אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן
כלאים · פרק שני
מ"א כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט כו'. ע' בת' הרשב"א סי' רנ"ט ובת' הגרע"א סי' רי"ח.
שם ר' יוסי אומר יבור בין ממין אחד בין משני מינין רש"א לא אמרו אלא ממין אחד וחכ"א כו', ע' דורות הראשונים בתקופת המשנה ביסודה פכ"ז.
מ"ב באמת אמרו זרעוני גינה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. בירושלמי קאמר עלה ר' לעזר כל מקום ששנו באמת הלכה למשה מסיני, וה"נ א"ר אלעזר בירושלמי תרומות רפ"ב ובשבת פ"א ה"ג ושם פ"י ה"ד ובבבלי ב"מ ד"ס ע"א, ומשמע דמשם לקח ר"א המקור לדבריו מדקאמר התם עדא אמרה וע"ש רש"י ד"ה באמת הלכה, ועפ"ז יליד בבבלי שבת צ"ב ע"ב אהא דבאמת אמרו, דקאמר תנא כל באמת הלכה היא ע"ש, הרי משמע דהיא ברייתא וצ"ע.
מ"ג היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים ימתין עד שתתליע ויופך ואח"כ יזרע כו'. ע' ראב"ן סי' נ"ג.
מ"ד אם רצה גומם עד פחות מטפח זורע ואח"כ משרש. בירושלמי ר' זעירא בעי עד כדון כר"ש בן יהודא שהוא אומר לדעת גמורה שאר בני אדם שאין אומרין לדעת גמורה חזר ואמר אפילו רשב"י אינו אומר אלא משום מראית העין, עמש"כ בזה בס' חזון איש סי' ד' ס"ק כ"ז.
מ"ה היתה שדהו זרועה קנבוס או לוף כו'. ע' ראב"ן סי' נ"ג ובס' יראים סי' קנ"ב.
מ"ו הרוצה לעשות שדהו משר משר מכל מין בש"א שלשה תלמים של פתיח ובה"א מלא העול השרוני וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו. ע' בפי' הרמב"ם והר"ש ומה שהאריך בדבריהם בס' זרע הארץ ה' כלאי זרעים סי' ל"ה.
מ"ז היה ראש תור חטים נכנס בתוך של שעורים מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו וכ' התו"ט ראש תור כתב הר"ב ועל שמו קורין זוית המחודדת ראש תור ור"ל מכל איזה תבנית שתהיה בין משולש בין מרובע או שאר תבנית וכן מבואר בפי' הרמב"ם עכ"ל, הנה סוף דברי התוי"ט של צורה מרובעת או שאר תבנית ליתא לפנינו לא ברמב"ם ולא בר"ב, והם לא הזכירו רק צורה משולשת, וכ"כ רגמ"ה לב"ב ס"ב ע"א וז"ל כעין ראש תור שלמעלה מרוחב ומלמטה מקצר ע"ש, וע"פ פי' זה שהוא דוקא משולש מובן לשון המשנה מפני שהוא נראה כסוף שדהו כמצוייר ברמב"ם משא"כ בצורה מרובעת
מ"ח ולסלע גבוה עשרה ורחב ארבעה. וכ' בתוי"ט כ' הר"ב לאשמעינן דאפילו סלע בעינן ארבעה רוחב הואיל ולא נעשה לשם גדר שאילו נעשה לשם גדר סגי בגבוה עשרה ורוחב כל שהוא, ע' בתוס' רע"ק ובת' פנים מאירות ח"א ס"ס ע"ד.
מ"ט הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת כו'. בראב"ד פ"ד ה"ז מה' כלאים כ' אהא דמשנתנו וז"ל א"א מקום הזרע נקראת קרחת, וע"ש בכ"מ ומה שדחה לדבריו כאן בתוי"ט, ולע"ד בלתי מובן איך יפרנס הראב"ד הא דתנן לקמן רפ"ד איזהו קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו ע"ש, הלא מבואר במשנה גופה שהמקום החרוב מזריעה ונטיעה נקרא קרחת בלשון המשנה וצ"ע.
בר"ב ד"ה זורעם חרדל. לפי שאין רגילות לזרוע מן החרדל שדה גדולה כו', ע' בתוס' אנשי שם לעיל בריש מכילתין.
מ"י כל שהוא בתוך רובע עולה במדת בית רובע אכילת הגפן והקבר והסלע עולין במדת בית רובע. בירושלמי קאמר דמשנתנו אתיא כר' ישמעאל דאמר אין עבודה לגפן יחידית ולכן יש לו דין כשאר אילנות דשרי לזרוע דאי לרבנן הלא מקום עבודת הגפן אסורה בהנאה ואיך עולה במדת בית רובע ולא דמי לקבר דקבר אין איסורו ניכר וע' בר"ש ובמלאכת שלמה, והשתא קשה לפי ביאור הירושלמי מסתם משנה אסתם משנה, דלקמן פ"ו מ"א סתים לן כמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח, הרי דאסרו מקום עבודת הגפן, ובמשנתנו סתים כר' ישמעאל דאין עבודה לגפן יחידית מדעולה למדת בית רובע, וכה"ג מקשה הש"ס בבלי בביצה ד"ב ע"ב מכדי מאן סתמיה למתניתין רבי מ"ש בשבת דסתים לן כר"ש ומ"ש ביו"ט דסתים לן כר' יהודא ע"ש וצ"ע כעת.
שם תבואה בתבואה בית רובע ירק בירק ששה טפחים כו', ע' כפתור ופרח פנ"ז.
מי"א ורואה אני את דבריהן מדברי. והקשו במשנה ראשונה ובתפא"י אם דבריהן נראין לו יותר מדוע נחלק עליהן ותירצו מפני שכן קבל מרבותיו ולא יוכל לחזור בו ע"ש ולא ידענא מדוע נפרש שעדיין חולק עליהן ולא כדמפרש בפני משה בירושלמי דבזה שאמר ורואה אני את דבריהן מדברי חזר משיטתו והודה לדברי חכמים.