אור ברסלב
אוצרות יוסף יורה דעה חידושי יורה דעה הלכות שחיטה › טז

אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל

חידושי יורה דעה הלכות שחיטה · טז

טו

בש"ך שם סק"ל מש"ש דל"ד לדלקמן סי' ה' כו', נ' הכוונה דאיירי להלן וכאן בזה יכול וזה יכול דאי בזה אינו יכול וזה אינו יכול לא שייך לומר דכיון דיש אחד בר שחיטה זולתו דיו כו' והיינו דאמרי' דל מעשה העכו"ם מהכא הרי נשחט ע"י הישראל ואם לא הי' כח הישראל מספיק בהחזקת הסכין בשחיטה זו לשחוט לבדו איך תאמר דנשחט ע"י ישראל הא לא נשחט על ידו רק בצירוף כח העכו"ם ולולי כח העכו"ם הא לא הי' הישראל שוחט וא"כ הא לא נשחט ע"י ישראל לבד רק ע"י ישראל ועכו"ם ושחיטת העכו"ם הא אינה שחיטה וע"כ הכוונה דכח הישראל לבדו הי' מספיק לשחוט וכן כח העכו"ם וכמובן ולכאורה לענין שבת הא קיי"ל דבהוציאו שנים וכדומה בזה יכול וזה יכול שניהם פטורין והטעם ע"כ משום דמתייחסת המעשה לשניהם יחד לא לכ"א לבדו וא"כ עשה כל אחד רק חצי מלאכה ולכך פטורין וא"כ כאן נמי אפי' בישראל ועכו"ם ה"ל רק חצי שחיטה מישראל ותיפסל, ואולם באמת ניחא דכבר כתבתי במ"א דק' מהך דשבת דקיי"ל דזה יכול וזה יכול שניהם פטורין והיינו דמתייחסת המלאכה לשניהם יחד לא לכ"א בעצמו ואילו בזה אינו יכול וזה אינו יכול קיי"ל דשניהם חייבין ומתייחסת המלאכה לכל אחד בעצמו ואילו לגבי זוז"ג בשאור של חולין ושל תרומה שנצטרפו וחימצו אם יש בכ"א בפ"ע כדי לחמץ אסור והיינו דמתייחס החימוץ לכ"א לבדו ונמצא שהחמיץ האיסור ואסור ואם אין בכ"א בפ"ע כדי לחמץ שרי דמתייחס החימוץ רק לשניהם יחד ונמצא דהאיסור לא החמיץ רק עם ההיתר ולכן שרי והרי הסברא הפוכה לגמרי מבהך דשבת וכבר כתבתי בזה במ"א דהחילוק בזה דבהך דשבת אין דנין על המלאכה ממי נעשית דאין לנו נפקותא על המלאכה רק אנו דנין על העושים אם עשו והם חייבין או לא עשו והם פטורין וע"כ לענין זה שפיר בזה יכול וזה יכול אמרי' דכל אחד לא עשה לבדו רק סייעו חבירו והרי הי' כח בחבירו לסייעו שהרי גם חבירו בעצמו הי' יכול לעשות ומשא"כ בזא"י וזא"י אז כ"א מהם עשה שאין לך לומר שלא עשה רק בסיוע חבירו דהא חבירו ג"כ לא הי' יכול לעשות בעצמו ונמצא איפוא ששניהם עשו היינו חבירו עמו והוא עם חבירו ואף שנעשה רק מלאכה אחת מ"מ שניהם עשאוה הוא וחבירו ולכן שניהם חייבין ומשא"כ לגבי חימוץ אין דנין על המחמץ אם חימץ רק דנין על הנחמץ ממי נחמץ אם מן האיסור ואסור או מן ההיתר ושרי וע"כ בזה איפכא הוא דביש בכ"א הרי נחמץ מן האיסור שהרי הי' בכח האיסור לבד לחמץ ואין כאן זוז"ג [ואם דנחמץ גם מן ההיתר מ"מ אין זה מתיר מה שנאסר ע"י האיסור] ומשא"כ באין בכ"א כדי לחמץ א"א לך לומר דנחמץ מן האיסור דהא לא הי' בכח האיסור לחמץ ונמצא דנחמץ רק מכת שניהם וזהו רק זוז"ג ושרי ואם דגם סברת חילוק זה צריכה עדיין בירור יותר מ"מ האמת כך דהחילוק רק בין אם דנין על העושה אם עשה לבין אם דנין על הנעשה ממי נעשה] וע"כ כאן לענין שחיטה נמי דאין דנין על השוחטים רק על השחיטה היינו על הבהמה הנשחטת ממי נשחטה אם מעכו"ם או מהשוחט לשם דבר פסול ואסור או נשחטה מהישראל כו' ומותרת ולכן ג"כ איירי שפיר כאן ולהלן בז"י וז"י ושפיר להלן הרי נשחט גם ע"י השוחט לשם דבר פסו ונמצא שנשחט גם לשם פסול ופסול ומשא"כ בישראל ועכו"ם דהעכו"ם פוסל רק מפאת שאינו שחיטה וא"כ מה בכך הרי נשחט גם ע"י ישראל ודל שחיטת העכו"ם מהכא ושפיר כשר דהא נשחט ע"י ישראל ולפי"ז אם ישחטו שנים בזא"י וזא"י יהי' איפכא דלהלן יוכשר כיון דלא נשחט ע"י הפסול לבד רק ע"י שניהם יחד כמו בזוז"ג ולכן מחשבת הפסול לשם דבר פסול לא מעלה ולא מוריד דהא אין נעשה על ידו לבד כ"א בצירוף האחר ולא נעשה הנשחט זבחי מתים וכאן בישראל ועכו"ם יופסל דא"א לך לומר דנשחט ע"י הישראל לבד דהא הישראל לא יכל לשחוט לבדו ונשחט רק ע"י שניהם יחד וא"כ הא אין כאן שחיטת ישראל ואינה שחיטה וכנ"ל ובאתי רק להעיר, והיכא דזה יכול וזה אינו יכול פשוט דמתייחס בכל מקום הן להלן והן כאן רק אחר היכול דהב' הוא רק מסייע ואין בו ממש כמו דקיי"ל כן לענין שבת וגם כאן נ' פשוט דהוא כן:

תוכן העניינים

אוצרות יוסף יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה