פרק ג' - חינוך ילדים · ב. בעוון הבנים יענשו האבות
''וְגַם בָּאתִי לְבַקֵשׁ מֵאִתֵּךְ מְאֹד מְאֹד, בְּבַקָשָׁה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה, שֶׁתַּדְרִיכִי בְּנוֹתַיִךְ מְאֹד שֶׁלֹא יֵצֵא מִפִּיהֶן קְלָלָה וּשְׁבוּעָה וְכָזָב וּמַחֲלֹקֶת, רַק הַכּל בְּשָׁלוֹם, בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה וָנַחַת.
וְהִנֵה יֵשׁ לִי כַּמָה סִפְרֵי מוּסָר עִם לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, יִקְרָאוּהוּ תָּמִיד, וְכָל שֶׁכֵּן בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים - לֹא יִתְעַסְקוּ אֶלָא בְּסִפְרֵי מוּסָר. וְתַדְרִיכִי אוֹתָם תָּמִיד בְּסִפְרֵי מוּסָר. וְעַל קְלָלָה וּשְׁבוּעָה וְכָזָב - תַּכִּי אוֹתָם, וְלֹא תְרַחֲמִי עֲלֵיהֶם כְּלָל ! כִּי, חַס וְשָׁלוֹם, בְּקִלְקוּל הַבָּנִים יֵעַנְשׁוּ אָב וָאֵם מְאֹד. וְאַף אִם תַדְריכִי אוֹתָם תָמִיד בְּמוּסָר, וְלֹא יְקַבְּלוּם, אוֹי לְאוֹתָה בּוּשָׁה וְהַצַעַר וְהַבִּזָּיוֹן לָעוֹלָם הַבָּא - ''אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶלֶת'' [קָרֵינָן לְרָשָׁע בֶּן צַדִּיק 'רָשָׁע בֶּן רָשָׁע']. וְכֵן שְׁאָר דְּבָרִים: לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, וְשֶׁלֹא יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ, כִּי אִם בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה וּבִרְכַּת הַמָזוֹן וּקְרִיאַת שְׁמַע, וְהַכּל בְּכַוָּנָה. (מאיגרת הגר''א)