אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל
חידושי יורה דעה · כז
בש"ע יו"ד שם סי' כ"ח סעי' כ"א בהג"ה בשם הגאונים דההולך במדבר ישחוט וימצה הדם בבגד ויברך וכשמגיע למקום עפר מכבס הבגד לשיצא הדם ומכסהו בלא ברכה וע"ש בט"ז סקי"ז מה שהקשה על תי' רמ"א על הקושי' השני' ובנקה"כ כ' עליו שאין דבריו מוכרחים ולענ"ד הקושי' וודאי מוכרחת ומוכרחת היא ואף שהט"ז לא פירשה כל כך כראוי בכל זאת הקושי' עצומה ופשוטה מאוד דרק אילו הי' הקושי' על הנוסח דאיך אומר בעפר והוא עתה אין מכסה בעפר רק בבגד הוא דהי' שייכות עכ"פ להביא ראי' מבדיקת חמץ דנוסח הברכה על ביעור והוא עתה אין מבער רק יבער לבסוף והבדיקה רק צורך הביעור שעל ידה ימצא ויבער וכך כאן אומר בעפר על שם סופו שיכסה בעפר כשיגיע לישוב כיון דעתה ג"כ ממצה הבגד לצורך זה לשיהי' לו הדם בהגיעו ליישוב להוציאו ע"י כיבוס ולכסותו בעפר ואם דגם אז הי' לדון על ראי' זאת מ"מ הי' עכ"פ שייכות ראי' מנוסח על ביעור חמץ שאומרים בשעת בדיקה לנוסח בעפר שאומרים כאן אף שאין מכסה עתה בעפר ומשא"כ אחרי דהקושי' בכאן על סברת הגאונים הנ"ל אינו על הנוסח לבד רק על כל גוף הברכה דמאי שייכות ברכה בשעת מיצוי הדם לבגד הא אין עושה עתה מקיום המצוה כלום דכיסוי אם אינו בעפר אינו כלום וכל קיום המצוה יקיים רק בהגיעו ליישוב ויכסה בעפר ועתה הוא רק מצניע הדם בבגד לשלא יאבד ויהי' בידו לקיים בו מצוה המחויבת בו בהגיעו ליישוב אבל אין עושה עתה מגוף המצוה כלום רק מצניע החפץ של מצוה לשיעשה בו מצותו לאחר זמן וא"כ אחרי שאין עושה עתה מקיום המצוה כלום למה יברך הלא אין ברכה רק על קיום מצוה ובדיקת חמץ שפיר יש עלי' חיוב ברכה דבדיקת חמץ הוא מצוה דרבנן שציוו לבדוק ויש לברך עלי' כעל כל מצוות דרבנן שמברכין עליהם ומה שהנוסח על ביעור בזה אין לדקדק כלל דכיון דיש עכ"פ חיוב ברכה תיקנו הנוסח על ביעור לפי שהתכלית הוא הביעור דחייבו לבדוק אחרי החמץ כדי לבערו והכל מצוה אחת דמה"ת חייב לבער רק חמץ הידוע לו וחכמים חייבו לבדוק ולחפש גם על הבלתי ידוע לו כדי לבערו וע"כ תיקנו הנוסח על ביעור דהוא התכלית וכולל גם חיוב הדאוריתא דהוא הביעור אבל כאן הרי אין כאן מצוה רק כיסוי הדם וא"כ מיצוי הדם בבגד דאין בו מעניין הכיסוי כלום והוא רק שימת עצה בנפשו להצניע חפץ המצוה לקיים בו מצות הכיסוי אח"כ אבל עתה אין כאן מקיום מצות הכיסוי כלום א"כ הא אין כאן חיוב ברכה כלל ולמה מברך ואין הקושי' על תיבת בעפר שהוא אומר רק על גוף הברכה דאיך מברך ברכת מצוה והוא אין מקיים מצוה של כלום אפי' מצוה דרבנן ומה שייך להביא מבדיקת חמץ דמברך עלי' דהבדיקה הוא גוף מצוה דרבנן ושפיר יש בה חיוב ברכה כעל כל מצוות דרבנן וקושי' זו וודאי אלימתא היא ופשוטה מאוד:
וי"ל לענ"ד בטעם דברי הגאונים הנ"ל וזה דכשממצה הדם בבגד הא הדם מכוסה בבגד (וכמו שהביא הט"ז בס"ק הנ"ל בשם הב"ח דמברך על כיסוי הדם ולא בעפר והיינו דמברך על גוף המיצוי בבגד דהוא כיסוי הדם בבגד אלא שאין הכיסוי בעפר וע"כ מברך על כיסוי הדם ואין אומר בעפר וא"כ עכ"פ הדם כ"ז שהוא בבגד הרי חשוב מכוסה וכך הרי הוא בפועל שהוא מכוסה בבגד] וע"כ נ' דה"ל ככיסהו הרוח דאין חייב לגלות ולכסות וכך כאן אין חיוב עוד לגלות ולכסות היינו להוציא הדם מן הבגד ע"י כיבוס ולכסותו ואין לומר דשאני כסהו הרוח דאיירי שכיסהו הרוח בעפר דכבר נתקיימה המצוה מאילי' ולכן אין חיוב לגלות כו' ומשא"כ כאן דאין מכוסה בעפר ומצות הכיסוי הוא רק בעפר וא"כ הא לא נתקיימה המצוה עדיין וע"כ שפיר יש חיוב לגלות כו' דז"א דכבר דנתי בזה במ"א דטעמא דכסהו הרוח אינו מפאת דכבר נתקיימה המצוה כו' דמאיליו לא שייך קיום מצוה רק ע"י אדם המחויב ומה שנעשה ע"י הרוח אין להחשיבו נתקיימה המצוה כלל ואילו הי' חשוב נתקיימה המצוה הי' ראוי להיות דינו כמו בכיסהו הוא דאפי' חזר ונתגלה פטור מלכסות וכך הי' ראוי להיות גם בכיסהו הרוח דאפי' חזר ונתגלה לא יהי' עוד מצות כיסוי כיון דכבר נתקיימה המצוה ועל כרחך דלא חשוב נתקיימה המצוה וע"כ בחזר ונתגלה שפיר יש מצות כיסוי ורק מה דאין חייב לגלות בידים הוא משום דכיון דהמצוה הוא לכסות הדם אין שייכות המצוה רק בדם מגולה ובזה שייך מצוה לכסותו אבל בדם מכוסה לא שייך מצות כיסוי דהא הוא מכוסה ואין העניין דנתקיימה המצוה רק העניין דאין כאן חפץ המצוה דחפץ המצוה בכאן הוא דם מגולה שעליו באה מצוה לכסותו אבל דם מכוסה אינו חפץ של מצות כיסוי דהא הוא מכוסה ולא הוזכר במקרא חיוב גילוי וכיסוי רק חיוב כיסוי לבד ואין שייכות כיסוי במה שהוא מכוסה ולכן אין כאן המצוה כלל [לא שנתקיימה המצוה כו' דו"ק היטיב מאוד] וא"כ בהיות כן הנה גם בהיות הדם מכוסה בבגד סוף סוף הרי הוא מכוסה ואיו בו שייכות כיסוי ומה בכך דאינו מכוסה בעפר הלא אין העפר גוף המצוה רק הכיסוי הוא המצוה ועפר הוא רק פרט שבו יהי' הכיסוי ולא בדבר אחר אבל גוף המצוה הרי הוא הכיסוי ותדע דבתוספתא נוסח הברכה על כיסוי הדם לבד ואין שם תיבת בעפר והיינו משום דהכיסוי הוא עצם המצוה והעפר רק פרט מפרטי המצוה במה יכסה ואין להזכיר הפרט בברכה רק גוף המצוה וגוף המצוה הוא רק הכיסוי וז"פ דגוף המצוה הוא הכיסוי דהא הוא הוא מעשה המצוה שעושה שמכסה הדם והעפר הוא רק פרט והדבר שבו מכסה אבל גוף מעשה המצוה הוא הכיסוי שמכסה הדם וז"פ אין צורך לאריכות וא"כ אחרי שגוף המצוה הוא רק הכיסוי א"כ אחרי דבדם מכוסה אין שייכות כיסוי דלא ציותה תורה לגלות ולכסות רק לכסות לבד וכנ"ל וא"כ אין חילוק במה הוא מכוסה אם בעפר או בדבר אחר דסוף סוף כיון דמכוסה ובמכוסה אין שייכות כיסוי הרי אין כאן המצוה דהוא הכיסוי ובשלמא אם הי' העפר גוף המצוה אז הי' שייך לומר דיש כאן עניין וחפץ המצוה כיון דאין מכוסה בעפר וכל המצוה רק העפר היינו דחפץ המצוה הוא דם שאין מכוסה בעפר שיכסנו בעפר והרי יש לו דם שאין מכוסה בעפר וחייב לכסותו בעפר ומשא"כ אחרי דעצם הכיסוי הוא המצוה והעפר רק פרט כו' א"כ עצם הכיסוי שפיר אין כאן חפץ ועניין המצוה כלל דכיסוי ליתא רק בדבר מגולה לא במה שהוא מכוסה דלא חייבה תורה לגלות ולכסות ואין חילוק במה הוא מכוסה סוף סוף כיון דהוא מכוסה אין שייכות מצות כיסוי דו"ק היטיב מאוד כי העניין עמוק ולפי"ז אחרי דאין חיוב לגלות כאן הדם כמו בכיסהו הרוח הנה גם אם מכבס אח"כ ומגלהו ומכסהו מ"מ הוא רק מצוה דרבנן כמו בכיסהו הרוח אחרי שחזר ונתגלה דמבואר בגמ' דחיוב הכיסוי אח"כ הוא רק מספק דמספקינן אי יש דיחוי אצל מצוות או אין דיחוי וא"כ לסברת האומרים דגם בס' עשה לרמב"ם סד"א מה"ת לקולא א"כ הא אין כאן רק חיוב ומצוה דרבנן לכסות אחרי שחזר ונתגלה וא"כ גם בהך דממצה הדם בבגד דכוותה גם אחרי שיכבסהו ויגלהו לא יהי' מצות כיסיו רק דרבנן דגם כאן יש הדיחוי כמו בכיסהו הרוח כיון דגם כאן אין חיוב לגלות כמו בכיסהו הרוח וכמובן והנה התוס' הקשו בזבחים ובסוכה דמדוע חשוב דיחוי בכאן בכיסהו הרוח הא הי' בידו לגלותו וכל שבידו לא הוי דיחוי ותירצו דלא אהני הבידו כאן כיון דאין חייב לעשות כן לגלות עש"ה ולפי"ז הנה אם יברך כאן בשעת מיצוי הדם בבגד תו הרי יהי' חייב מה"ת לגלותו אח"כ ולכסותו דאל"כ הרי תהי' ברכתו למפרע ברכה לבטלה ויעבור על לא תשא מה"ת לדעת הרמב"ם דברכה לבטלה הוא עבירת לא תשא מה"ת וא"כ הרי חייב לגלות ולכסות מה"ת כדי שלא יעבור על לא תשא דאף דהברכה רק על מצוה דרבנן מה בכך וכל ברכת המצות רק חיוב דרבנן והיינו משום דכיון דהוא חיוב דרבנן עכ"פ גם מה"ת לא חשיב תו נשיאות שם שמים לבטלה וע"כ כשמקיים המצוה שפיר אינו לבטלה גם מה"ת אבל אם יברך גם על מצוה דרבנן ולא יעשה המצוה הרי עובר וודאי אלא תשא מה"ת לרמב"ם הנ"ל וכמובן וא"כ איסור לא תשא הרי מחייבהו מה"ת לגלות ולכסות וכיון דיש חיוב מה"ת לגלות ולכסות תו הרי אין כאן הדיחוי כלל דכל שיש חיוב לגלות תו הא אהני הבידו דלא נימא דיחוי וא"כ תו הא יהי' הכיסוי שפיר מצוה מה"ת כיון דאין כאן דיחוי ונמצא דע"י הברכה שמברך עתה הוא שנעשה הכיסוי דאח"כ מצוה בעניין הדאוריתא דלולי הברכה הי' רק מצוה דרבנן ומה"ת לא הי' מצוה כלל וע"י הברכה הוא שנעשה מצוה מה"ת וע"כ ה"ל הברכה עצמה התחלת עניין הכיסוי דאח"כ ובאין כאחד ושפיר שייך לברך גם עתה כיון דיש כבר עתה התחלת עניין המצוה עם הברכה ע"י הברכה עצמה דאף דאין בברכה מעניין מעשה הכיסוי מ"מ מה בכך הרי אין הברכה משום המעשה רק משום עניין המצוה שבמעשה וכיון דעניין המצוה מתחיל עכשיו דע"י הברכה דעכשיו הוא שיהי' הכיסוי מצוה מה"ת ולולי זה לא הי' בו עניין מצוה מה"ת כלל ע"כ שפיר חשובה הברכה התחלת גוף עניין המצוה ואין כאן שימת עצה לבד להצניע חפץ המצוה לשלא יאבד ויקיים בו מצותו אח"כ רק יש כאן התחלת גוף עניין המצוה כיון דכל עניין המצוה דאח"כ נעשה רק ע"י הברכה דעתה וכיון דיש בברכה התחלת גוף עניין המצוה תו שפיר שייך לברך ובאין כאחת וכנ"ל דבהתחלת גוף המצוה הא שפיר שייך לברך מיד ואף דהגמר ותשלום המצוה הוא אחר זמן כדמצינו, כן בראשונים לעניין ברכת אירוסין ונשואין ולמדוהו ג"כ מבדיקת חמץ דהברכה הוא גם על הביעור אף שיהי' רק למחר וגם כאן הוא שפיר עתה בברכתו התחלת גוף המצוה כיון דכל גוף עניין המצוה דאוריתא דאח"כ נעשה רק ע"י הברכה דעתה וא"כ התחלת הדאוריתא הוא עתה וע"כ שפיר שייך לברך על הדאוריתא דבאין כאחת דהברכה היא עצמה התחלת גוף המצוה דאוריתא וממילא יכול לברך דבהתחלת גוף המצוה הא מברכינן שפיר אף דהגמר והתשלום רק לאחר זמן ודו"ק היטיב מאוד, כן י"ל לחומר הנושא ליישב דברי הגאונים אשר המה מתמיהים ומפליאים לכאורה דהמיצוי שממצה עתה הא אין בו מעניין המצוה כלום ומה שייך לברך עתה כשממצה ולהנ"ל הוי שפיר התחלת המצוה מפאת הברכה עצמה אלא דאין שייכות ברכה רק בשעת עשיית מעשה עכ"פ מעניין המצוה וע"כ יש לו לברך בשעה שממצה שיהי' לו הדם לכסותו אח"כ אבל ההתחלה דמצות כיסוי דאח"כ הוי, רק באמת מפאת גוף הברכה עצמה וכנ"ל והנה מה שכתבתי דמה דיהי' חייב לגלות כדי שלא יעבור אלא תשא תו לא נימא דיחוי מש"ה יש לדון בזה די"ל כוונת תוס' זבחים וסוכה הנ"ל דלא אהני הבידו דכיון דאין חייב לגלות א"כ הא נדחה החיוב עכ"פ ושפיר אין כאן חיוב עוד ודו"ק וא"כ גם כאן נהי דיש חיוב משום לא תשא אבל הרי אין זה חיוב כיסוי וחיוב כיסוי הרי נדחה עכ"פ כיון דמחמתו הרי לא הי' מחויב לגלות ולכסות והי' כבר פטור מחיוב זה וא"כ תו אכתי אין כאן מצות כיסוי ואין על מה לברך דהברכה הא הוא על מצות הכיסוי ואולם אין זה מוכרח בכוונת תוס' הנ"ל ואפי' יהי' כן כוונת תוס' מ"מ אין הגאונים מוכרחים לזה ויוכל להיות סברת הגאונים בפשיטות דרק בהך דזבחים בקיבל בכלי קודש ונתן לכלי חול כו' דמצוה להחזירו לכלי קודש ולהוליכו ולזרקו הוא דמהני בידו דכל שמצוה לעשות כן אהני הבידו לעשות לסלק הדיחוי [ומשא"כ בהך דכסהו הרוח דאין מצוה לגלות] ואין חילוק מפאת מה הוא המצוה והחיוב רק כל שיש עניין מצוה וחיוב לעשות כן אלים ועדיף טפי ומסלק הדיחוי וטעמא נמי איכא לש"ס מנחות ק"א ב' ותוס' ב"ק בהמרובה דבמצוה הוא דאמרי' דכל העומד להעשות כעשוי דמי ולא ברשות והיינו נמי טעמא בדשיל"מ דרק במצוה לאיתשולי חשוב דשיל"מ וכמ"ש במ"א בארוכה וע"כ גם כאן כשמצוה לעשות כן ה"ל כעשוי מכבר וכאילו הי' בכלי קודש מכבר ולא ניתן לכלי חול כלל ולא נדחה מעולם רק דעכ"ז בעי' בידו דאם אין בידו לעשות א"א שיחשב כעשוי דהא אין בידו לעשותו וכמובן בפשיטות וא"כ עכ"פ שפיר גם במצווה מפאת חיוב אחר סוף סוף כיון דמצווה לעשות כן ובידו לעשות כעשוי דמי גם כאן כאילו הי' מגולה מעולם ולא נכסה ולא נדחה כלל מעולם כיון דמחויב לכסותו ובידו לעשות כן ולכן כעשוי דמי ולא נדחה מעולם וכמובן]:
והנה מה שכתבתי דהברכה הוא התחלת גוף עניין המצוה דלולי הברכה הי' ספק דיחוי וסד"א מה"ת לקולא לרמב"ם והי' רק מצוה דרבנן וע"י הברכה נסתלק הדיחוי והוי מצוה מה"ת, נ' עוד דאפי' לראשונים החולקים אהרמב"ם וס"ל דסד"א מה"ת לחומרא מ"מ ג"כ חשיבה הברכה התחלת עניין המצוה כיון דלולי הברכה עכ"פ הי' הכיסוי רק ספק מצוה וע"י הברכה דנסתלק הדיחוי הוא וודאי מצוה וע"כ חשיבא הברכה התחלת גוף המצוה במה שפועלת עניין הוודאי שבו ואף דאם האמת דאין דיחוי אצל מצוות א"כ גם בלי הברכה הוא מצוה ואין הברכה פועלת כלום ואינה התחלה ותו אין לו לברך וא"כ כיון דמספקינן אי יש דיחוי או אין דיחוי א"כ תו איך מברך מספק הא אי אין דיחוי אין לברך וא"כ ה"ל ככל ס' ברכות דלא מברכינן מספק משום איסור לא תשא וא"כ גם כאן אין לו לברך דשמא אין דיחוי כו' ז"א דכאן הוא עניין אחר משאר ספק ברכות דכאן בעי' רק שיהי' שם עתה התחלת מצוה לשיוכל לברך מיד עתה וזה הוי שפיר התחלה מה שעושה מספק וודאי ופועל בעניין המצוה שיהי' וודאי מה שבלי הברכה הי' רק ספק דסוף סוף כיון דמספקינן אי יש דיחוי או אין דיחוי הא הי' רק ספק מצוה וע"י הברכה הוא וודאי מצוה לכן חשוב זה שהברכה פועלת תוספת בגוף עניין המצוה במה שעושאתו וודאי והוי הברכה עי"כ התחלת עניין המצוה בוודאי ואין זה ספק ברכות רק יש כאן וודאי כיון דבעי' רק התחלה היינו שיפעול תוספת בעניין המצוה לשיוחשב התחלה וזה הוא פועל בוודאי במה שעושה מספק וודאי דדבר זה הוא תוספת וודאי והוי התחלה וודאית עי"כ דו"ק היטיב מאוד כי העניין פמוה וראי' לסברא זאת ממ"ש ברבינו יונה ברכות פרק ג' דאף דאסור להתפלל תפלת נדבה בלי חידוש שיחדש בה דבר מ"מ במסופק אם התפלל חוזר ומתפלל בלי חידוש דמה שנעשה מספק וודאי זהו עצמו חידוש עש"ה הרי דגם שם יש לנו לומר שמא כבר התפלל וא"כ הא אין כאן חידוש כלום וא"כ פו הא עושה ספק איסור בתפלתו שנית ועל כרחך דלא אמרי' כן רק אמרי' דסוף סוף כיון דמסופק אם התפלל חשוב זה וודאי חידוש לא ספק חידוש רק הוא וודאי חידוש במה שעושה מספק וודאי וא"כ כך כאן הוא פעולה וודאית שהברכה פועלת בעניין המצוה ומוספת בו שעושאתו מספק מצוה וודאי מצוה וע"כ הוי שפיר הברכה בוודאי התחלת עניין המצוה מפאת זה שפועלת או פעולה ותוספת וודאי ושפיר יכול בוודאי לברך גם עתה כיון דהוא כבר עתה התחלה וודאית ודו"ק היטיב מאוד כי העניין עמוק וגם מ"ש למעלה בהשענה על סברת הרמב"ם דברכה לבטלה הוא איסור ד"ת, גם לזה י"ל דאין צורך דאפי' הוא רק חיוב דרבנן לגלות כדי שלא תהי' ברכתו לבטלה מ"מ כיון דחייב עכ"פ מדרבנן לעשות כן ובוודאי יעשהו מפאת הדרבנן עכ"פ לכן גם מה"ת כעשוי דמי כיון דוודאי יעשהו ותו ג"כ גם מה"ת אין כאן דיחוי ודו"ק]:
והנה בט"ז שם ס"ק הנ"ל הביא בשם הלבוש דפליג אסברת הגאונים הנ"ל וס' דלא יברך על הכיסוי לא בתחלה ולא בסוף ע"ש וק' טובא לכאורה דלמה לא יברך בסוף כשמכסה בעפר הא מקיים אז מצות כיסוי כתיקנו וצ"ל ג"כ סברת הלבוש דס"ל דכיון דנכסה כבר בבגד ה"ל ככיסהו הרוח דאין חייב לגלות וע"כ ה"ל רק ספק חיוב מפאת ספק דיחוי וכנ"ל וע"כ אין לברך דס' ברכות להקל וכמ"ש הפר"ח בסי' כ"ח שם סעי' י"א בהך דכיסהו הרוח דאם חזר ונתגלה מכסה בלא ברכה מטעם הנ"ל פ"ש וא"כ הרי גם סברת הלבוש כמו שכתבנו דגם במכוסה בבגד אין חייב לגלות ודומה לכיסהו הרוח ולא מחלקינן לומר דשאני כיסהו הרוח בעפר מנכסה בבגד וכמו שהארכנו:
והנה הט"ז כ' שם בס"ק הנ"ל בשם הב"ח לתרץ דברי הגאונים דמברך בשעת המיצוי בבגד על כיסוי דם ולא על כיסוי דם בעפר ותמה עליו הט"ז דמה בכך דאין אומר בעפר מ"מ הא המצוה בעפר ובנקה"כ כ' עליו וז"ל גם מה שהקשה על הב"ח לק"מ דהא באמת מכסהו אחר כך בעפר אלא דהברכה לא נתקנה לכתחלה על עפר עכ"ל ואיני יודע להלום דבריו כלל וכלל דמה תירץ בזה ומה בכך דיכסה אח"כ בעפר הא אין הברכה עתה על מה שיכסה אח"כ דאילו הי' על מה שיכסה אח"כ הי' צריך לומר באמת בעפר כמו שאומרים בכל כיסוי דהא אח"כ יכסה בעפר וזה כל חידוש הב"ח דאין מברך על מה שיכסה אח"כ דלא שייך לברך עתה על מה שיעשה לאחר זמן רק ברכתו על מה שעושה עתה דממצה הדם בבגד והיא ג"כ כיסוי הדם בבגד וע"כ מברך על כיסוי זה ולכן אומר רק על כיסוי דם לבד ואין אומר בעפר דהא אין מכסה בעפר רק בבגד, כך דמה דברי הב"ח וע"ז הא שפיר הקשה הט"ז דמה הועיל בזה דאין אומר בעפר ואין באמירתו שקר מ"מ הא כל אמירתו לריק כיון דמברך על מה שמכסה בבגד וכיסוי בבגד אינו מצוה כלל וכלל דהמצוה רק בעפר והוא מברך ברכת מצוה על מה שאינו מצוה כלל וקושית הט"ז קשה כברזל ופשוטה מאוד, ויש להליץ לכאורה על בעל הש"ך ז"ל ולומר כוונתו דמצות הכיסוי בעפר הם ב' חלקי מצוה היינו גוף הכיסוי והיותו בעפר וע"כ אם מכסה שלא בעפר יש בזה רק קיום החלק היינו הכיסוי ואינו בשלימות כיון דאינו בעפר וע"כ אינו כלום דחלק מצוה אינו כלום כ"ז שאינו בשליחות [וכדיעות הסוברים כה"ג לעניין ח"ש במצוה דאם אין יכול לאכול כזית אין שום מצוה באכילת פחות מכזית דחלק במצוה לאו כלום הוא ולא דמי לאיסורין דגם החלק וח"ש אסור מה"ת] והני מילי אם עושה רק החלק לבד ומשא"כ אם עושה עתה החלק ואח"כ יגמור ויעשה. החלק האחר אז גם החלק הא' יש בו עניין מצוה כיון דהוא חלק של הכל והתחלתו ועוד דכיון דדעתו להשלים יש גם בחלק חשיבות וכהך דר"ל דאף דס"ל דח"ש מותר מה"ת מ"מ בדעתו להשלים מודה כמבואר בירושלמי תרומות וע"כ כיון דיש בהחלק ג"כ עניין מצוה שייך שפיר גם לברך עליו כמו שהוא אותו החלק וע"כ רק בעלמא באין לו עפר לכסות אין מצוה כלל לכסות בדבר אחר דאף דיהי' שם חלק עכ"פ היינו הכיסוי מ"מ חלק לחוד אינו כלום ומשא"כ כאן דבמיצוי בבגד עפה דעושה כיסוי והוא חלק ואח"כ יגמור החלק האחר היינו הכיסוי בעפר דהא יכסה אח"כ בעפר לכן גם החלק עתה בו עניין מצוה כמו שהוא ושייך לברך על עניין המצוה שבו וע"כ שפיר מברך עתה על כיסוי דם היינו על חלק הכיסוי שמקיים עתה שלא בעפר עדיין והוא רק כיסוי לבד וזהו שכ' הנקה"כ דהא באמת מכסהו אח"כ בעפר כו' וכוונתו דבזה סרה קושית הט"ז דאמאי מברך על הכיסוי של עתה הא המצוה בעפר ועתה הרי אין מכסה בעפר ואין כאן קיום מצוה כלל שיברך עליו וע"ז כ' דכיון דבאמת מכסה אח"כ בעפר היינו דמשלים המצוה אח"כ בעפר לכן שפיר הכיסוי של עתה הוא חלק המצוה דהמצוה לכסות בעפר ועושה עתה חלק הכיסוי ואח"כ ישלים חלק חיוב העפר וע"כ יש בחלק זה שפיר עניין מצוה ושפיר מברך עליו, כן דמיתי לומר לכאורה בכוונת הנקה"כ אבל באמת גם זה אינו כלום דכיסוי שלא בעפר אינו אפי' חלק ועניין חלק הוא רק בח"ש דהשיעור מילתא אחריתי הוא ואינו גוף הדבר רק שיעור הדבר וע' חולין ל"ד א' טומאה משיעורין לא גמרינן [ועמ"ש בזה בקונטרס ע' פנים לתורה] וע"כ גם בח"ש יש הדבר אלא שאינו בשיעורו והוי חלק עכ"פ ומשא"כ אם ציותה תורה לכסות בעפר אם מכסה שלא בעפר אין כאן חלק וקיום של כלום והוא עושה דבר אחר לגמרי ממה שציותה התורה ועוד דסברא הנ"ל דכיון דגומר אח"כ יש להחלק חשיבות חלק כיון דהוא חלק של כל שייכא רק היכא דנשאר החלק שעושה עתה ואח"כ מוסיף ומשלים עליו החלק הב' ומשא"כ כאן דחלק הכיסוי שעושה עתה הרי יתבטל בכבסו אח"כ הבגד ויתגלה הדם ויהי' אח"כ קיום כל המצוה בפ"ע ומחדש לגמרי הכיסוי והעפר א"כ הא אין הכיסוי שעושה עתה חלק מכל כלל רק הוא חלק לבד היינו כיסוי שלא בעפר בלי צירוף להשלמה וכי היכא דבעלמא אם מכסה הדם שלא בעפר לאו כלום עביד ולא שייך לברך דאינו עושה כלום כך כאן לא שייך לברך על הכיסוי בבגד וע"כ דברי הנקה"כ המה תימה רבתי לענ"ד:
וגוף דברי הב"ח דמברך רק על כיסוי הדם ולא בעפר י"ל גם לענ"ד כן לתרץ דברי הגאונים ולאו מטעמי' דב"ח רק דטעם הגאונים עפ"י גמ' סוכה ל"א ב' לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש כו' פשיטא סד"א לייתי כי היכא דלא תישתכח תורת אתרוג קמ"ל דזימנין דנפיק חורבא מיני' דאתי למיסרך ע"ש וס"ל לגאונים דהך סד"א לייתי כו' אין הכוונה לרשות לבד רק לחיוב שלא תשתכח תורת אתרוג הרי דיש חיוב בכל שאין לו חפץ המצוה לעשותה בחפץ אחר לזכר מיהת שלא תשתכח תורת המצוה דהא הש"ס דחי זה רק משום דאתי למיסרך וזה שייך רק באתרוג דלא פירשה תורה מה יטול רק אמרה פרי עץ הדר וי"ל דכל פרי עץ יפה הוא פרי עץ הדר ורק בהלמ"מ הוא דנאמר דהכוונה על אתרוג ואסמכוהו ודרשוהו אקרא כל תנא כפי הנראה לו לסמוך אבל גוף הדבר הוא הלמ"מ ע' הקדמת פיה"מ להרמב"ם וע"כ אפשר לטעות אם יקחו עתה רמון שיקחו רמון גם כשיהי' אתרוג מצוי דכשרואין שנוטלין רמון יחשבו דברמון יוצאין ג"כ ידי פרי עץ הדר דהא רמון הוא ג"כ פרי עץ יפה ונופל עליו ל' פרי עץ הדר לפי הפשט וע"כ שייך שם אתי למיסרך ומשא"כ בעלמא כחו בכיסוי כאן דלא שייך אתי למיסרך דהא מפורש בקרא וכסהו בעפר וא"א לטעות דהוי קיום המצוה שלא בעפר שפיר אם אין לו עפר לכסות יש לו לכסות בדבר אחר שלא תשתכח תורת כיסוי והוא חיוב דרבנן משום שלא תשתכח תורת וכהך דלולב הגזול סד"א לייתי כו' דמפרשים הגאונים לחיוב והיינו דהי' חיוב מסברא לעשות כן לולי השמיענו הבריתא דלא יעשה כן וטעמא דבריתא דלא יעשה משום אתי למיסרך וזה לא שייך כאן] וכן מצינו בכמה דוכתי כזה עניין וחיוב עשי' שלא כפי המצוה משום שלא תשתכח תורת המצוה וע' מנחות ל"ב ב' תלאה (למזוזה) במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה ושל בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן זכר למזוזה עש"ה וע' פסחים נ"א א' דאי רובא אורז אוכלי יש להפריש חלה מאורז שלא תשתכח תורת חלה וברשימותי הארכתי בקיבוץ זה ממקומות רבות מאוד מאוד דחייבו עשי' משום שלא תשתכח כו' וע"כ ס"ל להגאונים דזה חיוב כלליי בכל מקום מדרבנן דאם אין לו חפץ המצוה צריך לעשותו בחפץ אחר לזכר מיהת שלא תשתכח תורת המצוה [כל דלא שייך אפי למיסרך] וע"כ גם בכיסוי אם הוא במדבר ואין לו עפר לכסות יש חיוב דרבנן מדינא לכסות בדבר אחר שלא תשתכח תורת כיסוי וע"כ המיצוי עתה בבגר היינו מה שמכסה הדם בבגד הרי הוא ג"כ קיום חיוב דרבנן שלא תשתכח תורת כיסוי דכיון דאין לו עפר לכסות צריך לכסות בדבר אחר שלא תשתכח כו' וע"כ הכיסוי בבגד הוא קיום חיוב הנ"ל שלא תשתכח ואף דאעשיית המצוה בעניין אחר כה"ג שלא תשתכח כו' ליכא חיוב ברכה ולא מצינו שתיקנו ברכה על עשי' כזאת רק גוף חיוב העשי' שלא תשתכח כו' הוא דמצינו במקומות רבות מאוד אבל לא מצינו מבואר שיהי' שם ברכה ע"ז מ"מ כאן שאני דכיון דיש עכ"פ חיוב עתה מדינא לכסות בדבר אחר שלא תשתכח כו' והוי הכיסוי בבגד מעשה מצוה מיהת שלא תשתכח כו' ואח"כ הא יכסה בעפר ויקיים המצוה כהלכתא באמת וע"כ אהני מה שמעשהו גם עתה מעשה מצוה לברך על כיסוי הדם ותסוב הברכה על שתיהן על הכיסוי דעכשיו ועל הכיסוי בעפר דלאחר זמן דגם אכיסוי בעפר יוצאין בברכת על כיסוי הדם לחוד אפי' אין אומר בעפר כדברי התוספתא ואף דבעלמא ליכא ברכה אעשי' שלא תשתכח כו' מ"מ אהני מיהת גם עשי' זאת כיון דהיא מחויבת לברך עלי' היכא דיש שם חיוב ברכה גמור בלא"ה אמה שיעשה לאחר זמן ככיסוי דכאן אלא דאין לברך עתה אלאחר זמן והי' לו לברך לאחר זמן וע"כ בזה שפיר כיון דמה שעושה עתה הוא ג"כ מעשה מצוה מדינא אהני מיהת לעניין שיברך עתה עליו ועל המעשה שלאחר זמן יחד והוי שפיר דומי' דבדיקת חמץ דמברך על ביעור חמץ והיינו דהבדיקה מוסבת גם על הביעור דלמחר ומברך בשעת הבדיקה הואיל וגם הבדיקה חיוב דרבנן מיהת והיא צורך הביעור דבודק כדי שימצא ויבער ומעין זה גם כאן הואיל וגם המיצוי דעכשיו הוא חיוב גמור מדינא מצד עצמו שלא תשתכח כו' וגם יש בו צורך למצוה העיקריית שלאחר זמן שע"י המיצוי הזה יהי' לו הדם אח"כ לכסותו בעפר ע"כ שפיר יש לו לברך עתה ומוסבת הברכה על המיצוי הזה היינו על הכיסוי בבגד שיש בו עניין מצוה משום שלא תשתכח כו' ועל הכיסוי דלאחר זמן יחד דאף דאמצות שלא תשתכח כו' ליכא חיוב ברכה מ"מ בשיתוף אמצוה גמורה אף שיעשה אותה רק לאחר זמן אהני מיהת גם עשיית מצות שלא תשתכח [ויש במעשהו צורך מצוה הגמורה דלאחר זמן] לברך עלי' ובשעתה על שתיהם יחד וכל הקושי' על הדמיון לבדיקת חמץ שדימה הרמ"א הא הוא רק דבדיקת חמץ הוא מצוה דרבנן משא"כ המיצוי כאן אינו מצוה כלל ולהנ"ל הא גם המיצוי מצוה משום שלא תשתכח תורת כיסוי ואף דאין מברכין ע"ז מ"מ בשיתוף מצוה גמורה כו' מיהת סברת הגאונים דיש לברך שפיר גם ע"ז כיון דהיא עשי' של מצוה עכ"פ דהוא מצוה דרבנן בכל מקום לעשות כן שלא תשתכח כו' ודוק היטיב ואם אין זכר למקדש אמרי' בלולב הגזול ומנא לן דעבדינן זכר למקדש דכתי' כו' ציון היא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה ומשמע דלולי קרא אין חיוב לעשות זכר מ"מ שאני התם דאין עתה מקדש ואין חיוב לעשות זכר לכשיבנה זולת היכא דחייבו בהדיא ומשא"כ מצוה הנוהגת עכשיו בפועל שפיר כשא"א לו לקיים יש לעשות זכר מיהת לשלא תשתכח תורת המצוה ממנו גם כשיהי' בידו לקיימה ותדע דקרי לי' בש"ס סוכה שם ובכמה דוכתי זכר למקדש ולא יאמרו בו ל' "שלא תשתכח תורת" כדאמרו בשאר דוכתי ועל כרחך דזכר למקדש הוא עניין אחר וע"כ אין לדון כלל משם ושפיר בעלמא י"ל דהך שלא תשתכח תורת כו' הוא חיוב כלליי בכל מקום וכדכתיבנא בסברת הגאונים הנ"ל ואם דנמצא מזה חידוש דין דאם אין לו עפר לכסות וגם אין לו דבר לקבל ולהצניע בו הדם אכיסוי דלאחר זמן יהי' מחויב מיהת לכסות הדם בדבר אחר שלא תשתכח תורת כיסוי ולא הוזכר דין כזה בפוסקים בכיסוי מ"מ אין מזה קושי' על הגאונים והגאונים שפיר י"ל דסבירא להו באמת כן דאם אין לו עפר כו' צריך לכסות בדבר אחר שלא תשתכח תורת כיסוי וכדמצינו כזה במקומות רבות וס"ל לגאולים דזה חיוב כלליי בכל מקום וכדכתיבנא ובאתי בכ"ז רק להעיר]:
והנה בגוף הדין הנה כאן ג' דיעות דסברת הגאונים דימצה בבגד ויברך בשעת מיצוי ולאחר הכיבוס יכסה בלא ברכה והלבוש כ' דיעשה כן אך בלי ברכה לא בתחלה ולא בסוף ודעת הט"ז דאין למצות כלל בבגד רק אסור לשחוט כל שאין לו עפר לכסות והנה לולי כל הסברות הנ"ל לכאורה הי' נ' מסברא דיש לו למצות בבגד בלי ברכה ולכבס אח"כ ולכסות הדם בברכה דמה שכתבנו למעלה דאין חיוב לגלות הדם אחרי שנכסה בבגד כמו בכסהו הרוח וע"כ אפי' מגלהו אח"כ ה"ל דיחוי ומספק שמא יש דיחוי אצל מצוות אין לברך גם אח"כ וכמ"ש הפר"ח לעניין כסהו הרוח וחזר ונתגלה דמכסה בלא ברכה מטעם הנ"ל, הנה מלבד מה שכתבתי כבר בכרך הקדום על ה' שחיטה ליישב פשט דברי המחבר דמשמע דגם בכסהו הרוח וחזר ונתגלה יש לו לכסות בברכה וכתבתי שם כמה טעמים ליישב דבר זה הנה מלבד זה אפי' נתפוס כפר"ח הנ"ל דכסברתו נ' ג"כ הפשיטות לכאורה דאחרי דבש"ס נשאר בזה בספק אי אמרי' דיחוי אצל מצוות א"כ מספק אין לו לברך מ"מ לעניין נידון דידן דממצה הדם בבגד הי' נ' מסברא לכאורה דשפיר חייב לגלות הדם ע"י כיבוס ואף דכתבנו למעלה דדמי לכיסהו הרוח דאין חייב לגלות והבאתי ראי' לזה מן הלבוש, הנה כתבתי כ"ז ליישב סברת הגאונים בזה אבל מסברא דנפשין הי' נ' דלא דמי באמת לכיסהו הרוח וכחילוק שכתבנו למעלה דבכיסהו הרוח בעפר או דנתקיימה המצוה מאילי' או דאין כאן החפץ של מצוה אבל בנכסה בבגד גם ב' הדברים האלה אינם דלא נתקיימה המצוה וגם יש כאן שפיר החפץ של מצוה דכיון דהמצוה לכסות הדם בעפר דייקא ע"כ כ"ז שאין הדם מכוסה בעפר הנה הוא החפץ של מצוה ויש עליו ציווי מפאת העפר כיון דהציווי לכסות בעפר והוי דם שאין מכוסה בעפר החפץ של מצוה שפיר שיש עליו ציווי לכסותו בעפר כיון שאין בו דבר זה דמה שכתבנו למעלה דעיקר המצוה גוף הכיסוי כו' אין זה מוכתח וכתבנו כ"ז רק ליישב דעת הגאונים אבל מסברא הי' נ' דהכל עיקר הן הכיסוי והן הכיסוי בעפר דכיון דציותה תורה לכסות בעפר ע"כ הכיסוי לבד אינו כלום וע"כ בין אם יש שם דם שאין מכוסה כלל בין אם יש דם מכוסה אלא שאין מכוסה בעפר הנה יש עליו ציווי כיון דהמצוה לכסות בעפר וצריך לגלותו עבור הכיסוי בעפר ורק בכיסהו הרוח בעפר שם שייך לומר דליכא חפץ המצוה דהמצוה לכסות בעפר וזה שייך רק במגולה או במכוסה ולא בעפר דאז שייך כיסוי בעפר ומשא"כ דם המכוסה כבר בעפר איננו עוד חפץ מצות כיסוי בעפר דהא הוא מאיליו כך ולא חייבה תורה לגלות ולכסות וכנ"ל ומשא"כ במכוסה שלא בעפר שפיר יש עליו הציווי מפאת העפר ושפיר חייב לגלותו ולכסותו בעפר וא"כ כיון דמחויב לגלות ולכסות תו הא אין כאן דיחוי כלל ושפיר יש לו לברך על הכיסוי דאח"כ:
ועפי"ז נלענ"ד דיש ליישב באמת התמיהה העצומה אשר יש בעניין ברכת כיסוי הדם דמברכינן על כיסוי דם בעפר והוא תימה רבתי דבשום מקום אין מזכירין פרט מפרטי המצוה בברכה רק מזכירין עניין המצוה דרך כלל וכמו שעמד ע"ז הט"ז בסי' כ"ח שם סק"ג ומש"ש ע"ז הוא דחוק מאוד והדבר תמי' גדולה ומפורסמת ולא ראיתי בזה שום יישוב מתקבל עדיין, ואולם להנ"ל הנה הדבר נכון מאוד דזה מצינו בכמה דוכתי דאין לחלק בטופס ומטבע ברכה במצוה אחת בעינה וע"כ גם כאן הנה בכל כיסוי הדם אם אומר בברכה על כיסוי דם בעפר הרי אין זה שקר דרק אין צורך להזכיר פרט העפר בברכה אבל הא אינו שקר דהא האמת כך דמצות הכיסוי בעפר ומשא"כ היכא דאיתרמי כה"ג דהולך במדבר וממצה הדם בבגד ואח"כ מכבסו ומגלהו ומכסהו בעפר או דאיתרמי בעניין אחר דנכסה הדם לאחר שחיטה מאיליו שלא בעפר דחייב לגלותו ולכסותו בעפר בברכה וכדברינו הנ"ל, הנה אז הרי ההכרח שיאמר בברכה על כיסוי דם בעפר וא"א שיאמר על כיסוי דם לחוד דהא מפאת גוף הכיסוי באמת לא הי' מחויב כלל דהא כבר הי' מכוסה ואין חיוב לגלות ולכסות מה שכבר מכוסה וכיון דלא הי' מחויב לגלות ולכסות תו גם אם מגלה ומכסה אין הכיסוי מצוה לפי סברת צד הספק דיש דיחוי אצל מצוות וא"כ כיון דמספקינן בזה הא אין לו לברך וכנ"ל וכמובן] וא"כ אם יברך על גוף הכיסוי הא יאמר שקר (ר"ל דיש צד ספק שאומר שקר היינו ספק צד הסברא דיש דיחוי כו') שהרי הברכה הוא נתינת שבח על החיוב והמצוה אשר עליו וא"כ עצם הכיסוי לבד הא לא הי' מחויב באמת בזה כיון דכבר הי' מכוסה ואילו הית' מצות התורה לכסות הדם לבד יהי' במה שיהי' הא לא הי' באמת מחויב עתה כלל כיון דכבר הי' מכוסה אף שנגלה יש דיחוי כו' וכל מה שמעשהו חיוב ומצוה עתה הנה הוא רק עבור הפרט שיש במצות כיסוי לכסות בעפר דייקא דכיון דהי' מכוסה שלא בעפר לכן הי' עליו חיוב מכח זה לגלות ולכסות בעפר וא"כ הרי כל החיוב שלו רק מפאת העפר לבד וא"כ הרי ההכרח לו לתת שבח רק על זה היינו על חיוב הכיסוי בעפר וא"א שיתן השבח על גוף הכיסוי לבד דמפאת גוף הכיסוי לבד הא לא הי' מחויב כלל ואין מעשהו מצוה כלל בעניין גוף הכיסוי דו"ק היטיב מאוד כי הדברים עמוקים וא"כ הא אין לו על מה לתת שבח בעניין גוף הכיסוי וכל השבח שיש לו לתת על המצוה אשר במעשהו הנה הוא רק מפאת העפר דמפאת חיוב העפר הי' מצווה לגלותו ולכסותו בעפר כיון שהי' מכוסה שלא בעפר וא"כ הרי ההכרח לו להזכיר העפר בברכתו ולומר על כיסוי דם בעפר ואם יאמר על כיסוי דם לחוד הו"ל ברכתו שקר שנותן שבח על גוף הכיסוי ובגוף הכיסוי לא הי' מחויב כלל ואין מעשהו מצוה כלל בעניין זה וא"כ א"א לו רק שיאמר על כיסוי דם בעפר ואילו בשאר כיסוי אף דא"צ לומר בעפר מ"מ הא אינו שקר אם אומר כן והוא רק דבר שאין צריך לאומרו אבל אינו שקר וכנ"ל וע"כ כדי של לחלק בברכה לכן אומרים תמיד נוסח שוה וכיון דכל כה"ג היכא דממצה הדם בבגד כו' או שנכסה מאיליו שלא בעפר כו' הרי ההכרח שיאמר על כיסוי דם בעפר לכן אומרים גם בכל כיסוי כן שלא לחלק בטופס ברכה ודו"ק היטיב כי זה נכון וקרוב מאוד בס"ד דאחרי דהמצוה לכסות הדם בעפר ומשכחת קיום המצוה עי"כ איפוא בב' פנים היינו אם בדם שלא נכסה עדיין כלל דיש בו כל המצוה ואם בדם שכבר נכסה שלא בעפר דיש בו המצוה מפאת העפר ובפן הב' הנ"ל הרי ההכרח להזכיר בברכה חיוב העפר כיון דהוא כל המצוה שלו דבלתו לא הי' מחויב כלל וע"כ שלא לחלק שפיר הנוסח בכל כיסוי כן:
והנה מ"ש למעלה בתי' דברי הגאונים דהברכה הוא התחלת עניין המצוה דאל"כ הי' ספק לומר דיחוי כמו בכיסהו הרוח משא"כ ע"י הברכה חייב לגלות ולכסות שלא תהי' ברכתו למפרע לבטלה וכשיש חייב לגלות אין דיחוי וכנ"ל בארוכה, ועמד לנגדי בזה ב' דברים א' דלא דמי לכיסהו הרוח דנכסה בעפר ליכא חיוב לגלות משא"כ בנכסה בבגד יש חיוב לגלות ולכסות בעפר מפאת חיוב העפר ב' דאף דחייב לגלות ולכסות שלא תהי' ברכתו לבטלה מ"מ הא אין זה חיוב כיסוי רק חיוב מצד אחר וא"כ עכ"פ נדחה חיוב הכיסוי וכנ"ל בזה, ונ' עוד בזה בתי' דברי הגאונים ויסולקו ב' הדברים העומדים מנגד הנ"ל ואכתוב בקצרה כי כבר נלאתי מכתוב וזה די"ל דאף דהסברא דדם הנכסה שלא בעפר הוא חפץ המצוה מפאת חיוב העפר ומחויב לגלות כו' מפאת העפר מ"מ כאן בדם שנבלע בבגד י"ל דלא חשוב דם כלל דבטל לגבי בגד וכבגד דמי וא"כ כיון שאין דם כלל וודאי הא אין חייב לעשות חפץ המצוה אם אינו כלל בעולם וא"כ תו אפי' אם מכבס ומוציאו מן הבגד מ"מ תו שייך דיחוי ואולם באמת דבר זה בדם בלוע בבגד אי בטל לגבי בגד ולא חשוב דם הוא סוגי' ערוכה בנדה ס"ב ב' ע"ש דמבואר שם סברא דתלוי במקפיד עליו להוציאו דאם מקפיד להוציאו אין בטל עש"ה כולה סוגי' וא"כ ה"נ לענייננו אחרי שיברך הא יהי' מקפיד להוציאו ולכסותו בעפר כדי שלא תהא ברכתו לבטלה ותו לא הי' בטל מעולם בבגד והוא דם שפיר ותו יש דם רק שמכוסה שלא בעפר ובזה תו הא יש חיוב לגלות ולכסות בעפר מפאת חיוב העפר וליכא דיחוי כלל וא"כ נמצא עדיין דרק ע"י הברכה הוא דאין הדיחוי הא בלא"ה הי' ספק דיחוי והוי שפיר והברכה התחלת עניין המצוה מפאת זה וכנ"ל בארוכה דו"ק היטיב מאוד כי הוא כפתור ופרח בס"ד:
והנה מה שכתבתי דכיון דע"י הברכה מצווה לכבס ולהוציאו ולכסותו כדי שלא תהי' ברכתו לבטלה ליכא דיחוי וסתרתי דאין זה מבטל דיחוי של מצות כיסוי דחיוב הכיסוי מ"מ הא נדחה והחיוב להוציאו כו' מפאת ברכה לבטלה חיוב אחר הוא הנה עיינתי בתוס' זבחים ל"ד ב' ד"ה כל שבידו כו' ומשמע מלשונם שם דלא בעי' אותה מצוה דווקא שבה הדיחוי רק כל שיש מצוה לבטל הדיחוי תו ליכא דיחוי ואפי' תהי' המצור מפאת עניין אחר ע"ש לשונם בזה:
וי"ל עוד דמפאת הברכה יש גוף חיוב הכיסוי היינו דכיון שבירך כבר על הכיסוי חייב מעתה להוציא הדם ע"י כיבוס ולכסותו משום חיוב הכיסוי עצמו וזה דאף דכיסהו הרוח אין חייב לגלות ולכסות מ"מ כיון דאם מגלהו חייב אח"כ לכסות א"כ הי' סברא דחייב ג"כ לגלות כדי להביא עצמו לידי מצוה ואך דז"א דאין חיוב על האדם מדינא להביא עצמו לידי חיוב מצוה מדלא ענשינן על זה ר"ל על שלא הביא עצמו לידי חיוב מצוה רק בעידן ריתחא כמבואר בתוס' מנחות מ"א א' בהך דקטינא סדינא בקייטא כו' ואילו הי' חיוב מדינא א"כ הא ה"ל עבירה מדינא והי' ראוי שיענישו גם שלא בעידן ריתחא עש"ה בתוס' מנחות דמתבאר משם כן ואולם י"ל בזה דהא דאין חיוב להביא עצמו לידי מצוה היינו רק כ"ז שלא התחיל לעשות כלל בעניין מצוה זאת אבל אם כבר התחיל לעשות שוב הוי חיוב מדינא לגומרה לגמרי דהמתחיל במצוה ואינו גומרה חלילה קובר אשתו ובניו כמבואר פ"ק דסוטה וא"כ וודאי דיש חיוב מדינא לגמור אחרי שהתחיל דאל"כ הי' ראוי ג"כ שלא יענש רק בעידן ריתחא ואילו הך לישנא דגמ' דקובר כו' משמע דהוא עונש עצמיי לדבר אפי' שלא בעידן ריתחא רק תמיד המתחיל ואינו גומר חלילה קובר כו' ועל כרחך דהוא חיוב מדינא לגמור ומסברא גרידא נמי י"ל כן דהיכא דכבר התחיל יש חיוב מדינא לגמור דבכמה דוכתי משמע דיש חיוב גם להביא עצמו לידי חיוב מצוה כהך דחולין פ' שילוח הקן יכול יחזור בהרים כו' ועוד בכמה דוכתי וע"כ אף דלא קיי"ל כן מ"מ א דה"מ בלא התחיל אבל אם כבר התחיל הרי כבר הכניס עצמו בחיוב והאדם יכול לחייב עצמו גם במה שאינו חייב והוי חיוב מדינא כמו נשים דמחייבות עצמן במ"ע שהז"ג וחשיבי חייבות מדינא ולכן גם מברכות וצונו כמבואר בתוס' וראשונים וה"נ אחרי שכבר התחיל הרי חייב עצמו במצוה זאת וחייב לגומרה אף דאילו לא התחיל לא הי' חייב להביא עצמו לידי המצוה וכן מצינו בהך דתפלת ערבית רשות דאף דהוא רשות מ"מ אם התחיל להתפלל וטעה צריך להתפלל שנית דאף דהוא רשות מ"מ כיון דהתחיל שווי' עלי' חובה וצריך גם להתפלל שנית אם טעה בראשון כמבואר ברי"ף פ' תפלת השחר עש"ה וא"כ לענייננו נמי אף דאין חייב להוציא הדם מבגד כדי לכסותו מ"מ אחרי שכבר בירך על הכיסוי והרי כבר התחיל בזה במצות הכיסוי אחרי שבירך עלי' דברכת המצוה וודאי הוא התחלה עכ"פ בעניין המצוה דהא אם לא יעשנה תהי' ברכתו לבטלה ומוכרח לעשותה מעתה מפאת זה וע"כ הברכה עכ"פ היא התחלה במצוה מה שכבר בירך עלי' וכיון דיש התחלה תו ממילא מחויב בגוף המצוה לא לבד מפאת שלא תהי' ברכתו לבטלה רק גם מפאת גוף המצוה כיון שכבר התחיל בה דאחרי שהתחיל צריך לגמור ולהביא עצמו לידי חיובה ולקיימה וכנ"ל וכיון דמחויב מעתה להוציא הדם מפאת גוף מצות הכיסוי תו שפיר וודאי ליכא דיחוי וכנ"ל:
וי"ל עוד בעניין זה עפ"י גמ' זבחים צ"ב ב' ניתז מבגד לבגד מהו מבגד קמא אירחי לי' לכיבוס כו' ע"ש ברש"י ד"ה אי אספו וכשר וד"ה ואת"ל שאם אוספו כו' דכ' דע"י הזיקוק לכיבוס בדם חטאת שניתז על הבגד בטל לי' הדם מתורת דם וגם ברש"י שם ד"ה אידחי' לי' לכיבוס דכ' "אדחי מתורת הזאה" ג"כ הגי' בש"ס דפוס ווילנא "אדחי מתורת דם" עש"ה בשיטה מקובצת] וא"כ י"ל גם כאן דכיון דא"א שתתקיים מצות כיסוי בדם זה זולת ע"י כיבוס שיכבס הבגד ויוציא הדם ע"י כיבוס לכן כיון דזקוק לכיבוס אידחי מתורת דם ואין בו מצות כיסוי עוד כלל, ואולם יש לחלק דשם בזבחים זקוק לכיבוס שלא משוה הזאה דאפי' לא הי' רוצה להזות אח"כ דם זה מ"מ הא זקוק לכבסו משום מצות כיבוס דם חטאת וע"כ הזיקוק לכיבוס מפאת עניין אחר מבטלו מתורת דם הזאה ובטל עניין ההזאה עש"ה ומשא"כ כאן דאין חיוב לכבס מפאת מצוה אחרת רק מפאת אותה המצוה עצמה דו"ק מאוד ואולם ז"א דרק אילו הי' כאן זיקוק לכיבוס מפאת מצות כיסוי עצמה היינו דהי' חיוב לכבס בשביל קיום מצות כיסוי לכן אין זיקוק לכיבוס בשביל מצות כיסוי עצמה מבטל מתורת דם כיסוי כיון דהזיקוק לכיבוס הוא ג"כ רק בשביל הכיסוי ומשא"כ אחרי דבאמת אין חייב לכבס בשביל הכיסוי דהוי ככסהו הרוח כ"ז שנבלע בבגד וכמו שהארכתי די"ל כן] ועכ"ז א"א לכיסוי זולת אחרי שיהי' שם כיבוס תחלה לכן הוי ג"כ כאילו הי' זיקוק לכיבוס שלא משום כיסוי רק בשביל עניין אחר אחרי דמפאת מצות הכיסוי אין חייב לכבס ורק אם יכבס בשביל לנקות בגדו או אפי' יכבס כדי להביא עצמו לידי חיוב כיסוי מ"מ כיון דאין חייב לעשות כן והוא רק חדת חסידות א"כ הא ג"כ עניין אחר הוא לגבי חיוב הכיסוי ואינו חיוב הכיסוי וכיון דסוף סוף א"א לכיסוי זולת אסרי הכיבוס והכיבוס אינו מחויב מחיוב הכיסוי עצמו רק יהי' מפאת עניין אחר א"כ הא העניין ג"כ שיש זיקוק לכיבוס משום עניין אחר ושפיר בטל עי"ז מתורת דם כיסוי ולא שייכא בי' עוד מצות כיסוי כלל דו"ק מאוד ואולם אחרי שבירך והתחיל במצוה עי"כ דמעתה מחויב לגמור ולכבס ולהוציא הדם משום חיוב הכיסוי עצמו דאחרי שהתחיל חייב לגמור וכנ"ל תו שפיר אין הזיקוק לכיבוס מבטל מתורת דם כיסוי כיון דהזיקוק לכיבוס הוא מעתה מחיוב הכיסוי עצמו ושפיר יש מצות כיסוי אחרי שיכבס ונמצא דכל מצות הכיסוי שתהי' אח"כ הוא רק ע"י הברכה שבירך ולולי זה לא הי' מצוה כלל ולכן תו הוי שפיר הברכה התחלת עניין המצוה כיון דכל המצוה תהי' רק ע"י הברכה ושפיר תו באין כאחת כמו שהארכנו ויכול גם לברך [והרוחנו בזה דא"צ לנו לומר דמה שעושה מספק וודאי היינו דספק הדיחוי עושה ע"י הברכה וודאי אינו דיחוי הוי זה התחלה וכנ"ל בארוכה רק גם לדיעות דבוודאי לא אמרי' כאן דיחוי וחייב לברך בכיסהו הרוח ונתגלה כמו שהארכתי בזה בכרך הקדום על ה' שחיטה מ"מ הוי שפיר הברכה התחלה בכאן מפאת דלולי הברכה הי' הדם בטל מתורת דם כיסוי ע"י הזיקוק לכיבוס כש"ס זבחים הנ"ל וע"י הברכה דיהי' זיקוק לכיבוס משום הכיסוי עצמו הוא דאינו בטל ונמצא דהברכה הוא התחלה גמורה דבלתה וודאי לא הי' מצוה כלל וכנ"ל] ודו"ק היטיב כי גם זה נכון מאוד בס"ד: