אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף קכב.
גמ' אימא הואיל ועשאו נרד בו. נראה דה"ק דמשום שלא בפנינו נרד בו מיד הואיל ועשאו ולא בעי אחריו. א"נ והוא העיקר. דה"ק שאם היה עושה בפנינו היה לנו למחות בו. דר"ג היה שם בספינה ובדיעבד שרי אפי' היה עושה בפנינו:
רש"י ד"ה מאכיל. דוקא נקט כו'. אבל נר הנאתו בשעתו ולא בעי אחריו והא דלא שני דתני מים משום אחריו דמשמע דמשום התירא נקט לה:
תוס' ד"ה א"ל כאותן כו' כמ"ש לעיל. עיין מש"ש ליישב דברי רש"י ז"ל. אך צע"ג דכיון שכבר אסר לו בפמוטות בב' ידים איך שאלו בקרונות באדם א' כו' [עיין בס' בגדי ישע על המרדכי]. אבל לפי פירושם פשיט ליה בפמוטות דבב' ידים שרי דהיינו משוי אדם אחד שהוא מ' סאה לאפוקי מדאביי (לעיל ל"ה) וחד בעי מיניה בקרונות יותר ממשוי אדם א' ושרי לאפוקי מרבה ור"י דלעיל:
ד"ה אמר אביי. דמודה אביי כו'. ר"ל דבודאי לא פליג אשמואל דלקמן: