אור הישר (זרעים)· הרב שמואל יצחק הילמן
בכורים · פרק ראשון
מ"א יש מביאין וקורין מביאין ולא קורין ויש שאינן מביאין אלו שאינן מביאין כו'. וכ' במלאכת שלמה הכא מפרש למאי דסליק מיניה כי ההיא דבמה מדליקין ובמה טומנין כו' ע"כ. הנה איהו מפרש ע"פ המסקנא בריש נדרים ובריש נזיר דזימנין דתני הכי וזימנין דתני הכי וליכא קפידא ע"ש, אולם לדידי קשה אהא דהתם גופה בס"ד שם. דקאמר תנא מההוא דסליק ההוא מפרש ברישא כדתנן במה מדליקין ובמה אין מדליקין ומפרש אין מדליקין ברישא כו', והשתא מדוע תפס המשניות דסדר מועד ודלג על משנתנו דסדר זרעים המוקדמת בסדר המשנה וצע"ק.
מ"ב האריסין והחכורות והסיקריקון והגזלן אין מביאין מאותו הטעם משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך. ע' בת' רבינו בצלאל אשכנזי סי' א' ובת' עונג יו"ט סי' ל"ט.
מ"ג אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים לא מתמרים שבהרים כו' אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם לעצרת ולא קבלו מהם כו'. בכל דברי משנתנו הארכתי בחידושי למנחות פ"ד ע"ב.
מ"ד הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לאמר אשר נשבע ה' לאבותנו לתת לנו. ע' תוס' ב"ב פ"א ע"א ד"ה למעוטי ובת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' מ"ב ובת' הרשב"א ח"ו סי' כ' ובראב"ן סי' ע"ט וברוקח סי' של"א ובאור זרוע ח"א סי' ק"ז ובס' המנהיג ה' סעודה סי' י"ז.
מ"ה והעבד והאשה וטומטום ואנדרוגינוס מביאין ולא קורין שאינן יכולין לאמר אשר נתת לי ה'. ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' ס"ו ובמעין החכמה דף קל"ז ע"א ובת' באר יצחק חי"ד סי' ו' ובאור שמח רפ"ד מה' בכורים.
מ"ו הקונה שתי אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא כו'. ע' טורי אבן לר"ה י"ד ע"ב ובבאר יצחק חי"ד סי' ו' ובעונג יו"ט סי' קע"ז.
שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא רי"א מביא וקורא, וכ' הר"ש דהאי יבש או נקצץ הוא קודם שהפריש דאי בשיבש או נקצץ אח"כ הרי נראו לקריאה ונדחו וירקבו ע"כ, ואחריו נמשך הברטנורא בפירושו, וטעמייהו ודאי עפ"ד הש"ס בבבלי מכות י"ח ע"ב וסוגית הירושלמי דפרקין, אבל רש"י בברכות ד"מ ע"א והרמב"ם בפ"ד הי"ב מה' בכורים פירשו, דהאי יבש ונקצץ היה אחרי הפרשת הבכורים, וע' תוס' ב"ב פ"ב ע"א ד"ה בצרן ובמש"כ בחידושי שם וע"ע באור שמח פ"ב הי"ג מה' בכורים.
שם מעצרת ועד החג מביא וקורא מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא ר' יהודא בן בתירא אומר מביא וקורא, ע' אור שמח פ"ד הי"ג מה' בכורים.
מ"ז הפריש בכוריו ומכר שדהו מביא ואינו קורא והשני מאותו המין אינו מביא. וכ' בתוי"ט ומש"כ בפירוש הרמב"ם שהביא הראשון וקורא מיותרת שאינו במשנה ולא בחיבורו פ"ד מה' בכורים ע"כ. ולעד"נ דבע"כ צ"ל דכך היתה גרסת הרמב"ם במשנה והשני מאותו המין שהביא הראשון אינו מביא וקורא ממין אחר מביא וקורא, לפמש"כ שם ה"ה וז"ל והלוקח אינו חייב להפריש בכורים אחרים מאותו המין שכבר הפריש ממנו המוכר ואם הפריש מביא ואינו קורא ע"ש, והשתא בשלמא אם היה בגרסתו והשני מאותו המין שהביא הראשון אינו מביא וקורא, הרי דעיקר הקפידא היתה על הקריאה, מזה שפיר הוכיח הרמב"ם דההבאה היא רק רשות ומשו"ה כתב דאינו חייב להפריש בכורים אחרים מאותו המין שכבר הפריש ממנו המוכר ואם הפריש מביא ואינו קורא שהוא לפי גרסתו הנ"ל, משא"כ אם בגרסתו היתה כמו שהיא לפנינו אינו מביא. הרי לשון זה משמע דאסור משום חולין בעזרה, ומאין לקח הרמב"ם להורות דהוא רק רשות.
מ"ח הפריש בכוריו נבזוזו נמקו נגנבו אבדו או שנטמאו. והנה בתוי"ט דקדק על הר"ב שהקדים נמקו לנבזוזו וכתב דגרסתו נכונה להסמיך נבזוזו לנגנבו כי אחים הם גזילה וגניבה כו' ע"כ. ולענ"ד נראה הסמיכות דהקדים נמקו שהיא מצד עצמה ואין לה דוגמתה, ואח"כ תנא נבזוזו ונגנבו ששניהם ע"י אחרים, ובתר הכי תני אבידה וטומאה דתרווייהו באו ע"י העדר זריזות לשמירתן.
שוב כ' התוי"ט וז"ל ועל הרמב"ם בחיבורו אני תמה שבפ"ד מה' בכורים השמיט לכל אלו הג' ולא כתב אלא אבדו ולא ידעתי למה דדילמא אבדו גריע כיון שאינן כלל עכ"ל, והנה בזה הנני להחזיר להתוי"ט אבידתו של אלו הג' שנמצאים שם פ"ב ה"כ, אבל אני תמה על הרמב"ם מדוע הפריד בין הדבקים במשנה, וחלקם בשני מקומות. ושם בפ"ב השמיט מן אלו הג' דין ואינו קורא, ומילא חסרון זה אצל אבדו בפ"ד ה"ט וצ"ע כעת, וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"ט.
מ"ט ומניין שהוא חייב באחריותם עד שיביאם להר הבית כו'. וכ' בס' גפי אש מדלא אמר בהיפוך מניין שמשבא להר הבית פטור מאחריותן משמע דאפטור ל"צ קרא דסברא הוא שיפטור אפילו קודם שהביא להר הבית דהא כיון שהפריש בכוריו הוי כמו נדבה שאמר הרי זו שאין חייב באחריותן ול"צ קרא רק לחיוב. ולדעתי כל דבריו בזה לא נהירין לי דלפ"מ דיליף במשנתנו מקרא דתביא בית ה"א. ממילא דכמו שיש בלימוד זה החיוב להביאו ל לעזרה, כמ"מ מובן מזה הפטור אחרי שקיים שם ההבאה, ועוד דבכורים ל"ד לסתם נדבה כיון שהוא קשור עדנה במקרא בכורים ובהנחת הטנא לפני המזבח ע"י הכהן,
ובכלל מה ענין זה לנדבה הלא חוב הוא עליו ולא נדבה, וכן פירש"י בהדיא במעילה י"ט ע"א דמאן דמחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותן עד שיביאנו ל לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו ע"ש. הלא דדין הרי זו למפטר עי"ז מאחריות הוא רק בנדבה ולא בחובה,
מ"י ומזיתי שמן מעבר הירדן ריה"ג אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת הלב ודבש. הנה טעמא דריה"ג מבואר בספרי ר"פ תבוא בפסוק ארץ זבת חלב ודבש. והא דרבנן פליגי עליה ע' בת' מהרי"ק סוף סי' קכ"ב וע"ע בגפי אש.
מי"א הקונה שלשה אילנות בתוך של חבירו מביא וקורא כו'. ע' גיטין מ"ח ע"א ובתוס' ב"ב כ"ז ע"א ד"ה הא שלשה.