אור ברסלב
אור הישר (זרעים) מעשר שני › פרק רביעי

אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן

מעשר שני · פרק רביעי

פרק שלישי

מ"א המוליך פירות מע"ש ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פדהו כשער מקומו. ולכאורה איכא למידק בשלמא ממקום הזול למקום היוקר הוא דרך העולם, אבל ממקום היוקר למקום הזול וכי בשופטני עסקינן שאם יוכל לקבל במקומו שתי סלעים יטריח א"ע ויוציא ג"כ הוצאות ההובלה בכדי ליקח סלע, ובע"כ דמיירי שלא נזדמן לו במקומו לפדותם אפילו בזול, או שלא ידע בהיותו במקומו דשלא במקומו הוא בזול והידיעה באה לו אחרי שהביא לשם, ועפ"ז איכא למידק קצת דהו"ל לתנא למיתני הדבר המצוי ברישא והוא ממקום הזול למקום היוקר, ואח"כ הדבר דלא שכיחא כ"כ וצע"ק.

מ"ב ואת שאין דמיו ידועים יפדה ע"פ שלשה כו'. וכ' הר"ב ע"פ שלשה שמאים בקיאין כו', ע' יד רמ"ה לסנהדרין י"ד ע"ב.

מ"ג הפודה מע"ש שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו ובין שניתן לו במתנה. ע' קידושין נ"ד ע"ב ובת' שיבת ציון סי' מ"ז וע"ע בכפתור ופרח פל"ה.

מ"ד מערימין על מע"ש כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים לעבדו ולשפחתו העברים הילך מעות אלו ופדה לך מע"ש זה ע' עונג יו"ט סי' צ"ג.

שם אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים ולעבדו ולשפחתו הכנענים מפני שידן כידו, ע' תוס' ב"מ י"ב ע"א ד"ה אי אמרת.

מ"ה היו עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי הפירות האלו נתונים לך במתנה חוזר ואומר הרי אלו מחוללין על מעות שבבית. וכ' הר"ב היה עומד בגורן ורוצה להערים ולפדות מע"ש בלא חומש, עמש"כ בחידושי לב"מ מ"ו ע"א וע"ע כפתור ופרח פ"מ.

מ"ו משך ממנו מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים נותן לו סלע ומשתכר בסלע ומע"ש שלו כו', ע' מקנה לקידושין נ"ד ע"ב ובנועם ירושלמי למכילתין ריש פ"ה.

מ"ז היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקידושיה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו ר' יהודא אומר צריך לפרש ע' ראב"ן סי' ק'.

מ"ח המניח איסר של מע"ש ואכל עליו אחד עשר באיסר ואחד ממאה באיסר בש"א הכל עשרה ובה"א בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה. ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ל"א ובת' עין יצחק חא"ח סי' כ"ב.

מ"ט כל המעות הנמצאים וכ' במשנה ראשונה נראה דה"ה פירות הנמצאים הם חולין ונקט מעות משום דבעי למיתני אפילו דינר זהב ע"ש, ולדידי נראה פשוט דבפירות לא הוי רבותא כ"כ דהא א"א לאמר דנשארו אבודין מעולי רגלים דא"כ כבר היו נרקבין ופשיטא דהם חולין. אבל מטבעות אפשר שנתגלגלו ונאבדו מזמן הרגל, להכי אשמעינן במשנתנו דאפ"ה לא חיישינן לאמר דמע"ש נינהו אלא חולין הם, והא דבאמת לא חיישינן לזה, שפיר יהיב הרמב"ם טעמא בפ"ו ה"ט ממע"ש הואיל ושוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום ואם מעולי רגלים נפלו כבר היו נמצאים, וע' במשנ"א טבו"י פ"ד מ"ה.

מ"י המוצא כלי וכתוב עליו קרבן ר' יהודא אומר אם היה של חרם הוא חולין ומה שבתוכו קרבן ואם היה של מתכת כו'. וכ' הר"ב דבשל חרס מודו שהוא חולין ומה שבתוכה קרבן והלכה כחכמים ע"כ, ולא ידענא כיון דדין של חרס הוא אליבא דכו"ע מדוע השמיטו הרמב"ם ולא כתב רק הא דמתכת בפ"ו ה"ח ממע"ש וצע"ק.

מי"א המוצא כלי וכתוב עליה קוף קרבן מ' מעשר ד' דמאי ט' טבל ת' תרומה כו'. ע' אור זרוע ב"מ סי' קט"ו ובת' מהרי"ק סי' קס"א וע"ע בת' הרא"ש כלל פ"ו סי' א'.

מי"ב היה שם מנה ומצא מאתים השאר חולין מאתים ומצא מנה הכל מעשר. ע' בראב"ד וכ"מ פ"ו ה"ג ממע"ש ובצל"ח ביצה ד"י ע"ב.

תוכן העניינים

אור הישר (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה