אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן
מעשרות · פרק שני
מ"א היה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין. הנה בירושלמי דייק עלה דמשנתינו ר"מ היא דאמר אין מתנה כמכר, וכה"ג בירושלמי מע"ש פ"א ה"א ע"ש, וקשה הלא בפלוגתא דר"מ וחכמים בבכורות ס"פ יש בכור משמע דפלוגתייהו נוגע דוקא לדהתם, דר"מ סבר מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל מתנה וירושה לא ורבנן סברי תשובו לרבות את המתנה ע"ש, ואין לאמר דמהתם תתפשט פלוגתייהו גם לעלמא, וילפינן מינייהו לכל חד כדאית ליה, דא"כ למאי איצטריך לן בערכין ל"א ע"ב קרא דלצמיתות לרבות את המתנה, תיפ"ל מהתם, וכן בכ"מ בש"ס מבע"ל אי מתנה כמכר ולא תלינן בפלוגתא דר"מ וחכמים דבכורות, ועמש"כ בחידושי למע"ש שם.
מ"ב היו יושבין בשער או בחנות ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין ובעל השער ובעל החנות חייבין ר' יהודה פוטר עד שיחזיר את פניו כי'. והנה בירושלמי א"ר לעזר ר' יהודא ור' נחמיה שניהם אמרו דבר אחד דתנינן תמן ר' נחמיה אומר כל שאין אדם בוש מלוכל בתוכה חייבת כו', ולכאורה לפי הכלל דכל היכא דחז"ל דייקו בלשונם שניהם אמרו דבר אחד הוא להראות דהיא שיטה ולית הלכתא כחד מינייהו אפילו הן מאה כמבואר בתשובת הנשיא המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד וכן הסכימו כל הראשונים כמו שהארכתי בחידושי למנחות נ"ז ע"ב ע"ש, א"כ איך פסק הרמב"ם בפ"ד ה"ח מה' מעשר כר' נחמיה ע"ש, וי"ל דהרמב"ם יאחז דעת ר' יוחנן דטעמיה דר' יהודא משום דעשו אותו כייחור שהוא נוטה לחצר ע"ש, ולפ"ז לא הוי טעמיה כלל משום בושה וכר' נחמיה.
מ"ג המעלה פירות מן הגליל ליהודא או עולה לירושלים אוכל מהם עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך כו'. וכ' הר"ב ליקט פירות בגליל כדי למכרן ביהודא. אולם הגר"א ז"ל בשנו"א מפרש להביא שם לאכול ולא למכור דאלת"ה הוי כמוליך לשוק וקובע תיכף אוכל מהם ע"ש, והנה דכמו להגר"א ז"ל הכריחו משנה דלעיל פ"א מ"ה דמוליך לשוק עושה קבע למעשר, כמ"כ הניעו גם להר"ש במאי דמסיק שבמקום אחר אין דעתו למוכרן וע"ע במלאכת שלמה מה שהאריך בזה.
אולם אכתי קשה לפמש"א בירושלמי לעיל שם דמוליך לביתו בדעתו הדבר תלוי אבל במוליך לשוק לא בדעתו, פי' שמא ימצא לקוחות ויהיו הפירות טבולים שהמקח קובע למעשר ע"ש, א"כ מה יועיל מה שבדעתו למכור ביהודא, הלא אם יזדמן לו לוקח בשערי גליל ויתן לו מחיר יקר וטוב בעד הפירות שלא יוכל להשיג גם ביהודא האם לא ימכרם נמצא דגם החלטתו ליהודא בטלה כיון שהפירות עומדים למכירה.
לכן מכ"ז נראה דאם המוכר שבגליל קשור בשטר אל הלוקח שביהודא שהפירות שילקוט הם מכורים לו זולת מה שיאכל במשך נסיעתו מגליל עד חצר המוכר שביהודא, על מכירה כזו אפשר דגם הגר"א ז"ל יודה דאינו קובע למעשר עד שיגיע לרשות הלוקח שביהודא כנלע"ד, וע"ע בכפתור ופרח פל"ב.
מ"ד פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן ר"א אוסר מלאכול מהם עראי וחכמים מתירין חוץ מכלכלת תאנים כו'. וגרסינן בירושלמי מה נן קיימין אם בכלכלה של תאנים דברי הכל אסור אם בזיתים על השמן וענבים על היין ד"ה מותר אלא כי נן קיימין בתמרים והוא עתיד לדורסן ובגרוגרות והוא עתיד לדושן כו', הרי בהדיא מלשון הירושלמי דלאו דוקא תאנים, ואילו ברמב"ם פ"ג ה"ד מה' מעשר וביו"ד סי' של"א סעיף פ"ג משמע דוקא תאנים, ובמשנה ראשונה הסביר דוקא תאנים ע"ש. ולא זכר לדברי הירושלמי.
מ"ה ר' יהודא אומר אוכל אחת אחת פטור ואם צרף חייב. וכ' הר"ב שלקח בעל הגינה שתים כאחת ונתן לו חייב. ע' תוס' ב"מ פ"ט ע"ב ד"ה ותרתי מנלן.
שם א"ר יהודא מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלים כו', וכ' בשנו"א וז"ל ולא היה בירושלים רק גנת ורדים והתירו להיות שם עכ"ל, כוונתו לברייתא דב"ק פ"ב ע"ב.
מ"ו האומר לחבירו הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור לי בורר ואוכל כו' ע' כפתור ופרח פרק שלשים מה שהאריך בזה.
מ"ז או שיאכל בני בשכרי הוא אוכל ופטור ובנו אוכל וחייב. ע' בשטמ"ק ובמעיני החכמה לב"מ צ"ב ע"ב.
שם זה הכלל האוכל מן התורה פטור ושאינו אוכל מן התורה חייב. ע' בת הרשב"א סי' שס"א.
מ"ח היה עושה בלבסים לא יאכל בבנות שבע בבנות שבע לא יאכל בלבסים. והנה בירושלמי פריך דמשנה שאינה צריכה היא דכבר תנינן בב"מ צ"א ע"ב היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים כו' ומשני דכאן צריך שהיו שתיהן ביחור אחד, וכ' הרדב"ז בפ"ה הי"ב מה' מעשר דאף שהרמב"ם לא הביא הא דשניהם ביחור אחד מ"מ הדין אמת הוא כיון שלא שכר אותו אלא לעשות בלבסים למה אוכל בתאנים אע"פ שהכל ביחור אחד הרי לא שכרו לעשות בתאנים ע"ש. אמנם אין כן דעת הרשב"א המובא בשטמ"ק לב"מ שם שכ' גבי העושה בתאנים לא יאכל בענבים דמיירי ששכרו לארות תאנים ולבצור ענבים ואפ"ה כל שהוא מלקט תאנים לא יאכל ענבים כי ממין שאינו נותן עכשיו לכליו של בעה"ב אינו אוכל דאילו לא שכרו ללקט ענבים פשיטא דאינו אוכל בענבים וכן מוכח בגמרא עכ"ל, וכיון דהתם איירי דשכרו לשני המינים והירושלמי פריך דמשנתנו אינה צריכה דכבר תנינן לה התם. הרי בע"כ דשתי המשניות בחדא גוונא איירו דשכרו לשני המינים כנ"ל.