אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן
כלאים · פרק שביעי
מ"א המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר על גבה נ' טפחים לא יביא זר עליה כו'. בירושלמי דייק לא יביא זרע עליה הא מן הצד מותר כוי, וקשה מדוע צריך להביא מדיוקא הלא בברייתא מבואר הכי בהדיא כדאמרינן בב"ב י"ט ע"ב ותני עלה אבל זורע את הצדדין אילך ואילך ע"ש, ומשמע דהיינו הא דתניא בתוספתא פ"ד המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר על גבה אלא כל שהוא מותר לזרוע מיכן ומיכן ואסור לזרוע על גבה ע"ש. וגם התם איכא למידק מדוע לא סיים שיעור ההיתר אא"כ יש על גבה שלשה טפחים, וי"ל עפמש"כ התוס' בנדה ס"ב ע"ב אהא דרבי לא שנה ר"ח מנ"ל דכל התוספתות דר"ח ור"א מרומזים במשנה ע"ש, א"כ י"ל דהא דתני בתוספתא דמותר לזרוע מיכן ומיכן הוא ג"כ מדיוקא דמשנתנו כדדייק בירושלמי מדקתני לא יביא זרע עליה משמע הא מן הצד מותר, ולא אשמעינן בתוספתא רק הא דבכל שהוא עפר על גבה סגי להתיר הזריעה דבצדדים, ומה"ט גופה לא נחית בתוספתא לפרושי שיעור דשלשה טפחים להתיר לזרוע על גבה, משום דזה מבואר להדיא במשנה גופה, דמהתם מצאו היתר זריעה מן הצדדים אם יש על גבה רק עפר כל שהוא.
מ"ב המבריך שלש גפנים ועקריהם נראים ראב"צ אומר אם יש ביניהם מד' אמות עד ה' אמות מצטרפות ואם לאו אין מצטרפות. הנה ידוע דעת הרמב"ם בפ"ו ה"ט מה' כלאים דהאי צירוף הוא עם שאר גפני הכרם העומדות, ודעת הראב"ד שמצטרפות אלו ג' הגפנים להחשב כאילו הן שש ע"י ההברכה, וכה"ד הר"ש והרשב"ם בב"ב פ"ג ע"א, ולפירושם זה הסכים הגר"א ז"ל בביאורו ליו"ד סי' רצ"ו ס"ק מ"ה, וע' במה"פ ובס' חזון איש לכלאים סי' י"ג ס"ק י"ב.
מ"ג אלו אוסרין ולא מקדישין מותר חרבן הכרם כו'. הנה בתוס' אנשי שם דייק גם בשם הרמ"ז מדוע שינה התנא הכא לשונו ולא קראו לו בשם קרחת הכרם כדלעיל רפ"ד ע"ש, ולעד"נ בפשוטו דל דלעיל איירי לענין עצם הכרם, כדמפרש במשנה שם כרם שחרב מאמצעו, להכי קרי התם לחלק זה קרחת הכרם, שחלק זה מוקרח מכלל הכרם, משא"כ הכא דכל הענין סובב רק בנוגע למותר של חלק זה הנחרב, ולא לכלל הכרם, משו"ה קרי ליה מותר חרבן הכרם.
מ"ד המסכך את גפנו ע"ג תבואתו של חבירו ה"ז קדש וחייב באחריותו ר' יוסי ור"ש אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. ע' תוס' ב"ק ד"ק סוף ע"א ובראב"ן ס' נ"ג ובעונג יו"ט סי' ל"ד וע"ע בת' הגרע"א סי' קס"ה ובמש"כ בחידושי לירושלמי דמכילתין לעיל פ"ד ה"ה.
שם א"ר יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר"ע ואמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ע' כפתור ופרח פמ"ז ובעונג יו"ט סי' פ"ב.
בר"ש ד"ה וחייב באחריותו. וגבי פרה תלה הכתוב בניחותא דעושה מלאכה דכתיב גבי עגלה ערופה עבד וקרינן עובד כו', ע' במשנה אחרונה למס' פרה פ"ז מ"א ד"ה קדש לי.
מ"ה א"ר יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר"ע ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. ע' יבמות פ"ג ע"ב תוד"ה אין אדם ובתוס' מנחות ט"ו ע"ב ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בעונג יו"ט סי' פ"ב ובמשך חכמה פ' תצא בפסוק לא תזרע כרמך.
מ"ו האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו קוצרו ואפילו במועד כו'. ע' בס' חזקה רבה חח"מ סי' ע"ח.
מ"ז מאימתי תבואה מתקדשת משתשריש. בירושלמי הגרסא משתשליש וע' ראב"ן סי' נ"ג ובמש"כ בחידושי לחולין קט"ז ע"א ברש"י ד"ה ולפרוך.
שם וענבים משיעשו כפול הלבן, ע' שנות אליהו ובס' ציץ הקדש סי' י"ח.
מ"ח עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף ק"ע.
שם המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור, עמש"כ בחידושי לחולין קט"ז ע"א וע"ע נובי"ת חי"ד סי' נ"ד נ"ה.