אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף קכא.
במשנה חוששני לו מחטאת. ל"ל דמספקא ליה אי הוי סכנה דא"כ ה"ל למישרי מספיקא. אלא דמספקא ליה אי הוי מלאכה בכה"ג. אע"ג דבכ"מ מחייב ר"י משאצ"ל. ומזה תירוץ לדעת הרמב"ם בדין זה:
תוס' ד"ה ה"ג. אלמא אע"ג כו'. אבל קשה מאד ליישב לדבריהם לשון הברייתא דתני בשאר טמאין דטובלין כל היום ובע"ק עד המנחה דוקא וע"ד ה"א דדוקא אב הטומאה שמטמא אדם וכלים מותר לטבול אבל בעל קרי אשור אי לאו מצוה בזמנה או תפלה לפי שבקל יוכל ליזהר ביוה"כ מאוכלין ומשקין ע"ב גמ' וכי תימא דלא חזי ליה מאתמול ר"ל והוי נולד גמור ומודי ביה ר"ש. אבל לא מסתבר ליה לאוקמי מתני' כר' יהודה. דא"כ לא הוי פריך מידי מברייתא דגיטא דאתיא כר' שמעון. ומעתה שקטו כל קושיות הרשב"א בחידושיו בזה: