אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף מא.
גמ' כי הא דרבא שחי ר' זירא זקיף. דלא ס"ל רבא להא דאביי אלא כשארי לישני בנדה שם וחייש דלמא נגע. ונראה דס"ל לחלק בין הרהור לניסוך כדאמרינן שם לענין ביאה:
שם פתחו פומייכו מכאן ואילך אמר בלשון תרגום כדי שיבינו כל העם כי הוא נצרך לבריאות גופם:
תוס' ד"ה מוליאר. וא"נ דל"ש למיגזר כו'. ורש"י ס"ל דהכא הוי ממש הטמנה כמש"ל בר"פ לענין תוכה דאין גרופה ואנטיכי הוי כתנור דלא מהניא גרופה. ול"ד לכירה דמהניא. דהתם משהין עליה את הקדירה והכא בגוף הכירה. אלא דל"ד לכל הטענות דהוא מטמין בתחלה לצורך שבת וכאן הוא נותן כדי להחם מבעו"י. וממילא נשארו שם מים. ול"ש כאן לאסור השהיה דאטו נחייב האדם לחפש בגפת ובזבל וכה"ג. ונמצא קולו חומרא דלכן אסור לשתות בכל ענין דל"ש לחלק בין שוגג למזיד כיון דהיתר גמור הוא. וכל אדם יערים בזה. לכן גזרו על השתיה: