אור ברסלב
אוצרות יוסף יורה דעה חידושי יורה דעה › נג

אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל

חידושי יורה דעה · נג

עז

ע' לעיל אות כ"ד ועיינתי בתבואות שור שם סי' ו' וראיתי דכ' ג"כ דפסול מחובר לשחיטה מתיבת ויקח דבעי' דבר הניקח והנלענ"ד בזה כבר כתבתי באות כ"ד שם ואני מוסיף עוד דהא לקיחה ונתינה המה שמות מצטרפים זה נותן וזה לוקח וכל דלא מיקרי לקיחה גם נתינה לא מיקרי וע' תוס' סוכה ל"ז ב' דמבואר שם ג"כ כן לפי הגירסא שהביאו עש"ה [וע' כתובות ל"ב ב'] וא"כ כי היכא דלקיחה ממעט מחובר לבעל חי ה"נ נתינה וא"כ מדוע גט נכתב על יד של עבד ועל קרן של פרה ונותן לה את העבד והפרה הא כתי' ונתן בידה והי' לו להיות פסול כמו דשחיטה בשן וצפורן המחוברים בבעלי חיים פסולה מתיבת ויקח דבעי' דבר הניקח ואולם לפמ"ש בזה באות כ"ד שם דבאמת שן המחובר בבע"ח וכדומה חשיב דבר הניקח כיון דניקח ע"י לקיחת הבע"ח ואך כיון דאפשר לשחוט גם בקנה הגדל בקרקע בעודו מחובר והתורה פסלתו [בתיבת ויקח דמחובר לקרקע דאינו דבר הניקח] א"כ הרי התורה פסלה מחובר לכן גם שן המחובר לבע"ח פסול ממילא מתורת מחובר ואין פסולו משום דאינו ניקח רק מתורת מחובר כמו דמחובר לקרקע פסול אף דאפשר לשחוט בו עש"ה באות הנ"ל ולפי"ז י"ל דבגט לא שייך זה לומר שיופסל מתורת מחובר דבגט אין לנו ראי' כלל דהתורה פסלה מחובר לקרקע בתורת מחובר דבמחובר לקרקע הא יש בלא"ה פסול מטעם אחר דהא בכותב על עלה של זית במחובר ותלשו ונתנו לה ג"כ פסול אף דבשעת נתינה אינו מחובר והוא אז דבר הניתן והוי נתינה שפיר ועכ"ז פסול מפאת דהי' מחוסר קציצה דכתי' וכתב ונתן מי שאין מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר אחר הכתיבה עוד דבר מלבד הנתינה היינו הקציצה וא"כ גם מחובר לקרקע דמחוסר ג"כ או קציצה או הקנאה שיקנה לה הקרקע לכן ג"כ פסול מפאת שמחוסר עוד דבר מלבד הנתינה ואף דכל גט הניתן צריך ג"כ שיקננו לה דה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת מ"מ כיון דהנתינה היא עצמה ההקנאה דקונאתו בקבלתה דהיא הנתינה עצמה לכן לא חשוב חסרון ומשא"כ בכותב גט במחובר לקרקע ומקנה לה הקרקע דצריך לעשות קניין אחר והוא להיפוך דע"י שיש הקנאה יש גם הנתינה במה שבא מרשותו לרשותה לכן הוי שפיר מחוסר הקנאה [ואין עניין לכאן מ"ש בר"ן גיטין פרק ב' דמחוסר הקנאה אינו חסרון בזה דהר"ן שם איירי רק היכא דחסרון ההקנאה הוא חסרון צדדיי כגון שנכתב הגט על נייר של אשה וצריכה להקנותו לו תחלה ואין שם חסרון בהנתינה בידה דכשהנייר שלו אין עוד חסרון דבר רק הנתינה וזה רק דבר מקריי שהי' הנייר שלה והוצרכה להקנותו לו ואין שם חסרון בעיקר נתינת הגט דהוא הנתינה ממנו לה שמתגרשת בו ועלי' קאי קרא דונתן ומשא"כ בגט שנכתב במחובר דא"א גט זה להנתן לה זולת ע"י הקנאה שיקנה לה תחלה לכן שפיר הוי זה חסרון בעיקר נתינת הגט ואינו בכלל וכתב ונתן בידה מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה בידה לא זה שא"א הנתינה בידה רק ע"י עוד דבר אחר זולתו או קציצה או הקנאה לה ודו"ק] וא"כ כיון דיש שם במחובר בלא"ה פסול אחר א"כ אין ראי' דפסלה תורה מחובר מתורת מחובר דהא יש בלא"ה פסול דהוא נוהג גם בתלוש דהא בכותב על עלה של זית וכן על קרן של פרה וקוצץ ונותן ג"כ פסול מפאת שהי' מחובר קציצה ואף דהנתינה היא בתלוש וא"כ כיון דיש גם במחובר פסול זה דמחוסר כו' א"כ הא אין ראי' דפסלתו תורה מתורת מחובר דהא בלא"ה פסול וכיון דאין שם פסול מתורת מחובר לכן שפיר כשר על יד של עבד ועל קרן ש פרה ונותן לה את העבד והפרה דמתורת מחובר הא אין שם פסול ואי מתיבת ויקח הני הוו שפיר דבר הניקח כיון דניקחים ע"י לקיחת העבד והפרה וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד:

ומש"ש בתבואות שור עוד בשמלה חדשה ספי' ו' דגם בשן מחובר לראש שלם וכ"ש לגוף שלם אע"ג דמת ה"ל מחובר ופסול כו' ומ"ש בתבואות שור סקי"ד דרק במחובר ללחי הלחי כבית יד ומשא"כ ראש שלם או חלק גדול מהגוף מאן לימא לן דמיקרי בית יד כו' חידוש שלא הביא גמ' חולין קכ"ו ב' בבהמה נעשית יד לאבר קמיפלגי וברש"י דר"ש סבר אין בהמה כולה נעשית יד לאבר אחד והוא כסברא הנ"ל דגוף שלם או חלק גדול מגוף אין נעשה בית יד לשן ואם דיש לחלק בזה בין יד לבית יד עכ"ז הי' לו להביא עכ"פ גמ' הנ"ל:

והנה מ"ש אני למעלה בזה באות כ"ד הנ"ל דהלימוד מתיבת מאכלת דבעי' דומי' דמאכלת נ' דאף דמאכלת הוא ג"כ כלי וא"כ ניבעי נמי כלי לשחיטה ואילו אנן רק בשחיטת קדשים מצרכינן כלי מפאת הלימוד הנ"ל ממאכלת וכבר עמדו ע"ז בתוס' וי"ל בפשיטות דכל מי תלושין אחד ועניין כלי הוא רק דבר של חשיבות דכלי חשוב יותר ומקבל טומאה וע' קידושין י"א ב' ברש"י ותוס' הגירסא שהביאו שם מה כלים דבר חשוב כו' ע"ש] וע"כ לגבי שחיטת חולין אין סברא להצריך חשיבות ולא מצרכינן רק מין דבר הנזכר בכתוב דהיינו תלוש ורק בעלי חיים דבעלי חיים אף דהם תלושים מ"מ בעלי חיים הם ג"כ מין בפ"ע מדבר שאין בו חיות ונחשבים ג"כ לכמה דברים גידולי קרקע וע"כ כיון דלא מצינו דהכשירה תורה מין זה לשחיטה שפיר פסול וע' דוגמא בתוס' שבת צ"ד א' ד"ה שהחי דטעמא דמ"ד חי נושא את עצמו ופטורין על הוצאתו בשבת עיקרו רק משום שלא מצינו הוצאת בפלי חיים במשכן ואף דלא בעי' שתהי' ההוצאה באותו דבר ממש שהי' במשכן דהא חייבין על הוצאת כל הדברים ואף שלא היו במשכן מ"מ צ"ל ג"כ דכל מין חפצים שאין בם חיות אחד ואין סברא לחלק בין חפץ לחפץ ורק בעלי חיים הם סוג בפ"ע וע"כ כיון דבסוג זה לא הית' הוצאה במשכן שפיר אין ללמדו מסוג חפצים מתים שהית' בהם הוצאה במשכן לחייב גם בסוג זה וכך כאן שפיר כשירה שחיטה בכל דבר תלוש החותך דהכל הוא דומי' דמאכלת דהוא תלוש ואין בו חיות ואין סברא להצריך שחיטה במאכלת דייקא רק סגי שפיר במין מאכלת וכל דבר תלוש שאין בו חיות והוא חותך הוא מינא דמאכלת בעניין פעולת השחיטה ורק מחובר לקרקע וכן בעלי חיים הם סוג בפ"ע וכיון דבסוג זה לא מצינו שחיטה לכן שפיר פסולים ואף בקדשים דהם דבר של חשיבות ושם יש סברא להצריך השחיטה בדבר החשוב לכן כיון דמצינו בקרא שחיטת קדשים בכלי היינו ביצחק דהי' עולה וכתי' ויקח את המאכלת לשחוט דהוא כלי לכן שפיר יש להצריך ממקרא זה כלי לשחיטת קדשים והוא פסול בעניין הקדושה והמעלה אם אין השחיטה בכלי וה"ל פסול קרבן אבל בעצם עניין השחיטה אינו פסול דבעצם עניין השחיטה אין ראוי לחלק בין קדשים לחולין דאין חילוק ביניהם רק מפאת הקדושה והמעלה שיש לקדשים וא"כ הרי הוא פסול רק בעניין הקדושה והמעלה אבל לא בגוף השחיטה ולכן שפיר גם בקדשים אם שחט שלא בכלי אינו נבילה והוא רק פסול קרבן:

והנה לפי דברינו שחיטה בשן וצפורן המחוברים בבהמה מתה אפי' שלימה שפיר כשיר' וכמובן כיון דהוא תלוש ואין בו חיות והוא מינא דמאכלת [וע' רש"י חולין י"ח א' ד"ה במחוברת דכ' דצפורן המחובר בבע"ח פסולו מתורת מחובר ע"ש ואולם מגוף דברי הגמ' אין הכרח לזה רק י"ל שפיר דהפסול מתורת בעל חי דאינו מינא דמאכלת וכל המחובר בבעל חי ואפי' שן וצפורן בע"ח חשוב ופסול לשחיטה, וגם בדברי רש"י י"ל הכוונה דבע"ח חשוב קרקע כמבואר בכ"ד וע"כ הוי המחובר בו כמחובר בקרקע ופסולו שפיר עדיין מפאת דהוא מין בפ"ע ואינו מינא דמאכלת ומשא"כ שן וצפורן המחוברים בבהמה מתה דלא חשיבא קרקע שפיר כשירים לשחיטה וכנ"ל] והנה גם להבנת התבואות שור דהפסול מפאת מחובר לדבר אחר מ"מ נ' ג"כ דאין לפסול שן וצפורן המחוברים בבהמה מתה או בראש שלם ולומר דרק במחובר ללחי הוי הלחי כבית יד ולא חשיב מחובר ומשא"כ בחלק גדול מן הגוף לא שייך שיוחשב בית יד דאי איתא הי' ראוי שיתפרש השיעור בזה בדברי חכמים כמה הוא כמות קטן שנחשב בית יד וכמה הוא כמות גדול שאין נעשה בית יד ואם יהי' הברזל החותך מחובר לאיזה חפץ גדול וחשוב מצד עצמו דלא שייך שיוחשב בית יד לברזל יהי' פסול לשחוט בו וזו לא שמענו וכל כזה ראוי להתפרש בדברי חכמים וא"א כלל לומר בכל כמו זה השערות מדעתנו איזהו גוף קטן ונעשה בית יד לקטנו ואיזהו גדול ואין נעשה בית יד [וע' תוס' גיטין כ"א ב' ד"ה יצא ולר"ת דווקא נחתך מקלף גדול חשוב מחוסר קציצה אבל חתך מן הגט דבר מועט כמו שעושין לייפותו לא חשיב בהכי מחוסר קציצה כו' וגם שם צ"ע דמי מפיס איזהו גדול ואיזהו קטן אחרי שלא מצינו שיעור בזה בדברי חכמים] וע"כ נ' פשוט גם לפי הבנת התב"ש דכל שהבהמה מתה לא חשוב מחובר דמאי חזית דהשן מחובר לבהמה אמור להיפוך דהבהמה מחוברת לשן דאין טעם כלל לחלק בזה מפאת גודל וקוטן הכמות ורק בבהמה חי' דהשן והציפורן מצד עצמם אין בהם חיות ואילו בבהמה יש חיות ולכן היא חשיבא מפאת החיות וא"א שתוחשב הבהמה מחוברת לשן רק הבהמה עיקריית והשן מחובר בה ומקבל החיות וההרגשה ממנה ולכן הוא דחשוב מחובר ומשא"כ אם הוא מחובר בגוף מת אין לו תורת מחובר לדבר אחר רק הכל גוף אחד והוא חלק ממנו לא שהדבר אחר עיקר והוא מחובר לו ודו"ק היטיב ועוד יש חילוק דבהמה מתה היא אוכל דהאיסור אין מסלק השם אוכל ולכן חיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמי ולא חשיב חיבור ומשא"כ בבעל חי דמפאת החיות אינו אוכל כמו שהארכתי בבית האוצר ולכן שפיר חשוב חיבור וע' נזיר נ"א א' כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והציפורן ובשעת חיבורן הכל טמא והוא משנה באהלות ואין לו עניין לכאן וע' בר"ש באהלות שם פ"ג מ"ג ואפי' תדמהו לשם מ"מ נ' דאפי' לסברת התב"ש דצפורן המחובר בבהמה מתה ג"כ פסול לשחיטה מ"מ בצפורן העומד ליגזז יש להכשיר דכל גוף סברת התב"ש הנ"ל חומרא בעלמא הוא וא"כ כיון דבצפורן העומד ליגזז הוא איבעי' דלא איפשיטא בנזיר שם אי חשיב מחובר ומטמא או לא א"כ הו"ל ס"ס ספק דשמא מחובר בבהמה מתה אינו פוסל כלל דזה נ' עיקר וסברת התב"ש חומרא בעלמא הוא ואפי' תימא דפוסל מ"מ שמא זה לא נחשב מחובר הואיל ועומד ליגזז ובאתי רק להעיר]:

והנה מ"ש למעלה דפסול גט במחובר [וע' גיטין ט' ב'] הוא משום מחוסר הקנאה או קציצה לכאורה ק' ע"ז מהא דכתב לה גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו, ובזה הי' אפשר לומר דנתינת השטר כיון דהגירושין נפעלים על ידו חשוב הוא עצמו כנתינת הגט וחשיב שפיר נתינה לא הקנאה ודו"ק ואולם לפי"ז א"כ גם בכותב גט במחובר ומקנהו לה בשטר מתנה ראוי שיוכשר ועוד דבריש הזורק בהך דתיזיל איהי ותיחוד ותיפתח ותחזיק בי' הרי הקנה החצר בחזקה ואפ"ה מגורשת וע"כ נ' דהך דכתב לה גט ונתנו בחצירו וכן הך דהזורק שאני דהי' ראוי הגט להנתן בעצמו וע"כ לא חשיב מחוסר הקנאה ומשא"כ גט הנכתב במחובר לקרקע דא"א להנתן לה רק ע"י הקנאה או קציצה שפיר הוא מחוסר דבר אחר או הקנאה או קציצה ואף דבכותב גט על קרן של פרה וקוצצו ונותנו לה ג"כ פסול אף דהי' ראוי להנתן בלי קציצה אילו הי' נותן לה הפרה צ"ל דהפרה ג"כ הרי הוא דבר אחר מן הקרן דהוא הגט וחשוב ג"כ מחוסר דבר אחר היינו נתינת הפרה אלא דיש לפרה ג"כ עניין דנחשבת הגט עצמו כיון דהכל גוף אחד הפרה עם הקרן והוא הכל גט לבד וכולה פרה אוירא דמגילתא וע"כ תלוי בזה דאם קוצץ הקרן ונותן הרי הפריד הקרן מן הפרה ועשאן ב' גופין וגלי דעתי' דלא רצה לתת גם הפרה רק הקרן לבדו וע"כ תו הפרה דבר אחר וה"ל שפיר גם נתינת הפרה מחוסר דבר אחר ולא שייך לומר דהי' ראוי להנתן עם הפרה דלפי מה שהפריד הקרן מן הפרה ועשאן ב' גופין תו הפרה דבר אחר וה"ז מחוסר נתינת דבר אחר מלבד נתינת הגט ורק אם נותן בפועל הקרן עם הפרה הויין להו דבר אחד שכולו גט והפרה אוירא דמגילתא ואין שם נתינת דבר אחר מלבד הגט ודו"ק היטיב מאוד וע' מעין דוגמא מנחות י"ד ב' הכתוב עשאן גוף אחד והכתוב עשאן שני גופים כו' ערבינהו מתערבין כו' פלגינהו מיפלגי כו' וכך כאן יש להם עניין דנחשב הכל גט לבד והפרה אוירא דמגילתא ויש לדון ג"כ הקרן דבר לעצמו והפרה דבר לעצמה וע"כ תלוי בזה דאם הוא מחברן בנתינה מיחברי והוו דבר אחד ומשא"כ אם מפרידן תו באמת ב' דברים הן ולא שייך לומר דהי' ראוי להנתן בלי חסרון דבר אחר אילו הי' נותן לה עם הפרה דז"א דלפי מה שהפרידן הרי הפרה דבר אחר והוי גם נתינתה דבר אחר ואין כאן ראויות להנתן בלי חסרון דבר אחר לין שלא עשה כן בפועל והוי הפרה דבר אחר ודו"ק היטיב מאוד כי עמוק הוא]:

תוכן העניינים

אוצרות יוסף יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה