אור ברסלב
אור הישר (זרעים) מעשרות › פרק שלישי

אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן

מעשרות · פרק שלישי

פרק שני

מ"א המעביר תאנים בחצרו לקצות בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין. והקשה במלאכת שלמה הלא הכא בע"כ כלולה אשתו בכלל בני ביתו מדפריך בירושלמי ואין לה עליו מזונות ומשני כמ"ד אין מזונות לאשה דבר תורה וא"כ תקשה מכאן ע"ד התוס' בברכות כ"ד ע"א שהקשו על רש"י וכתבו דלא אשכחן אשתו דקרו בני ביתו ע"ש.

ולעד"נ דבניו דמשנתינו הם הגדולים קצת, ובבני ביתו כלולים בניו ובנותיו הקטנים, אבל אשתו כלולה רק בתיבת ביתו, וכלשון המשנה ריש יומא ביתו זו אשתו, וה"נ א"ר יוסי בגיטין נ"ב ע"א מימי לא קריתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי, והשתא המובן במשנתנו דכמו דמוקי בירושלמי דאין מזונות לאשה דבר תורה, כמ"כ בבניו ובבנותיו הקטנים אין זה נמי דבר תורה כדאמרינן בכתובות מ"ט ע"ב באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים ע"ש.

ועפ"ז סרה נמי קושית התוס' מעל רש"י בברכות שם שהקשו דלא אשכחן דמקריא בני ביתו אשתו, דבאמת לא כתב רש"י כן, רק ז"ל שם היה ישן במטה ובני ביתו, ואשתו בכלל ביתו עכ"ל, וא"כ לא קרי רש"י לאשתו בני ביתו דזה קאי על בניו ובנותיו הקטנים. אבל אשתו כלולה רק בתיבת ביתו וזהו כלשון המשנה ביומא והברייתא דגיטין כנ"ל. וע"ע מש"כ בחידושי לקידושין כ"ב ע"א.

מ"ב המוציא פועליו לשדה בזמן שאין להם עליו מזונות אוכלין ופטורין. וכ' הר"ב אם נתן להם דמתנה אינה כמכר, הארכתי בזה בחידושי לב"מ ט"ז ע"א ולבכורות נ"ב ע"ב.

מ"ג השוכר את הפועל לעשות בזיתים אמר לו על מנת לאכול זיתים אוכל אחד אחד פטור ואם צירף חייב. וכ' הר"ב ואם צירף שנים ביחד חייב דהוי קבע ע"כ, ע' תוס' ב"מ פ"ט ע"ב ד"ה ותרתי ולעיל פ"ב מ"ה ובמלאכת שלמה שם.

מ"ד מצא קציצות בדרך ואפילו בצד שדה קציצות וכן תאנה שהיא נוטה על הדרך ומצא תחתיה תאנים מותרות משום גזל כו'. וקשה מאי האי דפריך בר"פ אלו מציאות ממשנתנו אהא דיאוש שלא מדעת, דילמא שאני הכא דהוא בדרך לעוברים ושבים וכל סוגי בני אדם עוברים שמה כיהודים כך אינם יהודים ולא יקפידו על מציאות תאנה בדרך לבלי לאכלה ולהכי הוי לכתחילה אבידה מדעת מצד הבעה"ב, וכן יחשוב גם מוצא התאנה, משא"כ מי שאבדה לו אבידה בעיר במקום מסוים דשייך בזה הכרזה ונתינת סימן לבני העיר דיתבי בדוכתייהו ושמעי ההכרזה בזה יש מקום לבעל אבידה לחשוב אולי מצא איש החפץ לקיים מצות השבת אבידה ולהכי לא מייאש, והא ראיה דהרמב"ם פסק בפי"ג ה"ה מה' גזלה דמקום הוי סימן מובהק ע"פ דין תורה ע"ש, ואין לך סימן מובהק יותר מצד המקום כהא דתאנים תחת התאנה. ואיך פסק שם פט"ו הט"ו כמשנתנו דמותרות משום גזל, כן רבא גופיה דס"ל שם כ"ב ע"ב מקום הוי סימן ולא מייאש איך יפרנס משנתנו דמקום לא יועיל ומותרות משום גזל, ובע"כ דתאנים בדרך שאני משאר אבידה בעיר במקום מסוים וצ"ע כעת, וע"ע בס' משנה אחרונה למס' מכשירין פ"ב מ"י.

מ"ה איזוהי חצר שהיא חייבת במעשרות ר' ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים הבלים [נשמרים בתוכה כו'. הא דלא תני נמי איזה בית המחייב במעשרות, משום דבית טובל דבר תורה מדכתיב ביערתי הקדש מן הבית כדאמרינן בירושלמי, לפיכך כל בית עושה קבע למעשרות זולת אם אין בו ארבע אמות על ארבע ן אמות דלאו שם בית עליו. משא"כ חצר דקובעת רק מדרבנן כדכ' התוס' בב"מ פ"ח ע"א ד"ה שתראה לכן נופלת השאלה על איזו חצר תקינו רבנן, אמנם זהו רק לר' ינאי, אבל לר' יוחנן שם דס"ל דגם חצר קובע מדאורייתא מדכתיב ואכלו בשעריך. לדידיה איכא טעמא אחרינא דהא איהו קאמר התם מה בית המשתמר אף חצר המשתמרת, משו"ה שפיר נופלת מחלקותם במשנתנו מה נקרא משתמרת.

אכן התם גופה איכא למידק קצת אהא דר' יוחנן, דקאמר דקרא דמן הבית אתא להורות על חצר דצריכה להיות משתמרת כמו בית ע"ש. הרי משום זה ל"ל קרא הלא אם אינה משתמרת הויא הפקר והפקר בלא"ה פטור ממעשרות, ואפ"ל דהני קראי דפוטרין הפקר ממעשר איירי היכא דהבעה"ב הפקיר בפירוש משא"כ באינה משתמרת, אבל לפ"ז צ"ע בפיה"מ להרמב"ם דמשנתנו ע"ש.

מ"ו הגגות פטורין אע"פ שהם של חצר החייבת כו'. איכא למידק מדוע לא העירו המפרשים הכא מש"כ התוס' בגטין פ"א ע"א ד"ה דרך גנות דהפטור הוא רק לאכילת עראי אבל אכילת קבע אסורה ע"ש, ואם הבינו שכוונת התוס' הוא דוקא אם הכניסו לבית דרך גגות אז אסורה אכילת קבע והכא איירי דכל אכילתו היא על הגג ואז גם אכילת קבע מותרת, עכ"פ גם זה צריך ביאור, ועוד לפי סוגיא דהתם אמאי לא הביא במשנה דהכא דין קרפף. דהתם קאמר דגגות וקרפיפות דין אחד להם וצ"ע.

מ"ז סוכת היוצרים הפנימית חייבת והחיצונה פטורה ר' יוסי אומר כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים פטורה. צע"ק אם יפלוג ר' יוסי על ר"מ גם לענין סוכה ומזוזה בסוכה ד"ח ע"ב וע"ע בגבורת ארי ליומא ד"י ע"א.

שם סוכת החג בחג ר' יהודא מחייב וחכמים פוטרין, וכ' הר"ב דר"י לטעמיה דסבר סוכה דירת קבע בעינן וחייבת במזוזה, עמש"כ בחידושי לסוכה ר"י ע"ב.

מ"ח תאנה שהיא עומדת בחצר אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב רש"א אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו. ע' תוס' ב"מ פ"ח ע"א ד"ה עד שיראה ובמלאכת שלמה לעיל פ"ב מ"ה.

מ"ט גפן שהיא נטועה בחצר נוטל את כל האשכול וכן ברמון וכן באבטיח דברי ר"מ ר"ע אומר מגרגר באשכול כו'. הרמב"ם פסק כר"ע וע' בת' חו"י סי' צ"ד ד"ה הלכה כר"ע מחבירו.

שם הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרים חייבין, וכ, הרמב"ם בפיה"מ דדרך אלו העשבים שצומחים בגנות ובבתים מבלי שזרעו אותם ואומר בכאן שאם הם נשמרין כלומר במקום שימור שחייבין במעשרות עכ"ל, ונלע"ד דבדבריו אלו נשמר מקושית התוס' בנדה נ"א ע"א ד"ה אלא דזרעינהו מדוע נקט שבחצר והאריכו בזה ע"ש אמנם לפמש"כ הרמב"ם ניחא כיון דעשבים אלו צומחין באיזהו מקומן מבלי שזרעו אותם, וכאשר דין מעשר הוא דוקא שיהא נשמר, והשתא בשלמא אם נצמחו בבית או בגינה שם הם סתמא בחזקת שימור, משא"כ חצר שיש משתמרת ויש שאינה משתמרת, עד דמשו"ה איפלגו כל הני תנאי לעיל משנה ה' איזהו חצר שהיא חייבת במעשרות ועמש"כ בחידושי שם. ולכן תנא הכא התנא במשנה לכתוב התנאי רק גבי חצר אם היו נשמרים חייבין., וע"ע במלאכת שלמה פ"ג מ"ה דעוקצין.

מ"י עומדת בארץ ונוטה לחו"ל בחו"ל ונוטה לארץ הכל הולך אחר העיקר ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. ע' במשנה אחרונה לאהלות פ"ו מ"ז בד"ה ואיכא למידק.

שם ובירושלים הכל הולך אחר הנוף, ע' תוס' מכות י"ב ע"א ובמש"כ בחידושי שם.

תוכן העניינים

אור הישר (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה