פרק ג' - חינוך ילדים · א. חובת החינוך
כָּל אָב צָרִיךְ לְחַנֵךְ אֶת בְּנוֹ בְּהַדְרָגָה בַּתּוֹרָה וּבַמִצְוֹת בְּעוֹדוֹ בִּנְעוּרָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַמִדּוֹת וְהַמִצְוֹת הֶרְגֵל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁיֵּהָפְכוּ לוֹ לְטֶבַע שֵׁנִי, וּכְדִכְתִיב (משלי כב, ו): ''חֲנֹךְ לַנַעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶנָה''. וְכָל מַה שֶׁיִּתְרַשֵׁל הָאָב כָּל דְּהוּא בְּחִנוּךְ בְּנוֹ, לֹא יַחְשֹׁב שֶׁזֶּהוּ הֶפְסֵד וְחִסָרוֹן רַק לְאֵיזֶה זְמַן קָצָר, אֶלָא הַחִסָרוֹן יִשָׁאֵר לוֹ לְכָל יְמֵי חַיָּיו. וְעַל הָאָב לָדַעַת כִּי מְעַט הַיַּהֲדוּת וְהַמִדּוֹת וְקִיּוּם הַמִצְוֹת שֶׁמְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ, הֲלֹא זֶה גַם כֵּן הוֹדוֹת לְאָבִיו שֶׁהִשְׁתַּדֵּל עַל זֶה בְּעוֹדוֹ בִּנְעוּרָיו.
וְהַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּי לְהַשְׁרִישׁ בִּבְנוֹ הָאֱמוּנָה בַּד' וְתוֹרָתוֹ הוּא, שֶׁיְּדַבֵּר תָּמִיד הָאָב עִם בְּנוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה וּמוּסָר, וְיַסְבִּיר לוֹ שֶׁיֵּשׁ גַן עֵדֶן בָּעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, הַמְיֻחָד לְעַבְדֵי ד' וְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו, וְשֶׁהַתַּעֲנוּג שֶׁל גַן עֵדֶן הוּא תַּעֲנוּג אֲמִתִּי גָדוֹל, רוּחָנִי וְנִצְחִי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר, וְכִדְאִיתָא בְּאָבוֹת פ''ד: ''יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶה ''. וּלְהֵפֶךְ - יֵשׁ גֵיהִנָם שֶׁהוּא אֵשׁ נוֹרָא מְאֹד, וְהוּא מָקוֹם הַמוּכָן לִפְרֹעַ מִן הָאָדָם בְּעַד בִּטּוּלוֹ מִתּוֹרַת ד' וּמְנִיעַת מִצְוֹתָיו. וְכֵן יַרְגִיל אֶת בְּנוֹ בְּלִמוּד הָאַגָדוֹת שֶׁבַּתַּלְמוּד, שֶׁמֵהֶם יִרְאֶה וְיַכִּיר גְדֻלַת הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּמַנְהִיגוֹ, שֶׁהֵם דְּבָרִים הַפּוֹעֲלִים מְאֹד עַל נֶפֶשׁ הַנַעַר בְּעוֹדוֹ בִּנְעוּרָיו. וְגַם יִמְצָא בָּהֶם מִדּוֹת טוֹבוֹת וְדֶרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיַּעֲשֶׂה רֹשֶם חָזָק עַל בְּנוֹ לְהִתְרַגֵל גַם כֵּן בְּאֵיזוֹ. מִדָּה מִן הַמִדּוֹת לְפִי מִזְגוֹ וְטִבְעוֹ. (מכתבי ''החפץ חיים'')