אור ברסלב
אור הישר (זרעים) כלאים › פרק תשיעי

אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן

כלאים · פרק תשיעי

פרק שמיני

מ"ג מטפחות הידים מטפחות הספרים מטפחות הספג אין בהם משום כלאים ר"א אוסר. וכ' הר"ב ר"א אוסר מטפחות ידים לפי שפעמים מחמם בה ידיו, ע' מה שתמה בזה בתוס' רע"ק וכ"ה במלאכת שלמה בשם הר"ר יהוסף ז"ל, אולם במשנה אחרונה הסביר פלוגתייהו דר"א וחכמים דת"ק סבר בתר עשייתן אזלינן ואין עשויין לחמם ואע"פ דלפעמים מתחממין בהן אין דרך חימום בכך ור"א סבר דבאותה שעה דמתכוין לחימום בהם הוי כעשוי לכך ודרך חימום הוי ע"ש, ונראה דכעין ספק כזה נמצא בעיא בירושלמי ומובא בר"ן נדרים ל"ה סוף ע"א, נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו ולא איפשטא, ועמש"כ בחידושי לזבחים ע"א ע"א בתוד"ה ברובע וע"ע באור זרוע ח"ב סי' שפ"ו ובת' הרא"ש כלל ב' סי' וי"ו.

מ"ד תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בהם משום כלאים. וכ' הר"ש ותימה דליתסר משום לועג לרש דאפילו ציצית אמרינן בפ' התכלת דמ"א דההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש כש"כ שאין להלבישו כלאים כו' ע"כ, אמנם בחידושי למנחות שם הוכחתי בארוכה, דגרסת הילקוט בפ' תצא רמז תתקל"ג נכונה, דשם גריס אמר רבא מודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטור מ"ט אשר תכסה אמר רחמנא והאי לאו לאיכסויי עבודא בההיא שעתא ודאי לא משום לועג לרש חרף עושהו ע"ש, הרי בהדיא דבתכריכין ודאי לא רמינן, ומה מאד מדוייק לפי גרסא זו לשון ודאי לא, דאילו כל זמן שהוא חי יש מקום לאמר אע"ג דעשאן לתכריכים מ"מ בידו לשנותו ולהשתמש בו בחייו. ולא דמי כ"כ לליעוג אם מטיל בו ציצית, משא"כ אם לאחר מותו יטילו בו ציצית דכו"ע ידעי שהוא פטור והם יטילו בו לכתחילה הרי הוא בעיני החיים כלובש בגד על דומם ומטיל בו ציצית, ועפ"ז מוכרחת הגרסא בההיא שעתא ודאי לא. פי' יותר מאילו עשה זאת בחייו כנ"ל, וע"ז שפיר מסיק משום לועג לרש וגו'. ועפ"ז מובן ג"כ משנתינו דקתני תכריכי המת אין בה משום כלאים, דכמו דאין עליהם חיובא דמצות ציצית כן אין עליהם איסורא דכלאים, והטעם כדאמר בנדה ס"א ע"ב מקרא דבמתים חפשי, כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, וע"ע באור זרוע ח"ב סי' תכ"א.

מ"ה מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועים מפשילין במקל. ע' ראב"ן סי' קט"ז ובת' חבל יעקב ח"ב סי' ט"ז ובס' שאילת שלום סי' כ"ב כ"ג ובעונג יו"ט סי' צ"ו.

מ"ו תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה כו' ולכאורה היא ממש כמשנה הקודמת מוכרי כסות מוכרין כדרכן כו', והרגיש בזה במלאכת שלמה, וכ' דשתי המשניות נשנו בדרך לא זו אף זו ע"ש, ולעד"נ בפשוטו ע"פ סוגיא דיבמות ד"ד ע"ב דקאמר אי כתב רחמנא לא יעלה עליך ה"א כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפילו מוכרי כסות כתב רחמנא לא תלבש שעטנז דומיא דלבישה דאית בה הנאה ע"ש, ולפ"ז לא פגעו ולא נגעו שתי המשניות אהדדי דבמוכרי כסות הרי לובשים הבגדי כלאים להראות לקונה מדת ארכו ורכבו, ומקורו הוא בקרא דלא תלבש, ותופרי כסות מקורו מקרא דלא יעלה עליך, ועמש"כ דבר נחמד בחידושי לב"ק קי"ג ע"א בתוד"ה ומ"ס דשא"מ.

מ"ז ר' יוסי אומר הבאים מחוף הים וממדינת הים אינן צריכין בדיקה מפני שחזקתן בקנבוס. ע' תוס' זבחים י"ח סוף ע"ב ובת' פני יהושע ח"א סי' ח' ובראבי"ה סי' קצ"ג וע"ע בת' הר"ן סי' מ"ה.

מ"ח אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג שנאמר לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז כו'. ע' בביאור הרחב דבר לפ' קדושים י"ט י"ט וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"ט.

מ"ט לבדים אסורין מפני שהם שועים. ע' אור זרוע ה' יו"ט סי' שמ"א.

שם פיף של צמר בשל פשתן אסור מפני שהם חוזרין לאריג, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' נ"ד.

שם לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אע"פ שהרצועה באמצע. ע' בת' הרשב"א סי' ש"ס ובת' הרא"ש כלל ב' סי' ה'.

מ"י התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ואין בה משום כלאים והשומטה בשבת פטור כו'. ע' אור זרוע ה' שבת במלאכת קושר ובראבי"ה ה' שבת סי' ר"ו ובמל"מ פ"ג ה"ו מה' ציצית ובמג"א סי' י"א סקי"ג ובארצות החיים שם ובתוי"ט נגעים פי"א מ"א.

שם ר' יהודא אומר עד שישלש, ע' תוי"ט לעיל ספ"א.

שם השק והקופה מצטרפין לכלאים, וכ' הר"ש אם חתיכה של בגד צמר מחובר בשק וחתיכה של בגד פשתים מחוברת בקופה ותכף החתיכות זו בזו מצטרפין אע"פ שהן ב' כלים כו', ע' מה שהאריך בזה בת' הרשב"א ח"א סי' רפ"ח.

תוכן העניינים

אור הישר (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה