אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן
כלאים · פרק שלישי
מ"א ערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים זורעים בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע כו'. בביאור על הערוגה ע' שנות אליהו ובמאירי לשבת דף פ"ד ע"ב פ"ה ע"א.
והנה ברמב"ם פ"ד ה"ט מסיק בזה אבל יותר על חמשה מינין לא יזרע אע"פ שמרחיק ביניהם לפי שמינין הרבה בערוגה כזו הרי הן כנטועין בערבוביא, ע' מש"כ בזה הגר"א ז"ל בביאורו ליו"ד סי' רצ"ז ס"ק מ"ג.
מ"ב גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט כו'. בתוי"ט כתב נראה דגרס גובל ולא גרס גבול כו', וע' בתוס' אנשי שם, אולם בכפתור ופרח פרק נ"ז גריס בהדיא גובל כגרסת המשנה בירושלמי.
בר"ב ד"ה כל מין. ה"מ במיני ירקות שדרך לזרעם ערוגות ערוגות אבל מיני זרעים שדרכן לזרוע מהן שדה גדולה לא כו', ע' בתוס' אנשי שם לעיל בריש מכילתין.
מ"ג היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה ירק אחר מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו. הנה ממשנה זו הקשו בשבת פ"ה ע"ב לרב דאמר ערוגה בחורבה שנינו כו' ומשני אין ראש תור בערוגה ע"ש, וקשה איך נופל כלל להקשות לכתחילה ממשנתנו דמשמע ברור שהיו שתי שדות וסוף שדהו נכנס כמו ראש תור לתוך שדה אחרת, ומה ענין זה לערוגה ומכש"כ קשה לשמואל דסבר דיש ראש תור בערוגה כמש"כ התוס' שם וע' בבעל המאור לשבת שם וצ"ע.
מ"ד הנוטע שתי שורות של קישואין שתי שורות של דלועין שתי שורות של פול המצרי מותר כו'. ע' תוס' שבת פ"ה ע"ב ד"ה איתיביה ובמראה הפנים בסוגיין ובכפתור ופרח פרק נ"ז.
בר"ב ד"ה שתי שורות. וכשאין שם אלא שורה אחת מכל מין ומין נראין כאילו נזרעו כולן יחד במפולת יד ומיחזו ככלאים כו', ע' תוי"ט לעיל פ"א מ"ט ד"ה ה"ז כלאים.
מ"ה נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת ובלבד שתהא זו נוטה לצד זה וזו נוטה לצד זה ונוטה שער של זו לכאן ושער של זו לכאן שכל מה שאסרו חכמים לא נזרו אלא מפני מראית העין. ע' בפי' רבינו חננאל לשבת פ"ה ע"ב ובס' חזון איש למס' כלאים סי' ט' סק"י.
מ"ו היתה שדהו זרועה בצלים ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים כו'. ע' מה שהאריך בזה בס' זרע הארץ ה' כלאי זרעים סי' ל"א.
מ"ז ר' יוסי אומר נותנין לה עבודתה ארבע אמות אמרו לו התחמיר זו מן הגפן אמר להן מצינו שזו חמורה מן הגפן שלגפן יחידית נותנין לה עבודתה ששה טפחים ולדלעת יחידית נותנין לה בית רובע הנה מכלל דבריהם נלמוד אגב אורחא דר' יוסי לית ליה לא כר' ישמעאל ולא כר"ע, דאילו לר' ישמעאל אין עבודה לגפן יחידית, וע' בירושלמי לעיל פ"ב ה"ח ובמראה הפנים, ולר"ע הויא שיעור עבודת הגפן שלשה טפחים כדתנן לקמן פ"ו מ"א, אלא אית ליה כסתם משנה דהתם דעבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח ונ"מ נמי לזה בדעת ר' יוסי, לענין אכילת הגפן דעולה במדת בית רובע כדתנן לעיל פ"ב מ"י, ודלא כדעת הרמב"ם בפ"ד ה"ג מה' כלאים אים דלא חשיב לעבודת הגפן, וע"ש ברדב"ז ובמש"כ בחידושי שם.