אור ברסלב
אור הישר (זרעים) פאה › פרק שביעי

אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן

פאה · פרק שביעי

פרק ששי

מ"א כל זית שיש לו שם בשדה אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה. והנה כל המפרשים נלאו לפרש תיבת אפילו ותיבת בשעתו, ואף אם יהיו גורסין אפילו זית הנטופה בשעתה. אבל כ"ף של כזית מיותר ע"ש, אכן בסמ"ג לאוין רפ"ח ליתא תיבת אפילו, רק כזית הנטופה בשעתה גריס, וגם זה צריך ביאור כנ"ל, אולם מלשון הרמב"ם בפ"ה הכ"ג ממ"ע משמע דלא היתה בגרסתו תיבת אפילו ולא תיבת בשעתו ולא אות כ"ף של כזית ע"ש, אמנם בפיה"מ להרמב"ם בפרקין משנה ב' נראה דגריס במשנה א' שתי התיבות אפילו ובשעתה וכ"ף דכזית, ואפשר מפני דפי' זה הוא רק העתקה מביאורו הערבי, והמעתיק כתב ע"פ גרסתו הוא שמצא במשנה בלשון הקדש.

מ"ב זית שנמצא עומד בין ג' שורות של שני מלבנים ושכחו אינו שכחה. בירושלמי אית תנאי תני שנמצא אית תנאי תני שנמצא עומד מ"ד שנמצא מסייע לר' יוחנן מ"ד שנמצא עומד מסייע לר"א כו', פי' דר"י הבין הא דמשנתנו פוטר זית זה משכחה דקסבר דזית זה נמצא עקור ממקומו והזיתים עדיין עליו ולהכי חשב עליו הבעה"ב להשתמש בו לעצים או למוכרו כמו שהוא ומשו"ה אינו חל עליו שם שכחה, וא"כ הרי אינו עומד אילן זה כשאר אילנות, ולכן דייק ר"י תיבת שנמצא היינו שנמצא עקור, ור"א ס"ל כתנאי דגרסי נמצא עומד, ודייק תיבת עומד לעיקר שהוא עומד כשאר אילנות ופטורו מן השכחה משום שהשורות הסתירוהו ע"ש.

והנה אע"ג דר"א תלמידיה דר' יוחנן הוה כדאמרינן ביבמות צ"ו ע"ב וע"ש ע"ב ע"ב רש"י ד"ה ראיתי לבן פדת ובמש"כ בחידושי שם, מ"מ נקטו כאן כל המפרשים כר"א נגד ר"י רביה, משום דלא איהו לחודיה פליג עליה רק סמיך על הני תנאי דגרסי שנמצא עומד כנ"ל, אולם הא קשה לפ"ד הני תנאי ור"א דס"ל כוותייהו הלא תיבת שנמצא מיותר והיה מספיק אי הוה תני זית העומד בין ג' שורות, כיון דעומד ככל האילנות וכל פטור שכחתו הוא משום שהאילנות הסתירוהו, וקא חזינן דהרמב"ם הבין מתניתין כר"א ואפ"ה לשונו בפיה הכ"ה ממתנות עניים זית העומד באמצע השורות כו', כן איכא למידק מדוע השמיט הרמב"ם הך דינא דר' יוחנן אי אילן שנעקר ממקומו ופירותיו עדיין עליו אם יש בו דין שכחה, ואפשר דנכלל במש"כ שם הכ"ד אחרי שמפרש דין זית שיש לו שם בשדה וז"ל היה מסויים בדעתו הרי זה כמפורסם וידוע כו' ע"ש, כן איכא למידק לפי הנ"ל על לשון התוספתא בפ"ג דלא נקט בהאי דינא לא לשון שנמצא ולא לשון עומד, רק הכי גרסת הברייתא התם הזית שהוא על שלש שורות על שני מלבנין ושכחו אין שכחה ע"ש. הלא תיבת שנמצא ותיבת עומד המה עיקרים להלכה ואיך נשמטו וצ"ע.

מ"ג איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה היה בוצר עקץ את האשכול הוסבך בעלים נפל מידו לארץ ונפרט הרי הוא של בעה"ב המניח את הכלכלה

תחת הגפן בשעה שהוא בוצר ה"ז נוזל את העניים על זה נאמר אל תסג גבול עולים. וכ' בתוי"ט נפל מידו בירושלמי לא גרס מידו וכן לא העתיק הרמב"ם בפ"ד מה' מתנות עניים ע"כ, הנה גרסא זו נ"מ גדולה כמו לפירושא דמתניתין כן לדינא, דלפי הגרסא ונפל מידו י"ל דוקא שכבר היה בידו לכן הוא של בעה"ב ולא יוכלו העניים לזכות בה מפני שבעה"ב או הפועל הבא מכחו זכו בהגבהה, ואי לא גרסינן לה אז סביכת הפרי בעלים בלבד קנתה לבעה"ב, ואפשר נמי דתרי מילי נינהו במתניתין, או הסביכה בעלים או קנין ידו. ואולי דוקא שניהם ביחד גורמים הקנין להבעה"ב.

כן לדברי הירושלמי פרט בנשירתו קדש. צ"ל דהכא איירי שבצר בידו מן הגפן וקודם שהגיע לארץ חטפה בידו ונפל מידו אז לא הוי של בעה"ב דמשעת נשירה קדש לעניים ואיהו חטף דבר שאינו שלו, דאם במניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר תנן בסיפא דגוזל בזה את העניים מכש"כ הכא דחטף בידים וצ"ע וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"ט.

מ"ד איזהו עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף כו'. ע' בפי' הרמב"ם והר"ש ובמה שהאריכו בזה הראב"ד והר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' קדושים פרק ג' משנה ג' ובכפתור ופרח סוף פרק נ"ב ובס' יראים סי' קנ"ט.

מ"ה המדל בגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כן הוא מדל בשל עניים ד"ר יהודא רמ"א בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים. וכי התוס' במו"ק ד"ד ע"ב וז"ל כך מידל בשל עניים דכי אסר רחמנא ליקח עוללות ה"מ בשעת בצירה כדכתיב כי תבצור כרמך לא תעולל איסור עוללות עלייהו עכ"ל, וקשה טובא הלא בפירושם ע"ד ר' יהודא הניחו בזה תימה ע"ד ר"מ. וכי פליג ר"מ על הכתוב ומ"ט דר"מ, ועוד מדוע נאדו התוס' מטעם הירושלמי בפרקין דר"י סבר דעניים יש להם דין שותפים אל הבעה"ב ור"מ סבר עניים דינם כקונים ממנו, ובזה הלא מפרשים טעמא דתרווייהו. ועוד הלא מן הירושלמי תקשה ע"ד התוס' דהא בין לר"מ בין לר"י יהיו העניים שותפים אל הבעה"ב או קונים ממנו גם בשעת הגידול שהוא קודם הבצירה, ומצאתי במלאכת שלמה שהביא לדברי התוס' ולדברי הירושלמי ולא העיר מכל הנ"ל וצ"ע.

מ"ו כרם רבעי בש"א אין לו חומש ואין לו ביעור ובה"א יש לו הנה פלוגתתם בזה דב"ה ילפי קדש קדש ממעשר מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף כרם רבעי כן וב"ש לית להו האי גז"ש. והקשה בר"ש לב"ה למה לן קדש הלולים למילף אחליה והדר אכליה תיפ"ל מהך גז"ש, וכן הקשו התוס' בקידושין נ"ד ע"ב ובברכות ר"פ כיצד מברכין וע"ש בתוס' ר' יהודא חסיד ובתוס' הרא"ש ושטמ"ק ובצל"ח לברכות שם ובמה שתירץ במקנה לקידושין שם. וע"ע בכלכלת שביעית איך דמבאר הא דבסוגיין בטוב טעם.

מ"ז א"כ למה נאמר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם הבציר. פי' אין להעניים זכות ללקיטת העוללות קודם שהבעה"ב התחיל לבצור את האשכלות, אמנם גם קודם הבצירה יש להם חלק עם בעה"ב לר' יהודא כשותפים ולר"מ כקונים כמבואר בירושלמי בפרקין לעיל ה"ה. ומאימתי מתחיל זכות חלק העניים בכרמו באופן שלא יוכל הבעה"ב להקדישו משום אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מבואר תיכף בתר הכי במשנה ח' ועמש"כ בחידושי שם.

מ"ח המקדיש את כרמו עד שלא נודעו בו העוללות אין העוללות לעניים משנודעו בו העוללות העוללות לעניים. וכ' בר"ש מפורש בירושלמי ובתוספתא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ע"כ, ע' כה"ג במשנה ערכין כ"ו ע"ב ובירושלמי כלאים פ"ב ה"ה ושם פ"ה ה"ה ופ"ז ה"ג פסחים פ"ג ה"ג כתובות פ"ג ה"ז ב"מ פ"א ה"ד.

תוכן העניינים

אור הישר (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה