אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל
חידושי יורה דעה · כח
בש"ע שם סי' כ"ח סעי' כ"ג דמכסין בנעורת של פשתן ואין מכסין בקמח ע"ש דמשמע החילוק מפאת שזה קרוי עפר וזה אין קרוי עפר ואולם בגוף הש"ס חולין ס"פ כיסוי הדם אין מבואר טעם זה רק סתמא אמרו שם דזה מין עפר וזה אינו מין עפר עש"ה ולא נתבאר שם הטעם מפאת הקריאה ומשמע טפי ל' הגמ' דהוא דבר עצמיי ולא מפאת הקריאה וגם ראי' לזה דאי איתא לא ה"ל למשנה וגמ' שם לסתום דין זה דמכסין בנעורת כו' ושאין מכסין בקמח דהא אינו דין מוחלט רק תלוי הכל לפי הזמן והמקום אם קוראין אותו עפר או לא וע"כ נ' יותר לענ"ד כוונת הגמ' כמשמעותה דנעורת כו' הוא מין עפר וקמח אינו חין עפר ואף דעניין שניהם שוה דשניהם אינם עפר ושניהם גדילים מן העפר מ"מ י"ל דהגידול מן העפר תשיב מין עפר וקמח שאני דקמח אין בו עוד עניין גידול מן העפר וזה לפי המבואר ברמב"ם פ"ה מה' סוכה ה"ד בטעמא דסיככה באניצי פשתן פסולה דהוא מפני שנשתנית צורתן וכאילו אינן מגידולי קרקע עכ"ל הרמב"ם וע"כ גם קמח דטחינה חשיב נשתנה מברייתו כמבואר בש"ס ע"ז ל"ז ב' וכן בש"ס נזיר נ"א ב' ע"ש בתוד"ה כברייתו לכן ג"כ ע"י השינוי אזל לי' עניין הגידול ולא חשיב תו גידולו מן העפר כך נ' נכון בפשיטות בס"ד טעם הדין הנ"ל דמכסין בנעורת כו' ואין מכסין בקמח כו' לפי שטחיות ל' הגמ' דזה מין עפר וזה אינו מין עפר [ולפי"ז כל עניין גידולי קרקע דהוזכר לעניין מלאכות שבת בעימור ודישה כו' שייך זה רק עד טחינה ומשא"כ לישה דהוא אחר טחינה י"ל דכבר פקע ע"י הטחינה ההתייחסות אל הגידול כנ"ל ותו כל מלאכת לש אינו בגידולי קרקע ויהי' מזה ראי' דמלאכת לישה הוא אפי' שלא בגידולי קרקע שכבר הארכתי בזה בחידושי על הל"ט מלאכות ולהנ"ל ע"כ דלא בעי' בלש גידולי קרקע דהא כל מלאכת לש הוא שלא בגידולי קרקע דכבר פסק עניין הגידול ע"י שינוי הטחינה, ולעניין מלאכת טחינה עצמה יש לספק לפי"ז דאף דהטחינה עצמה היא בגידולי קרקע דכ"ז שלא נטחן הא הוא מגידולי קרקע מ"מ כיון דאחר שיהי' נטחן לא יהי' גידולי קרקע א"כ ראוי שיהי' תלוי בספק שכתבתי במלאכת אופה אם עניין המלאכה במה שהוא עתה עיסה שאופאה או עניין המלאכה מה שיהי' אפוי [ונ"מ אם עתה ליכא כגרוגרת וע"י ניפוח האפי' יהי' כגרוגרת והבאתי שם בזה ירושלמי תרומות עש"ה ואכ"מ] וכזה לעניין טחינה אם עניין המלאכה במה שהוא עתה חסים שהוא טוחנן הרי המלאכה בגיד"ק דהחטים הם גיד"ק ומשא"כ אם עניין המלאכה מה שיהי' טחון הא כשיהי' טחון לא יהי' גיד"ק עוד וא"כ על כרחך דהוי מלאכת טחינה אפי' בגיד"ק ודו"ק היטיב, ודע דלעניין אי מלאכה בעפר עצמו חשיב כמלאכה בגידולי קרקע דכתבתי כבר הרבה בזה בחידושי שם, הנה יש לדון בזה ג"כ מהך דכיסוי בגידול מן העפר חשוב מין עפר וא"כ כיון דשניהם מין אחד א"כ להיפוך נמי עפר הוא מין של גידולו מן העפר וע"כ י"ל דשפיר שייך המלאכה גם בעפר ואף דהי' במשכן רק בגיד"ק מ"מ כיון דעפר הוא מין גיד"ק ע"כ עכ"פ הו"ל תולדה דלא בעי' שיהי' המלאכה ממש באותו דבר שהי' במשכן רק כל שיש דמיון הוא תולדה עכ"פ כמבואר בכ"ד וע"כ כאן ג"כ דיש דמיון מפאת דהוא מינו עכ"פ שפיר הוא תולדה ובזה ניחא דלא תיקשי מהא דמבואר בש"ע או"ח ה' סוכה דאין מסככין בעפר משום דבעי' גידולו מן הארץ ואילו לעניין מלאכת טחינה בשבת לדיעות דבעי' גידולי קרקע מ"מ הוי מלאכת טחינה גם בעפר כמבואר בביצה ז' ב' והא קא עביד כתישה ועוד בכ"ד וכמו שעמדתי כבר בזה ולהנ"ל ניחא דבסוכה הא ליכא דין תולדה רק במלאכות שבת וע"כ בסוכה דבעי' גידולו מן הארץ בעי' זה ממש ולא סגי במינו וכן לעניי כיסוי דבעי' עפר לא הי' סגי בגיד מן העפר לולי ריבוי דקרא דיש ע"ז ריבוי בחולין ס"פ כיסוי הדם שם עש"ה ומשא"כ לעניין שבת דחייבין גם על תולדה ע"כ מין גיד"ק הוי שפיר תולדה עכ"פ ומלאכות דבעי' בהו גיד"ק ופטור שלא בגיד"ק הכוונה רק אדבר שאינו מין גיד"ק כמלח לגבי עימור וחלזון לגבי דישה אבל כל שהוא מין גיד"ק שפיר חייב משום תולדה עכ"פ ודו"ק היטיב ובאתי רק להעיר]: