פרק ג' - חינוך ילדים
הקדמה
עִקַר מִלְחֶמֶת הַקְדֻשָׁה וְהַסִטְרָא אָחֳרָא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים - מִי יִקַח אֶת הַיְלָדִים.
כּוֹתֶרֶת זוֹ - מִדְּבָרָיו שֶׁל הַגָאוֹן הַצַדִּיק רַבִּי אֵלִיָּהוּ לָאפְּיָאן זַצַ''ל. לְעֵינֵינוּ נִרְאֶה וִכּוּחַ טִבְעִי בֵּין הַחִלוֹנִים לַחֲרֵדִים - מִי יִקַח אֶת תִּיק הַחִנוּךְ, וְעַל וִכּוּחַ זֶה יַעַמְדוּ בְּחֵרוּף גַם עַד כְּדֵי הַפָּלַת מֶמְשָׁלָה. אוּלָם אֵין זוֹ מִלְחָמָה בֵּין בְּנֵי הָאָדָם כָּאן, שׁוֹכְנֵי עָפָר גְרֵידָא - זוֹ מִלְחָמָה הַרְבֵּה יוֹתֵר עֲמֻקָה וַעֲקֻבָּה, מִלְחָמָה שְׁמֵימִית בֵּין כֹּחוֹת הַקְדֻשָׁה לְהַסִטְרָא אָחֳרָא: מִי יִשְׁתַּלֵט עַל חִנוּךְ הַיְלָדִים, וְרַק מִתְבַּטֵּאת הִיא כָּאן לְעֵינֵינוּ בְּצוּרַת וִכּוּחַ בֵּין דָּתִיִּים לְחִלוֹנִיִּים.
כֹּחוֹת הַסִטְרָא אָחֳרָא יוֹדְעִים, כִּי בְּבוֹא קִצָם, הֲרֵי שֶׁנֶעְלָמִים הֵמָה לְגַמְרֵי, וְכַנֶאֱמַר (זכריה יג, ב): ''וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ''. וְלָכֵן, כְּדֵי לְהִשָּׂרֵד לְמֶשֶׁךְ זְמַן נוֹסָף, לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת לְנַפְשָׁם, מְנַסִים בְּכָל עֹז לִשְׁבּוֹת שֶׁבִי תִּינוֹקוֹת קְטַנִים וּנְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת בַּשִׁבְיָה תַּחַת רְשׁוּתָם, שֶׁבְּכָךְ יְהֵא הֶכְרֵחַ לְקִיּוּמָם בִּהְיוֹת תַּחַת יָדָם נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת עֲשׁוּקוֹת. וּבֵין כֹּה, עַד הַזְּמַן שֶׁיַּגִיעַ לָהֶם לִהְיוֹת נִפְסָדִים מִכֹּחוֹת הַטֻמְאָה, בֵּינֵי וּבֵינֵי זוֹכִים הֵמָה לְהַרְוָחַת זְמַן קִיּוּמָם וְהִשָּׂרְדוּתָם.
וּבִמְיֻחָד נְעוּצוֹת צִפָּרְנֵיהֶם בַּנֹעַר, וּבְיוֹתֵר בְּתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁהֵם, בְּעֶצֶם, עַמוּד הָעוֹלָם, וְהֵמָה הָעֲרֵבִים עַל קִיּוּם הָעוֹלָם, כַּמְבֹאָר בַּחֲזַ''ל, שֶׁלֹא נִתְרַצָה הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לָתֵת אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁהִבְטִיחוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל לִתֵּן לוֹ כְּעַרְבוּת אֶת בְּנֵיהֶם, תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁיְּלַמְדוּם תּוֹרָה, וּבִשְׁבִיל עַרְבוּת זוֹ הִסְכִּים הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא לָתֵת אֶת הַתּוֹרָה. וַהֲרֵי, כְּשֶׁהָעַרְבוּת תִּסְתַּלֵק, הֲרֵי תּוּפַר בְּרִית הַתּוֹרָה, וַאֲזַי - ''חֻקוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי'', חֻרְבַּן הָעוֹלָם וְהַקְדֻשָׁה.
וְעַל הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת צְרִיכִים הַיּוֹם לָתֵת אֶת מֵיטַב הַהַשְׁקָעָה מִבְּלִי לְהִתְעַצֵל וּלְקַמֵץ - לֹא בְּטִרְחָא דְגוּפָא וְלֹא בְּטִרְחָא דְמָמוֹן. כִּי זֹאת לָדַעַת: עֵינֵי הַסִטְרָא אָחֳרָא אוֹרְבִים לְכָל בֵּן וּבַת מִשֶׁלָנוּ לְצוּדָם בְּרִשְׁתָּם, וְאֵין אֱמוּנָה אֲפִלוּ עַל יוֹם אֶחָד שֶׁלֹא יוּסַר בֵּן אוֹ בַּת מִשֶׁלָנוּ מִדֶּרֶךְ ה', וְלָכֵן צְרִיכָה לִהְיוֹת עַל כָּךְ הַהַשְׁגָחָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְהַתְמָדַת הַתְּפִלָה וְהַבְּכִיָּה יוֹם וָלַיְלָה.
שֶׁהֲרֵי מִי לֹא יִפְחַד בְּשָׁמְעוֹ ''מִלְחֶמֶת גוֹג וּמָגוֹג''? הֲלֹא רַק לְמִשְׁמַע אֹזֶן מִלְחָמָה זוֹ תִּרְעַד כָּל נֶפֶשׁ. וְאִלוּ עַל תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם נֶאֱמַר שֶׁקָשָׁה הִיא מִמִלְחֶמֶת גוֹג וּמָגוֹג - כַּמָה הוֹרִים דִּמְעָתָם בְּמִטָּתָם עַרְשָׂם תִּמְסֶה עַל אָבְדַן בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם.
וּלְבֵיתִי הִגִיעָה פַּעַם אִשָׁה אַחַת שֶׁסָבְלָה רַבּוֹת מִבְּנָהּ הַקָטָן בֶּן הֶחָמֵשׁ, שֶׁנוֹלַד מְשֻׁתָּק, רָתוּק לְכִסֵא גַלְגַלִים, וְהֻצְרַךְ לְעֵרוּי דָּם וְנִתּוּחִים בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְהַהוֹצָאוֹת הַכַּסְפִּיּוֹת עָלָיו הָיוּ בְּאַלְפֵי אַלְפֵי דּוֹלָרִים וְטִלְטוּלִים רַבִּים לְחוּץ לָאָרֶץ וּבִזְבּוּז זְמַן וַעֲבוֹדָה, וּמַמָשׁ נֶהֶרְסָה הַמִשְׁפָּחָה, וּלְבַסוֹף נִפְּטַר אוֹתוֹ בֵּן. תְּהֵא מְנוּחָתוֹ עֵדֶן.
וּכְשֶׁפַּעַם הִשְׁתַּפְּכָה אִשָׁה זוֹ בְּבֵיתֵנוּ, אָמְרָה: רַבּוֹת סָבַלְתִּי מִבְּנִי בֶּן הֶחָמֵשׁ - שֶׁחָלָה הַרְבֵּה וּלְבַסוֹף נִפְטַר, אוּלָם אֵין זֶה אָחוּז אֶחָד מִסִבְלִי הַנַפְשִׁי עַל בְּנִי הָאַחֵר בֶּן הַשְׁבַע עֶשְׂרֵה שֶׁהָיָה בִּישִׁיבָה וְסָטָה מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה !
גְזֵרָה נוֹרָאָה נִחֲתָה עָלֵינוּ, קָשָׁה שִׁבְעָתַיִם מִגְזֵרַת הַשׁוֹאָה, שֶׁשָׁם מָסַרְנוּ לְמַעְלָה מִמִילְיוֹן נִשְׁמוֹת תַּשְׁבָּ''ר טְהוֹרִים וּקְדוֹשִׁים לְיוֹצְרָם. גוּפָם מֵת - אוּלָם נִשְׁמָתָם חָזְרָה טְהוֹרָה וְזַכָּה. אוּלָם בִּגְזֵרָה זוֹ שֶׁל חֲמִשִׁים וּשְׁתַּיִם שְׁנוֹת קִיּוּם מְדִינַת יִשְׂרָאֵל נִרְצְחוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת, מִילְיוֹנִים שֶׁל נְשָׁמוֹת יָרְדוּ לִבְאֵר שַׁחַת.
וְעַל זֹאת יִדְוֶה כָּל לֵב, שֶׁאָמְנָם אָכֵן מִצַד אֶחָד חוֹזִים אָנוּ בְּמוֹ עֵינֵינוּ חֲזוֹן הַנְבוּאָה ''וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ'', מֵאוֹת וַאֲלָפִים שָׁבִים לִמְקוֹר מַחֲצַבְתָּם, אוּלָם, לְדַאֲבוֹנֵנוּ, אֵיךְ נִתְעַלֵם מֵעֲמָלֵק הָרָשָׁע הַמְזַנֵב בָּנוּ אֶת כָּל הַנֶחֱשָׁלִים - בַּחוּרֵי חֶמֶד וּבָנוֹת כְּשֵׁרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל - לְכָרְתָם מִכֶּרֶם יִשְׂרָאֵל בַּעֲווֹנוֹת חֲמוּרִים חַיָּבֵי כְּרִיתוּת וּמֵיתוֹת בֵּית דִּין. וְאוֹחֵז אוֹתוֹ עֲמָלֵק שֶׁל יָמֵינוּ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדָיו לְזַנֵב בָּנוּ אֶת הַחַלָשִׁים הַמִתְפַּתִּים לָרָע הַמִשְׁתּוֹלֵל, וְחַבְרָא וְחַבְרָא אִית לֵיהּ, וּמַרְקִיבִים אֶחָד אֶת הַשֵׁנִי, עַד אֲשֶׁר רַבִּים הַהוֹרִים שֶׁקָצָה נַפְשָׁם בַּעֲמַל טֹרַח סִרְחוֹן בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם.
הֲלֹא אֵין צַעַר כְּצַעֲרָם וְאֵין כְּאֵב כִּכְאֵבָם וְאֵין בַּמֶה לְנַחֲמָם מִיגוֹנָם, לְפִי שֶׁמֵילָא, עַל מִיתַת הַגוּף יֵשׁ נֶחָמָה, אוּלָם עַל מִיתַת הַנְשָׁמָה - אֵיזוֹ נֶחָמָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת?
לָכֵן עָלֵינוּ לָדַעַת ! אָנוּ בְּדוֹר שֶׁהַבֵּרוּר וְהַצֵרוּף חַד וְקָשֶׁה עַל כָּל רֹאשׁ וְרֹאשׁ לִבְחֹן וְלִבְדֹּק אֶת נֶאֱמָנוּתוֹ וְכֵנוּתוֹ לֵאלֹקָיו. וְעַל דּוֹרֵנוּ נֶאֱמַר: ''תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים'', לָתֵת עֹז לְכֹחוֹת הַקְדֻשָׁה, וְזֹאת רַק בְּכָךְ שֶׁנִתֵּן אֶת כָּל כֹּחֵנוּ לְמַעַן קְדֻשַׁת בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ בְּכָל נַפְשֵׁנוּ וּבְכָל. מְאֹדֵנוּ.
וְעָלֵינוּ לִזָּהֵר מֵרַחֲמָנוּת שֶׁאֵין אַכְזָרִיּוּת כְּמוֹתָהּ, וְהִיא - לְרַחֵם עַל הַיְלָדִים וְלִשְׁמֹעַ לְקוֹל בְּכִיָּתָם לְהִדָּמוֹת לָרְחוֹב בִּלְבוּשׁ וְהַנְהָגָה, אֶלָא לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ בְּכָל עֹז שֶׁיִּהְיוּ בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ קֹדֶשׁ לַה'. וְאֵין רַחֲמָנוּת יוֹתֵר גְדוֹלָה מִכָּךְ שֶׁנִתְאַכְזֵר וְלֹא נִשְׁמַע לְקוֹל הַשָּׂטָן הַבּוֹכֶה מִגְרוֹנָם שֶׁל תִּינוֹקוֹתֵינוּ. אֵיךְ נְרַחֵם וְנֵרָתַע מִקוֹל בְּכִיָּתוֹ שֶׁל הַשּׂוֹנֵא וְהָרוֹצֵחַ הַגָדוֹל הָרוֹצֶה לִרְצֹחַ אֶת נַפְשׁוֹתָם וְנִשְׁמָתָם שֶׁל בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ, וְכָל חֶפְצוֹ לְהוֹרִיד אֶת שֵׂיבָתֵנוּ בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה?! הַעַל כָּזֶה נְרַחֵם?! הַעַל כָּזֶה נָחוּס?! הֲלֹא נָקוּם עָלָיו בְּחֵימָה וָזַעַם עַד כַּלוֹתוֹ אוֹתוֹ מֵעָלֵינוּ, לְמַעַן הַצִיל אֶת נַפְשֵׁנוּ וְנַפְשׁוֹת בְּנֵי בֵּיתֵנוּ מֵהַשָּׂטָן וּמִגוּנְדָא דִּילֵהּ.
וְרַבִּים הֵמָה הַטּוֹעִים לוֹמַר: לֹא טוֹב לִסְגֹר אֶת הַיֶּלֶד יוֹתֵר מִדַּי, שֶׁהֲרֵי לְבַסוֹף הוּא מִתְפָּרֵץ וְיוֹצֵא לָרְחוֹב...
וּבְכֵן, הָבָה וְנִשְׁאַל שְׁאֵלָה פְּשׁוּטָה:
אֵלוּ הַדּוֹגְלִים בִּפְתִיחוּת וּמְתִירָנוּת וְלָקְחוּ לְעַצְמָם לִדְגל בְּשִׁיטָה לִפְתֹּחַ אֶת הַיֶּלֶד וְלָתֵת לוֹ כְּחֶפְצוֹ, כַּמָה אֲחוּזִים מִכָּאֵלֶה הִצְלִיחוּ אָכֵן בְּחִנוּךְ בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְתוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם? הֲלֹא כִּמְעַט וְאֶפֶס ! וְגַם אִם הָיוּ כָּאֵלֶה שֶׁהָלְכוּ בְּשִׁיטָה זוֹ, וְרָאוּ בָּנִים וּבָנוֹת יִרְאֵי ה', הֲרֵי זֶה רַק שֶׁאֵרַע לָהֶם נֵס גָמוּר שֶׁלֹא כְּדֶּרֶךְ הַטֶּבַע.
לְעְמָתָם - אֵלֶה שֶׁדָּגְלוּ בְּשִׁיטָה שֶׁל חִנוּךְ טָהוֹר וַחֲרֵדִי, לִשְׁמֹר אֶת בְּנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר קָדוֹשׁ מִכָּל זֻהֲמַת הָרְחוֹב [וְכַמוּבָן שֶׁמִשְׁמָר זֶה נַעֲשָׂה בְּדֶרֶךְ נֹעַם וְהֶסְבֵּר. לֹא בְּדֶרֶךְ דִּיקְטָטוּרָה] - כַּמָה מִכָּאֵלֶה הִצְלִיחוּ וְכַמָה נִכְשְׁלוּ? וְגַם אִת נִתְלֶה לוֹמַר שֶׁאֲחוּזֵי הַכִּשָׁלוֹן אֵצֶל כָּאֵלֶה הִיא מִסִבַּת הַסְגִירוּת [עַל אַף שֶׁזֶּה אֵינוֹ נָכון כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר] - הֲלֹא אֲחוּזֵי כִּשָׁלוֹן לְכָאֵלֶה לְעֻמַת אֵלֶה שֶׁדָּגְלוּ בִּפְתִיחוּת וּמְתִירָנוּת הֵם אַפְסִיִּים בְּיוֹתֵר, וְאִם כֵּן, לָמָה לֹא תַּחְלִיט ''לְסַכֵּן'' אֶת בָּנֶיךָ בְּחִנוּךְ טָהוֹר וְקָדוֹשׁ מֵאֲשֶׁר לְסַכְּנָם בְּחִנוּךְ קְלוֹקֵל, שֶׁבְּזֶה הָאַחֲרוֹן כִּמְעַט מֻבְטָח לְךְ לְאַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם יָשׁוּבוּ אֵלֶיךָ עוֹד...
לָכֵן אֵין מַסְקָנָה אַחֶרֶת לְכָל מִי שֶׁמְעַט מִתְבּוֹנֵן מֵאֲשֶׁר לָתֵת אֶת הַכּל בִּשְׁבִיל הַחִנוּךְ הַתּוֹרָנִי הַחֲרֵדִי לַבָּנִים וְהַבָּנוֹת. וְ''לָתֵת הַכּל'' פֵּרוּשׁוֹ - לִמְסֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ, וְאַף אִם צָרִיךְ לְכָךְ הוֹצָאוֹת מָמוֹן - לֹא לְוַתֵּר, וִכּוּחַ עִם הָאִשָׁה - לֹא לְוַתֵּר, לַעֲבֹר דִּירָה - עוֹבְרִים דִּירָה. אֵין לְהִתְפַּשֵׁר עַל חִנוּךְ הַיְלָדִים ! (כל דברינו, כמובן, באופן כללי. אולם למעשה יש להיות ביעוץ עם רב עד כמה ובאיזה אופן לפעול בצורה הנכונה).
וְאַחֲרוֹן חָבִיב - לֹא לְהַרְפּוֹת מִתְּפִלָה וּבְכִיָּה, וְלֹא לְהִתְעַצֵל לְהַשְׁקִיעַ יוֹם יוֹם דִּמְעָה וּבְכִיָּה עַל הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת.
סִפֵּר רַב אֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁפַּעַם בָּאָה אֵלָיו אִמָא אַחַת בִּתְלוּנָה, שֶׁבִּתָּהּ סָטְתָה מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה. וְאָמַר לָהּ: רְאִי, יֵשׁ לִי קַבָּלָה שֶׁשָׁמַעְתִּי מֵאִמִי, עָלֶיהָ הַשָׁלוֹם, וְהִיא - כְּשֶׁאַתְּ אוֹפָה עוּגָה, תִּבְכִי בִּדְמָעוֹת לַה' שֶׁבִּתֵּךְ תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, וּרְאִי שֶׁהַדְּמָעוֹת יִפְּלוּ לָעִסָה שֶׁאַתְּ לָשָׁה, וּלְאַחַר שֶׁתֶּאֱפִי אֶת הָעוּגָה הַזֹּאת תַּאֲכִילִי אוֹתָהּ אֶת בִּתֵּךְ. וְכֵן עָשְׂתָה וְרָאֲתָה נִפְלָאוֹת.
וּמוּבָא בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק י''ח, מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה בָּנִים - שִׁשָׁה בָּנִים וְאַרְבַּע בָּנוֹת, וְהָיָה בְּכָל יוֹם מִשְׁתַטֵחַ וּמְלַחֵךָ עַפָר בִּתְפִלָה וְתַחֲנוּנִים לְהַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁלֹא יֵצֵא שׁוּם פְּסוּל מִשׁוּם אֶחָד מִזַּרְעוֹ, וְלֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא וְהֶעֱלָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִבָּבֶל, וְזָכָה אוֹתוֹ כֹּהֵן לִרְאוֹת דּוֹרוֹת יְשָׁרִים מְשָׁרְתִים בִּכְהֻנָה גְדוֹלָה בְּבֵית הַמִקְדָּשׁ.
סִפּוּר זֶה הָיָה בִּתְקוּפַת גָלוּת שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁבֵּין בַּיִת רִאשׁוֹן לְבַיִת שֵׁנִי, שֶׁאָז יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לִדְיוֹטָה תַּחְתּוֹנָה מִבְּחִינָה רוּחָנִית עַד כְּדֵי שֶׁנָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת, וְשָׁכְחוּ אֶת כָּל הַתוֹרָה, וְהָיָה אוֹתוֹ כֹּהֵן יָרֵא וְחָרֵד עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְעַל כֵּן הָיָה מִשְׁתַּטֵּחַ בִּתְפִּלָה בְּכָל יוֹם וּמְלַחֵךְ עָפָר, וְזָכָה שֶׁנִתְקַבְּלָה תְּפִלָתוֹ וְנִשְׁמַר זַרְעוֹ מִכָּל קִלְקוּל.
וְסִפֵּר לִי מוֹר חָמִי ר' דָּוִד צְבִי שְׁלִיטָ''א, שֶׁסִפֵּר לוֹ הַמַגִיד הַיְרוּשַׁלְמִי רַבִּי צְבִי מִיכְל הֶלֶר זַצַ''ל, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה מְהַלֵךְ בִּשְׁכוּנַת מֵאָה שְׁעָרִים בְּשָׁעָה מְאְחֶרֶת בַּלַיְלָה, וְרָאָה יְהוּדִי מִתְגוֹלֵל שָׁם לְיַד הָאַשְׁפָּה הַמֶרְכָּזִית. הִתְקָרֵב הָרַב צְבִי מִיכְל לִרְאוֹת שֶׁמָא מַכִּיר הוּא אֶת אוֹתוֹ יְהוּדִי, וְהִנֵה זֶה רֵעֵהוּ וִידִידוֹ. עָשָׂה עַצְמוֹ כְּלֹא רוֹאֶה, וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא לְבַיְּשׁוֹ. לְאַחַר זְמַן, כְּשֶׁפְּגָשׁוֹ, בִּקֵשׁ מִמֶנוּ לְהִוָּדַע פֵּשֶׁר דָּבָר, וְהֶרְאָהוּ יְדִידוֹ אֶת הַתָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה, וְאָמַר לוֹ שֶׁמִמֶנוּ לָמַד, וְכֹה מַעֲשֵׂהוּ מִדֵּי פַּעַם לְהִתְגוֹלֵל בֶּעָפָר לְהִשְׁתַּטֵּחַ בִּתְפִלָה לְהַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁיִּשָׁמֵר זַרְעוֹ מִכָּל קִלְקוּל.
בְּפֶרֶק זֶה נָבִיא כַּמָה קְטָעִים חֲשׁוּבִים, וּמִצְוָה גְדוֹלָה לְקָרְאָם, לְפִי שֶׁבָּהֶם מֶסֶר גָדוֹל בָּרוּר וְנִפְלָא לְצֹרֶךְ חִנוּךְ הַיְלָדִים.
הַהֶבְדֵל בֵּינְךָ לְבֵין אוֹתוֹ חַלְבָן
מסופר, שבא פעם יהודי תלמיד חכם להגאון רבי שלמה זלמן אויירבך זצ"ל ושאל אותו: "רבי למה בני לא גדלו תלמידי חכמים, ולעומת זאת שכני החלבן - בניו גדלו תלמיד חכמים "
שאל אותו רבי שלמה זלמן: "אמור לי, כשהיית שומע איזו דרשה ולא היה מוצא חן בעיניך מה שהרב דרש, מה היית אומר " אמר לו: "רבי, אגיד לכבודו את האמת - הייתי אומר, שאינו יודע לדרוש ואני לא מבין למה הלך לדרוש. " המשיך לשאול אותו רבי שלמה זלמן: "מה עשית אם היה לך שאלה והרב פסק משהו שלא היה נראה לך " אמר לו אותו יהודי: הייתי אומר, שהרב אינו יודע ללמוד וכדומה. "
אמר לו רבי שלמה זלמן: "זה ההבדל בינך לבין אותו חלבן. שכנך החלבן - לעומתך - כשהיה שומע את הדרשה, היה באמת ובתמימות אומר שדרש יפה מאוד ללא שום ביקורת, ומקבל את האמת ממי שאמרה, וכן כשהלך לשאול את הרב שאלה, היה מקבל את פסקו ללא עוררין, ועל כן, כשבניו ראו איך שאביהם מכבד את התורה ואת התלמידי חכמים בכל אתר ואתר, זה המריץ אותם להיות תלמידי חכמים. ומה שאין כן אצלך - כשראו הבנים איך שהנך מבטל את התלמידי חכמים והרבנים, גם הם ביטלו אותם בלבם, ולכן גדלו עמי הארץ... ''
הַנְהָגוֹת בְּחִנוּך מִמָרָן בַּעַל הַ''קְהִלוֹת יַעֲקֹב'' זצוק''ל
(כפי שרשם מפיו הק' חכ''א שליט''א)
א. יד רכה ובדרך נועם.
ב. ללמוד מוסר כל יום כעשר רגעים.
ג. להחדיר בהם שאין העולם הפקר. יש שכר ועונש.
לא להתייאש, למרות הקושי בחינוך.
ה. לחיות ולהרגיש את התלמידים. אם התלמיד מתרשל, לחקור אצל התלמיד סיבת הדבר, וזה מביא לקשר ואהבה עם התלמידים.
וזה לשונו באורחות יושר (עמ' לט): ואאמו"ר זלה"ה היה מייעץ ללמוד עם הילדים מגיל שבע מוסר, אפילו חמש דקות בכל יום, כדי שידעו שהעולם אינו הפקר ואדם אין חי לעולם, יש גן עדן וגיהנם וכו'. ויש ללמוד איתם בספר קל שגם ילדים יבינו, כגון ארחות צדיקים וכהאי גונא, ובמשך הזמן ידבק בהם יראת שמים ויראו תועלת. וכשיהיה בהם יראת שמים, יהיה הכל טוב, בעזרת ה'. עד כאן לשונו, עיין שם.
פתיחה
כֵּיצַד מְחַנְכִים ?! / עֻבְדּוֹת לְמַעֲשֶׂה
אֶת תְּחִלַת פִּרְקֵנוּ זֶה - פֶּרֶק ''חִנוּךְ הַיְלָדִים'' - נִפְתַּח בִּדְבָרָיו הַמְאִירִים שֶׁל אֶחָד מִגְדוֹלֵי הַחִנוּךְ, הָרַב נָתָן חַיִּים אַיְנְפֶלְד שְׁלִיטָ''א, מִסִפְרוֹ ''חֲנֹךְ לַנַעַר'', כִּי מִמֶנוּ פִּנָה וּמִמֶנוּ יְסוֹד וְהוֹרָאָה לְחִנוּךְ הַנַעַר, הֵן מִצַד הַמְחַנֵךְ וְהֵן מִצַד הַהוֹרֶה. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:
סִפּוּרִים רַבִּים שָׁמַעְתִּי מֵהוֹרִים וּמְחַנְכִים אֵיךְ שֶׁקָרָה פְּעָמִים שֶׁלֹא הִכִּירוּ טוֹב אֶת הַתַּלְמִיד, וְטָעוּ בַּפְּנִימִיּוּת וּבַנְשָׁמָה שֶׁל הַתַּלְמִיד. וְאָבִיא כַּמָה מֵהֶם:
א. מְחַנֵךְ אָמַר לָאַבָּא בְּסוֹף שְׁנַת הַלִמוּדִים בְּכִתָּה ח': 'הַבֵּן שֶׁלָכֶם הוּא לֹא בִּשְׁבִיל גְמָרָא, אַל תַּכְנִיסוּ אוֹתוֹ לִישִׁיבָה. תְּחַפְּשׂוּ בֵּית סֵפֶר מִקְצוֹעִי, אוּלַי יִהְיֶה פַּעַם סַנְדְּלָר. הוּא פָּשׁוּט לֹא בִּשְׁבִיל גְמָרָא וַחֲבָל עַל הַזְמַן !' וְהִזְהִיר עוֹד פַּעַם בְּהֶחְלֵטִיּוּת: 'אַל תַּכְנִיסוּ אוֹתוֹ לִישִׁיבָה !' הָאַבָּא לֹא שָׁמַע בְּקוֹלוֹ, הִכְנִיסוֹ לִישִׁיבָה שֶׁהָרַ''מ וְהַמְחַנֵךְ זָכוּ לְהַכִּיר טוֹב אֶת הַתַּלְמִיד כְּבָחוּר צָנוּעַ, שָׁקֵט, אָצִיל וַעֲדִין הַנֶפֶשׁ, וּבְקִצוּר - כְּהַיּוֹם הוּא רֹאשׁ יְשִׁיבָה גְדוֹלָה בְּחוּץ לָאָרֶץ, וּכְבָר חִבֵּר כַּמָה סְפָרִים עֲמֻקִים עַל כַּמָה מַסֶכְתוֹת... הָאַחֲרָיוּת הִיא כַּבִּירָה וּגְדוֹלָה, וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָה רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת הִפְסִיד כְּלַל יִשְׂרָאֵל...
ב. סִפֵּר לִי תַּלְמִיד חָכָם חָשׁוּב, שֶׁהַמְחַנֵךְ שֶׁלוֹ הָיָה קַפְּדָן מְאֹד וְהִשְׁתַּמֵשׁ הַרְבֵּה עִם הַיָּדַיִם... עַד כְּדֵי שֶׁקָרְאוּ לוֹ ''אַכְזָר'', וְהַסוֹף הָיָה, שֶׁיּוֹתֵר מֵחֲצִי הַכִּתָּה לֹא הָלְכוּ לַיְשִׁיבוֹת בִּגְלַל זֶה... פֵּרוּשִׁים מְיְתָּרִים... וּבִכְלָל - אֵיזֶה פָּנִים יֵשׁ לִמְחַנֵךְ כָּזֶה אֵצֶל תַּלְמִידִים?!. ג. מְחַנֵךְ אֶחָד הִתְחִיל אֶת הַשָׁנָה עִם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תַּלְמִידִים, וְהָלַךְ בְּכֹחַ, בְּתַקִיפוּת וּבְמִדַּת הַדִּין. תַּלְמִיד זֶה הוּא מֻשְׁחָת מְאֹד, וְזֶה חָצוּף מְאֹד וְכוּ' וְכוּ'. אָמְרוּ לוֹ, לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ ! הִתְוַכְּחוּ אִתּוֹ הַרְבֵּה, וְתָמִיד הוּא צָדַק [לְדַעְתּוֹ...] כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן אַחֶרֶת לְכָזֶה. חָצוּף, לְכָזֶה מֻשְׁחָת, לְכָזֶה שַׁקְרָן וְכוּ'... עַד שֶׁלְסוֹף הַשָׁנָה נָשְׁרוּ תַּלְמִידִים, וְהוּא נִשְׁאַר עִם שְׁמוֹנָה תַּלְמִידִים מִתּוֹךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה... וּכְשֶׁרָאָה הַתּוֹצָאוֹת, עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן הַנֶפֶשׁ, וּפָנָה לְתַלְמִיד חָכָם בִּשְׁאֵלָה קְצָרָה: מֻתָּר לִי לַעֲבֹד בְּחִנוּךְ? עָנָה לוֹ לֹא, וְעָזַב. הִתְחָרֵט וְהִצְטַעֵר צַעַר רַב עַל הֶעָבָר.
וּכְאֶחָד שֶׁעוֹסֵק בְּחִנוּךְ, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן הִיא הַמְצִיאוּת - שֶׁעַל יְדֵי אַהֲבָה מַצְלִיחִים מְאֹד מְאֹד אֲפִלוּ עִם תַּלְמִידִים קָשִׁים בְּיוֹתֵר. לְהַרְאוֹת לָהֶם אַהֲבָה, וּלְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחוֹת עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְשֶׁיִּרְאוּ הַתַלְמִידִים שֶׁהָרַב וְהַמוֹרֶה אוֹהֵב אוֹתָם מְאֹד וּמִתְכַּוְּנִים אַךְ וְרַק לְטוֹבָתָם מַה שֶׁמַקְפִּידִים עֲלֵיהֶם שֶׁיַּקְשִׁיבוּ טוֹב לַשִׁעוּרִים וְשֶׁיַּחְזְרוּ הַרְבֵּה וְשֶׁיִּתְנַהֲגוּ טוֹב, וְעַל יְדֵי אַהֲבָה מַשְׁפִּיעִים מְאֹד אֲפִלוּ עַל תַּלְמִיד הַקָשֶׁה בְּיוֹתֵר. הַטִפּוּל עַל יְדֵי יָד חֲזָקָה וָעֳנָשִׁים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִים, קַלִים וְקָשִׁים, מְקַלְקֵל מְאֹד, וְלִפְעָמִים זֶה מֵבִיא שִׂנְאָה גְדוֹלָה לְהָרַב וְהַמוֹרֶה וְשִׂנְאָה כְּלָלִית לַלִמוּדִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן.
וּכְבָר הָיָה מַעֲשֶׂה בִּמְחַנֵךְ וָתִיק וּבַעַל נִסָיוֹן רַב, שֶׁהֶחֱזִיק כִּתָּתוֹ יָפֶה בַּאֲוִירָה טוֹבָה וּבְמִשְׁמַעַת חֲזָקָה וּרְצִינִית [וְאֵין בָּזֶה שׁוּם סְתִירָה, כַּיָּדוּעַ לַמְבִינִים...] וּבְלֹא עֳנָשִׁים כְּלָל, וּמִבְּלִי לִרְאוֹת כְּלָל אֶת הַהוֹרִים [חוּץ מֵאֲסֵפַת הוֹרִים פַּעַם בְּשָׁנָה, וּבִמְסִבַּת הַסִיּוּם], וְלַמְנַהֵל הָיוּ טְעָנוֹת: לָמָה אַתָּה לֹא מַעֲנִישׁ, תַּזְמִין הוֹרִים, תִּשְׁלַח יְלָדִים הַבַּיְתָה, אַתָּה עַצְלָן, אַתָּה לֹא עוֹבֵד, אֵינְךָ מַכִּיר הַתַּלְמִידִים וְכוּ' וְכוּ', וְהַמְחַנֵךְ הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. טִפֵּל בְּהַצְלָחָה גְדוֹלָה בַּתַּלְמִידִים - מַה שֶׁצָרִיךְ וְאֵיךְ שֶׁצָרִיךְ, וּלְלֹא כָּל עֳנָשִׁין הִסְתַּדֵּר, כְּשֶׁאֵינוֹ עוֹזֵב שׁוּם בְּעָיָה קְטַנָה כִּגְדוֹלָה לְלֹא טִפּוּל.
אֲנִי מַכִּיר הַרְבֵּה תַּלְמִידִים, שֶׁעַל יְדֵי אַהֲבָה וְשִׂיחוֹת פְּרָטִיּוֹת הִשְׁתַּנוּ מִקָצֶה אֶל קָצֶה. וְכַמוּבָן שֶׁאֵין הַמְדְבָּר בְּתַלְמִיד רָע בִּמְיֻחָד. הַמְקַלְקֵל וּמַשְׁחִית אֲחֵרִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן.
וּבְוַדַּאי שֶׁלְקָרֵב עַל יְדֵי אַהֲבָה צָרִיךְ לְגַלוֹת סַבְלָנוּת רַבָּתִי וְכֹחוֹת מְרֻבִּים עַד לִמְאֹד, אֲבָל זֶה תַפְקִידֵנוּ וְחוֹבָתֵנוּ בַּחִנוּךְ. וְצָרִיךְ
לַעֲקֹב יוֹם יוֹם אַחֲרֵי כָּל תַּלְמִיד וְתַלְמִיד. אִם רוֹאִים מוּעָקָה אֵצֶל מִישֶׁהוּ, לָקַחַת אוֹתוֹ הַצִדָּה וּלְשָׁאֳלוֹ מַה שְׁלוֹמְךָ? וּמַה נִשְׁמָע? וְלָמָה נָפְלוּ פָּנֶיךְ? זֶה מֵבִיא לְקֶשֶׁר חָזָק עִם הַתַּלְמִיד. וּבְלִי זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת מַצָב שֶׁלֹא מַכִּירִים כְּלָל אֶת הַתַּלְמִידִים וְאֵין כָּל קֶשֶׁר אִתָּם, וְאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לַעֲצֹר הַיְרִידָה וְהָרִפְיוֹן, וְגוֹרֵם אֲדִישׁוּת וּקְרִירוּת בֵּין הַתַּלְמִיד לִמְחַנְכוֹ.
וְכָל הַנַ''ל שַׁיָּךְ גַם לַהוֹרִים, לָאַבָּא וְלָאִמָא. שֶׁהַהוֹרִים צְרִיכִים לִהְיוֹת גַם מְחַנְכִים, לַעֲקֹב אַחַר הַבֵּן, לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ הַרְבֵּה, וּכְשֶׁרוֹאִים שֶׁאֵין לַבֵּן מַצַב רוּחַ, לִשְׁאל אוֹתוֹ עַל זֶה וּמַה קָרָה, לְחַזְּקוֹ וּלְעוֹדְדוֹ. קָרוּ הַרְבֵּה מִקְרִים שֶׁבָּנִים וּבָנוֹת הִתְקַלְקְלוּ, וְכַמוּבָן שֶׁזֶּה לֹא בָּא בְּפַעַם אַחַת פִּתְאוֹמִי, אֶלָא בִּנְפִילוֹת רַבּוֹת שֶׁמַתְחִילוֹת מִדְּבָרִים קְטַנִים, כְּשֶׁהַהוֹרִים לֹא הִרְגִישׁוּ כְּלָל, וּמִמֵילָא לֹא מָנְעוּ הִדַּרְדְּרוּת, וּכְשֶׁעַכְשָׁו רוֹצִים לַעֲצֹר וּמַתְחִילִים לִשְׁאל מַה קָרָה - זֶה כְּבָר מְאֻחָר...
אַבָּא צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁחוּץ מִמַה שֶׁהוּא אַבָּא - צָרִיךְ לִהְיוֹת גַם ''מְחַנֵךְ'', לְהַחֲזִיק קֶשֶׁר תְּמִידִי עִם הַבֵּן, שֶׁהַבֵּן יַרְגִישׁ שֶׁאַבָּא אוֹהֵב אוֹתוֹ וְרוֹצֶה טוֹבָתוֹ וְשֶׁהוּא הַיָּדִיד הֲכִי גָדוֹל שֶׁלוֹ. וְאָז, בְּכָל מַשְׁבֵּר קָטָן מְסַפֵּר לְאָבִיו, וּמְקַבֵּל כָּל מַה שֶׁאַבָּא יַגִיד לוֹ. וּבְלִי הַנְהָגָה כָּזוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת מַצָב שֶׁאֵין כָּל קֶשֶׁר בֵּין אַבָּא לַבֵּן... גָרִים בְּיַחַד שְׁנַיִם - וְאֵין שׁוּם קֶשֶׁר... וְזֶה נוֹרָא וְאָיֹם ! אֲנִי יוֹדֵעַ מִקְרִים, שֶׁהַבֵּן טָעַן שֶׁלְאַבָּא לֹא מְעַנְיֵן כְּלָל מִמֶנוּ.
שָׁאַלְתִּי פַּעַם לְאַבְרֵךְ קְצָת קַל דַּעַת, מַה קָרָה לְךָ וּמַה הוֹלֵךְ אִתְּךְ? עָנָה לִי: 'תַּאֲמִין לִי שֶׁאֲנִי צַדִּיק. אַבָּא שֶׁלִי לֹא דִּבֵּר אִתִּי אַף פַּעַם בִּלְשׁוֹן חִבָּה וְאַהֲבָה. תָּמִיד רַק צָעַק עָלַי. אַף מִלָה טוֹבָה לֹא אָמַר לִי, לְרַבּוֹת בְּיוֹם בַּר הַמִצְוָה שֶׁלִי. וּבְיוֹם חֻפָּתִי - אֵינֶנִי מַגְזִים - מִלָה אַחַת, עִדּוּד אֶחָד לֹא קִבַּלְתִּי מִמֶנוּ, לְדַאֲבוֹנִי. כָּל כָּךְ רָצִיתִי לִשְׁמֹעַ מִלָה טוֹבָה, אֵיזֶה חִזוּק וְעִדּוּד - וְלֹא זָכִיתִי. כָּל מִלָה הָיְתָה מוֹסִיפָה לִי הֲמוֹן. וּבְמַצָב כָּזֶה, אִם נִשְׁאַרְתִּי יְהוּדִי דָּתִי זֶה מַמָשׁ.
נִסִים. פַּעַם אָמַרְתִּי לְאַבָּא, כְּשֶׁצָעַק עָלַי: אֵיזֶה טְעָנוֹת יֵשׁ לְךְ עָלַי? כַּמָה שֶׁהִשְׁקַעְתָ - הוֹצֵאתָ... אוֹי, כַּמָה הָיָה חָסֵר לִי חִזּוּק וְעִדּוּד, נְשִׁיקָה מֵאַבָּא... ' סִיֵּם דְּבָרָיו. וְכַמָה מְרַגְשִׁים דְּבָרִים כָּאֵלוּ מִבֵּן, שֶׁמְחַכֶּה שָׁנִים לְמִלָה, נְשִׁיקָה - וְאֵינוֹ מְקַבֵּל...
וְאֵין זֶה מִקְרֶה בּוֹדֵד יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, וְיָדוּעַ וּמְפֻרְסָם מֵהַרְבֵּה מִקְרִים, לֹא עָלֵינוּ. בְּאַחַד הַמִקְרִים בְּחוּץ לָאָרֶץ פִּתְאוֹם נוֹדַע לְאַבָּא שֶׁבִּתוֹ עוֹמֶדֶת לְהִתְחַתֵּן עִם חִלוֹנִי מַמָשׁ, וְגַם אָז לֹא יָדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, וּבָא אֶל בִּתּוֹ בִּצְעָקוֹת. וּכְשֶׁרָאָה שֶׁזֶּה לֹא עוֹזֵר כְּלוּם, בָּא בְּדִבְרֵי אַהֲבָה לְבִתוֹ וְאָמַר לָהּ: אֲנִי אֶקְנֶה לָךְ תַּכְשִׁיטֵי זָהָב וְיַהֲלוֹמִים וְכוּ' וְכוּ'. עָנְתָה לוֹ הַבַּת: אַבָּא, זֶה כְּבָר מְאֻחָר... כָּל הַשָׁנִים לֹא הִרְגַשְׁתִּי כְּלָל שֶׁיֵּשׁ לִי אַבָּא אוֹהֵב... לֹא הָיָה לְךָ שׁוּם קֶשֶׁר אִתִּי...
הָאַבָּא חוֹשֵׁב, שֶׁחִנוּךְ הַבָּנִים זֶה הוֹלֵךְ מֵעַצְמוֹ, וּמְאַבְּדִים בַּיָּדַיִם בָּנִים וּבָנוֹת, לֹא עָלֵינוּ, וּבְלֹא יוֹדְעִין מִתְאַכְזְרִים לַיְלָדִים וְלַתַּלְמִידִים, אֲבָל אָדָם מוּעָד לָעוֹלָם, וְאֵין שׁוּם תֵּרוּץ עַל זֶה. גַם אַבָּא לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לִבְנוֹ מַה שֶׁרוֹצֶה...
אָמַר לִי מְחַנֵךְ גָדוֹל: כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד לִגְעֹר עַל תַּלְמִיד, אֲנִי סוֹגֵר אֶת הָעֵינַיִם וְחוֹשֵׁב בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, הַאִם גַם עַל בְּנִי הָיִיתִי צוֹעֵק עַל מִקְרֶה כָּזֶה, וְאֵיךְ וּמָה הָיִיתִי צוֹעֵק. וּכְשֶׁאֲנִי מַחְלִיט שֶׁהָיִיתִי צוֹעֵק עַל בְּנִי גַם כֵּן, אֲנִי מְבַקֵשׁ וּמִתְפַּלֵל לְהַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁאַצְלִיחַ לְקַיֵּם הַחוֹבָה לַתּוֹכָחָה וּלְחַנֵךְ כַּדָּת וְכַדִּין.
צָרִיךְ לְטַפֵל בַּבָּנִים, בַּתַּלְמִידִים, עִם הַרְבֵּה סַבְלָנוּת וּמִתּוֹךְ אַהֲבָה יְתֵרָה בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, וְלֹא לְזַלְזֵל בְּשׁוּם תַּלְמִיד וּבֵן, וּלְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחוֹת כְּלָלִיּוֹת וּבִפְרָטוּת, לְפִי הַצֹרֶךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. יֵשׁ לָדַעַת, שֶׁשׁוּם שִׂיחָה אֵינָהּ הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד, וַאֲפִלוּ אִם נִרְאֵית שֶׁאֵינָהּ מַשְׁפִּיעָה כָּעֵת, אֲבָל זֶה נִקְלָט אֵצֶל הַתַּלְמִיד, וּלְאַחַר שָׁנִים נִזְכָּר וְרוֹאֶה, שֶׁמַה שֶׁלֹא הֵבִין כָּל כָּךְ בִּהְיוֹתוֹ צָעִיר - מֵבִין הוּא אַחַר שָׁנִים, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר הֲבָנָה. הַרְבֵּה פְּעָמִים שָׁמַעְתִּי מִתַּלְמִידִים אַחַר שָׁנִים שֶׁאָמְרוּ: הַיּוֹם אֲנִי מֵבִין מַה שֶׁהָרַב אָמַר פַּעַם לִפְנֵי כַּמָה שָׁנִים.
אֶחָד מִגְדוֹלֵי הַתּוֹרָה וְרֹאשׁ יְשִׁיבָה בָּא אֵלַי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן וְאָמַר לִי: אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵר לָכֶם דָּבָר שֶׁתֵּדְעוּ אֵיךְ הִשְׁפִּיעוּ שִׂיחוֹת הַמוּסָר שֶׁאֲמַרְתֶּם בַּיְשִׁיבָה בִּבְאֵר שֶׁבַע. לָמַד אֶצְלְכֶם תַּלְמִיד לִפְנֵי כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה, שֶׁבָּא מִבַּיִת חִלוֹנִי. גְמָרָא הוּא לֹא הֵבִין כָּל כָּךְ, וְלָכֵן אַחֲרֵי שְׁבוּעַיִם עָזַב, אֲבָל בִּשְׁבוּעַיִם אֵלוּ הִסְפִּיק לִשְׁמֹעַ אַרְבַּע שִׂיחוֹת מוּסָר בְּשַׁבָּת וּבְאֶמְצַע הַשָׁבוּעַ, וְגַם קֵרְבוּ אוֹתוֹ מְאֹד. הוּא שָׁמַע דְּבָרִים פְּשׁוּטִים, אֵין הָעוֹלָם הֶפְקֵר, יֵשׁ בּוֹרֵא עוֹלָם וְהוּא מַנְהִיג הָעוֹלָם, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁהַמְנַהֵל מְצַוֶּה. יְהוּדִי זֶה לֹא חֲמוֹר שֶׁמֵת וְזֶהוּ. יֵשׁ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה לְכָל אֶחָד, יֵשׁ עוֹלָם הַבָּא, יֵשׁ גֵיהִנֹם וְיֵשׁ גַן עֵדֶן, יֵשׁ תְּחִיַּת הַמֵתִים לְמִי שֶׁזּוֹכֶה עַל יְדֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וּבְלִי תּוֹרָה וּמִצְווֹת - מַה זֶּה יְהוּדִי בִּכְלָל וְכוּ' וְכוּ'. כָּל זֶה קָלַט טוֹב וְנִכְנַס בְּדָמוֹ, וְגַם כְּשֶׁעָזַב אֶת הַיְשִׁיבָה חָשַׁב תָּמִיד בַּמִלִים הַפְּשׁוּטוֹת לִכְאוֹרָה, וּלְמַעֲשֶׂה הִתְנַהֵג כְּחִלוֹנִי גָמוּר וְעָבַר אֶת הַצָבָא כְּחִלוֹנִי, אֲבָל כָּל הַמִלִים הַנַ''ל לֹא נָתְנוּ לוֹ מְנוּחָה, וְתָמִיד הֵעִיק מַצְפּוּנוֹ: הַאִם הָרַב אַיְנְפֶלְד צוֹדֵק אוֹ לֹא. אַחֲרֵי שֶׁגָמַר הַצָבָא הֶחְלִיט, שֶׁזֶּה נָכוֹן שֶׁיְּהוּדִי הוּא לֹא חֲמוֹר וְלֹא גוֹי כְּכָל הַגוֹיִם וְכוּ' וְכוּ', וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּכְהַיּוֹם לוֹמֵד אֶצְלֵנוּ בַּכּוֹלֵל וְהוּא מֵחֲשׁוּבֵי הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים. כָּל זֶה סִפֵּר לִי הַתַּלְמִיד שֶׁהָיָה אֶצְלְכֶם רַק שְׁבוּעַיִם, וּבִגְלַל שִׂיחוֹת הַמוּסָר שֶׁשָׁמַע וְחָשַׁב עַל זֶה כָּל הַשָׁנִים וְשֶׁזָּכָה לְקִרְבָה מְיֻחֶדֶת, חָזַר בִּתְשׁוּבָה. וְאָמַרְתִי, אֲנִי חַיָּב וּמֻכְרָח לָבוֹא וּלְסַפֵּר לָכֶם כָּל זֶה, וְלָדַעַת שֶׁשׁוּם שִׂיחָה שֶׁיָּצְאָה מִקֶרֶב לֵב אֵינָהּ הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד. עַד כָּאן מַה שֶׁסִפֵּר רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הַנַ''ל.
עוֹד סִפֵּר רֹאשׁ יְשִׁיבָה אֶחָד: פַּעַם הִגִיעַ בָּחוּר אֶחָד, שֶׁבְּקשִׁי הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ, וְאָמַר שֶׁמְאֹד מְבַקֵשׁ שֶׁאָבוֹא הַיּוֹם לַחֲתֻנָתוֹ. וְלִשְׁאֵלָתִי - מַה כָּל כָּךְ מְבַקֵשׁ מִמֶנִי לָבוֹא, וַהֲרֵי בְּקשִׁי אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ? - עָנָה לִי בְּזֶה הַלָשׁוֹן: הָיָה לִי פַּעַם מַשְׁבֵּר רְצִינִי, וְהָרַב עָבַר לְיָדִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְנָתַן לִי טְפִיחָה שֶׁל עִדּוּד עַל כְּתֵפִי בְּתוֹסֶפֶת כַּמָה מִלִים טוֹבוֹת שֶׁל חִזּוּק, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַבֵּר עַל הַנִסְיוֹנוֹת וּבְעֶזְרַת ה' יִהְיֶה טוֹב, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ חַס וְחָלִילָה, וּבְתוֹסֶפֶת אֲמִירָה שֶׁל כ''ק הָאַדְמוֹ''ר מִקוֹצְק זַצַ''ל: יֵאוּשׁ - שֶׁלֹא מִדַּעַת. שֶׁכָּל יֵאוּשׁ הוּא שֶׁלֹא מִדַּעַת, בְּלִי שֵׂכֶל, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל אֵינוֹ מִתְיָאֵשׁ אַף פַּעַם. כָּל זֶה אֲמַרְתֶּם לִי כִּבְדֶרֶךְ אַגַב, יִתָּכֵן שֶׁאֵינְכֶם זוֹכְרִים מִזֶּה כְּלָל, אֲבָל אֲנִי קִבַּלְתִּי חִזּוּק מִכָּל זֶה וְיָצָאתִי מֵהַמַשְׁבֵּר, וּפָשׁוּט הִצַלְתֶּם אוֹתִי, וְלָכֵן אֲנִי מְאֹד מְבַקֵשׁ לִרְאוֹת אֶתְכֶם בַּחֲתֻנָתִי... וְהִנֵה זֶה דָּבָר נִפְלָא אֵיךְ כַּמָה מִלִים הִצִילוּ נֶפֶשׁ.
עוֹד סִפּוּר קָצָר רָאִיתִי בְּהַלְוָיָתוֹ שֶׁל הַמַשְׁגִיחַ בִּישִׁיבַת ''אִמְרֵי אֱמֶת'', רַבִּי בּוּנִים רוֹזְנְשְׁטְרוֹךְ זַצַ''ל, שֶׁבָּא אֵיזֶה בָּחוּר מִחוּץ לָעִיר וְהָיָה בּוֹכֶה מְאֹד, וְלִשְׁאֵלָתִי - הַאִם הוּא קְרוֹב מִשְׁפָּחָה - אָמַר: אֵינִי קְרוֹבוֹ וְלֹא תַּלְמִידוֹ, אֶלָא בִּצְעִירוּתִי, בִּשְׁעַת מַשְׁבֵּר, עָבַר בְּמִקְרֶה לְיָדִי, וּבְכַמָה מִלִים חִזֵק אוֹתִי, וְלָכֵן רָאִיתִי חוֹבָה לְהַגִיעַ אֲפִלוּ מִחוּץ לָעִיר לִלְוָיָתוֹ, כְּשֶׁדִּמְעוֹתַי נוֹזְלוֹת מֵאֲלֵיהֶן...
קִצוּר הַדְּבָרִים: כְּלָל וִיסוֹד בַּחִנוּךְ לְכָל הוֹרֶה וּמְחַנֵךְ - סַבְלָנוּת בְּמִדָּה גְדוֹלָה, וְלֹא לְעַרְבֵּב, חַס וְחָלִילָה, נְגִיעוֹת פְּרָטִיּוֹת נֶגֶד יְלָדִים וְתַלְמִידִים, וְלִרְאוֹת וְלִמְדֹּד כָּל מַעֲשֶׂה וְדִבּוּר אִם הוּא לְטוֹבַת הַתַּלְמִיד אוֹ שֶׁבְּמַעֲשֶׂה זֶה הוּא מַשְׁקִיט אֶת כַּעֲסוֹ. יֵשׁ תָּמִיד לִזְכֹּר, שֶׁמְדֻבָּר בְּפִקוּחַ נֶפֶשׁ, וְשֶׁחַס וְחָלִילָה לֹא לִגְרֹם לִדְחִיַּת שׁוּם נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל עֲבוּר אִי סַבְלָנוּת.
וּבִפְרָט בְּדוֹרֵנוּ - דּוֹר עָנִי זֶה, שֶׁנִתְקַיֵּם בָּנוּ הַפָּסוּק ''כִּי הַחשֶׁךְ יְכַסֶה אֶרֶץ'', מַמָשׁוּת שֶׁל חשֶׁךְ בִּבְחִינַת וַיָּמֶשׁ חשֶׁךְ, הַהֶסְתֵּר פָּנִים הוּא גָדוֹל וְהָרְחוֹב הוּא נוֹרָא - בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי שֶׁצָרִיךְ סַבְלָנוּת מְרֻבָּה, כְּדֵי שֶׁלֹא לִגְרֹם חַס וְחָלִילָה דְּחִיַּת נֶפֶשׁ אַחַת מִתּוֹרָה הַקְדוֹשָׁה בִּגְלַל אִי סַבְלָנוּת. וּכְבָר הוֹרָה לָנוּ מָרָן הַחֲזוֹן אִישׁ זצוק''ל, הַמְחַנֵךְ הַגָדוֹל וְהַפּוֹסֵק שֶׁל דּוֹרֵנוּ, שֶׁהוֹרִידוֹ הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא בְּדוֹר עָנִי וְשָׁפָל זֶה כְּדֵי לְהַרְגִישׁ הִתְגַלוּת אֱלוֹקִית וְגִלוּי שְׁכִינָה עַל יְדֵי צַדִּיק קָדוֹשׁ וְטָהוֹר זֶה, וְשֶׁנִרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁתוֹרָה מֵהַשָׁמַיִם - שֶׁצָרִיךְ לָלֶכֶת עִם הַדּוֹר רַק בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה.
וְזֶה לְשׁוֹנוֹ בְּיוֹרֵה דֵעָה סִימָן ב' אוֹת ט''ז: וְעָלֵינוּ לְהַחֲזִירָם בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה וּלְהַעֲמִידָם בְּקֶרֶן אוֹרָה כַּמָה שֶׁיָּדֵינוּ מַגַעַת. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ הַקְדוֹשָׁה. וְעַיֵּן שָׁם בְּמֶתֶק לְשׁוֹנוֹ בְּכָל הָעִנְיָן, וּבִפְרָט עִם צְעִירִים מִבָּתִּים חֲרֵדִים שֶׁיֵּשׁ לְטַפֵּל בָּהֶם רַק בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה.
וְכַמוּבָן שֶׁצְרִיכִים גַם הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵל הַהוֹרִים וְהַמוֹרִים עֲבוּר הַיְלָדִים - הַתַּלְמִידִים, וְכַמוּבָא בַּפּוֹסְקִים, שֶׁיֵּשׁ לְכַוֵּן בִּתְפִלַת ''לְמַעַן לֹא נִיגַע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה'' עַל הַבָּנִים וְהַתַּלְמִידִים. וְעַיֵּן בְּמִשְׁנָה בְּרוּרָה (סי' מז אות י).
וּרְאֵה עוֹד מַה שֶׁכָּתַב בְּקֹבֶץ אִגְרוֹת (ח''א ע''ד), שֶׁמָרָן הַחֲזוֹן אִישׁ סִדֵּר נֻסַח תְפִלָה לְאֵם לְמַעַן בְּנָהּ שֶׁתֹּאמַר בְּבִרְכַּת ''שְׁמַע קוֹלֵנוּ'' בְּזֶה הַלָשׁוֹן: ''יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עַל בְּנִי... וְתַהֲפֹךְ אֶת לְבָבוֹ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ וְלִשְׁקֹד בְּתוֹרָתְךָ הַקְדוֹשָׁה, וְתָסִיר מִלְפָנָיו כָּל הַסִבּוֹת הַמוֹנְעוֹת אוֹתוֹ מִשְׁקִידַת תּוֹרָתְךָ הַקְדוֹשָׁה, וְתָכִין אֶת כָּל הַסִבּוֹת הַמְבִיאוֹת לְתוֹרָתְךָ הַקְדוֹשָׁה, כִּי אַתָּה וְכוּ'''.
זֶה הַיְסוֹד שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כַּמָה שֶׁאֶפְשָׁר כְּדֵי שֶׁלֹא תִּדָּחֶה עַל יָדֵינוּ. נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁעֲתִידִין לָתֵת הַדִּין עַל כָּךְ.
א. חובת החינוך
כָּל אָב צָרִיךְ לְחַנֵךְ אֶת בְּנוֹ בְּהַדְרָגָה בַּתּוֹרָה וּבַמִצְוֹת בְּעוֹדוֹ בִּנְעוּרָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַמִדּוֹת וְהַמִצְוֹת הֶרְגֵל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁיֵּהָפְכוּ לוֹ לְטֶבַע שֵׁנִי, וּכְדִכְתִיב (משלי כב, ו): ''חֲנֹךְ לַנַעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶנָה''. וְכָל מַה שֶׁיִּתְרַשֵׁל הָאָב כָּל דְּהוּא בְּחִנוּךְ בְּנוֹ, לֹא יַחְשֹׁב שֶׁזֶּהוּ הֶפְסֵד וְחִסָרוֹן רַק לְאֵיזֶה זְמַן קָצָר, אֶלָא הַחִסָרוֹן יִשָׁאֵר לוֹ לְכָל יְמֵי חַיָּיו. וְעַל הָאָב לָדַעַת כִּי מְעַט הַיַּהֲדוּת וְהַמִדּוֹת וְקִיּוּם הַמִצְוֹת שֶׁמְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ, הֲלֹא זֶה גַם כֵּן הוֹדוֹת לְאָבִיו שֶׁהִשְׁתַּדֵּל עַל זֶה בְּעוֹדוֹ בִּנְעוּרָיו.
וְהַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּי לְהַשְׁרִישׁ בִּבְנוֹ הָאֱמוּנָה בַּד' וְתוֹרָתוֹ הוּא, שֶׁיְּדַבֵּר תָּמִיד הָאָב עִם בְּנוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה וּמוּסָר, וְיַסְבִּיר לוֹ שֶׁיֵּשׁ גַן עֵדֶן בָּעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, הַמְיֻחָד לְעַבְדֵי ד' וְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו, וְשֶׁהַתַּעֲנוּג שֶׁל גַן עֵדֶן הוּא תַּעֲנוּג אֲמִתִּי גָדוֹל, רוּחָנִי וְנִצְחִי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר, וְכִדְאִיתָא בְּאָבוֹת פ''ד: ''יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶה ''. וּלְהֵפֶךְ - יֵשׁ גֵיהִנָם שֶׁהוּא אֵשׁ נוֹרָא מְאֹד, וְהוּא מָקוֹם הַמוּכָן לִפְרֹעַ מִן הָאָדָם בְּעַד בִּטּוּלוֹ מִתּוֹרַת ד' וּמְנִיעַת מִצְוֹתָיו. וְכֵן יַרְגִיל אֶת בְּנוֹ בְּלִמוּד הָאַגָדוֹת שֶׁבַּתַּלְמוּד, שֶׁמֵהֶם יִרְאֶה וְיַכִּיר גְדֻלַת הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּמַנְהִיגוֹ, שֶׁהֵם דְּבָרִים הַפּוֹעֲלִים מְאֹד עַל נֶפֶשׁ הַנַעַר בְּעוֹדוֹ בִּנְעוּרָיו. וְגַם יִמְצָא בָּהֶם מִדּוֹת טוֹבוֹת וְדֶרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיַּעֲשֶׂה רֹשֶם חָזָק עַל בְּנוֹ לְהִתְרַגֵל גַם כֵּן בְּאֵיזוֹ. מִדָּה מִן הַמִדּוֹת לְפִי מִזְגוֹ וְטִבְעוֹ. (מכתבי ''החפץ חיים'')
ב. בעוון הבנים יענשו האבות
''וְגַם בָּאתִי לְבַקֵשׁ מֵאִתֵּךְ מְאֹד מְאֹד, בְּבַקָשָׁה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה, שֶׁתַּדְרִיכִי בְּנוֹתַיִךְ מְאֹד שֶׁלֹא יֵצֵא מִפִּיהֶן קְלָלָה וּשְׁבוּעָה וְכָזָב וּמַחֲלֹקֶת, רַק הַכּל בְּשָׁלוֹם, בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה וָנַחַת.
וְהִנֵה יֵשׁ לִי כַּמָה סִפְרֵי מוּסָר עִם לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, יִקְרָאוּהוּ תָּמִיד, וְכָל שֶׁכֵּן בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים - לֹא יִתְעַסְקוּ אֶלָא בְּסִפְרֵי מוּסָר. וְתַדְרִיכִי אוֹתָם תָּמִיד בְּסִפְרֵי מוּסָר. וְעַל קְלָלָה וּשְׁבוּעָה וְכָזָב - תַּכִּי אוֹתָם, וְלֹא תְרַחֲמִי עֲלֵיהֶם כְּלָל ! כִּי, חַס וְשָׁלוֹם, בְּקִלְקוּל הַבָּנִים יֵעַנְשׁוּ אָב וָאֵם מְאֹד. וְאַף אִם תַדְריכִי אוֹתָם תָמִיד בְּמוּסָר, וְלֹא יְקַבְּלוּם, אוֹי לְאוֹתָה בּוּשָׁה וְהַצַעַר וְהַבִּזָּיוֹן לָעוֹלָם הַבָּא - ''אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶלֶת'' [קָרֵינָן לְרָשָׁע בֶּן צַדִּיק 'רָשָׁע בֶּן רָשָׁע']. וְכֵן שְׁאָר דְּבָרִים: לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, וְשֶׁלֹא יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ, כִּי אִם בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה וּבִרְכַּת הַמָזוֹן וּקְרִיאַת שְׁמַע, וְהַכּל בְּכַוָּנָה. (מאיגרת הגר''א)
ג. לקבוע זמן ללמוד מוסר עם הבן בכל יום
... בְּוַדַּאי צְרִיכִין לִקְבֹּעַ זְמַן מָה בְּכָל יוֹם, אֲפִלוּ כְּרֶבַע שָׁעָה, וּבִלְבַד בְּכָל יוֹם מַמָשׁ לִלְמֹד עִמוֹ סִפְרֵי מוּסָר כְּסִדְרָן, וּלְהַשְׁרִישׁ יִרְאַת שָׁמַיִם, יִרְאַת הָעֹנֶשׁ וּשְׂכַר מִצְוָה בְּעוֹלַם הָאֱמֶת, וּלְהַסְבִּיר לוֹ תָּמִיד כִּי לֹא לְעוֹלָם יִחְיֶה הָאָדָם. וּבָרוּר שֶׁאִם הַלִמוּד הַזֶּה יִתְקַיֵּם, סוֹף יֵיטִיב וְיַעֲלֶה מַעְלָה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְצָרִיךְ לְהִתְפַּלֵל תָּמִיד לְהַשׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהַבָּנִים יַצְלִיחוּ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם. (מתוךָ מכתב ממרן הקהלות יעקב בענין תקון לילד בגיל 10-12 שהדליק חשמל בשבת בשוגג. מובא בקריינא דאיגרתא - ח''א ק''ה)
ד. החזק במוסר אל תרף
שָׁאַלְתִּי אֶת מָרָן (הקהילות יעקב): עַל מָה צָרִיךְ לְהַכּוֹת אֶת הַבָּנִים מִשׁוּם חִנוּךְ? וְהֵשִׁיב לִי: זֶה תָּלוּי בְּטִבְעוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, אִם הוּא יֶלֶד נוֹחַ אוֹ עַקְשָׁן, וּכְשֶׁמַכִּים - לְהַכּוֹת קְצָת, וְלֹא בִּשְׁעַת כַּעַס, דְּאִיתָא בְּאִגֶרֶת הַגְרָ''א, שֶׁהַכָּאָה בִּשְׁעַת כַּעַס יֵשׁ בָּזֶה צַד אִסוּר.
אֲבָל הָעִקָר הוּא לִלְמֹד עִמוֹ מוּסָר וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וַאֲפִלוּ עִם קָטָן בֶּן שֵׁשׁ, וַאֲפִלוּ אִם נִרְאֶה שֶׁאֵינֶנוּ מֵבִין מַה שֶׁמְדַבְּרִים עִמוֹ, מִכָּל מָקוֹם הַדְּבָרִים נִשְׁרָשִׁים בְּלִבּוֹ. וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְשַׁנֵן לוֹ שֶׁאֵין הָעוֹלָם הֶפְקֵר, שֶׁיֵּשׁ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁהוּא בַּעַל הַבַּיִת, וְעַל כָּל דָּבָר עֲתִידִים לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וּמְשַׁלְמִים בְּיֹקֶר רַב. וְעוֹד צָרִיךְ לְשַׁנֵן לוֹ שֶׁגַאֲוָה זֶה טְרֵפָה. וְצָרִיךְ לְדַבֵּר אִתּוֹ דִּבּוּרִים אֵלוּ בְּכָל יוֹם כְּעֶשֶׂר דַּקוֹת לֹא יוֹתֵר, וְלֹא לְהַפְסִיק בָּזֶה, כִּי הֶפְסֵק שֶׁל יוֹם אֶחָד מְצַנֵן כְּמוֹ הַפְסָקָה שֶׁל שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים. (פניני רבינו הקהילות יעקב - ח''ב עמוד נ''ה)
אַבְרֵךְ פָּנָה אֶל מָרָן בְּטַעֲנָה שֶׁבְּנוֹ הַקָטָן אֵינֶנוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלוֹ וְכוּ'. מָרָן עָנָה לוֹ: וְכִי עָשִׂיתָ מַשֶׁהוּ בִּשְׁבִילוֹ? אִם תִּלְמַד אִתּוֹ כָּל יוֹם מוּסָר עֶשֶׂר דַּקוֹת בְּוַדַּאי תִּרְאֶה בּוֹ שִׁנוּי לְטוֹבָה.
בְּהִזְדַּמְנוּת אַחֶרֶת הִתְבַּטֵּא מָרָן זַצַ''ל: שֶׁכְּשֶׁלוֹמְדִים מוּסָר עִם יְלָדִים, הֲרֵי זֶה נִקְלָט בְּרֹאשָׁם כְּפִי הֲבָנָתָם, וּלְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁגְדֵלִים, הֲרֵי מוּסָר זֶה גָדֵל בְּיַחַד אִתָּם, כְּמוֹ אֵצֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר שֶׁלְבוּשָׁם הָיָה גָדֵל עִמָם, וּכְמוֹ עוֹר הַחֹמֶט הַגָדֵל עִמוֹ. (עיין דברים פרק ח, ד, ברש''י שם. מפי ר' חיים נודלר שליט''א).
בְּהִזְדַּמְנוּת אָמַר לִמְחַנֵךְ יְלָדִים, שֶׁתַּלְמִידָיו הָיוּ בְּגִיל 8 בְּעֵרֶךְ, שֶׁיַּרְבֶּה לְדַבֵּר בְּדִבְרֵי מוּסָר וְיִרְאַת שָׁמַיִם, שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, וּכְשֶׁהַמְחַנֵךְ אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי הַיְלָדִים אֵינָם מְבִינִים, עָנָה לוֹ בְּמֶתֶק שְׂפָתָיו: הֵם מְבִינִים יוֹתֵר טוֹב מֵהַמְבֻגָרִים. (אשכבתיה דרבי ח''ב - קס''א)
ה. רושם חיובי משפיע על הילד
כְּמוֹ כֵן יָעַץ רַבֵּנוּ הַ''קְהִלוֹת יַעֲקֹב'' לְאַבְרֵךְ שֶׁבְּנוֹ הָיָה בֶּן אַרְבַּע וָחֵצִי, לִקְנוֹת לוֹ מָקוֹם בַּיְשִׁיבָה לִתְפִלָה בַּיָּמִים הַנוֹרָאִים, וּבֵאֵר דְּבָרָיו: שֶׁהֲרֵי כָּל הַיִּרְאַת שָׁמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָנוּ זֶהוּ מִמַה שֶׁהַיֶּלֶד רוֹאֶה בְּכִיּוֹת וּתְקִיעוֹת הַשׁוֹפָר שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְזֶה מַשְׁאִיר רֹשֶם רַב לְכָל הַחַיִּים. כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ שֶׁבַּיְשִׁיבָה אֵין מַסְפִּיק מְקוֹמוֹת עֲבוּר הַיְלָדִים, יָעַץ שֶׁהַהוֹרִים יִתְפַּלְלוּ בְּמִנְיָן שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה לַיֶּלֶד מָקוֹם מְסֻדָּר בַּיְשִׁיבָה.
כְּמוֹ כֵן הָיָה אוֹמֵר, שֶׁהַהַקָפוֹת בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה אַף הֵן מְבִיאוֹת לִידֵי יִרְאַת שָׁמַיִם לַיְלָדִים, וּמַשְׁאִיר לָהֶם ר-שֶם לְכָל הַחַיִּים.
מָרָן הַ''קְהִלוֹת יַעֲקֹב'' עוֹדֵד וְזֵרַז אֶת הָאָבוֹת לִלְמֹד בְּעַצְמָם עִם יַלְדֵיהֶם, מִלְבַד מִסְגֶרֶת הַלִמוּדִים בַּ'חֶדֶר'.
ו. להקפיד על מלמד ירא שמים
כְּשֶׁבָּאוּ לִשְׁאל לְמָרָן הַ''קְהִלוֹת יַעֲקֹב'' זַצַ''ל לְאֵיזֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה לִשְׁלֹחַ אֶת הַבֵּן, הָיָה אוֹמֵר: הַכּל תָּלוּי בַּמְלַמֵד, מְלַמֵד טוֹב (הַגְמָרָא בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּלָם יוֹדְעִים) הוּא הַמְלַמֵד הַיְּרֵא שָׁמַיִם - מִי שֶׁלוֹמֵד עִם הַיְלָדִים שָׂכָר וָעֹנֶשׁ בְּלִי הֶפְסֵק. בִּזְמַנֵנוּ הָיוּ שׁוֹמְעִים זֹאת מִן הָאִמָהוֹת, כַּיּוֹם צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ מִן הַמְלַמֵד. ''תְּבָרֵר הֵיכָן יֵשׁ מְלַמֵד, שֶׁכְּשֶׁהַיֶּלֶד עוֹשֶׂה דָּבָר אָסוּר, מִיָּד הוּא צוֹעֵק: אֵשׁ, גֵיהִנָם'', וְאֵלוּ הָיוּ דִּבְרֵי הֶ''חָפֵץ חַיִּים'', וְהַפְּרָצוֹת הָרַבּוֹת שֶׁיֵּשׁ כַּיּוֹם בַּחִנוּךְ, הֵן מֵחֲמַת חֶסְרוֹן דְּבָרִים אֵלוּ. (ועיין בסוף מדור מדת האמת מעשה מעיו זה)
פַּעַם הִדְלִיקוּ יְלָדִים אֶת הַחַשְׁמָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת דַּקָה אוֹ שְׁתַּיִם קֹדֶם יְצִיאַת הַתּוֹסֶפֶת שַׁבַּת קֹדֶשׁ, מָרָן הַקְהִלוֹת יַעֲקֹב קָם מִמְקוֹמוֹ, רָץ לְעֵבֶר הַיְלָדִים, וּבְכָל כֹּחוֹ צָעַק: ''מְחַלְלֵי שַׁבָּת, מְחַלְלֵי שַׁבָּת''. (שם ח''א - רס''ו)
ז. להשריש יראת שמים ושכר ועונש
הַצְלָחַת עֲבוֹדָה זֹאת תְּלוּיָה בְּהַמוֹרִים וְהַמְלַמְדִים, שֶׁאִם יִהְיוּ מֻכְשָׁרִים לִמְלַאכְתָּם, לְהַמְשִׁיךְ לִבּוֹת הַשׁוֹמְעִים אֲלֵיהֶם - יִתְרַבּוּ הַתַּלְמִידִים, כִּי בֶּאֱמֶת בְּלֵב כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל טָמוּן בִּפְנִימִיּוּתָם נִיצוֹץ שֶׁל אַהֲבַת תּוֹרָה, אֶלָא דְּ''גַחֶלֶת כְּמָה דְשָׁבִיק לָהּ מֵעַמְיָא עַמְיָא וְאַזְלָא'' (ב''ק ט:), וְרַק צָרִיךְ מַפּוּחַ לַהֲפִיחוֹ לְמַעַן יִתְלַהֵב וְיָאִיר. וְאִם כָּכָה יַעֲשׂוּ, יִכָּתְבוּ בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן בַּשָׁמַיִם לְיִרְאֵי ה' וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ (מלאכי ג, טז), וִיהֵא חֶלְקָם מִמְזַכֵּי הָרַבִּים, שֶׁצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד, וְאוֹכְלִין פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה. (קטע ממאמר מהגאון הקדוש ר' אלחנן וסרמן)
ח. חנוך לנער על פי דרכו
לָכֵן עַתָּה, אֲשֶׁר, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, נִתְמַעֲטָה הַיִּרְאַת שָׁמַיִם בַּדּוֹר הַזֶּה, הַחוֹבָה בְּיוֹתֵר עַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עוֹד שְׁבִיב הַיִּרְאָה בְּלִבּוֹ, לִתְקֹעַ לוֹ יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן, לִדְאֹג עֲבוּר יוֹצְאֵי חֲלָצָיו, כִּי לֹא תִשָׁכַח הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה מֵהֶם, וִיקַיֵּם בָּהֶם מַאֲמַר הֶחָכָם מִכָּל אָדָם (משלי כ''ב): ''חֲנֹךְ לַנַעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶנָה''. וִיחַנֵךְ אוֹתָם בְּנַעֲרוּתָם בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְיִתְנַהֵג בְּחִנוּךְ הַבָּנִים בְּלִמוּד הַתּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר הִתְנַהֲגוּ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ, וְלֹא יַהֲרֹס, חַס וְשָׁלוֹם, אֶת סֵדֶר הַלִמוּד, כִּי הֶחָדָשׁ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, וְכל הַמְשַׁנֶה - יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. וְרַבִּים הֵמָה הַמְקַלְקְלִים בָּזֶה, וַיַּהַרְסוּ אֶת מַצַב הַתּוֹרָה הַקְדוֹשָׁה. וְהָעִקָר לְהַרְגִילָם בְּקַטְנוּתָם בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, לְכַבֵּד אָב וָאֵם וּלְכָל הַגָדוֹל מֵהֶם בַּשָׁנִים, וּלְרַחֵם עַל כָּל נִדְכֶּה, וְשֶׁלֹא לְהִתְנַהֵג בְּגַאֲוָה וּבְגָאוֹן, וּלְהַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם וּלְהִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם. וּבְקִצוּר, יַרְגִילֵם מִקַטְנוּתָם שֶׁתִּהְיֶה מְגַמַת פְּנֵיהֶם תָּמִיד קָדִימָה, אַךְ לְהֵיטִיב וּלְהוֹעִיל לָאוֹהֲבִים וּלְאוֹיְבִים, וְלַעֲבֹר עַל פִּשְׁעֵי רֵעֵיהֶם, כִּי אִם לֹא יְחַנְכוּם בְּקַטְנוּתָם בְּאֵלֶה הַמִדּוֹת, אָז כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ, כִּמְעַט בְּטֵלָה הַבְּחִירָה מֵהֶם. וְכַמָה אָבוֹת סְכָלִים נִמְצָאִים, אֲשֶׁר מִצַד הָרַחֲמָנוּת הַטִבְעִית בָּאָבוֹת עַל בָּנִים, מְוַתְּרִים לָהֶם עַל כַּמָה הֲבָלִים שֶׁעוֹשִׂים, וְאוֹמְרִים: עֲדַיִן הוּא קָטָן, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הוּא מִשְׁתָּרֵשׁ בְּמִדּוֹת רָעוֹת וְנִשְׁחָתוֹת, אֲשֶׁר קָשֶׁה לוֹ כַּמָוֶת לַעֲזֹב אוֹתָם אַחַר כָּךְ, כִּי נַעֲשׂוּ כְּטֶבַע בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם. וּכְבָר נוֹדַע עַל זֶה הַמַאֲמָר: הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ לְחַנֵךְ אוֹתָם בְּקַטְנוּתָם בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, כִּי אָז יַכּוּ דִּבְרֵי מוּסָרוֹ שֹׁרֶשׁ בִּלְבַב הַבָּנִים. וְזֶהוּ הָעִקָר וּכְלָל גָדוֹל בִּדְבַר הַחִנוּךְ, כִּי כָּל אִישׁ יִרְאֶה לְהַפְרִישׁ אֶת בָּנָיו מֵחֲבֵרִים רָעִים, כִּי הַרְבֵּה חֲבֵרִים רָעִים עוֹשִׂים, וּלְהַרְגִילָם לְמַעֵט בַּדִּבּוּר בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר. וְאִם כֹּה יַעֲשֶׂה, אָז כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע קֹדֶשׁ, וִיקַבֵּל מֵהֶם עֹנֶג בָּזֶה וּבַבָּא. (מספר דברי אמת)
ט. מדברי ה''חזון איש'' ביסודות החינוך
בְּנוֹגֵעַ לַתַּלְמִידִים - לְהַשְׁרִישׁ בַּלְבָבוֹת אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָחָה פְּרָטִית... דָּבָר זֶה מַשְׁפִּיעַ מְאֹד עַל לֵב רַךְ, וְנֶחְרָת לָעַד שֶׁאֵין הֶפְקֵר בָּעוֹלָם, הַכּל מִתְנַהֵל בְּהַשְׁגָחָה פְּרָטִית, וְעַל הַכּל אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵל... זוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַסְלוּלָה לְהַצְלִיחַ... הָעִקָר הוּא אוֹתָהּ פָּרָשָׁה שֶׁכָּל גוּפֵי הַתּוֹרָה תְּלוּיִים בָּהּ - ''בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ'' - [בְּכָל מַה שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת וְרוֹצֶה לְהַשִּׂיג - דָּעֵהוּ, פְּנֵה אֵלָיו וּמִמֵילָא הוּא יְיַשֵׁר אוֹרְחוֹתֶיךָ, הוּא יַצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ, בֵּין דָּבָר גָדוֹל וּבֵין דָּבָר קָטָן, בְּכָל דְּרָכֶיךָ]. (פאר הדור ח''ב עמ' רנה)
י. ולמדתם אותם את בניכם
הַגָאוֹן ר' בִּנְיָמִין דִּיסְקִין (אָבִיו שֶׁל מַהֲרִי''ל דִּיסְקִין) הָיָה יָדוּעַ בְּגֹדֶל הַתְמָדָתוֹ וְצִדְקוּתוֹ, וְהָיָה מְשַׁמֵשׁ בַּקֹדֶשׁ כְּרַב הָעִיר הוֹרוֹדְנָא. פַּעַם אַחַת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּעֵת שֶׁכָּל הַקָהָל חִכּוּ לִתְפִלַת ''כָּל נִדְרֵי'', וְהָרַב עֲדַיִן מִשְׁתָּהֶה בְּבֵיתוֹ וַעֲדַיִן לֹא הִגִיעַ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, הִגִיעַ הַשַׁמָשׁ לְבֵית הָרַב, וְהִנֵה לְהַפְתָּעָתוֹ הָרַב יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד עִם בָּנָיו הַקְטַנִים. הָרַב הִתְנַצֵל בִּפְנֵי הַשַׁמָשׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר עָשָׂה הַיּוֹם חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ עַל מַעֲשָׂיו בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, נוֹכַח שֶׁאֵין לוֹ זְכֻיּוֹת לָבוֹא לְיוֹם הַדִּין הַקָדוֹשׁ, וְעַל כֵּן נִתְיַשֵׁב לִלְמֹד עִם בָּנָיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זְכוּת לִקְרַאת יוֹם הַדִּין הַמְמַשְׁמֵשׁ וּבָא.
יא. חנוך של הרב מבריסק
בְּעֵת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁרַבִּים מִבְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת גָלוּ לְרוּסְיָה, וּכְשֶׁנִגְמְרָה הַמִלְחָמָה וְחָזְרוּ לִמְקוֹמָם, וְהִגִיעוּ לִבְרִיסְק רַבִּים מִבְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת, חָשַׁשׁ מָרָן הַגָאוֹן רַבִּי יִצְחָק זְאֵב זַצַ''ל, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ זְמַו הַמִלְחָמָה, כְּשֶׁשָׁהוּ הַבַּחוּרִים בְּרוּסְיָה, שֶׁמָא קָלְטוּ הַבַּחוּרִים לְאָזְנֵיהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים כָּל כָּךְ, וְלֹא הִרְשָׁה לְבָנָיו לְשׂוֹחֵחַ עִם אוֹתָם הַבַּחוּרִים שֶׁשָׁבוּ מֵרוּסְיָה. בְּדוֹמֶה לָזֶה, בַּתְּקוּפָה שֶׁבְּנוֹתָיו לָמְדוּ עִם חַבְרוֹתֵיהֶן, עָמַד הַגָאוֹן רַבִּי יִצְחָק זְאֵב מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת לִשְׁמֹעַ אֵיךְ שֶׁהֵן לוֹמְדוֹת (וְיָדוּעַ שֶׁאֶצְלוֹ כָּל רֶגַע קֹדֶשׁ קָדָשִׁים).
יב. כה תאמר לבית יעקב
''כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל'' (שמות יט, ג). בְּשָׁעָה שֶׁנִתְּנָה תוֹרָה, נִצְטַוָּה מֹשֶה רַבֵּנוּ ע''ה לוֹמַר תְּחִלָה לְבֵית יַעֲקֹב, וְהֵן הַנָשִׁים, שֶׁיֹּאמַר לָהֶן רָאשֵׁי פְרָקִים וּדְבָרִים קְצָרִים שֶׁהֵן מַשִּׂיגוֹת לְהָבִין. וְלָמָה נִצְטַוָּה לְדַבֵּר עִם הַּנָשִׁים תְּחִלָה? מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוֹלְחוֹת בְּנֵיהֶם לְבֵית הַסֵפֶר, וּמְשִׂימוֹת עֵינֵיהֶם עֲלֵיהֶם שֶׁיִּתְעַסְקוּ בַּתוֹרָה, וּמְרַחֲמוֹת עֲלֵיהֶם בְּבוֹאָם מִבֵּית הַסֵפֶר, וּמוֹשְׁכוֹת לִבָּם בִּדְבָרִים טוֹבִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ חֲפֵצִים בַּתּוֹרָה, וְשׁוֹמְרוֹת אוֹתָם שֶׁלֹא יִבָּטְלוּ מֵהַתּוֹרָה, וּמְלַמְדוֹת אוֹתָם יִרְאַת חֵטְא בְּיַלְדוּתָם, שֶׁנֶאֱמַר (משלי כב, ו): ''חֲנֹךְ לַנַעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶנָה'', וְנִמְצָא לְפִי זֶה - שֶׁהַנָשִׁים הַצְנוּעוֹת מְסַבְּבוֹת הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה. (אגרת הּתשובה לרבנו יונה, עב)
יג. קמו בניה ויאשרוה
כָּתַב רַבֵּנוּ יוֹנָה בְּאִגֶרֶת הַתְּשׁוּבָה (אות ע''ט) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תְּהֵא הָאִשָׁה זְהִירָה לְהִתְפַּלֵל עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם, וּבְסוֹף תְּפִלָתָהּ יְהֵא עִקַר תַּחֲנוּנֶיהָ עַל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ, שֶׁיִּהְיוּ יִרְאֵי שָׁמַיִם, וְשֶׁיִּהְיוּ בָּנֶיהָ מַצְלִיחִים בַּתּוֹרָה, כִּי עִקַר זְכוּתָהּ שֶׁל אִשָׁה לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁבָּנֶיהָ עוֹבְדִים לְהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, וְעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ וִירֵאִים אוֹתוֹ. וּכְשֶׁהִיא בְּבֵית עוֹלָמָהּ, וּבָנֶיהָ יֵשׁ בְּלִבָּם יִרְאַת שָׁמַיִם וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִצְוֹת, נֶחְשָׁב לָהּ הַדָּבָר הַזֶּה כְּאִלוּ הִיא בַּחַיִּים וְעוֹשָׂה כָּל הַמִצְוֹת, וְהִיא בְּמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת לָעוֹלָם הַבָּא.
כְּשֶׁהִיא נוֹתֶנֶת צְדָקָה, תִּתְפַּלֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּיָדַיִם נְקִיּוֹת, שֶׁיִּהְיוּ בָּנֶיהָ יִרְאֵי שָׁמַיִם וּמַצְלִיחִים בַּתּוֹרָה וּבַמִצְוֹת, מִפְּנֵי שֶׁתְּפִלָתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִצְוָה. אֶחָד מִן הַחֲכָמִים הָיָה נוֹתֵן פְּרוּטָה לִצְדָקָה כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁהָיָה בָּא לְהִתְפַּלֵל, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים יז! טו): ''אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ''.
יד. כי נר מצוה ותורה אור
כְּשֶׁהָאִשָׁה מַדְלֶקֶת אֶת הַנֵר בְּעֶרֶב שַׁבָּת, תִּזָּהֵר בְּנַפְשָׁהּ מִבְּעוֹד יוֹם שֶׁהַשֶׁמֶשׁ נִרְאֵית, וְאִם הִיא פּוֹשַׁעַת בְּנַפְשָׁהּ לְהַדְלִיק אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָה, הֲרֵי הִיא מְחַלֶלֶת אֶת הַשַׁבָּת, וְאוֹי לְנַפְשָׁהּ. וּבַיּוֹם הַמְעֻנָן, אִם יֵשׁ בּוֹ סָפֵק בָּעוֹלָם אִם שָׁקְעָה הַחַמָה אוֹ לָאו, תַּנִיחַ לְיִשְׁמְעֵאלִית לְהַדְלִיק. וּמִצְוָה גְדוֹלָה שֶׁלֹא תְאַחֵר לְהַדְלִיק, כְּדֵי שֶׁלֹא תִצְטָרֵךְ הַנָכְרִית לְהַדְלִיק, אֶלָא תַּדְלִיק מִבְּעוֹד יוֹם. וְתַדְלִיק הִיא בְּעַצְמָהּ לֹא עַל יְדֵי עַבְדָּהּ וְשִׁפְחָתָהּ וַאֲפִלוּ הֵם יְהוּדִים, וְלֹא עַל יְדֵי חֲבֶרְתָּהּ, כְּדֵי שֶׁתִּטּל הִיא שְׂכַר הַמִצְוֹת, שֶׁיְּהֵא נִכָּר לַכּל הַחִבָּה שֶׁהִיא מְחַבֶּבֶת הַמִצְוֹת. וּתְבָרֵךְ בְּיָדַיִם נְקִיּוֹת: ''בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת''. וְתִתְפַּלֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַל בָּנֶיהָ שֶׁיִּהְיוּ מְאִירִים בָּעוֹלָם בַּתּוֹרָה וּבַמִצְוֹת וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁתְּפִלָה זוֹ נָאָה לְהִתְפַּלֵל בְּשָׁעָה שֶׁהֵאִירָה נֵר שֶׁל שַׁבָּת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶאֱמַר: ''כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר''.
אֶחָד מִן הַחֲכָמִים הָיָה רָגִיל לַעֲבֹר עַל פֶּתַח אַחַת מִנְשֵׁי הַגְדוֹלִים, וְהָיָה רוֹאֶה שֶׁהָיְתָה בַּעֲלַת הַבַּיִת זְהִירָה מְאֹד לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת בְּעִתּוֹ וְנֵר חֲנֻכָּהֹ בְּעִתּוֹ. אָמַר הֶחָכָם: בֶּאֱמֶת תֵּדְעוּ כִּי מִן הַבַּיִת הַזֶּה יֵצְאוּ ב' אֲנָשִׁים גְדוֹלִים. וַיְהִי כֵן. וַתֵּלֵד הָאִשָׁה הַהִיא שְׁנַיִם מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵאִירוּ אֶת הָעוֹלָם בְּחָכְמָתָם, עַל דְּבַר אֲשֶׁר הֵאִירָה הָאִשָׁה הַהִיא נֵר מִצְוָה בְּעִתּוֹ.
טו. פיה פתחה בחכמה
כָּל הַיָּמִים שֶׁהָאִשָׁה הָרָה, תִּתְפַּלֵל תָּמִיד שֶׁיְּהֵא הַוָּלָד יְרֵא שָׁמַיִם וַחֲכַם לֵב וּמַצְלִיחַ בַּתוֹרָה וּבַמִצְוֹת. וְתִפְתַּח יָדָהּ תָּמִיד לַעֲנִיִּים. וְתִתְפַּלֵל הַתְּפִּלָה הַזֹּאת. דָּוִד הַמֶלֶךְ ע''ה הָיוּ לוֹ נָשִׁים רַבּוֹת, וּבִימֵי הַהֵרָיוֹן הָיוּ נוֹדְרוֹת נְדָרִים וּמִתְפַּלְלוֹת שֶׁיִּהְיֶה בְּנָם גִבּוֹר הַחַיִל וּכְלִיל הַיֹּפִי, עַד שֶׁיֹּאמְרוּ הַכּל: הֲגוּנִים הֵם לְכָל מַעֲלוֹת וְיַצְלִיחוּ לִמְלוּכָה. אָמְרָה בַּת שֶׁבַע, אֵשֶׁת דָּוִד הַמֶלֶךְ ע''ה: כִּי לֹא כַּנָשִׁים אֲשֶׁר לְאִישִׁי אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ אָנֹכִי, אֲבָל כָּל נְדָרַי הָיוּ בִּהְיוֹתִי הָרָה, לְמַעַן אֶזְכֶּה לִהְיוֹת בְּנִי חָכָם בַּתּוֹרָה וִירֵא שָׁמַיִם, וְיַצְלִיחַ לִנְבִיאוּת. וַיִּשְׁמַע הַשֵׁם אֶת קוֹלִי וַיֶּחְכַּם שְׁלֹמֹה בְּנִי מִכָּל הָאָדָם, וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתִּי נָתַן לִי הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי שְׁלֹמֹה בְּנִי יִמְלֹךְ אַחֲרֵי אָבִיו. וּבְנֵי נְשֵׁי אֲדוֹנִי אֲשֶׁר הִתְפַּלְלוּ אִמוֹתָם עֲלֵיהֶם שֶׁיִּזְכּוּ לַמַלְכוּת, לֹא הָיָה לָהֶם כֵּן, תַּחַת אֲשֶׁר שָׂמוּ הַמַלְכוּת עִקָר, וַאֲנִי שַׂמְתִּי עֲבוֹדַת הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ עִקָר. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרָה בַּת שֶׁבַע: מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמַה בַּר נִדְרִי.
טז. אשתך כגפן פוריה... בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך
בַּזֹּהַר (פרשת נשא) הֶחְמִיר מְאֹד שֶׁלֹא יִתְרָאֶה שׁוּם שֵׂעָר מֵאִשָׁה. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ (בדף קכ''ה): אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, יָחִיל שִׁעֲמוּם עַל מִי שֶׁיִּתֵּן לְאִשְׁתּוֹ לְגַלוֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ, וְזֶה אֶחָד מִדִּינֵי הַצְנִיעוּת אֲשֶׁר הֵם חוֹבַת הָאִשָׁה. וְאִשָׁה הַמְגַלָה מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ לְהִתְנָאוֹת בָּהֶם, מְבִיאָה עֲנִיּוּת לְבֵיתָהּ, וְגוֹרֶמֶת לְבָנֶיהָ שֶׁיִּהְיוּ פְּחוּתִים, בִּלְתִּי חֲשׁוּבִים, וְעוֹד מְמוֹטֶטֶת בֵּיתָהּ בִּדְבָרִים רָעִים. מַה גוֹרֵם זֹאת - הַשֵּׂעָר הַיּוֹצֵא חוּץ.
לְכִסוּיָהּ. וְאִם בְּבֵיתָהּ כֵּן, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה מַה גְדוֹלָה הַחֻצְפָּה בְּצֵאתָהּ לַשׁוּק. וְכֵן כְּתִיב: ''אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ''. לָכֵן צְרִיכָה אִשָׁה לְהִזָּהֵר שֶׁאֲפִלוּ שַׂעֲרָה אַחַת לֹא תֵרָאֶה אַף לְקוֹרוֹת בֵּיתָהּ. רְאֵה וְהִזָּהֵר כַּמָה תַּקָלוֹת גוֹרֵם גִלוּי שְׂעַר רֹאשׁ הָאִשָׁה: מְקַלְקֵל לְמַעְלָה (בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים) וּלְמַטָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, גוֹרֵם קְלָלָה לְבַעְלָהּ וַעֲנִיּוּת לְבֵיתָהּ, וְעוֹד דְּבָרִים רָעִים אֲחֵרִים - נוֹטֵעַ בְּקֶרֶב הַיְלָדִים חֻצְפָּה, וּמִמֵילָא נוֹפֶלֶת חֲשִׁיבוּתָם, יִשְׁמְרֵנוּ ה' מֵחֻצְפָּה זוֹ. וְלָזֶה צְרִיכָה הָאִשָׁה לְהִתְכַּסוֹת בִּצְנִיעוּת בְּבֵיתָהּ. וְאִם תַּעֲשֶׂה כֵּן, נֶאֱמַר בָּהּ הַכָּתוּב: ''בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים'', כְּמוֹ הַזַּיִת הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ מַשִׁיר עָלָיו, בֵּין בַּחֹרֶף בֵּין בַּקַיִץ, וּבָזֶה נִכְבָּד הוּא מִשְׁאָר אִילָנוֹת, כֵּן יִהְיוּ בָּנֶיהָ חֲשׁוּבִים בֵּין אֲנָשִׁים. זֹאת וָעוֹד, בַּעְלָהּ מִתְבָּרֵךְ בִּבְרָכוֹת מִלְמַעְלָה וּבִבְרָכוֹת מִלְמַטָּה, בְּעשֶׁר, בְּבָנִים וּבְנֵי בָנִים, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב: ''הִנֵה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָבֶר יְרֵא ה'''.
יז. בכח התפלה - לראות בנים טובים
אִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵתֶר, וְהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה בָּנִים וְאִשָׁה אַחַת, שִׁשָׁה זְכָרִים וְאַרְבַּע נְקֵבוֹת, וּבְכָל יוֹם הָיָה מִתְפַּלֵל וּמִשְׁתַּטֵּחַ וּמְלַחֵךְ עָפָר בִּלְשׁוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹא יָבוֹא אֶחָד מֵהֶם לִידֵי עֲבֵרָה וְלִידֵי דָּבָר מְכֹעָר. אָמְרוּ: לֹא יָצָאת אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁלֵמָה, עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא, וְהֶעֱלָה הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִבָּבֶל, וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ כֹּהֵן, וְלֹא נִכְנַס אוֹתוֹ כֹּהֵן לְעוֹלָמוֹ עַד שֶׁרָאָה כֹּהֲנִים גְדוֹלִים וּפִרְחֵי כְהֻנָה מִבָּנָיו עַד חֲמִשִׁים שָׁנָה, וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס לְעוֹלָמוֹ. וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר: ''בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב'', וּכְתִיב: ''בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד'', שֶׁשְׁנֵי עוֹלָמוֹת שֶׁלוֹ, שֶׁנֶאֱמַר: ''כִּי בְיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים'' עַיֵּן שָׁם. וְהַכַּוָּנָה, שֶׁמִי שֶׁמִשְׁתַּטֵּחַ לַה' וּמַשְׁלִיךְ כָּל בִּטְחוֹנוֹ עָלָיו, וּמְבַקֵשׁ רַחֲמִים שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה, הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹזְרוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֵהֶם גַם כָּבוֹד וּגְדְלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִלְבַד שְׂכָרוֹ הַגָדוֹל הַצָפוּן לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. (גדר עולם סוף פ''ח)
יח. להתפלל בהתמדה על הבנים
וְתָמִיד תִּהְיֶה תְּפִלַת הָאָב וְהָאֵם שְׁגוּרָה בְּפִיהֶם, לְהִתְפַּלֵל עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ לוֹמְדֵי תּוֹרָה וְצַדִּיקִים וּבַעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת, וִיכַוֵּן מְאֹד בְּבִרְכַּת אַהֲבָה רַבָּה וּבְבִרְכַּת הַתּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים ''וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ'', וְכֵן כְּשֶׁאוֹמֵר בְּ''וּבָא לְצִיּוֹן גוֹאֵל'', ''לְמַעַן לֹא נִיגַע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה''. (מ''ב ס' מ''ז סק''י)
יט. דמעות של אם
כְּשֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי הֶ''חָפֵץ חַיִּים'' אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִים הַיָּשָׁן שֶׁל אִמוֹ הַצִדְקָנִית, הִתְרַגֵשׁ וּבָכָה וְאָמַר: אַתֶּם יוֹדְעִים כַּמָה דְּמָעוֹת אִמִי שָׁפְכָה לִפְנֵי הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עַל סֵפֶר הַתְּהִלִים הַזֶּה, שֶׁהַבֵּן שֶׁלָהּ יִהְיֶה ''עֶרְלִיכֶער-אִיד''...
מָרָן הַגָאוֹן ר' אֱלִיעֶזֶר מְנַחֵם שַׁךְ שְׁלִיטָ''א אָמַר: כְּדֵי שֶׁסֵפֶר יַצְלִיחַ וְיִתְקַבֵּל בַּצִבּוּר, צָרִיךְ זְכוּת מְיֻחֶדֶת, וְלִפְעָמִים בִּזְכוּת הַדְּמָעוֹת וְהַתְּפִלוֹת שֶׁל הָאֵם.
כ. תפלה לעולם אינה חוזרת ריקם
מָרָן הַקְהִלוֹת יַעֲקֹב זַצַ''ל הָיָה אוֹמֵר, שֶׁלִפְעָמִים רוֹאִים שֶׁבְּבַיִת פָּשׁוּט יוֹתֵר יוֹצֵא תַּלְמִיד חָכָם וְצַדִּיק, וְזֶהוּ מֵחֲמַת שֶׁאֵיזוֹ סַבְתָּא שֶׁלוֹ שָׁפְכָה לִבָּהּ בִּתְפִלוֹת וּבִדְמָעוֹת שֶׁתִּזְכֶּה לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְאִם זֶה לֹא עָזַר אָז לַבָּנִים, הֲרֵי זֶה עוֹזֵר לַנְכָדִים. וּבַדּוֹר הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסַבְתָּא, שֶׁלֹא רָאוּ אֶת הַנְכָדִים, חוֹשְׁבִים מִתּוֹךְ רְאִיָּה קְצָרָה שֶׁהַתְּפִלוֹת שֶׁל הַסַבְתָּא הָלְכוּ לְאִבּוּד וּלְבַטָּלָה, חַס וְחָלִילָה, וּלְבַסוֹף מִתְבָּרֵר שֶׁשׁוּם תְּפִלָה לֹא חוֹזֶרֶת רֵיקָם - אִם לֹא עֲבוּרוֹ אָז עֲבוּר בָּנָיו וּנְכָדָיו. וְעַיֵּן עוֹד בְּחַיֵּי עוֹלָם לְמָרָן הַקְהִלוֹת יַעֲקֹב (חלק א' פרק כ''ח). (מספר שיחות חיים)
כא. חכמות נשים בנתה ביתה
כָּתַב רַבֵּנוּ יוֹנָה בְּאִגֶרֶת הַתְּשׁוּבָה (אות צ''ו) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: יְכוֹלוֹת הַנָשִׁים הַצְנוּעוֹת לְמַלֵט נַפְשָׁם וְנֶפֶשׁ בַּעְלֵיהֶם וְנֶפֶשׁ בְּנֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ בַּעְלֵיהֶם אִישׁ אִישׁ מִמְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר הֵמָה עוֹשִׂים וְהֵם עֲיֵפִים וִיגֵעִים, וְאֵינָם זוֹכְרִים לָתֵת חֵלֶק מִיגִיעָתָם וּמִמַחְשְׁבוֹת לִבָּם לַתּוֹרָה, עַל הַנָשִׁים לְהַזְכִּירָם לִפְתֹּחַ סֵפֶר אֶחָד מִכִּתְבֵי הַקֹדֶשׁ וְלַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְלֹא יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי בַּטָּלָה, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא עַל נַפְשָׁם עָוֹן גָדוֹל וְאַשְׁמָה, שֶׁבָּטַל יוֹם אוֹ לַיְלָה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁעֹנֶשׁ בִּטּוּל תּוֹרָה גָדוֹל מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְגַם יַזְכִּירוּ לְבַעְלֵיהֶם לְהַבִּיט בְּאִגֶרֶת הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר חִבַּרְנוּ, וְיוֹדִיעוּ לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם דִּבְרֵי הָאִגֶרֶת הַזֹּאת, כִּי בָּהֶם יִזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
כב. כיצד מגדלים בנים יראי שמים
מכאן עד עמוד 180 נלקח ממאמר חנוך שתרגם מאידיש ללשון הקדש, ובו העקרונות שעליו מצביע האדמו''ר מתולדות אהרן, רבי אברהם יצחק קאהן זצוקללה''ה. מאמר זה, הכולל עצות והדרכה מעשית לישום עקרונות אלו בחיי היום יום, מפנה תמרור הכונה וצופר אזעקה הקורא לכל יחיד מאתנו לאזור מתניו להחלץ חושים ולערך חשבון הנפש ובדק בית. בל נכנס במבוכה, כי לזאת מחכה היצר. נלך בסיסמה: ''העבר אי העתיד עדין תשועת ה' כהרף עיו'' וה' יהא בעזרנו.
הַיֶּלֶד הוּא הַדָּבָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר, וְטָעוּת לַחְשֹׁב שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ רַק עַל הַ'חֶדֶר' !
כְּפִּי שֶׁמְחַנְכִים אֶת הַיֶּלֶד - כָּךְ הוּא גָדֵל. הַיְסוֹד בַּיַּהֲדוּת שֶׁהַיֶּלֶד יִגְדַּל עִם תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם תָלוּי בַּחִנוּךְ שֶׁנוֹתְנִים לַיֶּלֶד.
הַדָּבָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר לָאָדָם, אֵלוּ הֵם בָּנָיו. אַף אָדָם בַּר דַּעַת לֹא יִמְכֹּר אֶת בָּנָיו בְּשׁוּם מְחִיר שֶׁבָּעוֹלָם. אֲבָל, לְדַאֲבון לֵב, כֵּיוָן שֶלֹא מַשְׁקִיעִים מַחֲשָׁבָה וְדַעַת לְחִנוּךְ הַיְלָדִים, מוֹכְרים, אִם כֵּן, אוֹתָם לִשְׁטוּת וְהֶבֶל.
אִם יַצִיעוּ לוֹ לִמְכֹּר אֶת יְלָדָיו, יְסָרֵב וְיֵרָתַע מַמָשׁ, אֲבָל כְֹּשֶׁאֵינוֹ מְחַנְכָם כָּרָאוּי, פְּשִׁיטָא שֶׁהוֹלְכִים לְטִמְיוֹן, וְנִמְצָא שֶׁמְכָרָם.
הוֹרִים רַבִּים מַשְׁלִים אֶת עַצְמָם וְטוֹעִים בְּכָךְ שֶׁמַסְפִּיק שֶׁהַיֶּלֶד לוֹמֵד בַּ'חֶדֶר', וְלֹא מְעַנְיֵן אוֹתָם כֵּיצַד הֵם מִתְנַהֲגִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כְּלוֹמַר, מָהֵן מִדּוֹתֵיהֶם, יָשְׁרָם, הֲגִינוּתָם וְכוּ', זֹאת אוֹמֶרֶת טוֹב בְּתַכְלִית, כִּי הֵם חוֹשְׁבִים בְּטָעוּת שֶׁאִם הַיֶּלֶד לוֹמֵד, מִמֵילָא יִגְדַּל, וּבְמֶשֶׁךְ הַשָׁנִים יִשְׁתַּפֵּר וְיֵלֵךְ.
אֲבָל לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר זוֹהִי טָעוּת יְסוֹדִית, וְיֵשׁ לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל הַיְלָדִים מַמָשׁ בִּפְרָטֵי פְּרָטִים, וְתָמִיד לַחְקֹר מַה קוֹרֶה עִמָם, וּמַה נַעֲשֶׂה אִתָּם.
