אור ברסלב
אור הישר (זרעים) בכורים › פרק שני

אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן

בכורים · פרק שני

פרק ראשון

מ"א התרומה והבכורים כו' והם נכסי כהן. הרמב"ם בפה"מ כ' לקדש בהן את האשה, והוא כפרש"י בב"מ נ"ג ע"א. ובס' היד ה' בכורות פ"ד הי"ד כ' לקנות בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה כו', ורש"י בחגיגה י"ח ע"ב וביבמות ע"ג ע"א כייל לשני הפירושים ביחד,

והנה בירושלמי קאמר אהא דנכסי כהן, רבי בא בר חייא בשם ר' יוחנן לך נתתים למשחה לשמחה לגדולה, כגרסת הרידב"ז בשם הגר"א ז"ל בכי"ק ע"ש. ולפ"ז הרי קאי קרא למשחה לגדולה גם אתרומה, ולפ"ז קשה איך מסתפקים התוס' בבכורות כ"ז ע"א בד"ה ואתי, אי גבי תרומה שייך אכילה בגדולה דשמא לא שייך גדולה אלא בבשר עכ"ל (ולשון בבשר ג"כ בלתי מדוקדק, דהא גם בשירי מנחות איכא דרשת למשחה לאכול בגדולה כמבואר בסוטה, ט"ו ע"א) כן להחליט לפי דרשת הירושלמי עם גרסת הגר"א, דדרשת למשחה דכתיב גבי מתנות כהונה שייך גם גבי תרומה. א"כ כמו אכילת קדשים אסור לאונן מקרא דלמשחה כדפירש"י ביומא י"ד ע"א. כמ"כ אכילת תרומה תהיה אסורה לאונן, וזה אי אפשר להאמר דהא במשנה הסמוכה קתני דבכורים אסורין לאונן משא"כ בתרומה, ובפירוש דרשינן ביבמות ד"ע ע"ב גבי תרומה זרות אמרתי לך ולא אנינות וכ"ה בכ"מ וצ"ע כעת, וע"ע בת' הרשב"א ח"א סי' רפ"ט ובס' יראים סי' קס"ה ובסה"מ ל"ת קל"ג ול"ת קמ"ט.

מ"ב יש במעשר ובכורים משא"כ בתרומה שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום וטעונים וידוי כו'. ע' בת' הרשב"א סי' רפ"ט ובסה"מ ל"ת קנ"א.

שם ואסורין לאונן, וכ' הר"ב במעשר כתיב לא אכלתי באוני ממנו ובבכורים נאמר ושמחת בכל הטוב כו', ע' בתוס' רע"ק ובאור חדש ופרי יהושע לפסחים ל"ו ע"ב.

שם ואסורין כל שהן מלאכול בירושלים. וכ' הר"ש כדמפרש בירושלמי כלומר לענין שלא לאכול אלא בירושלים הם אוסרין בכל שהן דאפילו באלף לא בטיל משום דהוי דבר שי"ל מתירין כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ח ובת' עין יצחק חא"ח סי' כ'.

מ"ג יש בתרומה ומעשר משא"כ בבכורים התרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להם שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית כו'. ע' ראב"ן סי' נון ובס' יראים סי' קע"א ובווי העמודים שם.

שם ובסקריקון ובגזלן הרי אלו בתרומה ובמעשר משא"כ בבכורים, ע' בת' עונג יו"ט סי' ט"ל.

מ"ד ויש בבכורים מה שאין בתרומה ובמעשר כו' וחייב באחריותם כו'. וקשה הלא כמו שיש חיוב אחריות בבכורים משום דכתיב תביא בית ה"א מלמד שהוא חייב באחריותן עד שיביאם להר הבית כמש"כ הרמב"ם בפ"ב ה"כ מה' בכורים. ה"נ במתנות כהונה נתינה כתיב ביה כדאמרינן בחולין קל"ד ע"ב ופירש"י נתינה כתיבא בהו ועליו ליתנן לכהן. ומש"כ הרמב"ם בפי"ב הי"ז מה' תרומות שאם הפרישה והניחה לבהמה ולחיה ה"ז חילול השם, הרי ביאר שם הרדב"ז דמלבד שלא קיים מצות נתינה יש בדבר חה"ש ע"ש, הרי דחייב באחריות כל זמן שלא קיים מצות נתינה לכהן כמו בבכורים להר הבית, ואין ביניהם חומר וקלות בדיניהם. וטפי הי"ל לאמר שיש חומר קדושה בבכורים שהפרשתה קודמת, ואם הקדים הפרשת תרומה לבכורים עובר בל"ת דמלאתך ודמעך לא תאחר כדתנן בתרומות פ"ג מ"ו וצ"ע כעת.

שם וטעונים קרבן כו'. ע' בירושלמי לקמן פ"ג ה"ה ובמש"כ בחידושי שם.

מ"ה תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים כו' ושלא מן המוקף כבכורים. והנה בירושלמי תרומות רפ"ב דרשינן לה מקרא דניטלת שלא מן המוקף דכתיב מכל מעשרותיכם אחד ביהודא ואחד בגליל ע"ש, ולשון זה משמע אפילו לכתחילה והא דאמרינן בחולין ד"ז ע"א לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, כבר ביאר הרמב"ם בפ"ג ה"כ מה' תרומות חברים דוקא, היינו דרק תלמידי חכמים נזהרים שלא לתרום אלא מן המוקף ואפילו תרומת מעשר ע"ש, וזהו כפי' הי"מ בתוס' גיטין ד"ל ע"ב בד"ה וכי נחשדו ע"ש.

והנה בב"מ מ"ט ע"א אהא דאמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר, והקשו התוס' שם ל"ח ע"א ובגיטין שם הלא לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ותירצו באופן דחוק ורחוק שהיה בשבתות וימים טובים ע"ש, ולפי הנ"ל הלא ניחא בפשוטו דר' יוחנן דקאמר רשאי כוונתו לפי שורת הדין לכל אדם דלהם מותר לכתחילה כנ"ל, ועמש"כ בחידושי לתרומות פ"ד מ"ג.

מ"ו אתרוג שוה לאילן בשלושה דרכים ולירק בדרך אחד שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית ולירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עישורו דברי רבן גמליאל רא"א שוה לאילן בכל דבר. ע' טו"א לר"ה י"ד ע"ב וט"ו ע"ב ובאור שמח פ"א ה"ה מה' מעשר שני.

מ"ז דם מהלכי שתים שוה לדם בהמה להכשיר את הזרעים ודם השרץ אין חייבין עליו הנה כל המפרשים נלאו למצוא השייכות של דם השרץ לכאן. ומשו"ה הביא במלאכת שלמה דחסר למ"ד וצ"ל ולדם השרץ שאין חייבין עליו וכ"כ בשנו"א ע"ש, ולעד"נ עפ"מ דתנן במכשירין פ"ו מ"ה דם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו, ומקור דינו בזה מדאורייתא תניא בספרא שמיני פרשה ה' בדין השרץ יכול יכשיר את הזרעים ודין הוא ומה דם בהמה שאינו מטמא טומאה חמורה מכשיר את הזרעים דם השרץ שהיא מטמא טומאה חמורה א"ד שיכשיר את הזרעים ת"ל לכם לכם הוא מטמא ואינו מכשיר את הזרעים ע"ש, והשתא ניחא השייכות במשנתנו לפי דברישא הזכיר הצד ההשתוות שבדם האדם לבהמה לענין הכשר זרעים, לפ"ז היה מקום לאמר דלדם השרץ לא שוה דם האדם כלל, דאיהו נתמעט מן הכתוב מדם בהמה להא דהכשר זרעים. להכי אשמעינן תיכף בתר הכי דמ"מ יש לו צד ההשתוות לדם האדם לענין חיוב מלקות, וע' בס' משנה אחרונה למס' מכשירין פ"ו מ"ה ד"ה תולדות לדם.

מ"ח כוי יש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים שוה לבהמה כו'. וכ' הר"ב כוי נחלקו בו חכמי ישראל י"א שהוא איל הבר וי"א שהוא תייש הבא על הצביה כו' ע"כ, הנה לדעה זו הסכים בס' האשכול ח"ג סי' ל"ט וע' בשעה"מ פי"ב ה"ח מה' שחיטה.

מ"ט כיצד שוה לחיה דמו טעון כיסוי כדם חיה ואין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו והנה כן כפל התנא במשנתנו בחולין ר"פ כסוי הדם וע' מה שהארכתי בזה בחידושי שם.

שם וחלבו מטמא בטומאת נבלה כחיה וטומאתו בספק ע' בס' משנה אחרונה למס' טהרות פ"ד מ"ה.

מ"י כיצד שוה לבהמה חלבו אסור כחלב בהמה כו'. ע' שעה"מ פ"א ה"ז מה' כלאים. אים.

מי"א כיצד אינו שוה לא לחיה ולא לבהמה אסור משום כלאים עם החיה ועם הבהמה. ע' תוס' קידושין ד"ג ע"א ד"ה לא לחיה ובשעה"מ פ"ט ה"ה מה' כלאים.

תוכן העניינים

אור הישר (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה