אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן
כלאים · פרק ראשון
מ"א החטין והזונין אינן כלאים זב"ז השעורים ושבולת שועל הכוסמין והשיפון כו'. ע' מנחות ד"ע ע"א תוד"ה תנא כוסמין ובראב"ן סי' נ"ג ובמה"פ לירושלמי ריש מס' חלה ובביאור הגר"א ליו"ד סי' רצ"ז סק"י ובאור זרוע ה' חלה סי' רי"ד.
מ"ב הקשות והמלפפון אינם כלאים זה בזה ר' יהודא אומר כלאים. בירושלמי הלשון ר' יהודא אומר עיקרו כלאים, ומפרש שם שהמלפפון בא מזרע אבטיח ומזרע תפוח והן מתאחין ונעשין כלאים ע"ש, וזו היא הכוונה עיקרו כלאים, וראיתי בס' גפי אש שכ' ע"פ הנחה זו דלהכי ל"ק ר' יהודה כלאים זה בזה רק כלאים, משום דאין לו שום שייכות עם הקשות המוקדם במשנה, ומשו"ה לא שייך הלשון זה בזה אלא כלאים דהוא עצמו כלאים ע"ש, אולם עפ"ז לא יצא ידי חובת ביאור הא דבתוספתא פ"ק כייל מלפפונות עם שאר מינין ואפ"ה קתני זה בזה, אכן בכלל צריך להבין דבמשנתנו חזינן דת"ק פליג על ר' יהודא ומלבד מה דסתם משנה היינו ר"מ כדאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א, הלא כללא הוא ג"כ דת"ק דר"י היינו ר"מ וע' רשב"ם ב"ב קכ"ז ע"ב ובתוס' קידושין י"ט סוף ע"ב, ואילו בתוספתא שם ס"ל לר"מ ור' יהודא דקשות ומלפפונות אינן כלאים זב"ז ור' יוסי ור"ש סברי דהן כלאים זב"ז, וע' במראה הפנים וצ"ע.
מ"ג הלפת והנפוץ והכרוב והתרובתור. בתוס' אנשי שם כ' וז"ל בירושלמי גריס והכרובתור ומפרש כרוב דקיק והוא ע"ד בצלצול שמורה כ"כ על הקטנות כמנהג לה"ק בשמות שלהורות על המיעוט וההקטנה יאריכו המלה כמו אישון בת עין ולפעמים מכפילה ירקרק אדמדם עכ"ל, ול"נ להביא מקרא דעל כפים ישאונך, דהיה די אם היה כתוב ישאוך, ותוספות הנו"ן בא רק להורות על ההקטנה, היינו דכתוב זה סובב על המקרא הקודם כי מלאכיו יצוה לך ל לשמרך וגו' על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגליך, ר"ל המלאכים ישאוך כמו שנושאים את התינוק בשמירה נוספת שלא יתנגף באבנים כן ישאוך,
בתוי"ט ד"ה והנפוץ. ובירושלמי במשנה ובגמרא הגרסא והגפוס, וע' במפרשי המשנה עוקצין פ"א מ"ב על תיבת והגפוס.
מ"ד ובאילן האנסים והקרסתומלין כו'. במשנה ראשונה הקשה מה ראה התנא להפסיק עם דיני אילן באמצע דיני ירקות ע"ש, ולעד"נ דאף דמצד המין נחשב להפסק אבל מצד הדין והדמיון שפיר סמכינהו התנא, דרישא דמשנתנו גבי אילן דמי לדיני ירקות שבשתי המשניות הקודמות, דהמינין דמיין להדדי ואינן כלאים זב"ז מדין המשנה, ובסיפא דמשנתנו גבי אילן נקט המינין דדמיין להדדי והם כלאים זב"ז, דומיא דירקות דחשיב בתר הכי במשנה ה' דאע"פ שדומין זל"ז ומ"מ הם כלאים זב"ז וע' בתוי"ט דפרקין לקמן מ"ז
מ"ה ודלעת יונית עם המצרית והרמוצה אע"פ שדומין זל"ז כלאים זב"ז. הנה בנדרים נ"א ע"א קאמר מאי דלעת הרמוצה אמר שמואל קרא קרקוזאי רב אשי אמר דלעת הטמונה ברמץ איתיבי רבינא לרב אשי ר' נחמיה אומר דלעת ארמית היא דלעת המצרית כלאים עם היונית כלאים עם הרמוצה, פי' הלא חזינן דהרמוצה לאו טמונה ברמץ אלא מין דלעת היא שנקראת רמוצה ומסיק בתיובתא ע"ש, והשתא קשה ל"ל לאתויי מר' נחמיה ולא מסתם משנתנו דהכא וצ"ע כעת. וע"ע במשנ"ר לעיל בפרקין מ"ב.
בר"ב ד"ה הצנון והנפוץ אע"פ שהפרי והעלים דומין לזה לזה כו', ע' במשנ"ר דפרקין לעיל מ"ג.
מ"ו הזאב והכלב כלב הכופרי והשועל כו' אע"פ שדומין זל"ז כלאים זב"ז. הנה בברכות ד"ט ע"ב גבי מאימתי קורין את שמע בשחרית תניא ר"מ אומר משיכיר בין זאב לכלב ע"ש. והוא מתאים עם משנתנו שדומין זל"ז עד דצריך הבטה עמוקה קצת להכיר ההבדל שביניהם, והא דהם כלאים זב"ז נמי ידעינן דחלוקים בתכונותיהם דהא זאב יש לו דריסה כדתנן ר"פ אלו טרפות ואלו בכלב נקטינן דאין לו דריסה כדאמרינן שם נ"ג ע"א, ומעתה מסתפקנא בהא דתנן הכא דכלב כופרי ושועל דומין זל"ז וכלאים זב"ז, מי נימא כמו דלשועל יש דריסה כדאמרינן בחולין שם כמ"כ יש דריסה לכלב כופרי מצד דמיונו לשועל, א"ד כיון דהם כלאים זה בזה ומצד שמו הוא ג"כ כלב אפשר דאין לו דריסה ככלב, ומכש"כ דהספק חל אליבא דר"מ דאמרינן בירושלמי הכא אע"ג דר"מ אמר כלב מין בהמה מודה בכלב כופרי שהוא מין חיה ומשו"ה כלב עם כלב כופרי כלאים ע"ש, ולפ"ז בודאי דיש מקום להסתפק איך דינו לגבי דריסה, וע' רש"י ב"ק ד"פ ע"א ד"ה כלבים כופרים וצ"ע.
מ"ז אין מביאין אילן באילן ירק בירק ולא אילן בירק ולא ירק באילן כו' יל"ד על מסדר המשנה דלא תני משנה זו גבי כלאי אילנות וירקות והפסיק במשנת הזאב והכלב כלב כופרי ושועל כו' וצ"ע.
שם ר' יהודא מתיר ירק באילן וכ' התוי"ט שסובר ר"י דדוקא כשע"י ההרכבה הן מתאחין ונעשה על ידיהן פרי או ירק משונה בהו אסרה התורה משום כלאים כו'. ע' ח"ס חי"ד סי' רפ"ז.
בר"ב ד"ה אין מביאין אילן באילן. אבל אילן סרק באילן סרק כיון שאין שום אחד מהם עושה פרי כמין אחד חשוב ושרי, ע' במשנ"ר דפרקין מ"ד.
מ"ח אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח כו'. בירושלמי מוקי לה במעמיק שורש למטה משלשה טפחים חוץ לששה, וע' בס' חזון איש לכלאים סי' י"ג ס"ק י"א.
מ"ט הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים כו'. ע' רש"י עירובין ע"ז ע"ב ד"ה אינו חושש ובמל"מ פ"ג ה"ו מה' כלאים.
שם הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים ר' יהודא אומר כו', ע' ר"מ ור"ש ובת' הרשב"א סי' תמ"ח.