כג. היסוד - חינוך ליראת שמים
מוּבָא בְּסֵפֶר עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל (אבות פרק ג' בסוף ד''ה וכל שחכמתו) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ כַּמָה פְּתָאִים בָּעוֹלָם שֶׁאֵין מַשְׁגִיחִים עַל בְּנֵיהֶם בְּיִרְאַת ה' וַעֲבוֹדָתוֹ בִּימֵי הַבַּחֲרוּת, וּמַנִיחִים לִבְנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת כָּל הָרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְעִקַר מְגַמָתָם הוּא רַק בְּעִנְיַן לִמוּדָם שֶׁיִּהְיוּ לַמְדָנִים, וְאוֹמְרִים שֶׁלְעֵת זִקְנוּתָם וְעָמְדָם עַל דַּעְתָּם יַחֲזִיקוּ אָז בְּיִרְאַת ה' וַעֲבוֹדָתוֹ, וְהֵם עֲנִיֵּי דַעַת, חַסְרֵי לֵב, כִּי מַה תּוֹעֶלֶת יָבוֹא לָהֶם בְּלִמוּדָם, כִּי אַף אִם יַזְקִינוּ יִשְׁגוּ בְּאִוַּלְתָּם וּבְעִוְרוֹנָם, רַחֲמָנָא לִצְלַן. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר נוֹצֵר חֶסֶד (אבות פרק ג' על המשנה ''כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו'') וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אָמַר יִרְאַת חֶטְאוֹ, וְלֹא אָמַר כּל הַמַקְדִּים יִרְאַת חֵטְא לְחָכְמָה, שֶׁתָּמִיד מִנְעוּרָיו בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד יַקְדִּים יִרְאַת חֵטְא לְפִי הַשָּׂגָתוֹ לְחָכְמָתוֹ, דְּלֹא כְּמוֹ אֵיזֶה שׁוֹטִים שֶׁאֵין מְחַנְכִים אֶת הַיֶּלֶד בְּיִרְאָה, וְאוֹמְרִים שֶׁזֶּה יִהְיֶה לוֹ זְמַן בְּעֵת שֶׁיִּתְגַדֵּל, אָז יִתְפַּלֵל וְיַעֲנֶה אָמֵן, אֶלָא מְחַנְכִין הַיֶּלֶד עִקָר בְּיִרְאָה, שֶׁיּטֹּל יָדָיו תֵּכֶף בְּעֵת נֵעוֹר מִשְׁנָתוֹ, וְיֹאמַר עִמוֹ בְּרָכוֹת וּשְׁבָחִים לְפִי שָׁנָיו וְהַשָּׂגָתוֹ, וְיִטּל יָדָיו לַאֲכִילָה, וִיבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת בְּמָתוּן וְיַעֲנֶה אָמֵן, וְאַחַר כָּךְ מְחַנְכִין אוֹתוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵל מִלָה בְּמִלָה, וִיחַנְכוֹ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְעִקָר הוּא יִרְאַת חֵטְא, לְפִי שָׁנָיו יַמְשִׁיךְ עָלָיו יִרְאַת חֶטְאוֹ, וְאָז בְּוַדַּאי חָכְמָתוֹ שֶׁיַּשִּׂיג, הֵן אִם זָכָה לְמִקְרָא אוֹ לְמִשְׁנָה אוֹ לִגְמָרָא אוֹ לְפוֹסְקִים, יִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ. אֲבָל אִם מַקְדִּים כְּדֶרֶךְ אֵיזֶה שׁוֹטִים שֶׁאוֹמְרִים: יִהְיֶה יָכוֹל לִלְמֹד וְיִהְיֶה חָכָם, וּדְבָרִים אֵלוּ שֶׁל יִרְאָה יִהְיֶה לוֹ עוֹד זְמַן כְּשֶׁיִּתְגַדֵּל, אָז זֶה וָזֶה לֹא מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר יִרְאַת חֵטְא, כִּי מִנַיִן יִהְיֶה לוֹ אַחַר שֶׁלֹא הֻרְגַל כְּלָל, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
רוֹאִים אִם כֵּן, שֶׁצְרִיכִים לְהַשְׁקִיעַ כֹּחוֹת גְדוֹלִים גַם בְּעִנְיַן יִרְאַת שָׁמַיִם (וְלֹא לִסְמֹךְ עַל הַלִמוּד שֶׁלוֹ בִּלְבַד), וְכַאֲשֶׁר (מַקְדִּישִׁים) שָׂמִים דָּגֶשׁ חָזָק עַל יִרְאַת הַשָׁמַיִם שֶׁל הַיְלָדִים, אֶפְשָׁר לְקַוּוֹת לִרְאוֹת נַחַת מֵהֶם, הֵם יִגְדְּלוּ יְהוּדִים אֲמִתִּיִּים עִם תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם גַם יַחַד.
כד. בבחרות קל לעקור את הרע
מוּבָא בְּסֵפֶר עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל (אבות פרק ג', סוף ד''ה רבי דוסא בו הרכינס אומר) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְגַם צָרִיךְ הָאָדָם לְעוֹרֵר עַצְמוֹ בִּימֵי בַחֲרוּתוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאִילָן רַךְ וְדַק, נוֹטִין אוֹתוֹ לְכָל צַד, מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמִתְקַשֶׁה, וּכְמוֹ אֱגוֹז - כָּל זְמַן שֶׁהוּא רַךְ, אָז בְּקַל יְכוֹלִין לְנַתֵק הַקְלִפָּה הַדַּקָה שֶׁעַל הַפְּרִי מִבִּפְנִים, מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמַזְקִין - צְרִיכִין לְגָרְרוֹ בְּחֹזֶק. כְּמוֹ כֵן הָאָדָם בִּימֵי בַחֲרוּתוֹ - אַף שֶׁחָטָא קְצָת - עִם כָּל זֶה, בִּמְעַט יָכוֹל לְהִתְגַבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלָסוּר מֵהָרָע וְלָלֶכֶת בְּהַטּוֹב, וְאַף הָרָע שֶׁעָשָׂה יוּכַל לְהַעֲלוֹת וּלְתַקְנוֹ אַחַר כָּךְ אֶחָד אֶחָד, מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמַזְקִין וּמֻשְׁרָשׁ בְּהֶבְלֵי עוֹלָם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בַּחֲטָאָיו, וְיִצְרוֹ מִתְגַבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם, אָז צָרִיךְ אַחַר כָּךְ לְסִגוּפִים גְדוֹלִים לְהַכְרִית אֶת הָרָע מֵעָלָיו, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ (עיין בספר דברי אמונה דף קפ''ג ע''ב).
כה. יש לעקור מהילד מידות רעות אחרת ישאר אתם כל החיים
יֵשׁ לְהַשְׁגִיחַ גַם עַל מִדּוֹתֵיהֶם שֶׁל הַיְלָדִים, שֶׁלֹא תְהֵא בָּהֶם רִשְׁעוּת וְרֹעַ לֵב.
יֶשְׁנָם יְלָדִים נֶהֱנִים לְצַעֵר מִישֶׁהוּ אוֹ לְהַזִּיקוֹ, זֶה נוֹבֵעַ כַּמוּבָן מֵרֹעַ לֵב, צְרִיכִים אֶת הַמִדָּה הַזּוֹ לַעֲקֹר.
כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לְחַנֵךְ אֶת הַיְלָדִים וּלְהַרְגִילָם לַעֲדִינוּת, שֶׁקֶט וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיֵּדְעוּ לְדַבֵּר עִם זוּלָתָם בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ. יֶשְׁנָם יְלָדִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֻצְפָּה וְעַזּוּת, וְהֵם גַם מִתְחַצְפִים לְהוֹרֵיהֶם וּלְכָל אָדָם.
עַל יְלָדִים כָּאֵלוּ צְרִיכִים לַעֲבֹד קָשֶׁה כְּדֵי לְשַׁנוֹתָם, וּלְנַסוֹת בְּטוֹב אוֹ בְּרַע כְּדֵי לִגְמל אוֹתָם מִמִדּוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת עוֹד בִּשְׁנוֹתֵיהֶם הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁאִם לֹא כֵן, הֵם עֲלוּלִים לְהִשָׁאֵר תָּמִיד חֲצוּפִים וְעַזֵּי פָּנִים.
צְרִיכִים גַם לִגְמל אֶת הַיְלָדִים מִגֵאוּת וְעַקְשָׁנוּת. הַיְלָדִים צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁעֲלֵיהֶם לִשְׁמֹעַ וּלְצַיֵּת לְהוֹרֵיהֶם וּלְמוֹרֵיהֶם, וְלֹא לָתֵת לָהֶם לְנַצֵחַ. אִם לֹא יַעַקְרוּ אֶת הַמִדּוֹת הָרָעוֹת גֵאוּת וְעַקְשָׁנוּת בְּעוֹד הַיְלָדִים רַכִּים בַּשָׁנִים, יִשָׁאֲרוּ הֵם תָּמִיד רָעִים וְתַקִיפִים וּבַעֲלֵי מִדּוֹת רָעוֹת.
מוּבָא בְּסֵפֶר מָאוֹר וָשֶׁמֶשׁ (פרשת מטות ד''ה ואשּה כי תדור נדר לה') וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: לָכֵן מֻטָּל עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהַדְרִיךְ בָּנָיו תֵּכֶף בְּקַטְנוּתָם, שֶׁעֲדַיִן אֵינָם נִתָּנִים בּוֹ יֵצֶר טוֹב, וְהוּא ''לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ'', וְכָל עֲשִׂיּוֹתָיו הֵן מַעֲשֵׂה יֵצֶר הָרָע. לָכֵן צָרִיךְ לְהַדְרִיכָם לְהַשְׁגִיחַ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹא יִהְיֶה קְשֵׁה עֹרֶף וְכַעֲסָן, רַק שֶׁיִּהְיֶה מָתוּן. וּכְשֶׁאֵין רוֹצֶה לֶאֱכל אֵיזֶה דָּבָר, עַל הָאָב לְכוּפוֹ שֶׁיֹּאכַל דַּוְקָא, כְּדֵי לַהֲנִיעוֹ מִמִדָּה הַגְרוּעָה הַזֹּאת. וְאִם הֶחֱרִישׁ לוֹ הָאָב פַּעַם אַחַת וּשְׁתַּיִם, אֲזַי הוּא מַרְגִיל אֶת עַצְמוֹ בְּמִדָּה זוֹ, וּבְכָל יוֹם מִתְגַבֵּר וְהוֹלֵךְ בּוֹ, וְנִשְׁאָר כָּל יָמָיו כַּעֲסָן וְגֵאֶה.
וּמַה שֶׁאָמַר בַּגְמָרָא: הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, וְנִמְצָא עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, לְפִי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר אִי אִפְשִׁי בְּאִשָׁה נַדְרָנִית, לִכְאוֹרָה אֵינוֹ מוּבָן - מַה בְּכָךְ שֶׁהִיא נַדְרָנִית מֵאֵיזֶה מַאֲכָל אוֹ מֵאֵיזֶה מַשְׁקֶה אוֹ מֵאֵיזֶה תַּכְשִׁיט, וּמַה חִסָרוֹן יֵשׁ בָּזֶה? וּלְפִי מַאֲמָרֵנוּ נִתְיַשֵׁב, כִּי מִסְתָמָא, כְּשֶׁנִמְצָא עָלֶיהָ נְדָרִים, הִיא כַּעֲסָנִית מִקַטְנוּתָהּ, בִּלְתִי אֶפְשָׁר עוֹד לַהֲנִיעוֹתָהּ מִמִדָּתָהּ, מֵחֲמַת שֶׁהִיא נִשְׁרֶשֶׁת בַּמִדָּה הַגְרוּעָה הַזֹּאת וְכוּ', אֲבָל בְּנוֹתָיו צָרִיךְ הַכָּתוּב לְהַזְהִיר אֶת הָאָב, כִּי אִם לֹא יַשְׁגִיחַ עֲלֵיהֶם, בְּקַל יִשָׁאֲרוּ בְּקִלְקוּלָם, חָלִילָה, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
כו. להשקיע כוחות בעקירת הכעס והשקר
יֵשׁ לְהַשְׁקִיעַ כֹּחוֹת בְּעִנְיַן מִדַּת הַכַּעַס. יֶשְׁנָם יְלָדִים שֶׁעַל הַדָּבָר הַפָּעוֹט בְּיוֹתֵר מִתְרַתְּחִים וּמְקִימִין צְעָקוֹת וְשַׁעֲרוּרִיּוֹת, וְכַאֲשֶׁר עוֹלֶה חֲרוֹן אַפָּם עַל חַבְרֵיהֶם, הֵם מַכִּים אוֹתוֹ אוֹ מְיַדִּים בּוֹ אֶבֶן, וַעֲלוּלִים לְהַזִּיקוֹ חָלִילָה אוֹ לְהַזִּיק לַחֲפָצָיו. צְרִיכִים לָכֵן לִגְמל אוֹתָם מִמִדָּה רָעָה זוֹ בְּעוֹדָם קְטַנִים.
יֵשׁ לִגְמל אֶת הַיְלָדִים מִדְּבַר שֶׁקֶר, לֵיצָנוּת וּקְלָלוֹת. וְכָל הַתְּכוּנוֹת הַלָלוּ, אִם אֵין עוֹקְרִים אוֹתָן בְּעוֹד הַיְלָדִים רַכִּים בַּשָׁנִים, בְּוַדַּאי יִקְשֶׁה מְאֹד מְאֹד לְעָקְרָם כַּאֲשֶׁר הָרָע מִשְׁתָּרֵשׁ.
וְזֶה לְשׁוֹן הַשְׁלָ''ה הַקָדוֹשׁ (שער האותיות אות ד'): כְּלָל גָדוֹל יִהְיֶה לָאָב הַמְיַסֵר בְּנוֹ, וְשֶׁיִּהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁהַבֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר אַף בַּסֵתֶר, שֶׁלֹא בִּפְנֵי הָאָב - יִרְאֶה בְּכָל כֹּחוֹ לְהַדְרִיכוֹ בְּמִדַּת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה ח, טז): ''דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ'', וְיַגְדִּיל לוֹ עֹנֶשׁ הַשֶׁקֶר, אֲפִלוּ בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה, וִיפָאֵר לוֹ הַשָּׂכָר הַגָדוֹל מֵהָאוֹמֵר אֱמֶת, וְיַטִּיל מוֹרָא גָדוֹל עָלָיו בְּאִם יוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל שֶׁקֶר וְיַתְרֶה בּוֹ הַתְרָאוֹת גְדוֹלוֹת. נִמְצָא, כְּשֶׁתִּהְיֶה מִדָּה זוֹ שֶׁל אֱמֶת תְּקוּעָה בְּלֵב הַבֵּן, אָז יְקַיֵּם הַבֵּן כָּל מִצְוֹת אָבִיו, כִּי יָרֵא שֶׁיִּשְׁאֲלֶנוּ אָבִיו: עָשִׂיתָ כָּךְ וְכָךְ, אוֹ מַה הַמַעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ? וְהוּא יָשִׁיב לוֹ מִפְּנֵי הַיִּרְאָה אֱמֶת, כִּי יָרֵא אוּלַי יֹאחַז וְנִמְצָא בַּדַּאי וְעָנְשׁוֹ יִהְיֶה מְרְבֶּה, וּמִכֹּחַ שֶׁמֻכְרָח לוֹמַר אֱמֶת, נִמְצָא מֻכְרָח לִהְיוֹת סוּר מֵרָע. וַעֲשֵׂה טוֹב. וְהִנֵה פֹּה בִּירוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ תובב''א הָיָה רָגִיל אֶצְלִי חָסִיד גָדוֹל מֵחֲסִידֵי עֶלְיוֹן מֵהַסְפָרַדִּים, וְאִם הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ כָּל חַלְלֵי דְּעָלְמָא, לֹא הָיָה, חַס וְחָלִילָה, מוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אֱמֶת בְּבֵרוּר. וְסִפֵּר לִי מִנְהַג אָבִיו בְּעוֹדוֹ הָיָה נַעַר הוּא וְאָחִיו, וּבָא קוּבְלָנָא שֶׁנַעֲשָׂה אֵיזֶה עִנְיָן שֶׁלֹא כַּהֹגֶן, אָמַר: מִי שֶׁיּוֹדֶה עַל חֶטְאוֹ וְיֹאמַר אֱמֶת? אֲזַי אֶמְחל לוֹ, רַק יִזָּהֵר מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה שֶׁלֹא יִשְׁנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ, וְאֵיזֶה שֶׁיִּכְפֹּר וַאֲנִי אֶחְקֹר וְאֶדְרֹש שֶׁאָחַז בַּשֶׁקֶר וְכָפַר, אֲזַי אֶעֱשֶׂה לוֹ עֳנָשִׁים בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם. וְכֵן עָשָׂה. מִי שֶׁהוֹדָה, מָחַל לוֹ וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה עוֹד אֵיזֶה מַטְבְּעוֹת בַּעֲבוּר שֶׁהוֹדָה בָּאֱמֶת, וּלְהָאַחֵר שֶׁשִׁקֵר, עֲנָשׁוֹ בָּעֳנָשִׁים גְדוֹלִים. כָּךְ הָיָה מְגַדֵּל בָּנָיו בְּמִדַּת הָאֱמֶת, וְהָיָה קוֹנֶה הָאֱמֶת בְּמַטְבְּעוֹת, לְקַיֵּם ''אֱמֶת קְנֵה'', וְנַעֲשָׂה בִּבְנוֹ הֶחָסִיד הַנַ''ל טֶבַע הָאֱמֶת עוֹלָמִית, וְכָל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת אֵיךְ יְגַדֵּל בָּנָיו בְּמַעֲשִּׂים טוֹבִים וּבִצְדָקוֹת וּבַחֲסִידוּת וּבְכָל מִדּוֹת יְשָׁרוֹת, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.