שם כיצד שנים אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב, ע' בבועז לקמן פ"ז סי' ט' ובתפא"י פט"ו סי' ע"ח ובתוי"ט זבים פ"ה מי"א.

מ"ב כיצד שלשה כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאין טומאת שבעה, ע' בר"ש לקמן פ"ז מ"ב ובמל"מ ספ"ה מטומאת מת ובהתוה"מ פ' חקת סי' מ"ח.

שם השלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב. ע' בר"ש לקמן פי"ב מ"ד ובר"ב ותוי"ט לקמן פט"ו מ"ב ובבועז שם סי' ב'.

בר"ב ד"ה כלים הנוגעים במת, בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים מיטמאין כמת עצמו דכתיב בחלל חרב או במת חרב הרי הוה כמת והוא הדין לשאר כל הכלים כו', ע' בתוי"ט ובתפא"י כלים פי"ח מ"ז ובמפרשי המשנה לקמן פט"ז מ"א ובמשנ"א זבים פ"ד מ"ו.

מ"ג כיצד ארבעה כלים נוגעין במת ואדם בכלים כו', ע' בר"ש ובנזיר נ"ד ע"ב תוד"ה ת"ש ובמל"מ פ"ה ה"ג מטומאת מת וע"ע באור זרוע ח"ב סי' תכ"ה ובמשנ"א לקמן פט"ז מ"א.

שם אר"ע יש לי חמישי השפוד התחוב באהל כו', ע' מה שהאריך בזה במל"מ פ"ה הי"ב מטומאת מת וע"ע לקמן פ"ג מ"ז ובתפא"י שם סי' ע"ג ובא"ר ספי"ב ובפט"ו מ"ב.

שם אמרו לו אין האהל מתחשב, ע' בתוי"ט לקמן פ"ז מ"ב בד"ה ומאחוריו.

בר"ב ד"ה כיצד ארבעה. דכתיב וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם הא למדת שכל אדם הטמא טומאת שבעה מטמא הכלים טומאת שבעה. ע' תוי"ט כלים פ"א מ"ד וע"ע בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' ק"ח.

מ"ד אדם וכלים מיטמאין במת חומר באדם מבכלים כו', וכ' הרמב"ם בפיה"מ וז"ל ומה שראוי שנעיר עליו בכאן שהאדם אשר יגע במת כאשר נגע בכלים הנה הוא יטמאהו טומאת שבעה כו', ע' תוי"ט לקמן פט"ו מ"י ובמשנ"א שם.

מ"ה אדם ובגדים מיטמאין בזב חומר באדם מבבגדים ובבגדים מבאדם שהאדם הנוגע בזב מטמא בגדים ואין בגדים הנוגעין בזב מטמאין בגדים כו', ע' במשנה אחרונה לכלים פי"ט מ"ד ושם רפכ"ד ושם במס' זבים ספ"ב ורפ"ג ופ"ד מ"א ומ"ד ובמלאכ"ש שם פ"ה מ"ב ד"ה והמדף ובמשנ"א שם רפ"ה.

מ"ו אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו ואפילו מגוייד ואפילו גוסס, הנה ביבמות ק"כ ע"ב דייק הש"ס ממשנתנו טמויי לא מטמא הא מיחיי לא חיי ע"ש, ועפ"ז יש מקום למה שנסתפקו בתוס' נזיר מ"ג סוף ע"א אי כהן מוזהר על גוסס ועמש"כ בחידושי שם וע"ע בת' דבר אברהם סי' ה',

שם זוקק ליבום ופוטר מן היבום כו', ע' בס' התרומה סי' ק"ל ובאור זרוע ח"א סי' תרי"ג.

שם וכן בהמה וחיה אינן מטמאין עד שתצא נפשם הותזו ראשיהם אע"פ שמפרכסים טמאים כו', ע' פר"ח ליו"ד סי' כ' סק"ה ובאור זרוע סוף ה' מליחה.

מ"ז האברין אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכזית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין טומאתן ע' נגעים פי"ג סוף מ"ג ובר"ש שם ובמש"כ בחידושי לנדה מ"ג ע"ב וע"ע במשנ"א לכלים פ"א מ"ה ובתוי"ט טהרות פ"א מ"א ד"ח והאוכל.

מ"ח מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם כו', ע' תוס' מנחות ל"ז ע"א ד"ה קיבורת ובמש"כ בחידושי שם וע"ע באור זרוע ח"א סי' תקע"ו.

שם ושמונה עשר חוליות בשדרה כו', ע' בנחל אשכול לס' האשכול ה"א סי' ט' אות י"ג וע"א באור זרוע ח"א סי' חי"א.

בתוי"ט ד"ה מטמא במגע, ויראה לי ששתק ממנה הכתוב כו' לפי שטמא בפירוש אפילו מטומאת אהלות כש"כ משאו ע"כ, ע' תוי"ט לקמן פי"א סוף מ"ה,

מ"א אלו מטמאין באהל המת כזית מן המת וכזית נצל כו' ע' בבועז מקואות פי"א סי' ב' ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח, והנה בר"ש הביא הא דתנן בנזיר מ"ט ע"ב על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת ופריך שם על כזית מן המת מגלח על כולו לא כש"כ לא נצרכה אלא למת שאין עליו כזית בשר כו' ותימה אמאי לא משני כגון מת שנשרף ושלדו קיימת דכזית ממנו לא מטמא דאפילו כולו אם אין שלדו קיימת טהור כו' עכ"ל, ולולא דבריו היה נלע"ד עפ"מ דאמרינן בירושלמי נדה פ"ג ח"ג דדבר תורה אפילו שלדו קיימת טהור ולמה אמרו טמא מפני כבודו, ופירשו בתוס' נדה כ"ז סוף ע"ב מפני כבודו של מת ע"ש, והשתא כיון דכל טומאתו של מת שנשרף ושלדו קיימת הוא מדרבנן. הרי על טומאה דרבנן אין הנזיר מגלח כדתנן בנזיר נ"ד ע"א. וע"ע במש"כ בחידושי לערכין ד"ד ע"א, אחרי ז"ר מצאתי שהאריך בזה במעין החכמה דף צ"ב ע"א.

שם ומלא תרווד רקב, נ"ב שיעורו מבואר במשנה כלים פי"ז מי"ב.

שם השדרה והגלגולת כו', ע' לקמן פ"ג סוף מ"ו ובתפא"י שם סי' סמ"ך.

שם רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין. ע' טהרות פ"ה מ"א ובמלאכ"ש שם.

מ"ב כזית רמה בין חיה בין מתה ר"א מטמא כבשרו וחכמים מטהרים, ע' בתוס' תמורה ל"א ע"א ד"ה מלא תרווד.

שם אפר שרופים ר"א אומר שיעורו ברובע וחכמים מטהרים, עמש"כ בחידושי לפ' בהעלותך,

מ"ג אלו מטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל עצם כשעורה, הנה שיעור זה הוא הלמ"מ ואסמכינהו אקרא דארץ חטה ושעורה כדאמרינן בעירובין ד"ד ע"ש ולפ"מ דאכתי איכא למידק איך נשער על דבר שיש במינו גדולים וקטנים על זה באו חז"ל במשנה כלים פי"ז מ"ח וביארו דשיעור שעורה זו היא לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית זו מדברית, וע"ע לעיל ספ"א ובמפרשים שם. וע"ע לקמן בפרקין מ"ה בתוס' אנשי שם ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פט"ו.

שם וארץ העמים, ע' שבת ט"ו ע"ב ד"ה ואאוירא ובמל"מ רפי"א מטומאות מת ובמשנ"א לקמן ספי"ז.

בתוי"ט ד"ה עצם כשעורה. ומ"ש הר"ב שהרי במקום אחר הוא אומר בעצם אדם עמ"ש שם מ"ה עכ"ל, וע"ע שם במשנ"א מה שהעיר מהא דחולין.

מ"ד הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל כו', ע' אור זרוע ח"ב סי' תכ"ד ובמה שהארכתי הרבה בזה בחידושי לחולין ע"ב ע"א ברש"י ד"ה גולל. וע"ע בת' הרשב"א סי' תע"ה.

שם ואינן מטמאין במשא רא"א מטמאין במשא כו', ע' במשנה אחרונה לעיל פ"א סוף מ"ח ולקמן פי"ח סוף מ"ג ובמשך חכמה פ' מצורע בפסוק ואיש אשר יגע במשכבו.

בר"ב ד"ה אם יש תחתיהן עפר קברות. דמטמא במשא משום תפוסה של מת, ע' במשנ"א לקמן פט"ז מ"ג.

מ"ה אלו שאם חסרו טהורין כזית מן המת וכזית נצל ומלא תרווד רקב ורביעית דם ועצם כשעורה ואבר מן החי שחסר עצמו, ולכאורה כולה משנה יתירה היא, דהא שיעורן דכל הפרטים תנינהו לעיל במילואן וממילא אם חסרו טהורין, דהא כל מדות חכמים כן הוא כדאמרינן במנחות ק"ג ע"ב בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול כביצה מטמא טומאת אוכלין חסר שומשום אינו מטמא טו"א כו', ומה"ט כעס ר"ז על ר' ירמיה וא"ל לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא משום שהקשה על שיעורין כדאמרינן בר"ה י"ג ע"א ובסוטה ט"ז ע"ב, וכן אמר רב אשי לבנו לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן חולין צ"ח ע"א. וע' תוס' ב"ב כ"ג ע"ב דיה ועל דא ובמה שהארכתי בחידושי לזבחים כ"ו ע"א, ומכש"כ בשיעורין דהכא שהן מדאורייתא או מהלמ"מ כדכ' בר"ב ותוי"ט לעיל בפרקין מ"ב, זולת אם נימא משום דבאיסורין גם חצי שיעור אסור מדארייתא או מדרבנן להכי אשמעינן גבי טומאה דהכא טהורין לגמרי, וע' במשנ"א ובתוי"ט דפרקין לעיל מ"ג ובנדה פ"י מ"ה ובת' בית אפרים חי"ד סי' נון.

בר"ב ד"ה ורביעית דם הואיל ובתחילת ברייתו של קטן אין בו פחות מרביעית דם. ע' בתוי"ט דפרקין לעיל מ"ב.

מ"ו השדרה והגלגולת משני מתים ורביעית דם משני מתים כו' ר"ע מטמא וחכמים מטהרין, וכ' בתיו"ט שראיית ר"ע בדם מאמרו נפשות מת ולמד ממנו שאר השיעורין כו', פי' דדריש אם ל למקרא ורבנן ס"ל נפשת כתיב ודרשו אם למסרת כדאמרינן בסנהדרין ד"ד ע"א ובחולין ע"ב ע"א ובחידושי שם ובש"מ הארכתי בזה.

מ"ז עצם כשעורה שנחלק לשנים ר"ע מטמא ור' יוחנן בן נורי מטהר כו', וכ' התוי"ט לא תני להא בהדייהו דאינך דלעיל משום דהכא יחיד פליג עליה ובהנך דלעיל רבנן פליגי עליה ע"כ, וקשה איך יוכל לכלול דינא דמשנתנו עם הנהו דלעיל, הלא התם איירי בדברים הבאים משני מתים וטעמא דר"ע דמטמא משום דדריש אם למקרא נפשות קרינן. ורבנן ס"ל נפשת כתיב, משא"כ בעצם כשעורה שנחלק דבע"כ מתחילתו בא ממת אחד כמש"כ התוס' בנזיר נ"ב סע"א. וא"כ אין לו שום שייכות להני דלעיל. וחידושא דר"ע הכא הוא דאע"ג דנגע בשניהם כאחד או חברם ביחד אינו מועיל לטמא משום דחבורי אדם אינו חבור כדלקמן פ"ג מ"ד כמש"כ המפרשים ועמש"כ בחידושי שם, וגם פלוגתא דריב"נ על ר"ע אין לו שום שייכות לפלוגתא דרבנן דל דלעיל ולאו משום דיחיד הוא וצ"ע.

שם רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה ר"ש מטהר וחכמים מטמאין, ע' לקמן ספי"ג בא"ר ובבועז.

שם אבר מן החי שנחלק לשנים טהור ר' יוסי מטמא ומודים שאם ניטל חצאים שהוא טהור, ע' במשנה אחרונה לעיל מ"ו בד"ה ואבמה"ח ולקמן רפ"ג.

תוכן העניינים

אור הישר (טהרות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה