אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן
שביעית · פרק שלישי
מ"א מאימתי מוציאין זבלים ואשפתות משיפסקו עובדי עבודה כו'. והנה ישנן נוסחאות דגרסי עוברי עבירה, וקשה להבין שהתנא יגביל זמן ההיתר להעמידו ע"פ דרך עוברי עבירה במקום שיוכל לקובעו על גבול הזמן של עובדי עבודה דעכו"ם או של חו"ל או משיפסקו עובדי עבודה בכל השנים שאיננה שנת השמיטה, ולפי נוסחא זו מה נעשה בקבוץ גליות הבא ושעוד יקויים בנו אשפוך את רוחי על כל בשר בב"א, ועוד מהיכן פסיקא ליה לתנא לפי גרסא זו שבכל הדורות שהיו ישראל שרויין על אדמתן לא נמצא שום דור שלא היו ביניהם עוברי עבירה.
בתוי"ט ד"ה משיפסקו. ירושלמי מעתה אפילו משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מראית העין כו' א"ר יוסי הדא אמרה לא חשו לעוברין ושבין מפני מראית העין, ע' ח"ס חא"ח סי' סמ"ך.
מ"ב עד כמה מזבלין עד שלש אשפתות לבית סאה של עשר עשר משפלות של לתך לתך כו'. הנה ברמב"ם רפ"ב מה"ש עושה מלשון המשנה חשבון כולל דלא יעשה אשפה פחותה ממאה וחמשים סאה של זבל, וע' בתוס' אנשי שם ובמה שהאריך בזה בפאת השלחן סי' ב' ס"ב.
מ"ג עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה כו' עושה אדם את זבלו אוצר כו'. ולשון הרמב"ם פ"ב ה"ב מה"ש והרוצה לעשות כל שדהו שדהו שלש שלש אשפתות לתוך בית סאה עושה והרוצה ל לעשות זבלו אוצר עושה ע"כ, ובזה איכא למידק מדוע הוסיף הרמב"ם לפעולות אלו תיבת רצון, הלא ודאי עושה לפי רצונו ואם לא היה רוצה לא היה עושה וצ"ע כעת.
מ"ד המדייר את שדהו עושה סהר לבית סאתים עוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית כו'. ע' ראב"ד ומפרשים פ"ב ה"ד מה"ש ובמה שהקשה בתורת הזרעים ע"ד הכ"מ שם.
מ"ה לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדהו עד שיהיו בו שלש מורביות שהם שלש על שלש על רום שלש שיעורו עשרים ושבעה אבנים. ע' כפתור ופרח סוף פרק מ"ח ובתוי"ט אהלות ספ"ג.
מ"ו גדר שיש בו עשרה אבנים של משאוי שנים שנים הרי אלו ינטלו ברדב"ז פ"ב ה"ז משמיטה כ' וז"ל ואי הוה גרסינן ינטל הוה ניחא טפי דקאי אגדר עכ"ל, לא ידענא במאי ניחא ליה טפי אי קאי אגדר. הלא כמו דגרסינן הרי אלו ינטלו קאי ג"כ אאבנים של הגדר. ומאי עדיפותא במאי דהוה משבש לשון המשנה בכדי שיהיה מוסב על הגדר גופיה.
מ"ז אבנים שזעזעתן המחרישה או היו מכוסות ונתגלו כו'. ע' בס' ניר מה שהאריך בביאור משנתנו.
שם המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ כו', אמנם אם הנוגעות בארץ מעכבות מליצוד את האישות ואת העכברים אז גם הנוגעות בארץ ינטלו כדמוכח בתוס' מו"ק ד"ו סוף ע"ב.
מ"ח אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים מפני שהוא מתקנן לשביעית כו'. הרמב"ם פ"ב הייא מה"ש דלג על רישא דמשנתנו ופתח בסיפא וע"ש בראב"ד ומפרשים ובפאת השלחן סי' ב' סי"א ובבית ישראל ובית רידב"ז שם.
מ"ט אבני כתף באות מכל מקום והקבלן מביא ואלו הן אבני כתף כו' ראיתי בס.' אמונת יוסף שהקשה אמאי לא תני נמי האי חילוקא דקבלן לעיל במ"ז גבי המסקל את שדהו כו' ע"ש, ולדעתי בלתי מובן ההרכבה דהתם לא תני רק במסקל שדהו ולא נחית אלא לאשמעינן העיקר שמוכרח להניח את הנוגעות בארץ. וכמו דמסקל הגדולות עם הקטנות כמ"מ צריך להניח הנוגעות בארץ הגדולות עם הקטנות. ולהכי סמיך להו וכן גרגר של צרורות, וכל אלו אינן נוגעות לקבלן, משא"כ הכא באבני כתף שהן אבני בנין כדפליגי ר"מ ור' יוסי בגדלן. ונאספות לאו דוקא משדהו אלא גם ממקומות אחרים, דוקא באלו מצא התנא מקומו לקבוע דין קבלן להיותן נוגעות לבנין.
מ"י וכן החופר בור שיח ומערה. הר"ש והר"ב מפרשים דהאי וכן קאי אפלוגתא דר' יהושע ור"ע, אבל עצם פלוגתתם היא על שאר ימות השנה, והרמב"ם ספ"ב מה"ש מפרש דהאי וכן קאי אשביעית, וע' בית ישראל על פאת השלחן סי' ב' ס"ק כ"ג.