אור ברסלב
אור הישר (זרעים) כלאים › פרק רביעי

אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן

כלאים · פרק רביעי

פרק שלישי

מ"א קרחת הכרם בש"א עשרים וארבע אמות ובה"א שש עשרה אמה. בירושלמי א"ר יוסי והוא שבא ממטע כרם גדול אבל בא ממטע כרם קטן אין זה קרחת הכרם. ע' מה שהאריכו בזה בספר ניר ובחזון איש סי' יוד ובמלאכ"ש למס' כלים פי"ז מ"י, וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' דף ק"ח ע"ב.

מ"ב איזו היא מחול הכרם. וכי הרמב"ם בפיה"מ הוא מקום הפנוי מן הכרם שאין שם גפנים והוא מדבריהם מענין מחילה ר"ל עזיבת הדבר, ע' בר"ש וברש"י עירובין ד"ג ע"ב ודף צ"ג ע"א.

מ"ג ר' יהודא אומר אין זה אלא גדר הכרם ואיזה הוא מחול הכרם בין שני הכרמים. וכ' במשנה ראשונה הו"ל למיתני אין זה מחול הכרם ואיזהו מחול וכו' ולמאי קרי ליה גדר הכרם ע"ש, ודבריו בלתי מובנים הלא ר"י קאי על דברי הת"ק דקרי מחול הכרם לשטח שבין כרם לגדר ועל זה משיב ר"י דבאופן זה אינו נקרא אלא גדר הכרם, ואיזה הוא מחול הכרם בין שני הכרמים, וע' בפי' הרא"ש.

מ"ד וגדר שנפרץ עד יוד אמות הרי הוא כפתח יתר מכן כנגד הפרצה אסור. ע' בחידושי הגרע"א ליו"ד סי' רצ"ו סעיף מ"ד וע"ע תוס' עירובין ד"ג ע"ב ד"ה והא איכא.

מ"ה הנוטע שורה של ה' גפנים בש"א כרם ובה"א אינו כרם עד שיהא שם ב' שורות לפיכך הזורע ד' אמות שבכרם בש"א קידש שורה אחת ובה"א קידש ב' שורות. ע' שאילתות פ' קדושים סי' ק' ובהעמק שאלה שם אות י"ט.

מ"ו הנוטע שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב הרי זה כרם כו'. הנה מדברי רש"י בסוטה מ"ג ע"א משמע דאף לענין לחזור עליו מעורכי המלחמה הוא דוקא אם נטע שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל אם נטע שלא כסדר הזה אינו חוזר ע"ש.

אמנם יל"ד בב"ב י"ד ע"א אהא דא"ל רבא לר"ז נטע ר' ינאי ארבע מאה כרמי א"ל דילמא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ופירש"י וז"ל בכך קרוי כרם לגבי לחזור עליו מעורכי המלחמה כו' ע"ש, וקשה טובא מדוע נאיד רש"י למציאות רחוקה כזו דלחזור מעורכי המלחמה, ולא נקט הא דמשנתנו דאיירי לענין כלאי זרעים הנוגע בכל זמן לידע מה הוא זה כרם, דאם נטען כסדר הזה נקרא כרם קטן וצריך להרחיק הזרעים מהן ארבע אמות לכל רוח, אבל אם. נטען שתים כנגד שתים ואחת באמצע או שלש בשורה זו ושתים כנגדן בשורה שנייה אינו כרם, ודינו כגפן יחידית שאינו מרחיק מהן אלא ששה טפחים לכל רוח וצ"ע כעת.

מ"ז הנוטע שורה אחת בתוך שלו ושורה אחת בתוך של חבירו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים הרי אלו מצטרפות כו'. ירושלמי ר' אחא בעי לית הדא פליגא על ר"ש דר"ש אמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו תמן אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ברם הכא שלו ושל חבירו מצטרפין לאסור את האמצעי, והקשה במשנה ראשונה כיון דבשלו אין בו כדי לאסור ושל חבירו אינו אוסר אמאי מצטרפין הא הו"ל כמו זה וזה גורם דקיי"ל דמותר בפ"ב דערלה מי"א ע"ש.

ונראה דזו"ז גורם דהתם הוא רק בדבר הבא משני דברים האחד איסור והשני היתר ושניהם גשמיים, והאיסור לעצמו אינו יכול לפעול פעולתו רק בעזרת גוש ההיתר בזה אמרינן זוז"ג מותר, משא"כ גבי כלאים שהאיסור תלוי במחשבה כמש"כ התוס' ביבמות פ"ג ריש ע"ב, ובב"ב ד"ב ריש ע"ב כתבו סמך לסברא זו מקרא דכתיב לא תזרע כרמך כלאים דומיא דזריעה דניחא ליה ע"ש, והכא כיון דע"י נטיעת שורה בשל חבירו נשלמה ניחותא דיליה. לכן פועלת מחשבתו לאסור.

מ"ח ראב"י אומר משום חנינא בן חכינאי אפילו חרבה האמצעית ואין בין שורה לחברתה ט"ז אמה לא יביא זרע לשם שאילו בתחילה נטען הרי זה מותר בשמונה אמות. וכ' הרמב"ם בפיה"מ ואין הלכה כראב"י, וכה"ג אשכחן להרמב"ם בפיה"מ לעיל פ"ב מ"ט ולקמן פ"ה מ"ג ובספ"א דמדות שכ' שאין הלכה כראב"י ואע"ג דבכולהו נשנות במשנה כמו הכא, ועפ"ז בלתי מובן מאי האי דקמתמה הכ"מ בפ"ט ה"ט מה' רוצח מדוע לא פסק הרמב"ם כראב"י במשנה סוטה מ"ה ע"ב הלא קיי"ל משנת ראב"י קב ונקי ע"ש, דלפמש"כ קידה זו לא על חדת היא מה דהרמב"ם אינו פוסק כראב"י אפילו מה שהובא במשנה, כן יש להתפלא ע"ד הכ"מ בפ"ה ה"ט ממחו"כ שכ' דלהכי לא פסק הרמב"ם כראב"י דפליג בברייתא משום דלא נזכר במשנה ע"ש, משמע דאם היה נזכר במשנה אז היה מוכרח לפסוק כוותיה והכא חזינן דגם במקומות שנשנה במשנה אינו פוסק כוותיה, ובספ"ב מבית הבחירה כ' הכ"מ דהא דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי אפשר דה"מ במשנה אבל לא בברייתא וע"ש במל"מ.

ועכ"פ דעת הרמב"ם הכא ובמדות שם בלתי מתאים עם דעת העיטור בשם הרי"ף המובא בחידושי הרשב"א לחולין ס"ד ע"א דלא אמרינן משנת ראב"י קו"ג אלא במשנה אבל בברייתא לא כו' ע"ש. דהא חזינן דהרמב"ם לא חש לפסוק כוותיה אפילו במשנה, ודעת הרא"ש בפ"ק דביצה סי' וי"ו דהלכה כראב"י גם בברייתא ע"ש, וכה"נ דעת רש"י בגיטין ס"ז ע"א שכ' וז"ל שהלכה כמותו לעולם, וע' תוס' מנחות ל"א ריש ע"ב ובט"ז וביאור הגר"א ובחידושי הגרע"א ז"ל ליו"ד ר"ס ט"ו.

מ"ט והיה הופך שער שתי שורות לצד אחד וזרע את הניר ובשנה האחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור ובא מעשה לפני חכמים והתירו. ע' רשב"ם ב"ב פ"ב סוף ע"ב ד"ה והתירוה ובשבת פ"ה ע"ב תוד"ה והא קא מיערבבו.

תוכן העניינים

אור הישר (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה