אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן
תרומות · פרק רביעי
מ"א המפריש מקצת תרומה ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר רמ"א אף מוציא הוא ממקום אחר תרומה ומעשרות. ראיתי שמדקדקים על לשון המפריש ולא קתני מפריש, ולדעתי הוא פשוט דלכו"ע לכתחילה צריך להפריש תרומתו ומעשרותיו בבת אחת כל אחד כשיעורו שגבלו חכמים, וכל הדברים במשנתנו הוא רק בדיעבד אם הפריש מקצת מה דינו ולהכי קתני המפריש מקצת כו', וכן בלתי מובן לע"ד מה שמדייק הראב"ד ספ"א מה' מעשר על לשון עליו דקתני במשנתנו דלפ"ד הרמב"ם היה לו לאמר עליה שהתרומה לשון נקבה ומובא גם בתוי"ט ע"ש, ולפע"ד אדרבה הלא לפ"ד הרמב"ם כל המדובר במשנה קאי על אותו חלק שהפריש, ולהכי שפיר תני מוציא ממנו תרומה עליו, היינו מזה החלק יפריש מיניה וביה, ולפי פירוש זה ודאי צריך להיות בלשון זכר, וע"ע במל"מ פ"א הט"ו ממתנות עניים.
מ"ב מי שהיו פירותיו במנורה ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דר"מ וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון. הנה הרמב"ם בפיה"מ ובהלכותיו מפרש כפירוש השני בר"ב דמחלקותן הוא דר"מ סבר שהם בחזקת קיימים וחכמים סברי שאינן בחזקת קיימין ע"ש וקשה הלא במשנה גיטין ל"א ע"א תנן המניח פירות להיות מפריש עליהן תרו"מ מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואם אבדו פליגי שם אם חושש להן מעת לעת של הנחה או של בדיקה ע"ש. ומדלא פליג ר"מ שם במשנה ש"מ דלכו"ע עכ"פ צריכין שיהיו קיימין, ולהכי קתני התם דוקא שהניח הפירות לכתחילה למטרה זו להיות מפריש עליהן, ומשו"ה יש מקום להעמידן בחזקת קיימין. משא"כ הכא כשנתן הסאה ללוי וסאה לעני, מסברא נטלו לאכלם ומה מקום לר"מ להעמידן בחזקת קיימין והלא אפילו שם במניח למטרת ההפרשה טרחו ג"כ התוס' לאוקים דאיירי בערבי שבתות ויו"ט דאל"ה אין תורמין שלא מן המוקף וע' תוס' ב"מ ל"ח ריש ע"א ובמש"כ בחידושי שם. וא"כ אמאי לא אסרו הכא לכתחילה לחלק ההפרשה לחלקים אלא דוקא להפריש בבת אחת מן המוקף, ומכש"כ שלא לסמוך ע"ז שהם בחזקת קיימין כדס"ל לר"מ וצ"ע כעת.
מ"ג ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף. הנה רש"י בחולין ד"ז ע"א פי' מן המוקף מן המחובר וסמוך לו כמו אין מקיפין שתי חביות כו', אבל הרמב"ם הכא בפיה"מ כ' ממה שהוא תוך היקף במקום אחד, וע"פ פירושו זה מובן מש"כ בפ"ג הי"ז מה' תרומות אהא דמוקף כיצד היו לו חמשים סאה בבית זה וחמשים סאה בבית אחר לא יפריש מאחד מהן שתי סאים על המאה כו' ושם בהי"ח כ' על שתי מגורות שבבית אחד תורם מאחד על הכל ע"ש, משום דמפרש דהיקף הבנין עושה אותן למוקף, ולהכי כינו לדין זה מוקף, ועפ"ז אפ"ל הא דאמרינן בפ' הזהב מ"ט ע"א ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר, דכוונתו על מגורה אחרת במקום אחר באותו בנין, ועפ"ז סרה קושית התוס' בגיטין ד"ל ע"ב ובב"מ ל"ח ע"א שהקשו אסוגיא דהתם הלא לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, ועמש"כ עוד בחידושי למס' בכורים פ"ב מ"ה.
מ"ד האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו של בעה"ב אם אינו יודע דעתו של בעה"ב תורם בבינונית אחת מחמשים פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה אם נתכוין להוסיף אפילו אחת אין תרומתו תרומה. וכ' הר"ש ותימה הא דאיבעי לן בפ' אלמנה ניזונית זבין לי ליתכא ואזיל זבין ליה כורא מהו מוסיף על דבריו הוי וליתכא מיהא קני או מעביר על דבריו הוי וליתכא נמי לא קני תיפשוט מהכא דמעביר על דבריו הוי דאי מוסיף על דבריו הוי שיעורא מיהא ליהוי תרומה ומתניתין משמע דאינה תרומה כלל, וע' מה שתירץ בזה בס' תורת זרעים
ולעד"נ כיון דכל ענין שליחות דתרומה ילפינן מקרא דגם אתם לרבות שלוחכם ומה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, נמצא דשליחותיה תלוי עדיין בדעתיה דבעה"ב, וסתמיה דבעה"ב כי תרים מבינונית הוא תרים כדאמרינן בב"מ כ"ב ע"א, ורק אם פיחת עשרה או הוסיף עשרה יכול לאמר להכי אמדתיך ועפ"ז לא נגע ג"כ לא בשליחותא דדעת תורה ולא בשיעורה דרבנן, משא"כ היכא דהשליח הוסיף אחת מדעתיה, אפילו אי הוה בטעות אמרינן שילהי בכורות דמצי א"ל לא איבעי לך למיטעי ע"ש, מכש"כ היכא דהוסיף במתכוין דודאי נתבטלה עי"ז שליחותיה דבעה"ב ולהכי לא הוי תרומה, אבל מה זה ענין להא דכתובות הנוגע רק למקח וממכר, ובהדיא הודו בש"ס כתובות צ"ט ע"ב שם דתרומת השליח אגידא בדעתא דבעה"ב ואינה דומה לתרומת עצמו דאיהו גופיה אפילו אם תרם אחד מעשרים תרומתו תרומה משא"כ השליח איהו תלוי בדעתא דבעה"ב ובשיעורא דרבנן ע"ש וצ"ע.
מ"ה המרבה בתרומה רא"א אחד מעשרה כתרומת מעשר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר כו' ר"ט ור"ע אומרין עד שישייר שם חולין. ופי' הר"ש דבעינן ראשית ששיריה ניכרין. והנה אהא דרישא קאמר בירושלמי ר' ירמיה בשם ר' יעקב בר אחא בשם רשב"ל אתיא דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרים קדשו מדומעין כן ר"א אומר קדשו מדומעין, ולפ"ז יוצא לנו דב"ש ור"א ס"ל דלא בעינן ראשית ששיריה ניכרין. וכמ"כ ר"מ גבי הלוקח יין מבין הכותים כדפירש"י במכות י"ט ע"ב, ור"ט ור"ע דמשנתינו ס"ל דבעינן שיריים ניכרין, וכמ"כ ר' יהודה ור' יוסי ור"ש גבי הלוקח יין מבין הכותים לפי אוקימתא דרבא בעירובין ל"ז ע"ב, ועמש"כ בחידושי שם וליומא נ"ו ע"ב ולעיל פ"ג מ"ה.
מ"ו המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן. ע' בר"ש לעיל פ"א מ"ז.
מ"ז רא"א תרומה עולה באחד ומאה ר' יהושע אומר במאה ועוד זה אין לו שיעור כו'. ע' ר"ש לקמן פ"ה מ"א ובראב"ן סי' נ"ג וסי' רפ"ב שי"א ובס' העתים ה' עירובי תחומין סי' ע"ז ושם ה' שתופי מבואות סי' צ' ובח"ס חי"ד סי' צ"ט.
מ"ח ר' יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות לבנות מעלות את השחורות כו'. ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' וי"ו ובס' אור גדול סי' סמך.
מ"ט כיצד חמשים תאנים שחורות וחמשים לבנות נפלה שחורה שחורות אסורות והלבנות מותרות נפלה לבנה לבנות אסורות ושחורות מותרות בשאינו ידוע מה נפלה מעלות זו את זו בזו ר"א מחמיר ור' יהושע מיקל. הנה ממשנה זו הוכיח בס' חסידים סי' תתמ"ח דשחורות ולבנות הן שני מינין גם לברכת שהחיינו כדהובא ג"כ במלאכת שלמה, ולע"ד יפלא ההרכבה בזה הלא אפילו הכא גופה לאו משום לתא דשני מינין אתינן עלה אלא מפני דחזותן מעידות עליהן ואינו נופל בהם שם תערובות משום שינוי מראיהן. ומצאתי שהעיר בזה בס' גפי אש וע"ע בת' שבות יעקב סי' ל"ז ובמג"א סי' רכ"ה סק"י.
מ"י ובזו ר"א מיקל ור' יהושע מחמיר בדורס ליטרא קציעות ע"פ הכד ואינו יודע איזהו רא"א רואין אותן כאילו הם פרודות והתחתונות מעלות את העליונות ר"י אומר לא תעלה עד שיהיו שם מאה כדין. ע' זבחים ע"ג ע"א ובכ"מ פי"ד ה"ו ז' מה' תרומות ובפלתי סי' ק"י סק"י.
מי"א סאה תרומה שנפלה ע"פ מנורה וקפאה רא"א אם יש בקפוי מאה סאה תעלה באחד ומאה. וכ' הר"ש וקפאה הסיר מה שלמעלה כו', ולכאורה כיון שהסיר מה שלמעלה מדוע צריך ר"א אחד ומאה לבטל הסאה שנפלה הלא איהו ס"ל לקמן פ"ה מ"ב שאני אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה וע' ירושלמי שבת פי"ח ה"א. די"ל דמה שאמר ר"א סאה שנפלה היא סאה שעלתה היא דוקא בתרומה טמאה להחמירה לשריפה. אבל גבי תרומה טהורה מודה ר"א דכשמגביהה חזרה לשם תרומה כמו שהיתה. וע' בר"ב ותוי"ט לקמן פ"ה מ"ג.
מי"ב שתי קופות ושתי מנורות שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהם ואין ידוע לאיזו מהן נפלה מעלות זו את זו רש"א אפילו הם בשתי עיירות מעלות זו את זו ע' בתוה"ב הארוך דפוס ברלין דף קי"ד ע"א.
מי"ג א"ר יוסי מעשה בא לפני ר"ע בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם לתוכן חציה תרומה ואמרתי לפניו תעלה לא שהתרומה תעלה בחמשים ואחד אלא שהיו שם מאה ושני חציים וכ' הר"ב ואשמעינן ר' יוסי, שאין האגודה שחציה תרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה ולא אמרינן שהאגודה כולה תדמע כיון שהיא תרומה מעורבת. והקשה במשנה ראשונה הלא הא דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון כבר תנינן פ"ה מ"ו והך דהכא ל"ל ע"ש, ולדידי בלתי מובן קושיתו הרי הר"ב גופיה מבאר על אתר דהכא החידוש מפני דהאגודה גופה בלולה מתרומה וחולין ולפ"ז היה מקום לאמר שהאגודה כולה תדמע ומשו"ה שפיר אשמעינן ר' יוסי דאינה מדמע אלא לפי חשבו התרומה של אותה האגודה, וא"כ ל"ד למתניתין דלקמן, לבד מאי דהתם גופה תנאי אחריני פליגי בהאי כללא. וע' במה"פ לירושלמי דשילהי פרקין.